İbranice Meal — Dârüsselâm Cemiyeti — Fatiha 1:1 – Enam 6:165

1 בשם אללה הרחמן הרחום,

2 השבח לאללה, ריבון העולמים,

3 הרחמן, הרחום,

4 המולך ביום הדין,

5 (רק) אותך אנחנו עובדים, (ורק) עליך אנחנו נשענים.

6 הדרך אותנו לדרך הישר,

7 דרכם של אלה אשר הנחת עליהם את חסדך, לא דרכם של אלה שנפל הזעם עליהם, ולא (דרך) התועים.

1. אלף.לאם.מים.

2.זה הספר, אשר אין בו ספק (שהוא מאללה), והוא מדריך לאלה היראים את אללה.

3 אלה אשר מאמינים בנסתר, ומקיימים את התפילה, וממה שפרנסנו אותם הם חולקים (לצדקה).

4 אלה אשר מאמינים במה שהורד אליך (הנביא מוחמד), ובמה שהורד (לנביאים אשר באו) לפניך, ובקיומו של העולם הבא הם בטוחים.

5 אלה המודרכים לדרך (האמונה) מריבונם, ואלה הם המצליחים.

6 אכן, אלה אשר כפרו, עבורם זה אינו משנה אם תזהיר אותם ואם לא תזהיר אותם, לא יאמינו.

7 חתם אללה את לבבותיהם ואת שמיעתם, ואת ראייתם כיסה, ולהם עונש אדיר.

8 ומהאנשים יש האומרים, אנו מאמינים באללה וביום האחרון (יום הדין), והם אינם מאמינים.

9 (חושבים שהם) מרמים את אללה ואת אלה אשר האמינו, ואולם, את עצמם הם מרמים, בלי שהם מרגישים בזה.

10 בלבבותיהם מחלה, ואללה יוסיף להם עוד מחלה, ולהם עונש כואב מפני שהם היו משקרים.

11 וכשמישהו אומר להם, אל תשחיתו בארץ! הם עונים, אנו רק מתקנים.

12 אך, אלה הם המשחיתים, אך אינם מרגישים.

13 וכשמישהו אומר להם, האמינו כשם שהאמינו האנשים, הם עונים, הנאמין כפי שהאמינו האספסוף? אלא שהם בעצמם האספסוף, אך, אינם יודעים.

14 וכאשר פוגשים את אלה אשר האמינו, הם אומרים להם, מאמינים אנו. אך, בהתייחדם עם שטניהם, יאמרו, עמכם אנו, אך, אנו בהם מהתלים.

15 אללה מהתל בהם, מאריך את תקופת שחיתותם ומעוור אותם.

16 אלה הם אשר רכשו את התעיה במקום היושר, עסקתם לא הביאה להם כל רווח, ולא היו מודרכים.

17 משלם כמשלו של האיש שהדליק אש, וכשהאש האירה על סביבותיו, נטל אללה את אורם והשאירם באפילה ואינם רואים.

18 (הם) חירשים, ואילמים, ועיוורים, לכן, אינם יכולים לחזור (לאמונה שנטשו).

19 או כמו עננה כבדה, מלאה אפילה, רעם וברק, והם אוטמים את אוזניהם באצבעותיהם מפחד רעש הרעם והמוות. אללה מאגף את הכופרים.

20 כמעט והברק מעוור אותם, וכאשר יאיר להם, ילכו באורו, וברדת החשיכה עליהם, יעמדו מלכת. לו רצה אללה, היה נוטל מהם את שמיעתם ואת ראייתם, אכן, אללה הכול-יכול

21 הוי, האנשים! עיבדו את ריבונכם אשר ברא אתכם ואת אלה אשר ברא לפניכם, אולי תיראו (את אללה).

22 הוא (אללה) אשר פרש לכם את הארץ, ובנה את השמים (כתקרה), והוריד מן השמים מים אשר בהם הצמיח כל מיני פירות כפרנסה לכם, לכן, אל תעשו שווים לאללה ביודעין.

23 אולם אם יש בכם ספק באשר (הקוראן) הורדנו על עבדנו (הנביא מוחמד), הביאו ולו טורה אחת דומה לו וקראו לעדיכם מלבד אללה, אם באמת אתם צודקים.

24 ואם לא תעשו כן - ולעולם לא תוכלו לעשות-הישמרו לכם מפני אש אשר חומר בערתה, האנשים והאבנים, הוכנה לכופרים.

25 ובשר לאלה אשר האמינו ועושים את הטובות כי (ביום הדין) מיועדים להם גנים אשר נהרות זורמים מתחתיהם, כל זמן שתוגש להם ברכה מפרי הגן, יגידו: “הלא זה מה שהוגש לנו מלפנים?” ויוגשו להם סוגים אחרים של פירות דומים, ויש להם שם זוגות טהורים, ויישארו שם לנצח.

26 אכן, אללה אינו מתבייש להביא משל כלשהו, יתוש או מה שמעליו. אמנם אלה אשר האמינו, הם יודעים כי הוא הצדק מריבונם. אך, אלה אשר כפרו אומרים: “מה רצה אללה במשל זה?” בזאת יתעה רבים, ומדריך בזאת רבים. ואינו מתעה אלא את המושחתים.

27 אשר מפירים את הברית (שכרתו) עם אללה לאחר שנחתמה כברית ומנתקים כל קשר אשר ציווה אללה לחזק, ומרבים שחיתות בארץ. אלה הם המפסידים(ביום הדין).

28 איך תכחישו את (קיום) אללה? האם לא הייתם מתים והוא החייה אתכם? ואחר כך ימיתכם, ושוב יחיה אתכם, ואליו תושבו (ביום הדין).

29 הוא אשר ברא לכם את כל מה שבארץ כולה, ואחר-כך עלה אל השמים ועשה אותם לשבעה רקיעים. והוא יודע בכל דבר.

30 וכשאמר ריבונך למלאכים, “הנני עומד לשים מחליף בארץ”. הם אמרו: “התשים בה את אשר ימלא אותה חורבן, וישפוך דמים, בזמן שאנו משבחים אותך ומהללים ומקדשים אותך?” אמר: “יודע אני את מה שאינכם יודעים”.

31 ולימד (אללה) את אדם את השמות של כל הבריות, ואחר-כך הציגם לפני המלאכים, ואמר להם “הודיעוני את שמותיהם אם אתם צודקים”.

32 אמרו: “ישתבח שמך! אין אנו יודעים דבר מלבד אשר לימדתנו, הן, אתה היודע החכם”.

33 (אללה) אמר: “הוי, אדם! הודע להם את שמותיהם”. וכאשר הודיע (אדם) להם את שמותיהם, (אללה) אמר: "האם לא אמרתי לכם, כי יודע אני את נסתרות השמים והארץ, ויודע אני את אשר תגלו ותסתירו”.

34 וכאשר אמרנו למלאכים: “סגדו לאדם!” והם סגדו, מלבד איבליס (השטן) שסירב והתנשא והיה מן הכופרים.

35 ואמרנו: “הוי, אדם! שכון אתה וזוגתך בגן העדן, ואיכלו מכירותיו, וחיו חיי נועם ורווחה, אך, אל תתקרבו אל העץ הזה, פן תקפהו את עצמכם.

36 אז, השטן התעה את שניהם וגרם להוצאתם מכל אשר היו בו. ואמרנו: “רדו (מגן עדן) זה לזה (תהיו) אויבים, ויהיו לכם בארץ משכן וחיים עד זמן מוגדר.

37 וקיבל אדם מילים מריבונו, וסלח לו, והוא (אללה) הסלחן והרחום.

38 אמרנו (צווינו): "רדו ממנו כולכם (גן העדן), ואולם אם אתם מקבלים ממני הדרכה אל הדרך הישרה, הן, כל ההולך בדרכי הישרה, לא יידע מורא ולא יצטער.

39 ואלה אשר כפרו ומכחישים את אותותינו (משפטי הקוראן), אנשי האש הם, ולעולם יהיו בה.

40 הוי, בני ישראל! זכרו את החסד שהענקתי לכם, וקיימו את בריתי למען אקים אני את בריתי אתכם, ורק אותי היו יראים.

41 והאמינו באשר הורדתי (הקוראן), אשר מאשר את מה שעמכם (מהתורה), ואל תהיו ראשוני הכופרים בו, ואל תמכרו את אותותיי (משפטי הקוראן) במחיר זעום, ויראו אותי.

42 ואל תערבבו את הצדק בהבל, ואל תעלימו את הצדק ביודעין.

43 וקיימו את התפילה, ותנו את הזכאת (צדקת חובה), וכרעו עם הכורעים.

44 התצוו על בני-האדם לעשות מעשים טובים, ואתם עצמכם שכחתם, אף כי אתם תקראו בספר (התורה)? האם לא תשכילו?

45התאזרו בסבלנות ובתפילה (עד כל רעה), אומנם קשה הדבר (הקמת התפילה), אך, לא ליראים (את אללה).

46 אלה אשר חושבים (בטוחים) כי ייפגשו עם ריבונם ואליו ישובו.

47 הוי, בני-ישראל! זכרו את החסד שהענקתי לכם, ושאז העדפתי אתכם על העולמים.

48 הישמרו מפני היום אשר בו לא תפדה נפש אף נפש אחרת ולא תתקבל השתדלותה, ולא יתקבל ממנה צדק, ולא תינתן להם עזרה.

49 וכשחילצנו אתכם מאנשי פרעה אשר עינו אתכם עינוי נורא, ושחטו את בניכם והחיו את נשותיכם. ובזאת מבחן אדיר מריבונכם

50 וכשקרענו את הים לפניכם וחילצנו אתכם והטבענו את אנשי פרעה לעד עיניכם.

51 וכשנועדנו עם משה ארבעים לילות, אז לקחתם את העגל לאחר מכן (כאלוה), והייתם מקפחים.

52 אך, אנו סלחנו לכם כדי שאולי תכירו טובה.

53 ונתנו למשה את הספר ואת הפורקאן שמא תהיו מודרכים.

54 וכשמשה אמר לבני עמו: ”הוי, בני עמי! אתם קיפחתם את עצמכם בעשותכם את העגל, לכן, הביעו חרטה בפני בוראכם, והרגו את עצמכם, וזה טוב יותר לכם אצל בוראכם, ויקבל את תשובתכם, כי הוא מקבל את החוזרים אליו והוא הרחום.

55 וכאשר אמרתם: "הוי משה! לא נאמין לך עד אשר נראה את אללה גלוי לעינינו”, אז הכתה בכם אש (מן השמים) בעודכם מביסים.

56 ואז החיינו אתכם אחרי מותכם למען תכירו טובה.

57 והצלנו עליכם בענן והורדנו אליכם את המן ואת השלו, אכלו מהטוב אשר שלחנו לפרנסתכם. אכן, הם לא גרמו לנו כל נזק, אך, הם בהחלט הזיקו לעצמם.

58 וכאשר אמרנו, היכנסו אל העיירה הזאת, ואכלו מתוצרתה בשפע מכל אשר תרצו, והיכנסו סוגדים בשער והגידו: “חטאנו”, נסלח לכם על חטאיכם ונרבה את גמול המיטיבים.

59 ואולם, המקפחים החליפו אמירה שונה מאשר נאמר להם, על כן הורדנו על המקפחים עונש מן השמים בגין מה שהיו פושעים.

60 וכאשר משה התפלל (לאללה) להשקות את עמו מים. אמרנו: "הכה במקלך בסלע! ואז פרצו ממנו שנים עשר מעיינות. וכל שבט ידע את מקום שתייתו. אז אמרנו להם: “אכלו ושתו מטובו של אללה. ואל תמלאו את הארץ בשחיתות”.

61 כאשר אמרתם: "הוי, משה! לא נסבול יותר מאכל אחד. קרא בשבילנו לריבונך שתוציא לנו הארץ, מקטניות האדמה, קישואיה, שומיה, עדשיה, ובצליה”. אמר: “המחליפים אתם את הטוב בגרוע? לכו לכם והשתקעו בארץ אשר בה תמצאו את מה שאתם מבקשים”. השפלה ודלות נכפתה עליהם, ונחלו את זעמו של אללה על שכפרו באותות אללה, ועל שהם הרגו את הנביאים ללא הצדקה. ועל היותם מורדים ומכיוון שהם עברו את גבול המורשה.

62 הנה אלה אשר האמינו, אלה אשר התייהדו, הנוצרים ו(כת) אצאבאין, כל אחד מהם, אשר האמין באללה וביום האחרון ועשה את הטוב, גמולם שמור להם אצל ריבונם, ואין חשש לגורלם ולא ייעצבו.

63 וכאשר כרתנו את הברית אתכם, והרמנו את ההר מעליכם. ואמרנו לכם: "קבלו היטב את אשר נתנו לכם, וזכרו את כל אשר בו, למען תיראו(את אללה).

64 לאחר כל זאת הפניתם עורף, ולולא חסדי אללה כלפיכם ורחמיו עליכם, כי אז הייתם בין המפסידים.

65 אתם כבר יודעים שעל אלה מקרבכם אשר חיללו את השבת, אמרנו להם: "היו קופים סלודים”.

66 זאת עשינו כעונש לדוגמא לדורם ולבאים אחריהם ולקח ליראים.

67 וכאשר אמר משה לעמו: “אללה מצווה עליכם לזבוח פרה”. אמרו: “האם אתה מזלזל בנו?” אמר: “ישמרני אללה מהיות כאחד הנבערים”.

68 אמרו: “התפלל אל ריבונך שיבאר לנו מה היא?” אמר (משה): “הוא (אללה) אומר: " הן, היא פרה, שאינה מבוגרת ואינה צעירה מדי, (גילה) ממוצע בין השניים, עשו מה שצוויתם”.

69 אמרו: " התפלל אל ריבונך שיציין לנו את צבעה”. אמר(משה): “הוא(אללה) אומר, כי היא פרה צהובה, זוהרת בצבעה ומשמחת את לב המביטים בה”.

70 אמרו: " בקש לנו מריבונך למען יבאר לנו יותר מה היא, כי כל הפרות דומות בעינינו. למען נהיה מודרכים, אם ירצה אללה”.

71 אמו (משה): “הוא אומר (אללה), כי היא פרה אשר לא עלה עליה עול לצורכי חרישה או השקיה, אשר אין בה פגם ואין בה כתם אמרו: “כעת מסרת את הצדק אז, זבחו אותה, וכמעכז שלא עשו זאת.

72 וכאשר הרגתם נפש והאשמתם זה את זה, אללה חושף את מה שהסתרתם.

73 אמרנו: " הכו את הגופה בחלק ממנה (חלק מהפרה), כן יחיה אללה את המתים ויראה לכם את אותותיו למען תבינו.

74 לאחר מכן, נתקשו לבבותיכם כאבן ואף יותר קשה ממנה, הוי גם יש אבנים שמהן פורצים נהרות, ומבקעיהם זורמים מים, ויש גם אבנים אשר מתפוררות מתוך יראת אללה. אללה לא יסיח את דעתו מאשר תעשו.

75 המקווים אתם שהם יאמינו לכם? הוי חלק מהם היו שומעים את דברי אללה, ואחרי שהבינו אותם היו מסלפים אותם ביודעין!

76 בפגשם את המאמינים, היו אומרים: "מאמינים אנו”. אן, בהתייחדם זה עם זה, אומרים איש לרעהו: "התספרו להם מה שאללה גילה לכם למען יטענו נגדכם בפני ריבונכם? הלא תשכילו?!”

77 האינם יודעים, כי אללה יודע את אשר יסתירו ואת אשר יגלו?

78 יש בהם בורים אשר לא ידעו את הספר, (אשר יודעים) רק את אשר בהרהורי ליבם, והם רק משערים.

79 אוי לאלה הכותבים בידיהם את הספר ואומרים שהוא מאת אללה, ואז יסחרו בו בעבור מחיר זעום, הן אוי להם על מה שכתבו ידיהם, ואוי להם בעבור מה שהרוויחו.

80 ואמרו: “לא תיגע בנו האש אלא לימים ספורים”. אמור: "הקיבלתם על כך התחייבות מאללה? הן, אללה לא יפר את התחייבותו. או(שמא) אתם מדברים על אללה את מה שאינכם יודעים?

81 אכן, כל העושה רע, וחטאו איגף אותו, כל אלה מאנשי האש ולעולם יהיו בה.

82 ואולם, אלה אשר האמינו ועשו את הטובות, כל אלה מאנשי גן העדן ולעולם יהיו בו.

83 וכשכרתנו ברית עם בני ישראל: "אל תעבדו זולת אללה, גמלו חסד עם ההורים, עם קרובי המשפחה, עם היתומים, ועם המסכנים, ואמרו דברים טובים לאנשים, וקיימו את התפילה, ותנו הזכאת (צדקת חובה). ואז אתם, הפניתם עורף, מלבד מעטים מכם, והפכתם למתנגדיה.

84 וכשכרתנו ברית עמכם: "אל ישפוך איש את דם רעהו, ואל יגרש איש את רעהו מביתכם”. ואתם הסכמתם והעדתם על כך.

85 וכעת אתם עצמכם הורגים זה את זה ומגרשים חלק מכם מבתיהם, משתלטים עליהם בפשע ומלחמות, וכאשר הם נופלים בידיכם כשבויים אתם דורשים פדיון מהם, בעת שנאסר עליכם לגרשם. האם תאמינו בחלק מן הספר(התורה) ותכפרו בחלק (אחר)? ומה עונשו של מי שיעשה את זה מכם בעולם הזה אלא קלון, ועונש קשה ביותר ביום תחיית-המתים. אך, אין מעשיכם נסתרים מאללה.

86 אלה הקונים את חיי העולם הזה תמורת העולם הבא, עונשם לא יוקל ולא יהיה להם ניצחון.

87 וכבר נתנו למשה את הספר, ושלחנו לאחר מכן עוד שליחים, ונתנו לישוע בן מרים את ההוכחות וחיזקנו אותו ברוח הקודש (המלאך גבריאל). אכן, כל זמן שיבוא לכם שליח שלא לפי חשקכם, תתנשאו? חלק תקראו להם שקרנים וחלק תהרגו אותם.

88 והם אמרו, לבבותינו סתומים (לכל שליחות חדשה). אך אללה קיללם על כפירתם, כי ממעטים הם להאמין.

89 כאשר בא אליהם ספר מאת אללה המאשר את (האמת) אשר בידיהם, ולפני בואו היו מקווים כי יוכלו באמצעותו להכריע את אלה שכפרו. וכאשר הוצג להם הדבר אשר הכירו, כפרו בו. קללת אללה על הכופרים.

90 מה גרוע המחיר שבו מכרו את רוחם, בכופרם באשר הוריד אללה (הקוראן), מקנאה במה שאללה גילה בחסדו למי שבחר מעבדיו. על כך, הוסיפו רוגז על רוגז. ולכופרים עונש משפיל.

91 ואם אומרים להם: “האמינו באשר הוריד אללה (הקוראן)”, יאמרו: “נאמין במה שהורד אלינו” (התורה), אך, הם כופרים באשר מעבר לזאת, ואולם הוא הצדק, ומאשר את אשר עמם (מהאמת שבתורה). אמור, מדוע הרגתם את נביאי אללה מקודם אם אתם אכן מאמינים?

92 ומשה כבר הביא לכם אותות בהירים, ובכל זאת לקחתם את העגל (כאלוה) בהעדרו, והייתם חוטאים.

93 וכאשר כרתנו אתכם את הברית, והרמנו את ההר מעליכם. (ואמרנו): “אחזו בחזקה את אשר נתנו לכם וצייתו”. הם אמרו: “שמענו, אך, לא נציית”, כי בכפירתם הם ספגו את העגל בלבבותיהם. אמור: “כה נורא המעשה אשר אמונתכם מצווה עליכם, אם באמת מאמינים אתם.”

94 אמור: “האם רק לכם בלבד, ולא לכל האנשים, מיועד העולם הבא אצל אללה, הרי עליכם לבקש את המוות אם אתם צודקים?”

95 אך, הם לעולם לא יבקשו (למות), בשל כל(החטאים) שהקדימו ידיהם, כי אללה מכיר את החוטאים.

96 תמצאם נאחזים בחיים יותר מכל אדם אחר, ומכל אלה אשר שיתפו, וכל אחד מהם מקווה לחיות אלף שנה, ואולם, אם יאריך ימים, זה לא יחלץ אותו מן העונש, כי אללה רואה את מעשיהם.

97 אמור, כל מי שהוא אויב של (המלאך) גבריאל, אשר הוריד אותו (הקוראן) אל לבך ברשות אללה, למען יאשר את (הנכון) אשר לפניו, ואשר הוא הדרכה ובשורה טובה למאמינים.

98 כל מי שהוא אויב של אללה ושל מלאכיו ושליחיו וגבריאל ומיכאל, הן אללה הוא אויב הכופרים.

99 וכבר הורדנו אליך אותות בהירים, אשר רק המושחתים כופרים בהם.

100 וכי בכל פעם שהם כורתים ברית, חלק מהם מפרים אותה, אכן, רובם לא יאמינו.

101 וכשבא אליהם שליח מאת אללה לאשר את מה (הנכון) שעמם, זרק חלק מאלה אשר קיבלו את הספר, את ספר אללה מאחורי גבם, כאילו לא ידעו.

102 והם הלכו אחרי הדברים שייחסו השטנים לממלכתו של שלמה, למרות ששלמה מעולם לא כפר, ורק השטנים הם אשר כפרו, הם לימדו את האנשים כישופים וכל מה שהורד לשני המלאכים בבבל, הארות ומארות (השמות של המלאכים). אולם הם לא היו מלמדים איש בלא שאמרו לו: “אנו רק מעמידים אותך בניסיון, אל תכפור!” כך למדו משניהם כיצד להפריד בין בעל ואשתו, ואולם לא יכלו להזיק בזאת לאיש אם לא נגזר על-ידי אללה. הם למדו את אשר יזיק להם ולא יועיל, והם יודעים כי כל הרוכש זאת אין לו חלק בעולם הבא. מה גרוע המחיר שבו מכרו את עצמם לו רק ידעו.

103 ולו היו מאמינים והיו יראים היה גמולם טוב מאת אללה, אילו ידעו.

104 הוי, אלה אשר האמינו! אל תגידו: “ראענא” (רע לנו), הגידו: “אונט'ורנא” (הבט בנו), ושמעו, ולכופרים יש עונש כואב.

105 אלה אשר כפרו מבין בעלי הספר או מהמשתפים (עבודה זרה), אינם רוצים כי תורד אליכם כל טובה מעם ריבונכם, אך אללה מקצה את רחמיו למי שירצה. כי אללה בעל החסד האדיר.

106 כל איה (אות, משפט בקוראן) אשר נמחה או נשכיח, נביא איה (אות מהקוראן) טובה ממנה או דומה לה. האינך יודע כי אללה הוא הכול-יכול?

107 האם לא תדע כי לאללה מלכות השמים והארץ, ואין לכם בלעדי אללה תומך ולא מגן?

108 האם תרצו לשאול את שליחכם (מוחמד) כפי שנשאל משה מקודם ? ומי שמחליף אמונה בכפירה תועה מן דרך הישר הוא.

109 רוצים הרבה מבין בעלי-הספר להחזירכם להיות כופרים לאחר שכבר האמנתם, מתוך קינאה, אחרי שהתברר להם הצדק. מחלו וסלחו עד אשר יקיים אללה את דברו, כי אללה הוא הכול-יכול.

110 וקיימו את התפילה ושלמו את הזכאת (צדקת חובה), כי כל טובה שתקדימו למען עצמכם, תמצאוה אצל אללה (ביום הדין). אכן, אללה רואה את כל אשר תעשו.

111 הם סוברים לחינם, שלגן העדן ייכנסו רק יהודים או נוצרים, זו שאיפתם. אמור: “הציגו את הוכחתכם אם באמת אתם צודקים.”

112 אכן, כל מי שהתמסר בכל לבו לאללה והוא מיטיב, יבוא על גמולו אצל ריבונו, ואין חשש לגורלם ולא ייעצבו.

113 אמרו היהודים, (אמונת) הנוצרים אין לה כל יסוד והנוצרים אומרים, (אמונת) היהודים אין לה כל יסוד, אף- על-פי ששני הצדדים קוראים את הספר (התורה), כדברים האלה יגידו אלה אשר אינם יודעים דבר, אללה ישפוט ביניהם ביום תחיית-המתים בכל אשר נחלקו בו.

114 מי רשע יותר מן האדם אשר חוסם את מסגדי אללה ומונע את הזכרת שמו בהם, ופועל להחריבם? אנשים כאלה, לא יורשה להם להיכנס אליהם (למסגדים) אלא בפחד. הם יקבלו חרפה ובושה בעולם הזה, ועונש אדיר בעולם הבא.

115 לאללה שייך המזרח והמערב, ולכל צד אשר תפנו, שם פני אללה, אללה חובק הכול ויודע הכול.

116 הם (הנוצרים) אומרים: “אללה לקח לעצמו בן.” יתעלה שמו! כל אשר בשמים ובארץ שלו הם, והכול מתמסרים לעבודתו.

117 (אללה) הבורא את השמים ואת הארץ, ובהחליטו לברוא דבר רק יאמר לו: “היה!”, ויהיה.

118 הבורים אומרים: “האם ידבר אלינו אללה, או תינתן לנו אות?”, כך דיברו גם אלה אשר קדמו להם, לבבותיהם דומים. כבר הבהרנו את האותות לאנשים הבטוחים באמונתם.

119 ואותך (מוחמד) שלחנו עם הצדק כדי להיות מבשר ומזהיר, ואתה לא תהיה אחראי לאנשי הגיהינום.

120 היהודים והנוצרים לא יהיו מסופקים ממך אלא אם תשתייך לדתם. אמור: “רק הדרכת אללה (האסלאם) היא ההדרכה הצודקת ״. ואם תטה אוזן להבליהם לאחר מה שהגיע אליך מן הדעת (הקוראן), לא יהיה לך בפני אללה לא עוזר ולא מחלץ.

121 אלה אשר נתנו להם את הספר, ואשר קוראים בו קריאה אמתית, אלה הם אשר באמת מאמינים בו, והכופרים בו הם המפסידים.

122 הוי, בני ישראל! זכרו את החסד שהענקתי לכם והעדפתי אתכם על העולמים (תקופתכם באמונה).

123 הישמרו מפני היום (יום הדין) אשר בו לא תפדה נפש אחת אף נפש אחרת, דמי כופר לא יתקבלו ממנה, ולא תתקבל השתדלותה, ולא תינתן להם עזרה.

124 כאשר ריבונו של אברהם ניסה אותו בכמה מצוות שעמד בהן. אמר(ריבונו): “הנני ממנה אותך אימאם (מנהיג) לאנשים”. אמר אברהם: “ומזרעי אחרי?” אמר אללה: “בריתי לא תגיע לחוטאים שאינם מקיימים את מצוות אללה”.

125 וכשעשינו מהבית (הכעבה) מקום עלייה לרגל ומבטח לאנושות. וציורנו את אברהם: “קיבעו את המקום שבו אברהם עומד כמקום לתפילה”. והטלנו על אברהם ועל ישמעאל לטהר את ביתי למען המקיפים אותו ולמען המתייחדים לעבודת אללה ולמען הכורעים והסוגרים (לאללה).

126 וכאשר אמר אברהם: “ריבוני! עשה את העיר הזאת (מכה) כעיר מבטחים, ופרנס את תושביה מכל פרי, לאלה אשר האמינו באללה וביום האחרון”. אמר (אללה): “גם הכופר, אתן לו להתענג זמנית במעט, ואחר כך אביא אותו בכוח אל עונש האש, וכה רע יהיה סופו”

127 וכאשר הקימו אברהם וישמעאל את יסודות הבית, הם (התפללו): “ריבוננו! קבל מאתנו (את מעשינו), כי אתה הכול שומע הכל היודע,

128 ועשה אותנו מוסלמים (מתמסרים) לך ומזרענו אומה מוסלמית (מתמסרת) לך, והראה לנו את טקסי (העלייה לרגל), וקבל את סליחתנו, כי הרי אתה הסלחן והרחום.

129 ריבוננו! שלח אליהם שליח מקרבם למען יקרא בפניהם את אותותיך (משפטי הקוראן) וילמדם את הספר (הקוראן) ואת החכמה (הסונה) ויטהרם, כי אתה העזוז והחכם”.

130 ומי שלא יבחר בדתו של אברהם(האסלאם) הוא איש נבער מדעת. וכבר בחרנו אותו (את אברהם) בעולם הזה, ובעולם הבא מקומו בין הצדיקים.

131 וכשריבונו אמר לו: “התאסלם!” (התמסר), אמר: ״התאסלמתי (התמסרתי) לריבון העולמים”.

132 וכך ציווה אברהם לבניו, וגם יעקוב: ״הוי, בניי! אללה בחר לכם את הדת, על כן, אל תמותו אלא כמוסלמים (מתמסרים)”.

133 האם הייתם נוכחים כשאמר יעקוב לפני מותו לבניו: “מה תעבדו לאחר מותי?” אמרו: “נעבוד את אלוהך ואלוה אבותיך, אברהם, וישמעאל, ויצחק, הוא האלוה האחד ולו אנו מוסלמים (מתמסרים)”.

134 זו אומה שכבר עברה, שתקבל את גמולה על מעשיה, ואתם תקבלו את גמולכם על מעשיכם. ולא תישאלו על מה שהיו עושים.

135 הם אמרו: “היו יהודים או נוצרים למען תהיו מודרכים”. ענו: “אבל, נאמין בדת אברהם המתמסר שלא היה מהמשתפים”

136 אמרו: “אנו האמנו באללה, ובמה שהורד אלינו(הקוראן), ובמה שהורד אל אברהם, וישמעאל, ויצחק, ויעקוב, והשבטים, ובאשר ניתן למשה, ולישוע, ובאשר ניתן לנביאים מריבונם. אין אנו מבדילים ביניהם. ומוסלמים (מתמסרים) אנו לאללה”.

137 אם יאמינו באשר תאמינו אתם, הרי הם מודרכים. אך, אם יתרחקו (יכפרו), הרי משום שהם מתעדים לכם, ואללה יעזור לך נגדם, כי הוא הכול שומע, והכול יודע.

138 דת אללה, ומה טוב מדת אללה!? ואותו אנו עובדים.

139 אמור!: “למה תתנצחו אתנו על אללה, אף־כי הוא ריבוננו וריבונכם, ואף כי לנו מעשינו ולכם מעשיכם, ואף כי אנחנו רק לו בלבד מתמסרים.

140 או אולי תגידו שאברהם, וישמעאל, ויצחק, ויעקוב, והשבטים היו יהודים או נוצרים? אמור: האם אתם יודעים יותר או אללה? חוטאים מכול הם המסתירים את העדות אשר קיבלו מאת אללה. אללה אינו מסיח את דעתו ממעשיכם”.

141 זו אומה שכבר עברה, שתקבל את גמולה על מעשיה, ואתם תקבלו את גמולכם על מעשיכם. ולא תישאלו על מה שהיו עושים.

142 האספסוף יאמרו, “מה גרם להם לשינוי הקיבלה (כיוון התפילה) שהיו נוהגים לפנות אליה?” אמור: “לאללה המזרח והמערב, והוא מדריך את מי שהוא ירצה אל הדרך הישרה”.

143 וכך עשינו אתכם אומה אמצעית (ישרה), כדי שתהיו עדים על האנשים, ושיהיה השליח (מוחמד) עד עליכם (על מעשיכם). ולא קבענו את הקיבלה (כיוון התפילה) אשר פנית אליה לפני כן אלא למען נדע מי הולך אחרי השליח ומי יחזור על עקבותיו. ואמנם קשה הדבר (הפנייה), מלבד לאלה אשר הדריך אללה. ולא היה אללה גורע מאמונתכם (גמולה), הן אללה כלפי האנשים חומל רחום.

144 אכן, אנו רואים את התהפכות פניך בשמים, והנה עתה ניתנה לך הקיבלה (כיוון התפילה) שתסופק בה. והפנה פניך (בתפילה) לעבר המסגד הקדוש (הכעבה), ובכל מקום שתהיו הפנו פניכם (בתפילה) לעברו. אלה אשר ניתן להם הספר (היהודים והנוצרים) יודעים שזה הצדק של ריבונם. ואין מוסחת דעתו של אללה מאשר יעשו.

145 ואם תביא לאלה אשר ניתן להם הספר כל אות (הוכחה), לא יסכימו לקיבלה (כיוון התפילה) שלך, ואין אתה פונה לקיבלה (כיוון תפילה) שלהם. ואין הללו (היהודים והנוצרים) פונים לקיבלה (כיוון התפילה) של אלו. ואם תלך אחר מזגיהם, אחרי הדעת (האמונה) שהובאה אליך, תהיה אם כן, מן המקפחים.

146 אלו אשר הענקנו להם את הספר (התורה והבשורה) מכירים אותו (את הנביא מוחמד) כמו שמכירים את בניהם, אך חלק מהם מסתירים את הצדק ביודעין.

147 הצדק מריבונך, לכן, אל לך להיות מן מפקפקים.

148 ולכל אחד יש כיוון (לתפילה) אשר אליו יפנה. לכן, התחרו במעשי חסד. היכן שתהיו, (משם) יביא אתכם אללה כולכם. אכן, אללה הוא הכול-יכול.

149 מכל מקום (על פני הארץ) שתצא ממנו הפנה פניך (בתפילה) לעבר המסגד הקדוש. זה הצדק מעם ריבונך. ולא נעלמו מאללה מעשיכם.

150 מכל מקום (על פני הארץ) שיצאת ממנו הפנה פניך (בתפילה) לעבר המסגד החראם (הקדוש). ובכל מקום שתהיו הפנו פניכם (בתפילה) לעברו. למען לא תהיה לאנשים תלונה כנגדכם. מלבד מקפחים אשר בהם, אל תיראו מפניהם, רק ממני יראו, למען אשלים את חסדי עמכם ועל מנת שתודרכו (תאמינו באללה).

151 כשם ששלחנו אליכם שליח מקרבכם הקורא בפניכם את אותותינו, ומסהרכם, ומלמד אתכם את הספר(הקוראן) ואת החכמה (המסורה של הנביא מוחמד), ומלמדכם את אשר לא ידעתם

152 לכן, זכרו (הללו) אותי למען אזכור (אהלל) אתכם, והודו לי ואל תכפרו בי.

153 הוי אלה אשר האמינו! התאזרו בסבלנות ובתפילה, כי אללה הוא עם הסבלנים.

154 ואל תאמרו כי הנהרגים למען אללה מתים הם. אכן, כי חיים הם. אך אין אתם מרגישים בזה.

155 אנו נעמיד אתכם בניסיון על-ידי פחד, רעב ומחסור בכספים ובנפש ויבולים. ובשר סוכות לסבלנים,

156 אלה אשר בפגוע בהם אסון יאמרו: “לאללה אנו שייכים ואליו אנו חוזרים”.

157 הללו, עליהם יחולו ברכות מריבונם ורחמים, ואלה הם המודרכים (אל האמונה באללה).

158 הן, (גבעות) אצפא ולמרוח מטקסי הפולחן של אללה. על כן, כל העולה לרגל אל הבית (מסגד אלחראם במכה) ב(ימי) החג' או בעומרה, אינו חוטא אם יקיף אותן. וכל המתנדב לעשות חסד, הנה אללה מכיר טובה יודע כול.

159 כל אלה המסתירים את האותות הבהירים וההדרכה אשר הורדנו לאחר שהבהרנו אותם לבני-אדם בספר (הקוראן), אותם יקלל אללה ויקללו אותם המקללים,

160 אך, לא כך החוזרים אל אללה והמתקנים את מעשיהם והמבהירים את עמדתם, את כל אלה אקבל, כי אני הסלחן הרחום.

161 ואולם, אלה אשר כפרו ומתו בעודם כופרים, תחול עליהם קללת אללה, והמלאכים, והאנשים כולם.

162 ויישארו בו לעולם (בגיהינום) ולא יוקל מעליהם העונש ולא יידחה.

163 ואלוהכם (אללה) אלוה אחד הוא, אין אלוה מלבדו, הרחמן הרחום.

164 אכן, בבריאת השמים והארץ, ובחילוף הלילה והיום, ובספינות השטות בים, המובילות את כל המועיל לאנשים, ובמים שאללה מוריד מן השמים להחיות את האדמה אחרי מותה (התייבשותה), והפיץ בה מכל סוגי בעלי חיים, ובכיוון תנועות הרוחות והעננים הכפופים לפקודתו בין שמים וארץ, בכל אלה אותות בהירים לבני אדם מבינים.

165 ויש מהאנשים שעושים להם (אלילים) כשווים לאללה, ואותם אוהבים כאהוב אללה. אולם אהבת המאמינים לאללה גדולה יותר. ולו היו החוטאים רואים את העונש, היו בטוחים מה רב כוח אללה ומה כבד עונשו.

166 כאשר אלה אשר נעבדו יתנכרו לאלה שעבדו אותם, כשיראו את העונש, ייקטעו קשריהם,

167 ואלה שעבדו יאמרו: ״ לו ניתן לנו לחזור לעולם היינו מתנכרים להם כשם שהם התנכרו לנו”. כה יראה להם אללה את מעשיהם למען יתחרטו עליהם, ולעולם לא ייצאו מן האש.

168 הוי, האנשים! אכלו מן מורשה והטוב אשר בארץ, ואל תלכו בעקבות השטן, כי הוא אויב גלוי לכם,

169 הוא מסית אתכם לעשות את המעשה הרע והתועבה, ולהגיד על אללה מה שאינכם יודעים.

170 ואם אומרים להם (אלה אשר כפרו): “התנהגו לפי מה שאללה הוריד”, יגידו: “לא! נלך בעקבות מה שמצאנו את אבותינו עושים”. אף על פי שאבותיהם לא הבינו דבר ולא היו מודרכים.

171 אלה אשר כפרו, נמשלו לבהמה אשר הולכת אחרי הקול של הרועה מבלי שתבין מה הוא אומר. הם (הכופרים) חירשים, אילמים, עיוורים ולא יבינו.

172 הוי, אלה אשר האמינו! איכלו מן המורשה, הדברים הטובים אשר הענקנו לפרנסתכם, והודו לאללה אם אותו אתם עובדים.

173 הוא אסר עליכם לאכול את הנבלה, את הדם, את בשר החזיר ואת אשר הוקרב לאחר זולת אללה. אך, מי שאוכל זאת בעת צרה ולא מתאווה או הרגל, אין ב(מעשהו) חטא, כי אללה סולח רחום.

174 אלה אשר מסתירים את מה שהוריד אללה בספר (התורה) בתמורה זולה, אינם ממלאים בטנם אלא באש, וביום תחיית המתים, לא ידבר אליהם אללה ולא יטהרם, עונש כואב ממתין להם.

175 הם אלה אשר בחרו בתעייה במקום הדרכה, ובעונש במקום סליחה. כמה הם יכולים לסבול את (עונש) האש (ביום הדין),

176 זאת, כי אללה הוריד את הספר (הקוראן) בצדק. כל אלה החלוקים בדבר הספר נתונים בפילוג רחוק מן הצדק.

177 אין זה מעשה חסד, אם רק תטו את פניכם לעבר המזרח והמערב. מעשה החסד האמתי הוא, האמונה באללה, ביום האחרון, במלאכים, בספרים הקדושים, בנביאים ולתת את ההון על אף היותו אהוב, לקרובי משפחה, ליתומים, למסכנים, לעוברי אורח, לקבצנים, ושחרור עבדים, וכן בקיום התפילה ומתן זכאת צדקת חובה), והמקיימים התחייבויות והסבלנים באסון ובצרה ובעת מלחמה. כל אלה הם הצודקים ואלה הם היראים.

178 הוי, אלה אשר האמינו! מצווה עליכם לנקום את דם הנרצחים: בן חורין תחת בן חורין, עבד תחת עבד ונקבה תחת נקבה. אך, מי שקרובי הנרצח סלחו לו, עליו לנהוג לפי המקובל ולשלם כופר בתום לב. זוהי הקלה הניתנת לכם מאת ריבונכם ורחמים. אך, מי שחוזר והורג (הרוצח) לאחר תשלום כופר, לו עונש כואב.

179 ולכם בעונש המידתי חיים (להגנה וביטחון בחיים), בעלי התבונה! אולי תיראו.

180 בהגיע שעתו של אחד מכם למות, והניח נכסים אחריו, מצווה עליו לצוות (חלק מן) הנכס להורים ולקרובי המשפחה לפי המקובל. זוהי חובה על היראים.

181 כל המשנה צוואה לאחר שהיה עד-שמיעה לה, תחול האשמה על המשנים. כי אללה שומע ויודע.

182 אולם מי שפוחד כי ינהג במצווה בקיפוח או בחטא, ויפעל להשכין שלום בין היורשים, אין עליו אשמה, כי אללה סולח רחום.

183 הוי, אלה אשר האמינו! צווה עליכם הצום כשם שצווה על אלה שקדמו לכם, למען תהיו יראים,

184 ימים ספורים, אך אם אחד מכם חולה או נוסע הרחק מביתו, עליו לצום אותם (את הימים שלא צם) בימים אחרים (במשך השנה). אולם מורשה לאלה שאינם יכולים לצום, לפדות את עצמם על-ידי האכלת מסכן (לכל יום שלא צמו). ואולם, ככל שיתרום (כסף) יותר, כן יוסב לו. אכן, אם תצומו יוסב לכם, לו רק ידעתם.

185 חודש הרמדאן (הצום) הוא החודש שבו הורד הקוראן למען יביא לבני-האדם הדרכה ואותות בהירים (אל-פורקאן). מי שנמצא בביתו בחודש זה עליו לצום בו, אך החולה, או הנוסע הרחק מביתו, יצום מספר ימים אחרים. אללה רוצה להקל, ולא להכביד עליכם, למען תוכלו להשלים את המניין(צום החודש), וכדי שתפארו את אללה על הדרכתו לכם, ולהודות לו (על חסדו).

186 אם ישאלוך עבדיי עליי, הנה קרוב אני ואיענה לפניית הקורא אליי. על כן גם עליהם להיענות לי ולהאמין בי, למען ילכו בדרך הישר.

187 הותר לכם בלילות הצום להזדווג עם נשותיכם, כי הן כמלבוש לכם ואתם מלבוש להן. אללה ידע שהייתם מכריחים את עצמכם בהימנעותכם מהן, וסלח לכם וחנן אתכם. מעתה הזדווגו עמן והתנהגו לפי מה שמצווה אללה אתכם, ואיכלו ושתו במשך הלילה, עד אשר תוכלו להבחין בין החוט הלבן (אור היום) והחוט השחור (חשכת הלילה) לעת שחרית, ואחר כך המשיכו בצום עד הלילה. ואל תזדווגו עמן בלילות כשאתם פורשים אל המסגדים. אלה הגבולות של אללה, אל תתקרבו אליהם. כך מבהיר אללה את אותותיו לבני האדם למען יהיו יראים.

188 אל תאכלו איש את הון רעהו בלא צדק, ואל תשתמשו בו לשחד שליטים (שופטים) במטרה לגזול מהון האחרים בזדון וביודעין.

189 ישאלו אותך (מוחמד) על שלבי הירח. אמור, הם למען יקבעו האנשים את מועדיהם על-פיהם ואת החג' (העלייה לרגל). אין זה חסד שתיכנסו לבתים מאחור (כשאתם חוזרים מן החג'), אמנם חסד הוא יראת אללה, ולכן היכנסו דרך הדלתות הקדמיות של הבתים, ויראו את אללה למען תצליחו.

190 הילחמו בשביל אללה באלה אשר יילחמו בכם, ואל תתקפו כי אללה אינו אוהב את התוקפנים.

191 והרגו אותם בהם (אלה שנלחמו בכם) בכל מקום שתפגשו אותם, וגרשו אותם מהמקומות שמהם גירשו אתכם (מכה). מפני שמזימה (כפייה על אנשים להמיר את דתם) קשה מהריגתם. אל תילחמו בהם במסגד הקדוש, אלא אם כן, יילחמו הם בכם בו. אם יילחמו בכם הרגו אותם. כי זה עונשם של הכופרים.

192 אך, אם יפסיקו. הנה אללה הוא הסלחן הרחום.

193 הילחמו בהם עד שלא תהיה מזימה (ללחוץ עליכם חזרה לכפירה באללה), ודת הכול תהיה לאללה. ואם יפסיקו, אין להילחם אלא נגד המקפחים.

194 חילול חודש קדוש תחת חילול חודש קדוש, כי חילול הקודשים דורש עין תחת עין. ומי שתוקף אתכם, הילחמו גם אתם בו, כפי שתקף אתכם, ויראו את אללה, ודעו כי אללה עם היראים.

195 הוציאו ממון למען אללה, ואל תביאו כליה על עצמכם, ועשו את הטוב, כי אללה אוהב את המיטיבים.

196 השלימו את החג' והעומרה רק לשם אללה. ואם נמנע מכם להשלימם, הקריבו את הקורבן ככל אשר תשיג ידכם, ואל תגלהו את ראשיכם עד שיגיע הקורבן אל המקום המיועד לשחיטתו. ואולם אם יהיה בינכם חולה או נגוע בראשו, אז יפדה בצום או בצדקה או קורבן. אם תעשו את דרככם כשאתם בטוחים ובריאים אתם יכולים לקיים את החג' והעומרה יחד, הקריבו את הקורבן אשר בהישג ידכם. אך, מי שאינו יכול להקריב קורבן, עליו לצום שלושה ימים בחגי, ושבעה כשתחזרו (הביתה מהחג'). אלה עשרה (ימים) מלאים. כך ינהגו אלה שבני ביתם אינם מתגוררים סמוך למסגד הקדוש (מכה), יראו את אללה ודעו כי אללה מעניש בחומרה.

197 מועד החג' הוא בחודשים ידועים, ומי שלקח על עצמו לקיים בהם את החג', חייב להימנע מביאה אל נשים, משחיתות, וממריבות בתקופת החני. כל מעשה טוב שתעשו, אללה יידע אותו. הכינו צידה (מזון) לדרך, דעו כי הצידה הטובה ביותר היא יראת אללה, ולכן יראוני, אתם, בעלי התבונה!

198 אין כל רע בהשגת פרנסה מעם ריבונכם בחגי. ואם ירדתם מ(הר) ערפאת הזכירו את שם אללה ליד אלמשער אלחראם (המקום הקדוש), הזכירו את שמו (אללה) כפי שהדריך אתכם, וכי הייתם לפני כן מן התועים,

199 אחר כך, רדו מהמקום שממנו יורדים כל האנשים (העולים לרגל), ובקשו את סליחת אללה, כי אללה הוא הסלחן והרחום.

200 בהשלימכם את טקסיכם, הזכירו את שם אללה כשם שנהגתם להזכיר את אבותיכם ואף יותר מכך. יש אנשים האומרים: “ריבוננו! תן לנו בעולם הזה ״, לאלה לא יהיה חלק בעולם הבא,

201 ויש בהם האומרים: “ריבוננו! תן לנו טובה בעולם הזה וטובה בעולם הבא, ושמור אותנו מעונש האש”,

202 אלה (המתפללים בתפילה זו), יקבלו את תגמולם לפי פועלם, ואללה הוא מהיר-חשבון.

203 הזכירו את אללה במספר ימים (ימי החג” במיוחד) מסוימים. אך, מי שמקדים בשני ימים לא יאשם, וכל המאחר, לא יאשם, אם ירא הוא. יראו את אללה ודעו כי אליו תקובצו.

204 ויש מהאנשים שאמרותיו מוצאות חן בעיניך בעולם הזה, והוא מעיד בפני אללה על אשר בלבו. (אך) הוא האויב הגדול ביותה

205 כי בפנותו עורף מתרוצץ ברחבי הארץ להשחית את האדמה ואת פריה, ואללה אינו אוהב שחיתות.

206 ואם ייאמר לו: “ירא את אללה!” כוח ההתנגדות ידחף אותו לפשוע יותר. לכן, דינו בגיהינום, ומה נורא היצוע (העינוי בגיהינום).

207 אך, יש מהאנשים מי שמוסר את נפשו כדי לספק את רצון אללה. אללה הוא מלא חמלה כלפי עבדיו.

208 הוי, אלה אשר האמינו! קבלו על עצמכם, כולכם, התמסרות שלימה לאללה ואל תלכו בעקבות השטן, כי הוא אויבכם המושבע.

209 ואם תשגו לאחר הינתן לכם האותות הבהירים, דעו כי אללה הוא העזוז החכם.

210 האם הם (אלה אשר כפרו) מצפים (ליום הדין) שיבוא אללה אליהם בשכבות עננים עם המלאכים? והדין נחרץ, ואל אללה יושבו כל העניינים.

211 שאל את בני ישראל, כמה אותות בהירים הבאנו להם. כל המסלף את חסד אללה אחרי שהוענק לו, (עליו להביו) כי אכן אללה מעניש בחומרה.

212 אלה אשר כפרו מוקסמים מחיי העולם הזה. לכן, הם לועגים לאלה אשר האמינו, ואולם אלה אשר יראים (את אללה) יהיו מעליהם ביום תחיית (המתים), אללה מפרנס את מי שהוא רוצה ללא חשבון.

213 האנשים היו אומה אחת, ואז אללה שלח את הנביאים להיות מבשרים ומזהירים, והוריד איתם את הספר בצדק, כדי לשפוט בין האנשים בכל אשר נחלקו בו. ולא נחלקו בו אלא לאחר שניתנו להם האותות הבהירים, וזאת מתוך קנאה ביניהם. אחר כך, אללה הדריך את אלה אשר האמינו אל הצדק אשר נחלקו בו, כי אללה מדריך את מי שירצה לדרך הישר.

214 האמנם חשבתם כי תיכנסו לגן עדן מבלי שיקרה לכם מה שקרה לאלה שקדמו לכם? פגעו בהם ייסורים וצרות וזועזעו, עד אשר אמר השליח ואלה אשר האמינו אתו: “מתי יבוא הניצחון מאללה?” אכן, הניצחון מאללה קרוב.

215 הם (אלה אשר האמינו) שואלים אותך (מוחמד): “מה לנדב (מכספם)?” אמור: “כל הטוב אשר תוציאו, יינתן להורים, לקרובי משפחה, ליתומים, למסכנים ולעוברי אורח. וכל טוב אשר תעשו, אכן אללה יודע אותו”.

216 נכפתה עליכם הלחימה, אף-על-פי שהיא שנואה עליכם, אך, יש שתשנאו דבר-מה, אף כי טוב הוא לכם, ויש שתאהבו דבר- מה, אף כי רע הוא לכם. אללה יודע ואתם אינכם יודעים.

217 יש כאלה ששואלים אותך(מוחמד) אודות החודש הקדוש, על הלחימה בו. אמור: ״ לחימה בו היא מעשה חמור, אך, למנוע אנשים מללכת בשביל של אללה וכפירה (שלכם) בו, וגם למנוע אנשים מלהיכנס למסגד הקדוש (במכה), ולגרש את יושביו ממנו, כל אלה חמורים יותר אצל אללה. כפייה על אנשים להמיר את דתם קשה מהריגתם. הם (אלה אשר כפרו) לא יחדלו להילחם בכם עד אשר יחזירו אתכם מדתכם, אם יעלה בידם. אלה מכם שיינטשו את דתם וימותו ככופרים, יפסידו את הגמול של מעשיהם הטובים בעולם הזה ובעולם הבא. אלה יהיו משוכני האש (גיהינום), ולעולם יהיו בה.

218 אלה אשר האמינו והיגרו והתאמצו בדרך והקריבו למען אללה, הם מקווים לרחמי אללה, כי אללה הוא הסלחן הרחום.

219 יש כאלה ששואלים אותך (מוחמד) אודות היין והמייסר (משחק מזל), אמור: “יש בהם חטא גדול, וגם תועלת לבני-אדם, ואולם החטא שבהם יותר גדול מהתועלת”. וישאלוך מה יתרמו (כסף לצדקה), אמור: “מה שאתם יכולים מהעודף (של כספכם). כך יבהיר אללה לכם את האותות למען תחשבו (על מה שיועיל לכם),

220 בעולם הזה ובעולם הבא”. וישאלוך על היתומים? אמור: “אם תנהלו את ענייניהם (הכספיים) בצורה נפרדת וטובה, זה טוב יותר לכם, ואם תערבבו את רכושם ברכושכם, באחיכם יהיו. אללה מבחין בין המושחת לבין הישר, אילו רצה אללה היה מחמיר עמכם (שלא לערבב את רכושם ברכושכם). אללה הוא העזוז החכם”.

221 אל תתחתנו עם משתפות (עבודה זרה) עד אשר תהיינה מאמינות, כי אישה מאמינה טובה היא ממשתפת (עבודה זרה), ולו מצאה חן בעיניכם. ואל תתחתנו למשתפים (עבודה זרה) עד אשר יהיו מאמינים, ואיש מאמין טוב ממשתף (עבודה זרה) גם אם הוא מצא חן בעיניכם. אלה קוראים אל האש, ואילו אללה קורא אל גן העדן ולזכות במחילה ברשותו. כך, מבהיר אללה את האותות לאנשים למען יזכרו.

222 וישאלוך על הווסת. אמור: ״ הוא טומאה, לכן, התרחקו מן הנשים בתקופת הווסת ואל תזדווגו עמן עד אשר תיטהרנה, ואחרי שתיטהרנה, בואו אליהן כדרך שציווה אתכם אללה. אללה אוהב את המבקשים סליחה, ואוהב את המיטהרים.

223 נשותיכם הן כאדמת-חריש לכם, ובואו אל חרישכם מאיזה צד שתרצו. הקדימו לעשות למען נפשותיכם, ויראו את אללה, ודעו כי עתידים אתם לפגוש בו. ובשר (טובה) למאמינים.

224 אל תעשו (משם) אללה מסרה לשבועותיכם כדי להימנע מלהיות נדיבים ויראים, ועשו שלום בין בני האדם, כי אללה הוא השומע היודע.

225 אללה לא יעניש אתכם בגלל פליטת פה בשבועותיכם, אך, הוא יעניש אתכם בגלל כוונת לבבותיכם, ואללה סלחן מתון(סבלו).

226 לאלה הנשבעים לא לבוא אל נשותיהם, ניתנת שהות של ארבעה חודשים, לחזור בהם משבועתם, ואולם אם יחזרו בהם משבועתם, הנה אללה הוא הסלחן הרחום.

227 ואם ירצו להתגרש, הנה אללה הוא השומע היודע.

228 והגרושות תמתנה שלושה מחזורי וסת, ואסור להן להסתיר את אשר אללה יצר ברחמיהן, אם מאמינות הן באללה וביום הדין. לבעליהן שמורה הזכות להשיבן במשך תקופת הזמן הזה, אם ירצו בשלום בית. הן זכאיות לזכויות דומות לחובות וליחס הוגן, אולם, בעליהן עולים עליהן בדרגה (חייבים לפרנסן). ואללה הוא העזוז החכם.

229 אפשר לגרש אותה אישה פעמיים, אך, בפעם השלישית יוחלט סופית אם להחזיק באישה זו בחסד, או לשלחה (לגרשה) סופית בכבוד. בגירושין סופיים אסור לבעל לבקש איזה שהוא דבר ממה שניתן לה (לגרושתו כמוהר), אלא אם כן, יחששו השניים כי לא יוכלו לעמוד בגבולות אשר ציווה אללה. ואם חששתם שלא יוכלו השניים לעמוד בגבולות אשר ציווה אללה, לא יהיה על שניהם עוון אם תפדה האישה את עצמה מהנישואין על-ידי השבת חלק ממה (מהמוהר) שניתן לה. אלה הגבולות שציווה אללה, ואל לכם לעבור את הגבולות, כי כל העוברים על גבולות אללה הם המקפחים.

230 ואם יגרשה (בפעם השלישית), לא תהיה מורשית לו, עד אשר תינשא לבעל אחר. ואם (הבעל החדש) יגרש אותה (מרצונו), לא יהיה חטא על השניים (היא ובעלה הקודם) אם יתחתנו שוב, אם סבורים הם כי יקיימו את גבולות אללה. אלה הם הגבולות אשר קבע אללה ואשר מבהיר לבעלי דעת.

231 ואם גירשתם את הנשים, והן כבר מילאו את תקופת ההמתנה, החליטו האם להחזיק בהן בחסד או לשלחן בחסד, ואולם אל לכם להוסיף ולהחזיק בהן רק כדי להציק להן. כל העושה זאת חוטא לנפשו. אל תתייחסו אל חוקי אללה בזלזול. וזכרו את החסד שנתן לכם אללה ואת הספר (הקוראן) והחוכמה (מסורה הנביא מוחמד) אשר הוריד אליכם להזהירכם. ויראו את אללה ודעו כי אללה יודע כול דבר.

232 ואם תגרשו את הנשים, והן סיימו את תקופת ההמתנה (שלושה מחזורי ווסת), אל תמנעו בעדן להינשא לבעליהן, אם יסכימו ביניהם כמקובל. כך נדרש לנהוג מכל אחד מכם המאמין באללה וביום הדין. ובזה תזדככו ותיטהרו יותר, כי אללה יודע, אך, אתם אינכם יודעים.

233 אימהות (מגורשות) ייניקו את ילדיהן שנתיים תמימות למי שירצה לקיים את תקופת ההנקה במלואה. על האב (המגרש) של התינוק לפרנסן ולהלבישן כמקובל. אך, אין לחייב נפש (אדם) יותר מכפי יכולתה. אין להציק לאם בשל ילדה, ואין להציק לאב בשל ילדו. ועל היורש למלא אותם תפקידים. ואם ירצו שניהם גמילה מהנקה בהסכמה ביניהם ובהיוועצות זה עם זה לא יהיה עוון עליהם. אם תרצו לשכור מיניקה לילדיכם. לא יהיה עוון עליכם אם תשלמו את שכרה כמקובל. ויראו את אללה, ודעו כי אללה רואה את מעשיכם.

234 אם אנשים נפטרים ומשאירים (אחריהם) נשים, עליהן להמתין(לא להתחתן) ארבעה חודשים ועשרה ימים. עם תום תקופת ההמתנה, אתם (האנשים) אינכם אחראים למה שתעשינה בעצמן בצורה הוגנת ומקובלת. אללה הוא הבקי במעשיכם.

235 לא יהיה עוון עליכם אם תרמזו שאתם מעוניינים להתחתן עם אישה מסוימת, או אם חשבתם על כך בתוככם. אללה יודע כי תזכרו אותן. אך, אסור להיפגש עמן בסתר, אך, מורשה להגיד דברי חסד, ואל תחליטו לקיים את קשר הנישואין אלא כעבור הזמן הקבוע להמתנה. דעו, כי אללה יודע מה בנפשכם והיזהרו ממנו, ודעו כי אללה הוא הסלחן הסבלן.

236 לא יהיה עוון עליכם אם תגרשו נשים לפני שבאתם אליהן, ולפני שקבעתם להן מוהר, אך תנו להן פיצוי כמקובל, העשיר כפי יכולתו, והעני כפי יכולתו, כי זוהי חובת כל המיטיבים.

237 אם תגרשון לפני שבאתם אליהן, אך לאחר שקבעתם להן מוהר, שלמו להן מחצית מאשר קבעתם להן, אלא אם יוותרו על המגיע להן, או יוותר הממונה על ענייני האישה, ואם תוותרו תהיו קרובים יותר ליראת אללה, ואל תשכחו לגלות נדיבות בינכם, כי אללה רואה את כל מעשיכם.

238 שמרו על התפילות, ובעיקר על התפילה התיכונה, וקומו להתפלל אל אללה בהתמסרות.

239 ובשעת סכנה התפללו בהליכה על רגליכם או ברכיבה (על אמצעי נסיעה). אך, בהיותכם במקום בטוח, זכרו את אללה כדרך שלימדכם מה שמקודם לא הייתם יודעים.

240 אלה אשר ייפטרו וישאירו נשים (אלמנות) אחריהם, יש לצוות לנשים פרנסה למשך שנה שלמה, ולהישאר במשך שנה בבית שגרו בו. אולם, אם תעזובנה את הבית מרצונן, אתם (היורשים) אינכם אחראים למה שתעשינה בעצמן בגדר המקובל. אללה הוא העזוז החכם.

241 חובה היא על היראים להבטיח לנשים המגורשות אמצעי מחיה כמקובל.

242 כך יבהיר אללה לכם את אותותיו למען תבינו.

243 האם לא שמעת על אלה אשר ברחו באלפיהם מבתיהם למען יינצלו ממוות, אללה אמר להם: “מותו!” ואחר כך החיה אותם. הן אללה רב-חסד כלפי האנשים, אך, רוב בני-האדם אינם מכירים תודה.

244 הילחמו למען אללה, ודעו כי אללה הוא השומע והיודע.

245 כל מי שגמל לאללה גמול חסד, אללה יכפיל לו כפל כפליים. ואללה נותן פעם בצמצום ופעם נותן בשפע, ואליו תושבו.

246 האם לא שמעת על המנהיגים של בני-ישראל לאחר משה, אשר אמרו לנביאם “בחר לנו מלך למען נילחם בשביל אללה”. אמר להם: “האם לאחר שייכתב עליכם להילחם לא תילחמו?” אמרו: “ולמה לא נילחם למען אללה לאחר שגורשנו מבתינו ואיבדנו את בנינו?” אולם כאשר נצטוו להילחם, התרחקו(כפרו), פרט למעטים מהם, ואללה יודע מי הם המקפחים.

247 ונביאם אמר להם: “אללה בחר לכם את שאול כמלך עליכם”. אמרו: כיצד ימלוך הוא עלינו ואנו ראויים יותר ממנו למלוכה? וגם רכוש רב אין לו”. אמר: “אללה בחר בו למלך עליכם והרבה לו דעת והגביה את קומתו. אללה נותן מלכות למי שירצה, ואללה רב-אמצעים רב-דעת”.

248 ואמר להם נביאם: “האות לאישור מלכותו יינתן לכם בבוא ארון הברית אליכם עם השכינה בתוכו מריבונכם ושרידים שהשאירו בני ביתו של משה ובני ביתו של אהרון נישא על-ידי המלאכים. בזאת יש לכם אות, אם מאמינים אתם”.

249 כאשר יצא שאול בראש הגדודים, אמר: “אללה ינסה אתכם בנהר. מי שישתה ממנו לא יהיה שייך לי, אך מי שלא יטעם ממנו שייך לי הוא, וגם כל השותה רק מלוא ידו”. אולם רובם שתו ממנו, פרס למעטים, ובחצותו את הנהר יחד עם הנאמנים לו, אמרו, אין בכוחנו להילחם היום בגוליית ובגדודיו. ורק אלה שידעו שהם עומדים לפגוש את אללה, אמרו: “כמה (הרבה) פעמים הקבוצה הקטנה ניצחה בעזרת אללה קבוצה גדולה ממנה. אללה הוא עם בעלי הסבלנות”.

250 וכשעמדו פנים אל פנים מול גוליית וגדודיו, אמרו: “ריבוננו! השרה סבלנות עלינו, עזור לנו להחזיק מעמד ועזור לנו לגבור על הכופרים”.

251 וברצון אללה הם הביסו אותם, ודוד הרג את גוליית, ואללה נתן לו את המלוכה ואת החכמה ולימד אותו מכל מה שרצה. ולולא הדף אללה את האנשים, חלק בידי אחרים, הייתה הארץ מתמלאת בשחיתות. אללה הוא רב-החסד לכל הברואים.

252 אלה אותות אללה אשר נקראו בפניך (הנביא מוחמד) באמת, ואתה הנך אחד מן השליחים.

253 השליחים הללו, העדפנו אחדים מהם על פני אחרים. יש בהם אשר דיבר אללה אתו, והעלה חלקם בדרגות. ונתנו לישוע בן מרים אותות בהירים, וסייענו בידו ברוח הקודש(המלאך גבריאל). לו רצה אללה לא היו אלה אשר באו אחריהם חלוקים ביניהם לאחר שניתנו להם האותות הבהירים, ואולם הם נחלקו ביניהם, חלקם האמינו וחלקם כפרו. אילו רצה אללה, לא היו נלחמים ביניהם. ואולם אללה פועל כרצונו.

254 הוי, אלה אשר האמינו! תרמו צדקה ממה שהענקנו לכם, לפני שיבוא יום שאין בו מקח וממכר ולא קשרי ידידות ולא תתקבל כל ערבות, והכופרים הם המקפחים.

255 אללה, אין אל זולתו, החי הקיים, לא תאחז בו תנומה ולא שינה. לו כל אשר בשמים וכל אשר בארץ. ומי זה אשר יהיה מליץ יושר אצלו אלא ברשותו? הוא יודע את אשר יתרחש אחריהם ואת אשר קרה לפניהם, וידיעתם לא תקיף כלום מידיעתו אלא ברשותו. כס מלכותו מכיל את השמים ואת הארץ ולא תכבד עליו השמירה עליהם. והוא הנעלה האדיר.

256 אין דת בכפייה כבר התבררה הדרך הישרה מדרך התעייה. כל הכופר בשיתוף (עבודה זרה) ומאמץ באללה, מחזיק בקשר האמיץ אשר בלתי ניתן לניתוק, כי אללה הכול שומע הכל יודע.

257 אללה מגונן על אלה אשר האמינו ומעבירם מחושך לאור אולם אלה אשר כפרו, השטן הוא מדריכם, והוא יעבירם מן האור אל החושך. הם שוכני האש ולעולם יהיו בה.

258 הלא צפית באשר התנצח הביא טיעונים לעומת אברהם כלפי ריבונו משום שאללה העניק לו מלכות? כשאברהם אמר לו: “ריבוני הוא המחייה והממית”. אמר: “גם אני מחייה וממית”. אמר אברהם, “אללה יביא את השמש ממזרח, הבא אתה אותה מן המערב”. אז, נדהם זה אשר כפר. אללה לא ידריך את העמים המקפחים.

259 או כאדם זה אשר עבר ליד עיר שחרבה כליל, אמר: “איך יוכל אללה להחיותה לאחר מותה (החרבתה)?” אותה עת, המיתו אללה למשך מאה שנים, ולאחר מכן החייה אותו ואמר לו: “כמה זמן שהית?” אמר: “שהיתי יום או פחות מיום”. אמר לו אללה: “לא, כי שהית מאה שנים. הבט אל מזונך ומשקך, הם לא השתנו, והבט אל חמורך. כך נעשה ממך אות לאנשים. עתה הבס אל העצמות, כיצד נקימן ואחר כך נכסה אותן בשר. לאחר שהתברר לו הדבר, אמר: “יודע אני כי אללה הוא הכול-יכול”.

260 וכשאברהם אמר: “ריבוני! הראה לי כיצד תחיה את המתים”. אמר (אללה): “האם אינך מאמין?” אמר (אברהם): "אמנם כן, אבל למען יכסח לבבי”. אמר (אללה): “קח ארבעה סוגי עופות וצרף אותם אליך(וחתוך אותם לחלקים), ושים כל חלק מהם על הר אחר, אחר כך קרא אליהם, ובמהירות יבואו אליך עפים. דע כי אללה הוא העזוז החכם”.

261 משלם של אלה התורמים מכספם למען אללה כגרעין שהצמיח שבע שיבולים, ובכל שיבולת מאה גרעינים. אללה יכפיל למי שירצה, ואללה הוא רב-חסד יודע כול.

262 התורמים מכספם בשביל אללה ואינם מלווים את תרומתם בדברי התרברבות והצקה, גמולם שמור אצל ריבונם, ואין חשש לגורלם ולא ייעצבו.

263 אמירת דברים יפים (למבקש עזרתכם) וסליחה סוכות מצדקה המלווה בפגיעה. ואללה בלתי-זקוק לדבר והוא העשיר הסבלן.

264 הוי, אלה אשר האמינו! אל תבטלו את צדקתכם על- ידי התרברבות ופגיעה, כאותו אדם התורם מכספו על מנת שיראו האנשים, ואינו מאמין באללה וביום האחרון, דומה הוא לסלע מכוסה עפר, שגשם שוסף פגע בו, והשאירו חלק וקשה. כך גם הם לא יפיקו דבר מפעולתם. ואללה לא ידריך את אלה שאינם מאמינים בו.

265 ומשל אלה אשר תורמים מכספם לסיפוק רצון ומתוך רצונם הטוב, נמשלו לגן על גבעה שגשם שוסף ירד עליו, ולכן הכפיל את יבולו, ואם לא יירד גשם יספיק לו הטל. ואללה רואה את כל מעשיכם.

266 הירצה האחד מכם שיהיה לו גן דקלים וענבים ומכל הפירות, אשר נהרות זורמים תחתיו, אך לעת זקנתו יהיו לו צאצאים חלשים, והגן ייפגע בסערה הרת אש שתשרוף אותו? כך יבהיר לכם אללה את האותות למען תחשבו עליהם.

267 הוי, אלה אשר האמינו! תרמו (למען אללה) מן המובחר שקיבצתם וממה שהוצאנו לכם מן האדמה, ואל תבחרו את הטמא ממנו (למען אללה), אשר לא הייתם לוקחים לעצמכם, אלא אם תעלימו עין. דעו כי אללה הוא עשיר ראוי לשבח.

268 השטן מבטיח לכם את העוני, ומצווה עליכם להיות מושחתים, ואילו אללה מבטיח לכם סליחה ממנו וברכה, ואללה הוא רב-אמצעים ויודע כול.

269 הוא (אללה) המעניק את החכמה למי שירצה. ומי שמקבל את החכמה יזכה בטובה רבה. ולא יזכרו זולת בעלי התבונה.

270 כל תרומה שתרמתם וכל נדר שנדרתם, אללה יודעם. ולמקפחים אין עוזרים.

271 אם תתנו צדקה בגלוי טוב ויפה, ואולם אם תסתירוה ותתנוה לעניים טוב יותר לכם, ואללה יכפר לכם על עוונותיכם. אללה הכי בקי במה שתעשו.

272 לא עליך (מוחמד) מוטלת האחריות אם יקבלו את ההדרכה, כי אללה מדריך את מי שירצה. כל מה שתתרמו מהטוב, לעצמכם הוא, ואל תתרמו אותו אלא למען אללה. כל הטוב שתתרמו יושב ויוכפל לכם(ביום הדין) ולא תקופחו,

273 (הצדקה שתתרמו) מיועדת לעניים אשר אינם יכולים לנוע בארץ לצורכי פרנסתם בגלל אמונתם באללה. ומי שאינו מכיר אותם ואת מצבם יחשבם לעשירים, כי נמנעים הם מלבקש צדקה, אולם אתה מכירם במאפייניהם, אין הם שואלים טובה מאנשים ואינם מפצירים, כל הטוב אשר תתרמו, הן אללה יודעו.

274 כל אלה אשר תורמים כספם (בצדקה) בלילה וביום, בסתר ובגלוי, גמולם שמור להם אצל ריבונם, ואין חשש לגורלם והם לא ייעצבו.

275 אלה אשר אוכלים את הריבית לא יקומו אלא כפי שיקום מי שאחז בו השטן מן הדיבוק. זאת משום שאמרו: “מיקח וממכר דומה לריבית”, ואולם אללה הרשה את המיקח והממכר ואסר את הריבית, לכן, כל מי שהגיעה אליו אזהרה זו מריבונו, והפסיק (לאכול ריבית), יחזיק באשר כבר קיבל, ואללה יטפל בעניינו, ואולם מי שחוזר (לקבל ריבית), אלה הם בעלי האש ולעולם יהיו בה.

276 אללה ימחק את הריבית וירבה את הצדקה. אללה אינו אוהב כל כופר וחוטא.

277 אלה אשר האמינו ועושי הטובות והקימו את התפילה ונתנו את הזכאת (צדקת חובה), להם גמולם אצל ריבונם, אין חשש לגורלם ולא ייעצבו.

278 הוי, אלה אשר האמינו! יראו את אללה והיפטרו ממה שנותר מן הריבית, אם באמת מאמינים אתם,

279 ואם לא תעשו כן, התכוננו למלחמה מאללה ושליחו, ואולם אם תבקשו סליחה, הן, לכם קרן כספיכם, לא תקפהו ולא תקופחו.

280 ואם הוא (החייב כסף) בצרה, תוענק לו ארכה (עד שישתפר מצבו), ואם תתרמו לו צדקה (שלא לגבות את החוב), ייסב לכם, אם יודעים אתם.

281 ייראו את היום בו תושבו אל אללה, ואז תקבל כל נפש את המגיע לה, והם לא יקופחו.

282 הוי, אלה אשר האמינו! כאשר אתם מתקשרים בינכם על חוב לזמן קבוע, עשו זאת בכתב, ותנו לכותב לרשום לכם את זה. אסור לכותב לסרב לרשום כפי שלימדהו אללה. עליו לרשום, והחייב יכתיב לו, וירא את אללה ריבונו, ולא יפחית מחובו כלום. אם החייב היה בלתי שפוי או חלוש בדעתו שאינו מסוגל להכתיב, יכתיב הממונה עליו בשמו בצדק. הקימו שני עדים מקרב אנשיכם. אם לא יימצאו שני גברים, כי אז גבר אחד ושתי נשים אשר אתם מסופקים מהן כעדות, משום שאם אחת מהן תשכח או תטעה, תזכיר לה האחרת. ואסור לעדים לסרב להעיד בכל זמן שיתבקשו להעיד. ואל תתרשלו ברישום החוב, בין אם קטן הוא או גדול, ואת מועד פירעונו. דרך זו כשירה יותר בעיני אללה וטובה יותר לשמירת העדות ולמניעת ספקות. ואולם, אם מדובר בסחורה זמינה שאתם מעבירים בינכם, אין בעיה אם לא תרשמוה. הקימו עדים לכל עסקה שתעשו, מבלי שתפעילו לחץ נגד רשם או עד, אם כך תעשו, תהיה זו הפקרות מצדכם. לכן, יראו את אללה, ואללה ילמדכם, ואללה יודע כל דבר.

283 ואם נוסעים אתם, ולא תמצאו כותב, הפקידו עירבון, אם מוסר אדם פיקדון לרעהו, חייב מקבל הפיקדון להחזירו כמצוות אללה ריבונו. אל תסתירו את העדות, ומסתירה בליבו אשם הוא, כי אללה יודע את כל מעשיכם.

284 לאללה כל מה שבשמים ומה שבארץ, ובין אם תגלו או תסתירו את מה שבתוככם, אללה יבוא חשבון עמכם על כך, ויסלח למי שירצה ויעניש את מי שירצה, כי אללה הוא הכול-יכול.

285 מאמין השליח (מוחמד) במה שהורד אליו מריבונו, וגם כן המאמינים, כל אחד מאמין באללה ובמלאכיו, ובספריו ובשליחיו, ואיננו מפלים את שליחיו אלה לעומת אלה, ואמרו,: “שמענו וצייתנו, סלח לנו ריבוננו כי אליך כולם חוזרים.

286 אללה, אינו מחייב נפש בעול זולת מידת יכולתה, ותקבל את שכרה בהתאם למעשיה הטובים, ואת עונשה בהתאם למעשיה הרעים. ריבוננו! אל תענישנו אם נשכח או נשגה, ריבוננו! אל תטיל עלינו נטל כפי שהטלת על אלה שקדמו לנו. ואל תטיל עלינו מה שאין בכוחנו לשאת, וחנון אותנו, וסלח לנו, ורחם עלינו, כי אתה השולט בנו, והענק לנו ניצחון על האנשים הכופרים”.

1 אלף.לאם.מים.

2 אללה, אין אלוה מלבדו, החי הקיים.

3 (אללה) הוריד אליך(הנביא מוחמד) את הספר (הקוראן) באמת בצדק, מאשר את אשר בידיו. והוריד את התורה (למשה) ואת הבשורה (לישוע),

4 מקדם כהדרכה לאנשים, והוריד את הפורקאן (הקוראן). הנה אלה אשר כפרו באותות אללה, להם עונש קשה (ביום הדין), ואללה עזוז ובעל נקמה

5 הן, אללה אין דבר שנסתר ממנו לא בארץ ולא בשמים.

6 הוא אשר עיצב אתכם ברחם (אימהותיכם) כרצונו, ואין אלוה מלבדו, והוא העזוז החכם.

7 הוא שהוריד אליך(הנביא מוחמד) את הספר(הקוראן). יש בו אותות בהירים, והם בסיס הספר, ואחרים דומים, אלה אשר סטייה בלבבם בוחרים את האותות המשתמעים לכמה פנים כדי לעורר ספקות, וכדי לפרשו כרצונם, ואולם רק אללה יודע את פשרו. אלה אשר מבוססים בידע אומרים “אנו מאמינים בו, הכל מעם ריבוננו”. רק בעלי התבונה יזכרו.

8 ריבוננו! אל תיתן לליבנו לסטות לאחר שהדרכת אותנו, והב לנו מרחמיך מטעמך, כי אתה המיטיב ללא גבול.

9 ריבוננו! אתה מקבץ את כל האנשים ביום אשר אין ספק לגביו(יום הדין). אללה לא יפר את התחייבותו.

10 אלה אשר כפרו, לא יועיל להם רכושם ולא ילדיהם בכלום אצל אללה, ואלה הם חומר בעירת האש (בגיהינום).

11 כמו אנשי פרעה ואלה שהיו לפניהם, כולם התכחשו לאותותינו, והשמיד אותם אללה בגין חטאיהם, ואללה קשה בעונשו.

12 אמור לאלה אשר כפרו! עוד תנחלו תבוסה ותקובצו אל גיהינום. כה רע הוא משכנכם הסופי!

13 כבר היה לכם אות בשני מחנות אשר נפגשו (בקרב של בדר), מחנה אחד נלחם בשביל אללה, והשני כופר. ראו במו עיניהם את מחנה המאמינים כפליים ממספרם. כך מנחיל אללה ניצחון למי שירצה. ובזה יש לקח לבעלי תבונה.

14 קושטה לאנשים אהבת התאווה לנשים ובנים ומצבורי זהב וכסף, וסוסים אצילים, והמקנה והאדמה הזרועה, כל זה תענוג זמני של חיי העולם הזה, ואצל אללה החזרה הטובה (לגן עדן).

15 אמור! האודיע לכם מה עדיף לכם יותר מכל זה! לאלה היראים יש אצל ריבונם גנים אשר נהרות זורמים מתחתיהם ולעולם יחיו בהם, וזוגות מטוהרות, יקבלו שביעות רצונו של אללה. ואללה מיטיב להבחין בעבדיו.

16 אלה אשר אומרים: “ריבוננו! הן אנו האמנו, על כן סלח לנו על חטאינו, והגן עלינו מעונש האש”,

17 (אלה הם:) בעלי הסבלנות, אנשי הצדק, הכנועים, הנותנים צדקה והמבקשים סליחה לקראת סוף הלילה.

18 אללה מעיד כי אין אלוה מלבדו, (וכך העידו) המלאכים, ובעלי הדעת, (שאללה) מקיים צדק. אין אלוה מלבדו, הוא העזוז והחכם.

19 הן, הדת אצל אללה היא האסלאם, לא נחלקו ביניהם אלה אשר קיבלו את הספר (התורה והבשורה), אלא לאחר שהגיעה אליהם הדעת (הקוראן) וקיפחו זה את זה, ומי שיכפור באותות אללה, אכן, אללה מהיר חשבון.

20 ואם יתנצחו אתך (מוחמד), אמור: ״ התמסרתי באמונתי לאללה, אני וחסידיי “. ואמור לאלה אשר קיבלו את הספר ולאלה אשר לא קיבלו אותו, “האם התמסרתם באמונתכם לאללה?” ואם הם התמסרו, זה סימן שהודרכו. ואם יתרחקו(יכפרו), (אין אתה אחראי להם), כי חובתך רק להודיע להם. ואללה משגיח על עבדיו.

21 אלה אשר כפרו באותות אללה, והחורגים את הנביאים בלי צדק, ואלה אשר הורגים את האנשים המצווים על צדק. בשר להם על עונש כואב.

22 אלה הם שמעשיהם יאבדו להם, בעולם הזה ובעולם הבא, ולא יהיה להם שום מחלץ.

23 הלא ראית את אלה אשר ידעו חלק מן הספר (התורה)? כאשר הם מוזמנים לבוא אל ספר אללה (הקוראן) למען ישפוט ביניהם, אז חבורה מהם תתרחק (תכפור) והם מסרבים.

24 זאת כי אמרו: “לא תיגע בנו האש אלא לימים ספורים”. השלה אותם מה שבדו בדתם.

25 ומה יעשו כאשר נקבצם ביום (יום הדין) שאין ספק בו, כשכל נפש תקבל את גמולה, והם לא יקופחו.

26 אמור!: “אללה! מלך המלכות, הנך מעניק מלכות למי שתרצה, תולש את המלכות מידי מי שתרצה, מאדיר את מי שתרצה, משפיל את מי שתרצה, בידך כל הטוב ואתה הכול-יכול.

27 אתה מחדיר הלילה לתוך היום ומחדיר את היום לתוך הלילה, ומוציא את החי מן המת ואת המת מן החי, ואתה שולח פרנסה לכל אשר תרצה בלי הגבלה.

28 אל ייקחו המאמינים את הכופרים לאנשי חסות במקום המאמינים. וכל העושה זאת, אין לו מה לקוות מאללה, אלא אם תעשו זאת כדי להגן על עצמכם מפני סכנה. אללה מזהירכם מפני עצמו, כי אל אללה כולם חוזרים.

29 אמור!: “בין אם תסתירו את אשר בלבבכם ובין אם תגלוהו, אללה יודע אותו, כי הוא יודע את כול אשר בשמיים ובארץ, ואללה הוא כול-יכול,

30 ביום אשר בו תמצא כל נפש את כל מעשיה הטובים ניצבים לפניה, ואת הרע שעשתה, אז תרצה שיהיה בינה(לבין מעשיה הרעים) מרחק אדיר. אללה מזהיר אתכם מפני עצמו, ואללה רחום כלפי עבדיו.

31 אמור!: “אם אוהבים אתם את אללה, אז היצמדו לדרכי! אז יאהבכם אללה ויסלח לכם על חטאיכם. אכן, אללה סולח רחום”.

32 אמור!: “צייתו לאללה ולשליח (מוחמד), ואם יתרחקו (יכפרו), הרי אללה אינו אוהב את הכופרים.

33 אללה בחר את אדם, ואת נוח, ואת משפחתו של אברהם, ואת משפחתו של עימראן (עמרם) מכל העולמים.

34 כולם בני שושלת אחת. ואללה שומע ויודע הכול.

35 כאשר אשתו של עימראן (עמרם) אמרה: “ריבוני! נדרתי נדר, להקדיש לך את אשר אני נושאת ברחמי. אנא, קבל ממני! אתה השומע היודע”.

36 כאשר ילדה אותה, אמרה: “ריבוני! ילדתי בת”- אך אללה יודע היטב מה היא ילדה - ואין הזכר כנקבה, “וקראתי לה מרים, אנא שמור עליה ועל צאצאיה מפני השטן הארור”.

37 ריבונה קיבל את הבת ברצון וחסד, וגידל אותה בשפע ובטוב, והפקיד את זכריה (דודה, הנביא) לשמור עליה ולהיות אחראי לה. בכל פעם שביקר אותה זכריה במקום עבודתה את אללה, מצא מזון לידה. אמר: “הוי, מרים מניין לך זה? אמרה: זה מאללה. אללה מפרנס את מי שרוצה בלי חשבון.

38 שם זכריה קרא אל ריבונו: “הענק לי בחסדך זרע טוב , כי אתה שומע התפילה”.

39 המלאכים קראו לו בעודו עומד בתפילה בבית התפילה ואמרו לו: “אללה מבשר לך על (בן ושמו) יחיא (יוחנן), אשר יאמת את דברו של אללה, ויהיה אדון ונמנע מהנאות החיים, ונביא מן הישרים”

40 אמר (זכריה): “ריבוני! כיצד יהיה לי בן ואני זקן ואשתי עקרה?” והוא נענה: “כך יהיה. אללה יעשה כל מה שרוצה”

41 אמר (זכריה): “ריבוני! תן לי אות”. והוא נענה, “האות שלך: שלא תדבר עם האנשים שלושה ימים אלא ברמזים. והזכר את שם ריבונך רבות, ושבחהו כל ערב ובוקר”

42 וכאשר המלאכים אמרו: “הוי, מרים! אללה בחר בך וטיהר אותך ובחר בך להיות מעל נשות העולמים,

43 הוי, מרים! התמסרי לריבונך וסגדי וכרעי עם הכורעים”.

44 זהו אחד מן המאורעות הנסתרותם אשר אנו מגלים אותו לך (הנביא מוחמד), כי לא היית עמהם בעת השליכם את עטיהם למען יידעו מי יהיה אומן למרים, ולא היית עמהם כאשר רבו ביניהם.

45 כאשר המלאכים אמרו: “הוי מרים! אללה מבשר לך במילה שהוא נותן לך, שמו: המשיח, ישוע בן מרים, אשר יהיה נכבד בעולם הזה ובעולם הבא, ויהיה מהמקורבים.

46 וידבר אל האנשים בהיותו בעריסה ובגיל העמידה, ויהיה מן הישרים.

47 אמרה (מרים): “ריבוני! כיצד יהיה לי בן ואיש לא נגע בי?” אמר (אללה): “כך ייצור אללה את מה שירצה, ואם יחליט דבר, הוא יאמר לו: “היה! ״ ויהיה.

48 וילמד (אללה) אותו (ישוע) את הספר ואת החוכמה, ואת התורה והבשורה,

49 ושליח אל בני-ישראל: “אני באתי לכם עם אות מריבונכם: אברא לכם כדמות עוף מחימר, ואפיח בו (רוח) והוא יהיה עוף (אמתי),ברשותו של אללה. ואני ארפא את העיוור, ואת המצורע, ואחיה את המתים ברשות אללה. נוסף לכל זה, אני אוכל להודיעכם מה אתם עומדים לאכול ומה אתם אוגרים בבתיכם. בזאת יהיה לכם אות אם מאמינים אתם,

50 ומאשר את מה שבין ידי מהתורה (אשר הורדה על הנביא משה), ואתיר לכם חלק ממה שנאסר עליכם. והבאתי לכם אות מעם ריבונכם, לכן יראו את אללה ושמעו בקולי”.

51 אללה הוא ריבוני וריבונכם, על כן עבדוהו, וזוהי הדרך הישרה.

52 אך, כאשר הרגיש ישוע בכפירה מצדם, אמר: “מי יהיו תומכי בדרך לאללה?” אמרו תלמידיו: “אנו נתמוך בך למען אללה. אנו מאמינים! היה לנו עד, כי מוסלמים (מתמסרים) אנו.

53 ריבוננו! אנו מאמינים במה שהורדת, ודבקים באמונה בשליחות השליח (ישוע), משום כך, רשום אותנו עם העדים (אומת מוחמד).

54 הם (אלה אשר כפרו בישוע) תכננו נגדו, אך אללה תכנן נגדם, ואללה הוא הטוב שבמתכננים.

55 כשאמר אללה, ״ הוי, ישוע! אני אקחך ואשאך אליי ואזכך מאלה אשר כפרו, ואקבע את המאמינים בך מעל אלה אשר כפרו עד יום תחיית- המתים ואז תושבו אליי אפסוק בינכם בכל אשר הייתם סביבו חלוקים”.

56 ואלה אשר כפרו, אותם אעניש עונש חמור בעולם הזה ובעולם הבא, ולא יהיו להם מן מחלצים.

57 ואלה אשר האמינו וקיימו מעשי חסד, הוא(אללה) יגמול להם את גמולם המלא. אללה אינו אוהב את המקפחים.

58 מה שאנחנו קוראים לך הוא מן האותות (משפטי הקוראן) והזכר החכם.

59 את ישוע נמשל אצל אללה לאדם (האדם הראשון), הוא יצר אותו מעפר, ואז אמר לו: “היה!” והיה.

60 זה הצדק מריבונך, ולכן אל תהיה ממטילי הספק.

61 ומי שמתנצח אתך (מוחמד) בו, לאחר מה שקיבלת מהידע, ואמור: “בואו נקרא לבנינו ולבניכם, ולנשותינו ולנשותיכם ולעצמנו ולעצמכם, ואז נבקש מאללה כי על המשקרים תבוא הקללה.

62 זהו סיפור הצדק. ואין אלוה מלבד אללה והוא העזוז החכם”.

63 ואם יתרחקו(יכפרו), אז הרי שאללה בקי כמושחתים.

64 אמור: “הוי, אנשי הספר! בואו אל מילה שווה בינינו לבינכם: אשר נעבוד רק את אללה, ולא נשתף בו דבר, ולא יתייחס איש מאתנו זה אל זה כאדון מלבד אללה”. ואם יתרחקו (יכפרו), אמרו: “אתם עדים כי מוסלמים (מתמסרים) אנו”.

65 הוי, אנשי הספר! למה תתנצחו על אברהם? ורק אחריו הורדו התורה והבשורה. האם לא תבינו נכוחה?

66 הנה אתם אלה מתנצחים (אתנו) על מה שידוע לכם? ולמה התנצחו על מה שאינו ידוע לכם? אללה יודע ואתם אינכם יודעים.

67 לא היה אברהם יהודי ולא נוצרי, אך הוא היה הניף (מתמסר) ומוסלם, ולא היה מהמשתפים (עבודה זרה).

68 אכן, האנשים המתאימים יותר להיות קרובים לאברהם הם ההולכים בדרכו, והנביא הזה (מוחמד), והמאמינים, ואללה הוא אדון (מגונן) המאמינים.

69 היו רוצים אנשים מבעלי-הספר לו יתעו אתכם, אך אין הם מתעים אלא את עצמם ולא מרגישים.

70 הוי, אנשי הספר! מדוע תכפרו (תכחישו) באותות אללה על אף שאתם מעידים לקיומם (מכירים אותם)?

71 הוי, אנשי הספר! מדוע תערבבו את הצדק בשקר ותחביאו את הצדק במודע?!

72 ותאמר קבוצה מאנשי הספר: “האמינו באשר הושרה על אלה אשר האמינו בתחילת היום וכפרו בו בסוף היום, ואולי ישנו את דעתם.

73 ואל תתנו אמון אלא במי שהוא בן דתכם.” אמור (מוחמד): “ההדרכה האמתית היא הדרכת אללה, ואולם אתם (אנשי הספר) אינכם רוצים כי אחרים יקבלו את אשר קיבלתם. או שיתנצחו עמכם בפני ריבונכם. אמור: “החסד הוא בידי אללה המעניק אותו למי שירצה, ואללה חובק הכול יודע הכול”.

74 הוא בוחר ברחמיו את אשר ירצה, ואללה הוא רב חסד האדיר.

75 ומאנשי הספר אנשים אשר אם תפקיד בידיהם קינטאר (מאה רוטל) יחזירהו לך, אך יש ביניהם כאלה, אשר אם תפקיד בידיו דינאר (מטבע זהב) אחד, לא יחזירהו, אלא אם תמשיך לדרוש אותו ולא תרפה ממנו. זאת כי יאמרו, שאין הם אחראים כלפי מי שלא יודעים את הספר. ויגידו על אללה ביודעין.

76 אכן, אללה אוהב מי שמקיים את התחייבויותיו ונוהג ביראת אללה, הן, אללה מחבב את יראיו.

77 אלה הקונים בברית אללה ואת שבועותיהם בעד מחיר קטן, אלה אין להם חלק בעולם הבא, לא ידבר אליהם אללה, ולא יביס בהם ביום תחיית-המתים, ולא יטהרם, ועונשם יהיה מאד כואב.

78 ויש מהם אנשים המחקים בלשונם את מילות הספר (התורה) למען תחשבו כי הוא מן הספר, ואולם אין הוא מן הספר. ויאמרו: “זהו מאללה”. ואולם אין הוא מאללה, וכך הם משקרים בשם אללה במודע.

79 לא ראוי לאיש, אשר אללה נתן לו את הספר, את החכמה, ואת הנבואה, ואז יגיד לאנשים: “היו עבדים לי במקום לאללה”. אך הוא יגיד: “היו עובדי אללה דבקים (באללה) על סמך כל אשר תלמדו מן הספר והחכמה”.

80 ואסור לו לצוות עליכם לקבל את המלאכים ואת הנביאים באדונים. האם יצווה עליכם לכפור לאחר שאתם מוסלמים (מתמסרים לאללה).

81 כאשר כרת אללה ברית עם (כל) הנביאים: ״ כשנתתי לכם מהספר ומהחכמה, כי שבא אליכם שליח(הנביא מחמד) המאשר את אשר אתכם, על מנת להאמין בו ולתמוך בו.אמר (אללה): “המאשרים ומקבלים אתם עליכם את בריתי ?” אמרו: “מאשרים אנו (הנביאים)”. אמר: “העידו, ואף אני אעיד אתכם ״,

82 ואכן, מי שמתרחק (שכופר) לאחר כל זאת, אלה הם המושחתים!

83 האם יבקשו דת אחרת מזו של אללה? ולו השלים (התמסר) כל מי שבשמים והארץ, אם מרצון או שלא מרצון, ואליו יושבו.

84 אמור: “מאמינים אנו באללה ובאשר הושרה אלינו(הקוראן) ובמה שהושרה לאברהם וישמעאל ויצחק ויעקוב והשבטים, ובאשר נמסר למשה ולישוע ולנביאים מריבונם. לא נבדיל בין אחד מבינם, ומוסלמים (מתמסרים) אנו לו.”

85 מי שמחפש דת אחרת מלבד האסלאם לא יתקבלו ממנו מעשיו, ובעולם הבא יהיה מן האובדים.

86 איך ידריך אללה אנשים אשר כפרו לאחר שהאמינו, ולאחר שהעידו כי השליח (מוחמד) צדק הוא, ולאחר שניתנו להם האותות הבהירים? אללה לא ידריך את האנשים המקפחים,

87 עונשם של אלה יהיה, שתחול עליהם קללת אללה והמלאכים והאנשים כולם.

88 לעולם יהיו בה (באש), ולא יופחת עונשם ולא תינתן להם שהות,

89 פרט לאלה אשר יתחרטו בכנות לאחר מכן ויעשו מעשים טובים, כי אללה הוא הסלחן הרחום.

90 אלה אשר כפרו לאחר שהאמינו, והוסיפו להמשיך בכפירתם, לא תתקבל חרטתם, וכל אלה תועים הם.

91 אלה אשר כפרו וימותו כשהם כופרים, לא יתקבל מהם פדיון, אפילו כמלוא הארץ זהב. לכל אלה יהיה עונש כואב, ולא יהיה להם מחלצים.

92 לא תקבלו את החסד של אללה, אם לא תתרמו מכל מה שאהוב עליכם. כל אשר תתרמו, יהיה ידוע לאללה.

93 כל המאכלים היו מורשים לבני ישראל, מלבד מה שאסר ישראל על עצמו לפני שהושרתה התורה. אמור (מוחמד): “הביאו את התורה וקראו אותה אם אתם אכן צודקים”.

94 מי שהמציא שקרים על אללה לאחר מכן, אלה הם המקפחים.

95 אמור: “צדק אללה, על כן לכו בעקבות דת אברהם חניף (המתמסר לאללה), ולא היה מהמשתפים (עבודה זרה).

96 הבית (הקדוש) הראשון שהוקם לבני האדם הוא זה אשר בבכה (העיר מכה), מבורך ובו הדרכה לכל העולמים.

97 מצויים בו אותות בהירים, המקום שבו עמד אברהם. כל הנכנס אליו יהיה בטוח. האנשים מצווים בפני אללה לעלות לרגל אל הבית, אכן זה חובה על כל היכול לצאת לדרך. ואולם כל הכופר, הן, אללה אינו זקוק לכל העולמים.

98 אמור, הוי, אנשי הספר! למה אתם כופרים באותות אללה? ואללה עד לאשר אתם מבצעים.

99 אמור: “הוי, אנשי הספר! מדוע אתם חוסמים את השביל של אללה לאשר האמין, התרצו אותו מסולף ואתם עדים ? ולא נעלמו מאללה מעשיכם.

100 הוי, אלה אשר האמינו! אם תצייתו לקבוצה מאלה אשר קיבלו את הספר, הם ישיבו אתכם להיות כופרים לאחר שכבר הייתם מאמינים.

101 וכיצד תכפרו בעוד אותות אללה נקראים בפניכם, ושליחו עודנו בינכם? ומי שיאחז באללה יודרך אל דרך הישר.

102 הוי, אלה אשר האמינו! יראו את אללה כיאה לו, ואל תמותו אלא בעודכם מוסלמים (מתמסרים לאללה),

103 דבקו בחבל של אללה (הקוראן) כולכם ואל תתפזרו, וזכרו את החסד של אללה עמכם כאשר הייתם אויבים זה לזה והוא קירב בין לבבותיכם, והפכתם בחסדו לאחים, וכאשר הייתם על סף חפירה של אש, והוא חילץ אתכם ממנה. כך יבהיר לכם אללה את אותותיו למען תודרכו,

104 ושתהיה מכם אומה אשר קוראים אל הטוב, והמצווים לעשות חסד ומזהירים מעשיית רוע, ואלה הם המצליחים,

105 ואל תהיו כמו אלה אשר התפזרו ונחלקו לאחר שקיבלו את ההוכחות הבהירות, כי להם עונש אדיר.

106 ביום(יום הדין) אשר בו יאירו פנים ויחשכו פנים. ולאלה אשר חשכו פניהם יאמר, “האם כפרתם לאחר שהאמנתם? טעמו את העונש שבו כפרתם”.

107 אך, אלה אשר יאירו פניהם יישארו ברחמי אללה לעולם.

108 אלה אותות אללה, אשר אנו קוראים לך (מחמד) בצדק, כי אללה אינו רוצה לקפח לעולמים.

109 לאללה כל אשר בשמים ואשר בארץ ואל אללה יוחזרו כל הדברים.

110 הייתם האומה הטובה ביותר שהוצאה לאנשים, והמצווים לעשות חסד ומזהירים מעשיית רוע, ומאמינים באללה. ולו האמינו אנשי הספר (במוחמד ובשליחותו), טוב היה להם. יש מאמינים ביניהם, ואולם רובם מושחתים.

111 אינם יכולים לפגוע בכם אלא פגיעה מילולית, ואם יילחמו בכם יימלטו, אז לא ינצחו.

112 ההשפלה נכפתה עליהם באשר יימצאו, אלא אם יחזיקו בחבל מאללה ובחבל מהאנשים. ונחת עליהם זעם של אללה, נכפתה עליהם דלות, מפני שהם כפרו באותות של אללה, והרגו את הנביאים בלא צדק ועל כי מרדו ועברו מהמורשה לאסור.

113 אולם לא כולם דומים. בין אנשי הספר ישנה אומה של אנשי יושר הקוראים את אותות (משפטי הקוראן) אללה במשך הלילה והם יסגדו לו

114 מאמינים הם באללה וביום האחרון והמצווים לעשות חסד ומזהירים מעשיית רוע, וממהרים לעשות מעשים טובים, ואלו מהישרים,

115 והטוב שיעשו, אינו מוכחש להם. ואללה מכיר את היראים.

116 אלה אשר כפרו, לא יועיל להם רכושם ולא ילדיהם בכלום אצל אללה, ואלה הם בעלי האש והם בה לעולם (בגיהינום).

117 משל מה שהם תורמים בחיי העולם הזה משול לרוח קרה שנשבה על שדה אנשים אשר חטאו והשמידה אותו. לא אללה קיפח אותם, אלא הם את עצמם מקפחים.

118 הוי אלה אשר האמינו! אל תיקחו לכם ידידים מקורבים שאינם מקרבכם (כופרים), כי אינם מרפים לגרום לכם צרות ממושכות. הם תמיד מקווים שתסבלו, תמיד הם מביעים בפיהם שנאה כלפיהם, אך זה אשר מעלימים בלבם קשה יותר. כבר הבהרנו לכם את האותות, אילו הייתם מבינים.

119 הנה אתם אוהבים אותם (אנשי-הספר), ואילו הם אינם אוהבים אתכם, ואתם מאמינים בספר כולו (אשר ירד). ובהיפגשם עמכם יאמרו: “גם אנו מאמינים”. אך כשהם בודדים, הם נושכים אצבעותיהם מזעם עליכם, אמור: “מותו ברוגזכם, אללה יודע מה שבלבבות”.

120 כל טובה אשר תבוא עליכם תפריע להם. וכל צרה שתבוא עליכם ישמחו בה. ואם תהיו סבלניים ותיראו מאללה, לא תזיק לכם תחבולתם בכלום. אללה יודע את כל מה שהם עושים.

121 כאשר הקדמת בבוקר לצאת מביתך כדי לקבוע למאמינים עמדות לקרב. ואללה שומע הכול יודע הכול,

122 כאשר כמעט נפלה רוחם של שני שבטים מבינכם, אך אללה מגונן עליהם, כי על אללה סומכים המאמינים.

123 אללה נתן לכם ניצחון בקרב בדר כאשר הייתם חלשים, ולכן יראו את אללה, אולי תביעו לו אות תודה.

124 באומרך למאמינים, האם לא די בכך שריבונכם יוריד לעזרתכם שלושת אלפים מלאכים?

125 אכן! אם תהיו בעלי סבלנות, ותהיה בכם יראה, ולו יתקיפו אתכם התקפת פתע, ישלח ריבונכם לעזרתכם חמשת אלפים מלאכים מסומנים ללחימה.

126 לא עשה אללה זאת אלא כבשורה בשבילכם ולמען יבטח לבכם בו. והניצחון הוא רק מאללה, העזוז והחכם.

127 זה היה כדי שישמיד חלק מאלה שכפרו, או להפיל את רוחם וישובו נכזבים.

128 אין בידיך שום דבר. אללה יקבל את חרטת מי שירצה או יעניש אותם משום שהם מקפחים.

129 ולאללה כל אשר בשמים ואשר בארץ, והוא סולח למי שרוצה, ומעניש את מי שרוצה, ואללה הוא הסלחן הרחום.

130 הוי, אלה אשר האמינו! אל תיקחו ריבית כפולה ומכופלת, והיו יראים את אללה למען תצליחו.

131 והישמרו מהאש (של הגיהינום) שהוכנה לכופרים,

132 והישמעו לאללה ולשליח למען תרוחמו.

133 מהרו אל הסליחה מריבונכם, ולגן העדן שרוחבו כרוחב השמים והארץ והוא מיועד ליראים,

134 אלה אשר תורמים מכספם הן ברווחה והן בצרה, ולאלה העוצרים את כעסם, והסולחים לאנשים, כי אללה אוהב את המיטיבים,

135 ואלה אשר עשו חטא, או קיפחו את עצמם, זכרו את אללה וביקשו את סליחתו על חטאיהם. ומי מלבד אללה יסלח על חטאים. ולא יתמידו במעשיהם(הרעים) במודע.

136 כל אלה, גמולם הוא סליחה מריבונם וגני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם, שבהם יחיו לעולם. מה טוב הוא גמול העמלים.

137 אומות ודורות רבים חלפו(הושמדו) לפניכם. ולכן קומו וצאו בארץ וראו מה היה עונשם של המתכחשים,

138 זוהי הצהרה לאנשים והדרכה ולקח ליראים.

139 אל תהיו חלשים ואל תיעצבו, כי עליונים תהיו אם מאמינים אתם.

140 ואם נגע בכם פצע (בקרב אוחוד), גם הם (האויבים) נפצעו כמותכם (בקרב בדר). והננו מחליפים (את ימי הניצחון) בין האנשים, למען יבחין אללה במאמינים ויבחר מבינכם עדים קדושים. ואללה אינו אוהב את המקפחים.

141 ועל מנת לבדוק את אלה אשר האמינו וישמיד את הכופרים.

142 החשבתם כי תיכנסו לגן העדן מבלי שאללה יבחין מי הם אלה אשר התאמצו למען אללה ומי הם הסבלנים?

143 תמיד הייתה לכם כמיהה למות בקרב עוד לפני שהגעתם לזה (בקרב אוחוד), אך כעת ראיתם את זה לנגד עיניכם.

144 מוחמד אינו אלא שליח אשר היו שליחים לפניו. האם תפנו עורף (לאסלאם) אם ימות או ייהרג? כל המפנה עורף, לא יזיק לאללה בכלום ואללה יגמול לאלה המודים לו.

145 ולא תמות נפש אלא ברשותו של אללה במועד (כתוב אצל אללה) הנקבע לה, מי שרוצה בתגמול של העולם הזה ניתן לו ממנו, אך מי שרוצה בתגמול של העולם הבא ניתן לו ממנו. ונגמול למכירי טובה.

146 וכמה נביאים אשר נלחמו לצדם נאמנים רבים, ולא נפל לבם כתוצאה מכל אשר פגע בהם במלחמתם בשביל אללה, ולא נחלשו ולא הביעו כניעה. אללה אוהב את הסבלנים,

147 הם לא התלוננו ולא אמרו דבר מלבד “ריבוננו! סלח לנו על חטאינו וחצינו את גבולות המורשה, וקבע את רגלינו ביציבות, ותן לנו ניצחון על האנשים הכופרים.”

148 ואז נתן להם אללה את גמול העולם הזה (הניצחון על אויביהם), והגמול המעולה של העולם הבא (גן עדן), ואללה אוהב את המיטיבים (במעשיהם).

149 הוי אלה אשר האמינו! אם תישמעו לאלה אשר כפרו, יחזירו אתכם אחורה לכפירה, ותהפכו למפסידים,

150 רק אללה הוא אדונכם (המגונן עליכם) והוא הטוב שבמחלצים.

151 נבהיל ונבעית את לבבות אלה אשר כפרו, על מה שייחסו לאללה אשר הוא לא השרה (על נביאו) וללא כל הוכחה מהם. האש (הגיהינום) תהיה משכנם, ומה נורא יהיה משכנם של המקפחים.

152 אללה קיים את הבטחתו לכם כשהבסתם אותם (את אויביכם) ברשותו, עד אשר נכשלתם ונפל הסכסוך בינכם, ולא פעלתם לפי הוראות הנביא, ואולם לאחר שהראה לכם את אשר אהבתם (את השלל), משום שהיו בינכם כאלה שרצו ברכוש העולם הזה והיו כאלה שרצו בגמול בעולם הבא. לכן הוא מנע מכם להביס אותם, וזה כדי לבחון אתכם. ובסוף סלח לכם. כי אללה רב-חסד למאמינים.

153 וכאשר ברחתם אל ההר (הר אוחוד) ולא שמתם לב לאף אחד, על אף שהשליח (מוחמד) קרא לכם מאחור. על כן גמל לכם (אללה) בייסורים תחת ייסורים, למען תשכחו את הניצחון והשלל שאיבדתם ואת הכישלון שפגע בכם. אללה בקי היטב במעשיכם.

154 לאחר הסבל הוריד עליכם ביטחון על-ידי תנומה שכיסתה חלק מכם, ואילו אחרים דאגו לעצמם, וחשבו על אללה מחשבות שלא הייתה בהן אמת, מחשבות של הבערות. הם אמרו: “האם אנחנו אחראים למה שקרה?” אמור להם “העניין כולו נמצא בידי(שליטת) אללה”. הם מסתירים בלבם מה שלא יגלו לך. הם אומרים, “לו רק היה הדבר בידינו, לא היינו נהרגים כאן”. אמור: “לו גם הייתם נמצאים בבתיכם, היו אלה אשר נגזר עליהם למות יוצאים מרצונם למקום הריגתם”. כך אללה רצה להעמידכם בניסיון, ולבחון את אשר בלבכם, כי אללה יודע מה אתם מסתירים בלבכם.

155 אלה מכם אשר יתרחקו (יכפרו) ביום (אוחוד) שנפגשו שני המחנות (המאמינים והלא מאמינים), פותו על ידי השטן לעשות את אשר עשו בגלל חטאיהם, אך אללה סלח להם, כי אללה הוא הסלחן והסבלן.

156 הוי, אלה אשר האמינו! אל תהיו כמו אלה אשר כפרו האומרים על אחיהם הנוסעים למחייתם בארץ, או משתתפים בקרבות למען אללה, אילו נשארו עמנו לא היו מתים, ולא היו נהרגים. אללה יעשה דברם זה צער בלבבותיהם. אללה הוא אשר יחיה וימית, והוא רואה את מעשיכם.

157 אם תיהרגו בשביל אללה, או תמותו, הרי סליחה מאללה ורחמיו טובים מכל אשר יצברו.

158 ואם תמותו או תיהרגו (בקרבות למען אללה), אל אללה תקובצו.

159 הודות לרחמי ריבונך התייחסת אליהם בעדינות, כי אילו היית תקיף וקשוח הם היו בורחים ומתפזרים מסביבך. לכן סלח להם ובקש את סליחת אללה עבורם, והמשך להתייעץ עמם, ובהבשלת ההחלטה סמוך על אללה והחלט, כי אללה אוהב את הסומכים עליו

160 אם יתמוך אללה בכם, אין מי שינצח אתכם. אך אם הוא יזניח אתכם, מי זה אשר יתמוך בכם מלבדו? ועל אללה המאמינים צריכים לסמוך.

161 חלילה לנביא לבגוד בשלל הקרב וכל שיבגוד בשלל הקרב יבוא ובגידתו בשלל הקרב בידו ביום תחיית-המתים, ואז תתוגמל כל נפש בעבור מה שעשתה (בעולם הזה), והם לא יקופחו.

162 האם מי שנוהג לפי רצון אללה הוא כמו מי שנפל עליו זעם אללה? משכנו הוא הגיהינום, וכה רע סופם.

163 הם מסווגים לפי דרגות אצל אללה. ואללה רואה את כל מה שהם עושים.

164 אללה גמל חסד למאמינים, בשולחו אליהם שליח מתוכם, על מנת שיקרא בפניהם את אותותיו, לטהרם, וללמדם את הספר (הקוראן) ואת החכמה, שכן, היו קודם לכן בתעייה מובהקת.

165 וכאשר פגעה בכם מצוקה (בקרב אוחוד), וכבר פגעתם (באויב) כפליים (בקרב בדר), אמרתם: ״ כיצד זה קרה לנו?” אמור: “אתם עצמכם הובלתם אליו”. אללה הוא הכול-יכול.

166 ומה שפגע בכם ביום (יום אוחוד) כשנפגשו שני המחנות (המאמינים והלא מאמינים), קרה ברשות אללה, למען יידע מי הם המאמינים (באמת),

167 ולמען יידע מי הם הצבועים, אשר בהיאמר להם: “בואו והילחמו בשביל אללה, או הדפו את המתקיפים”. אמרו: “לו ידענו שתילחמו במישהו היינו מלווים אתכם”. באותו יום היו קרובים לכפירה יותר מאשר לאמונה, משום שהם אומרים בפיהם מה שלא כליכם, אך אללה יודע את אשר יחביאו.

168 אלה אשר לא יצאו למערכה, אמרו לאחיהם (על מי שנפלו במלחמה): “לו נשמעו לנו, לא היו נופלים בקרב”, אמור: “סלקו את המוות מעצמכם, אם אתם צודקים”.

169 אל תחשוב שאלה שנפלו במערכה בשביל אללה מתים הם, כי חיים הם אצל ריבונם, ונהנים מהשפע שהוא מספק להם.

170 הם שמחים במה שמעניק להם אללה מחסדו, ומתבשרים באלה שנשארו בחיים ועוד לא הצטרפו אליהם, שלא יהיה להם ממה לפחד ולא על מה להתעצב.

171 והם מתבשרים בשפע הטוב מאת אללה ובחסדו, כי אללה לא יקפח את גמול המאמינים,

172 אשר קיימו את (קריאת) אללה והשליח (מוחמד), לאחר שכבר נפצעו קשה (בקרב אוחוד), ולעושי הטוב והיראים שמור גמול אדיר.

173 וכן לאלה אשר אמרו להם האנשים: “הנה האויבים (אנשי מכה) הכינו לכם כוח רב להילחם בכם, עליכם לפחד מהם”. אמנם, זה רק חיזק את אמונתם, ואמרו, “דיינו באללה שהוא הטוב במגינים”,

174 המאמינים לאחר היציאה לקרב הם חזרו הביתה בשפע הטוב של אללה ובחסדו, ולא פגע בהם כל רע. ונהגו לפי רצון אללה, ואללה בעל החסד האדיר.

175 אמנם זה השטן הוא שמטיל עליכם פחד על-ידי נאמניו, אך אל תפחדו מהם, ויראו רק אותי, אם אתם מאמינים

176 אל יצערוך אלה הממהרים לכפור, הם לא יזיקו לאללה בכלום. אללה חפץ שלא לתת להם חלק בעולם הבא, להם עונש אדיר.

177 אלה שבחרו בכפירה במקום אמונה לא יזיקו לאללה בכלום, להם עונש כואב

178 אל יחשבו אלה אשר כפרו כי הארכה אשר ניתנה להם היא לטובתם. אנו נותנים להם ארכה רק למען שירבו לחטוא, להם עונש משפיל.

179 אללה לא ישאיר את המאמינים במצב שבו אתם נמצאים, אלא עד שיברור את הרע מן הטוב. אללה לא יחשוף בפניכם את הנסתר, אבל אללה בוחר לו שליחים כפי שירצה. על כן האמינו באללה ובשליחיו, ואם תאמינו ותהיה בכם יראה יהיה גמולכם אדיר.

180 ואל יחשבו המקמצים לתת מן החסד שאללה העניק להם, כי הוא לטובתם. להפך, לרעתם הוא, ואת כל מה שיקמצו יישאו כסוגר על צווארם ביום תחיית- המתים, כי לאללה ירושת השמים והארץ, ואללה בקי במעשיכם.

181 אללה שמע את דברי האומרים: “אללה עני ואנו עשירים”. נרשום את אשר דיברו, ואת הריגתם של הנביאים ללא הצדקה. (וביום הדין) נאמר: “טעמו את עונש השריפה” (בגיהינום).

182 זה עונש על (החטאים) אשר עוללו ידיכם, ואכן אללה אינו מקפח את העבדים (יצוריו).

183 לאלה אשר אומרים: ״ אללה כרת אתנו ברית כי לא נאמין לשום שליח אם הוא לא יביא לנו קורבן שהאש תאכל אותו”, אמור(מוחמד): “שליחים אשר היו לפניי כבר הביאו לכם אותות בהירים, ואת אשר אמרתם (הקורבן), ומדוע הרגתם אותם אם באמת אתם צודקים?”

184 ואם יתכחשו לדבריך, הנה כבר לפניך הוכחשו דברי שליחים אשר הביאו אותות בהירים והזובור (מגילות שניתנו לשליחים לפני הנביא מוחמד), וספרים קדושים אשר מאירים לכם (את דרך האמונה)”.

185 כל נפש עתידה לטעום את המוות, וביום תחיית-המתים ישולם לכם גמולכם, וכל מי שיורחק מאש הגיהינום ויוכנס לגן העדן, הוא הזוכה, וכי חיי העולם הזה אינם אלא הנאה חולפת.

186 (הוי, המאמינים!) עוד תתנסו באובדן רכושכם ונפשותיכם, ותשמעו מאלה אשר ניתן להם הספר לפניכם ומעובדי האלילים דיבורים שיפגעו בכם הרבה, אך אם תהיו סבלנים ומאופקים, אז הרי שזה סימן של רצון איתן.

187 אללה כרת ברית עם אלה אשר הוענק להם הספר: עליכם לגלותו ולפרשו לבני-האדם ואל תחביאוהו ואולם הם זרקוה (את הברית) מאחורי גבם עבור תמורה זולה. כה גרועה העסקה שעשו.

188 אל תחשוב כי אלה השמחים במעשיהם ואוהבים שישבחו אותם על מה שלא עשו, ואל תחשוב שהם יינצלו מן העונש, ולהם עונש כואב (בגיהינום).

189 לאללה מלכות השמים והארץ, ואללה הכול-יכול.

190. בבריאת השמים והארץ ובחילוף הלילה והיום יש אותות למשכילים להבין.

191 אלה המזכירים את אללה בעמידה, בישיבה, ובשכיבה על צדם, וחושבים על (התחכום של) בריאת השמים והארץ (ומתפלאים): “ריבוננו! לא יצרת כל זה לבטלה, ישתבח שמך! והגן עלינו מפני עונש האש (בגיהינום)”.

192 ריבוננו! כל מי שתכניס אל האש (בגיהינום), אתה מבזהו, ולמקפחים אין עוזרים.

193 ריבוננו! אנו שמענו מישהו(הנביא מוחמד) קורא לבוא אל האמונה, ואומר: “האמינו בריבונכם!” והאמנו. ריבוננו! סלח לנו על חטאינו ומחק לנו את מעשינו הרעים, והמיתנו עם הישרים”.

194 ריבוננו! הענק לנו את אשר הבטחת לנו על-ידי שליחיך, ואל תעליבנו ביום תחיית-המתים, הן, אתה אינך מפר הבטחה.

195 וריבונם נענה להם: “אני לא אבטל את עמלו של אף אחד, זכר או נקבה, משום שכולכם מאותה שושלת (שווים אצלי). אלה אשר היגרו וגורשו מבתיהם, ונפגעו למעני, ונלחמו ונפלו במערכה (למעני) אכפה להם על חטאיהם, ואכניסם אל גני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם, כגמול המגיע לכם מאללה, כי הגמול הטוב ביותר שמור אצל אללה.

196 אל תתעתע בך השליטה של אלה אשר כפרו במקומות שונים בעולם,

197 זוהי הנאה קטנה, ואחריה יהיה משכנם בגיהינום, ומה רע המשכן שם.

198 ואולם הי ראים את ריבונם, להם שמורים גני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם, לעולם ישכנו בהם, כהארחה מאללה. כל אשר אצל אללה, טוב הוא לישרים.

199 בין אנשי הספר ישנם המאמינים באללה ובאשר הורד אליכם (הקוראן), ובאשר הורד אליהם, והם נכנעים לאללה. הם אינם מחליפים את אותות אללה בתמורה זולה. כל אלה להם גמולם אצל ריבונם, ואללה מהיר חשבון.

200 הוי אלה אשר האמינו! גלו סבלנות, והחזיקו מעמד בסבלנות, ועימדו על המשמר, והיו יראים את אללה למען תצליחו.

1 הוי האנשים! יראו את ריבונכם אשר ברא אתכם מנפש אחת שממנה ברא את בת-זוגה, ומשניהם הפיץ אנשים רבים ונשים רבות. ויראו את אללה אשר בשמו תתייחסו זה לזה, ושמרו על חובתכם לקרובי משפחה, כי אללה משגיח עליכם.

2 עליכם למסור ליתומים את רכושם (כשיתבגרו), מבלי להחליף את הטוב ממנו ברע, ואל תאכלו (אל תערבו למען תגזלו) את רכושם עם רכושכם, כי פשע חמור הוא.

3 ואם פוחדים אתם כי לא תוכלו לעשות צדק עם היתומות, התחתנו עם נשים המוצאות חן בעיניכם, לשתיים, לשלוש, או לארבע. אך אם פוחדים אתם שלא תוכלו לנהוג בהן בצדק ושוויון, התחתנו עם אחת, או הסתפקו באלה אשר בבעלותכם. כך יקל עליכם שלא לקפח.

4 תנו לנשים את המוהר ברצון, אך אם הן מרצונן החופשי תוותרנה לכם על חלק ממנו, השתמשו בזה ויערב לכם.

5 אל תפקידו בידי חלשי-דעת את רכושכם אשר אללה מינה אתכם למשגיחים עליו. ואולם פרנסו אותם והלבישו אותם, ודברו עמם בצורה יפה.

6 פקחו על היתומים עד שיגיעו לגיל של חתונה, ואז אם תבחינו בכך שהם הגיעו לבגרות, החזירו להם את רכושם, ואל תבזבזו את זה לפני שהם יגיעו לגיל בגרות. על (המשגיח) העשיר להימנע מלהשתמש ברכוש היתום, אך העני רשאי להשתמש בו כמקובל. ובמוסרכם להם את רכושם, הביאו עדים, ומספיק אללה לבדו לעריכת הדין והחשבון.

7 לגברים חלק מירושת ההורים והקרובים, ולנשים חלק מירושת ההורים והקרובים, מעט או רב, חלק מוגדר.

8 אם נוכחים בחלוקה קרובי משפחה, ויתומים, ומסכנים, יש להעניק להם חלק (מן העיזבון) ודברו איתם בצורה מכובדת.

9 עליהם לחשוש לאלה אשר לו היו עוזבים מאחוריהם צאצאים חלשים (אשר היו תחת השגחתם לפני מותם) ודואגים להם, על כן יהיו יראים את אללה, וידברו דברים ישרים.

10 אלה אשר אוכלים בקיפוח (גוזלים) את רכוש היתום, אכן ימלאו בטניהם באש, אשר ייצלו בה בגיהינום הבוערת.

11 מצווה אללה לכם ביחס לילדיכם: כי חלק הבן הזכר הוא כחלק שתי בנות, ואם יש יותר משתי בנות, אז יהיו להן שני שלישים מהירושה. ואם יש בת יחידה, אז היא תקבל חצי מהירושה. באשר להורים, כל אחד מהם יקבל שישית מהירושה של בנם במקרה שיש לו ילדים. ואם אין לו ילדים, והוריו הם יורשיו, אז אמו תקבל שליש. ואם יש לו אחים ואחיות, אז אמו תקבל שישית מהירושה. כך תחלקו לאחר קיום צוואתו וסילוק חובותיו. ביחס להוריכם וילדיכם (היורשים אתכם) לא תדעו מי מהם עשוי להועיל לכם יותר. (חלוקה זו היא) קביעה מן אללה. אללה הוא היודע והחכם.

12 ולכם מחצית ירושתן של בנות-זוגכם, אם אין להן ילד. אך אם יש להן ילד, לכם רבע מהירושה, לאחר קיום צוואותיהן וסילוק חובותיהן. כמו כן מגיע להן הרבע מירושתכם אם לא יהיה לכם ילד. ואם יש לכם ילד, הן יקבלו שמינית מהירושה, לאחר קיום צוואתכם וסילוק חובותיכם. כשאין הורים או ילדים לגבר או לאשה, אך יש אח או אחות, יהיה חלק כל אחד מהם שישית, אך אם יש יותר משניים, הם יחלקו שליש, לאחר קיום צוואתו וסילוק חובותיו, ללא גרימת נזק (ליורשים), זהו צו אללה, ואללה יודע ומתון.

13 ואלה הם חוקי אללה, וכל מי שמציית לאללה ולשליחו (מוחמד) ייכנס אל גני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם, ולעולם יחיה בהם, וזוהי הזכייה האדירה.

14 אולם מי שמתנגד לאללה ולשליחו, ועובר על חוקיו, ישליכו אל האש (הגיהינום) ויישאר שם לנצח, ועונשו יהיה משפיל.

15 ולאלה מהנשים שלכם אשר מואשמות בזנות, הביאו נגדן ארבעה עדים. אם הם יעידו באשמתן, החזיקו אותן בבית עד יום מותן. או עד אשר אללה יקבע להן מוצא אחר.

16 אם שניים יעשו זאת, הענישו אותם, ואם יתחרטו בכנות ויתנהגו כמקובל, הפסיקו להזיק להם. אללה מקבל את חרטתם הכנה של עבדיו ורחום.

17 אללה יקבל את חרטתם הכנה של אלה העושים רעה בשגגה, והממהרים לבקש סליחה כנה מאללה, אלה אללה יקבל את סליחתם הכנה. אללה הוא היודע החכם.

18 אך לא תתקבל בקשת הסליחה של החוטאים, אשר בהגיע שעתם למות הם אומרים, “אני מביע חרטה כנה ״ ולא למתים ככופרים כי להם הכנו עונש כואב.

19 הוי אלה אשר האמינו! אסור לכם לרשת נשים כעד רצונן. ואל לכם למנוע בעדן מלהינשא וכך ליטול מהן חלק מאשר נתתם להן, פרס למקרה של זנות שהוכחה. חיו עמן כדין, ואם תסלדו מהן, יתכן כי אתם סולדים מדבר אשר אללה עשה כפתח לשפע של טוב .

20 אם תרצו להתחתן עם אישה אחרת במקום האישה שאתם נשואים לה, וכבר נתתם לראשונה קינטאר, אל לכם להשיב חלק ממנו. תרצו לקחתו על-ידי עלילות והאשמות שקריות?

21 כי איך תיקחוהו לאחר יחסי האישות שקיימתם בינכם, ולאחר ברית הנישואין?

22 אל לכם להתחתן עם הנשים אשר התחתנו עמן אבותיכם, חוץ ממה שכבר קרה מקודם, כי זה מעשה תועבה (בלתי מוסרי) ומנהג מביש.

23 אסורות עליכם לנישואין: אימהותיכם, ובנותיכם, ואחיותיכם, ודודותיכם מצד אביכם, ודודותיכם מצד אמכם, ובנות האח, ובנות האחות, ואלה אשר היניקו אתכם, ואלה שינקו אתכם מאותה אישה, ואימהות נשיכם, ובנותיכם החורגות מנשים שאתם ביחסי אישות עמן, ואם אינכם ביחסי אישות עמן אין חטא עליכם להתחתן עמן, ונשות בניכם יוצאי חלציכם, ואל תתחתנו עם שתי אחיות יחדיו, אלא אם כן זה כבר נעשה. אללה הוא הסלחן והרחום.

24 כמו כן, אסורות לכם נשים נשואות, חוץ מהנשואות אשר לקחתם בשבי(בשעת מלחמה), זה חוק אללה אשר הוריד לכם. אבל חוץ מאלה, כל השאר מורשות לכם לנישואין, בתנאי שאתם משתמשים ברכושכם כדי לשאתן בנישואים מקודשים, אך לא לשם זנות וניאוף. חובה עליכם לשלם את המוהר שקבעתם לנשים אשר בעלתם בצורה חוקית (במסגרת הנישואים), ולא יהיה חטא אם תבואו לידי הסכם מיוחד ביחס לגורל המוהר, כי אללה הוא היודע החכם.

25 מי שאין לו יכולת כלכלית להתחתן עם המאמינות בנות החורין, אז הוא יכול להתחתן עם את המאמינות אשר לכם. אללה יודע היטב מי מאמין, והמאמינים מקורם זה מזה עליכם להתחתן עמן ברשות משפחותיהן, ושלמו להן את המוהר המגיע להן כמקובל, ובתוקף קידושי נישואין ולא לשם זנות. אולם אם תזנה (אחרי הנישואין), יחול עליה רק מחצית העונש שחל על אישה אשר נישאה כאשר הייתה בת חורין. זו היא הדרך היאה לכל אחד מכם הפוחד שיצרו יגבר עליו. אך מוסב לכם שתשלטו ביצרכם. ואללה סולח רחום.

26 אללה רוצה להדריך אתכם בדרכם של אלה שקדמו לכם, ויקבל את חרטתכם הכנה, כי אללה הוא היודע החכם.

27 אללה רוצה לקבל את חרטתכם הכנה, אך אלה המשועבדים לתאוות רוצים כי תרחיקו לסטות (מדרך הישר).

28 אללה רוצה להקל עליכם, כי הוא יודע כמה רפויים נוצרו בני-האדם.

29 הוי אלה אשר האמינו! אל תבזבזו איש את רכוש רעהו ללא הצדקה, אלא אם תהיה זו עסקה מתוך הסכם הדדי, ואל תביאו כליה על עצמכם, כי אללה מרחם עליכם.

30 זה אשר עושה את כל אלה (גזילת רכוש והרג של אחרים) מתוך מרידה וקיפוח, נצלה אותו באש הגיהינום, וזה קל מאד עבור אללה.

31 אם תישמרו מפני החטאים הגדולים אשר נאסר עליכם לעשות, נכפר לכם על מעשיכם הרעים הקטנים, ונכניס אתכם למקום מכובד (בגן העדן).

32 אל תחפצו לקבל את מה שאללה העדיף לתת לאחרים. לכל איש חלק כפי מעשיו, ולכל אישה חלק כפי מעשיה, ובקשו את חסדו של אללה. אללה יודע כל דבר.

33 לכל אחד ישנם יורשים שיקבלו חלק ממה שהורים וקרובי משפחה השאירו. ואלה אשר נשבעתם להם, העניקו להם את חלקם, כי אללה עד לכל דבר.

34 הגברים הם השומרים על הנשים בהכוונתן ובדאגה לצרכיהן, מפני שאללה העדיף אחדים מהם על אחרים, וכי הם תורמים מרכושם לפרנסתן. אכן, הישרות הן האדוקות השומרות על הנסתר כדרך שישמור אללה. אך את אלה אשר אתם פוחדים שתמרודנה, הטיפו להן מוסר, והימנעו מביאה אליהן במגע, והכון קלות, ואם תשמענה בקולכם, אל תמשיכו ללחוץ עליהן, ואללה הוא הנעלה האדיר.

35 ואם תפחדו לפילוג בין השניים, שלחו בורר ממשפחתו ובורר ממשפחתה, ואם ירצו שניהם להתפייס, יביא אללה לידי הסכם ביניהם. ואללה הוא היודע והבקי.

36 ועיבדו את אללה ואל תשתפו עמו כל שותף, וגמלו חסד עם ההורים, ועם קרובי משפחה, ועם היתומים, ועם המסכנים, ועם השכן קרוב המשפחה, ועם השכן הזר, ועם המכר המלווה אתכם בבית או בדרך, ועם עוברי אורח, ועם העבדים. אללה אינו אוהב את השחצן הגאוותן,

37 אלה שמתקמצנים והמצווים על אחרים להיות קמצנים, והמסתירים את מה שאללה העניק להם מחסדו, הרי הכנו לכופרים עונש משפיל.

38 ולאלה התורמים את כספם כהתחסדות בפני האנשים, ואינם מאמינים באללה ולא ביום האחרון. ומי שלוקח את השטן כחבר, החבר הזה רע מאוד.

39 ומה היה מפריע להם לו האמינו באללה וביום האחרון, והוציאו מהחסד שאללה העניק להם? ואללה מכיר אותם היטב.

40 אכן אללה לא יגרום עוול לאיש, אפילו לא כמשקל גרגר חול, ואם תהיה טובה, הוא יכפיל אותה, ויעניק גמול אדיר.

41 מה הם יעשו כאשר נקים עד מכל אומה, והבאנו אותך (מוחמד) להעיד על אלה (המוסלמים),

42 ביום ההוא יקוו אלה אשר כפרו ודחו את דברי השליח כי תכסה אותם האדמה (ימותו), אך הם לא יוכלו להסתיר מילה מאללה.

43 הוי אלה אשר האמינו! אל תיגשו (למסגדים או) לתפילה בעודכם שיכורים, עד אשר תדעו מה אתם אומרים. ולא כשאתם טמאים (מביאה אל נשיכם) אלא אם אתם עוברי דרך, עד אשר תתרחצו. ואם חולים אתם, או בנסיעה, או אחרי עשיית צרכים, או באתם במגע עם נשים, ואינכם מוצאים מים, חפשו עפר נקי, ובעפר הנקי נקו את ידיכם ומשחו את הפנים פעם אחת, ונקו בו את ידיכם עד המרפקים, ואללה הוא החונן והסלחן.

44 הלא ראית את אלה אשר הובא להם חלק מן הספר? הם רכשו לעצמם את התעייה, ורוצים שגם אתם תתעו מן השביל של אללה.

45 אללה יודע יותר מכם את אויביכם, ודי באללה כאדון, ודי באללה כתומך.

46 (חלק) מאלה אשר התייהדו המשנים את האותות (משפטי הקוראן) מהקשרם, ואומרים (לנביא), “שמענו ומרדנו”, או ”שמע ואל תקשיב” והם אומרים “הבט בנו” בעודם מעוותים את האותות (משפטי הקוראן) במו לשונם, בניסיון לגדף את דת (האסלאם) ולהתנכל לה. אילו היו אומרים, “נשמע ונעשה” או הקשב לנו והבט בנו” כי אז היה זה טוב יותר להם ונכון יותר. אך אללה קילל אותם על כפירתם, ולא יאמינו אלא מעטים מהם.

47 הוי אלה אשר ניתן להם הספר! האמינו באשר הורדנו (הקוראן) המאשר את (האמת) אשר עמכם, לפני שנמחק פנים ונסובבם אחורנית, או נקלל אתכם כשם שקיללנו את מחללי השבת. וצו אללה תמיד מתקיים.

48 אללה לא יסלח לאלה אשר משתפים בו(עבודה זרה), ויסלח לכל מי שירצה על כל דבר אחר מלבד זה (עבודה זרה). כל המצרף שותף לאללה, הוא בעצם בדה חטא אדיה

49 האם לא ראית את אלה אשר יזכו(באמונה) את עצמם? רק אללה יזכה את מי שירצה, והם לא יקופחו בכלום.

50 ראה! איך הם בודים על אללה שקרים, ומספיק בזה חטא נורא.

51 הלא ראית את אלה אשר ניתן להם חלק מן הספר, מאמינים באלילים. הם אומרים לאלה אשר כפרו, “אלה הם מודרכים יותר מאלה אשר האמינו והם בדרך (היושר) “.

52 אלה הם אשר קילל אללה, ומי שאללה יקלל, לא תמצא לו תומר.

53 האם יש להם חלק במלכות-השמים? הרי לא היו נותנים לאנשים אפילו גלעין של תמר.

54 האם הם מקנאים באנשים (המוסלמים) על מה שהעניק להם אללה בחסדו? כבר הענקנו לשושלת של אברהם את הספר ואת החכמה, ונתנו להם מלכות אדירה.

55 ויש מהם אשר האמינו בו(בקוראן), ויש מהם מנעו אנשים מלהאמין בו, ויש בשבילם בגיהינום מספיק אש יוקדת.

56 אלה אשר כפרו באותותינו, אותם נצלה באש (הגיהינום), וכשעורם נשרף, נחליפו בעור אחר, כדי שיטעמו (לסבול מ-) את העונש, ואללה הוא העזוז והחכם.

57 ואלה אשר האמינו ועשו את הטוב, אותם נכניס לגני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם, ובהם יהיו לעולם ועד. שם יהיו להם זוגות טהורות ונכניסם תחת צל נצחי.

58 אללה מצווה עליכם להחזיר את הפיקדונות שבידיכם לבעליהם, ואם לשפוט בין אנשים עליכם לשפוט בצדק. כמה הוא יפה המוסר שאללה מטיף לכם. הן, אללה הוא הכול שומע רואה.

59 הוי אלה אשר האמינו! הישמעו לאללה והישמעו לשליח ולאחראים בקרבכם. ואם תריבו בינכם על דבר-מה, שפסו אותו לפי(הקוראן, הספר של) אללה, ולפי (הסונה, המסורת של מוחמד) הנביא, אם (באמת) מאמינים אתם באללה וביום האחרון, זו היא (הדרך) הטובה ביותר, ומתאימה יותר(לפרוש).

60 הלא ראית את הסוברים לחינם כי מאמינים הם באשר הורד אליך(הקוראן) ובאשר הורד לפניך (מאללה), כיצד הם רוצים להישפט לפי המסורה של (דרך) השטן, אף-על-פי שהצטוו לכפור בו? השטן רוצה להתעותם רחוק מאוד מדרך הישר.

61 כאשר אומרים להם, בואו אל אשר הוריד אללה, ואל השליח (מוחמד), רואה אתה כי הצבועים הולכים ומתרחקים ממך.

62 איך הצבועים האלה יתנהגו כאשר יפגע בהם אסון, שבעצם ידיהם גרמו לו, הם באים אליך ונשבעים באללה, “התכוונו רק לעשות טוב ולהשכין שלום בין האנשים״.

63 אלה אשר אללה יודע את אשר בלבם, על כן התרחק מהם והטף להם מוסר, ואמור להם בנפשם דברים חזקים (משפיעים) מאוד

64 איננו שולחים כל שליח אלא כדי שאנשים יצייתו לו ברשות אללה. אילו היו באים אליך לאחר שקיפחו את עצמם ומבקשים את סליחת אללה, והשליח היה מבקש את סליחת אללה למענם, היו מגלים שאללה הוא הסלחן הרחום.

65 באמת ריבונך! הם לא יאמינו עד אשר יקבלו אותך כשופט לשפוט ביניהם בריבם, ולא ימצאו בנפשותיהם כל הסתייגות מפסק דינך ויקבלוהו בלב שלם.

66 אילו היינו מצווים אותם “הרגו את עצמכם, או צאו מבתיכם” רק מעטים מהם היו עושים כך. אמנם, לו היו עושים את הנדרש מהם, היה טוב להם וגם מחזק אותם יותר.

67 ואז היינו נותנים להם גמול אדיר מאתנו.

68 והיינו מדריכים אותם בדרך הישר.

69 ומי ששומע בקול השליח (מוחמד), אלה יהיו ממי שאללה היטיב עמם (בעולם הבא) עם הנביאים, והצדיקים, ואלה אשר היו בשביל של אללה, והישרים, וכה טובה חברתם של אלה.

70 זה החסד מאללה, ומספיק שאללה יודע (את כל מה שאתם עושים).

71 הוי אלה אשר האמינו!, התנהגו בזהירות (בצאתכם לקרב). וצאו בקבוצות או כולכם יחד,

72 יש בינכם כאלה שאינם רוצים לצאת (ללחימה), ואם תפגע בכם צרה יאמר, “אללה נסה לי חסד כי לא הייתי איתם עד”

73 ואם תקבלו חסד מן אללה, יאמר “הלוואי שהייתי אתם! והייתי זוכה זכייה אדירה”.

74 אלה המוכרים את חיי העולם הזה תמורת העולם הבא, עליהם להילחם בהקרבה למען אללה, ומי שנלחם בשביל אללה, וייהרג או ינצח, אכן ניתן לו גמול אדיה

75 מה לכם כי לא תילחמו בהקרבה למען אללה? ולעזור לאנשים ונשים וילדים הנרדפים, האומרים, “ריבוננו! הוציאנו מן העיר הזאת אשר מקפחים הם תושביה, ותן לנו מאתך מגן, והקם לנו מאתך עוזר”.

76 אלה אשר האמינו נלחמים בהקרבה למען אללה, ואלה אשר כפרו נלחמים בשביל השטן, על כן הילחמו בחבורת השטן, כי מזימת השטן היא תמיד רופפת.

77 הלא ראית את אלה אשר נאמר להם “אל תילחמו, וקיימו את התפילה ושלמו את הזכאת (צדקת חובה)”.? ואולם כאשר הם הצטוו להילחם, הנה חבורה מהם מפחדת מבני אדם, כפי שמפחדת מפני אללה, ואף יותר מכך, ואמרו, “ריבוננו! למה גזרת עלינו את הלחימה? לו איחרת אותנו אל תקופה אחרת ?” אמור “התענוג של העולם הזה קטן מאון, וחיי העולם הבא טובים יותר ליראי אללה, ואתם לא תקופחו בכלום.

78 היכן שתהיו, המוות ישיג אתכם, אפילו אם תהיו במגדלים מבוצרים היטב.” אם יקרה להם משהו טוב הם יאמרו, “זה מאללה”, ואם יקרה להם משהו רע הם יאמרו, “זה ממך ״ אמור, “הכול מאללה”. ומה לאלה האנשים נבצר מהם להבין את אשר נאמר!!.

79 כל טובה אשר נופלת בחלקך היא מאללה, וכל רעה אשר תפגע בך, היא ממך עצמך. (מוחמד!) אנחנו שלחנו אותך כשליח אל בני האדם, ומספיק אללה עד (על הנעשה).

80 השומע בקול השליח אכן שומע בקול אללה. ובאשר למסרבים, הרי לא שלחנו אותך שומר עליהם.

81 והם אומרים ״ אנו שומעים בקולך” אבל כשהם הולכים, קבוצה מהם זוממת בחושך הלילה דברים שונים מאשר אמרה לך, ואולם אללה רושם את אשר יתכננו. אתה, אל תשים לב להם, וסמוך על אללה, כי הוא דיו כמגן עליך.

82 האם לא יתבוננו בקוראן? לו לא היה מאללה, היו מוצאים בו ניגודים רבים.

83 אם תגיע אליהם ידיעה המעוררת ביטחון (בניצחון) או אימה (מתבוסה) הם מזדרזים להעבירו מפה לאוזן, אך אילו היו מביאים אותו לשליח ולאחראים שביניהם, היו מבינים אותו ויודעים את מהותו. לולא החסד של אללה ורחמיו עליכם הייתם הולכים בעקבות השטן, חוץ ממעטים מכם.

84 הילחם בשביל אללה, ואין אתה אחראי אלא לעצמך, והאץ במאמינים. אללה ישבור את כוח אלה אשר כפרו, כי אללה חזק מהם והעונש שלו קשה יותר.

85 הממליץ המלצה טובה יהיה לו חלק בה, אך הממליץ המלצה רעה, יקבל עונש שווה לה, כי אללה משגיח על כל דבר.

86 ואם מישהו מברך אתכם לשלום, ברכו בברכה טובה יותר ממנה או החזירו ברכה דומה. כי אללה מעניק חסד (ותגמול) על כל מעשה אשר תעשו.

87 אללה, אין אלוה מלבדו, אין ספק, שהוא יקבץ אתכם ביום תחיית-המתים, כי אין דובר אמת יותר מאללה.

88 מדוע נחלקתם לשתי קבוצות בנוגע לצבועים? הרי אללה בעצמו הוציא אותם מהדרך בגלל מעשיהם, התרצו להדריך את אשר אללה התעה? ומי שאללה מתעה, אין דרך כל שהיא להדריכו.

89 הם (הצבועים) רצו שתכפרו כפי שהם כפרו ותהיו דומים להם. ואל תיקחו מהם ידידים נאמנים עד אשר יהגרו בשביל של אללה. אולם אם יסרבו (ויבגדו באללה) תפסו אותם והרגו אותם באשר תמצאו אותם, ואל תיקחו מהם ידיד נאמן או תומך.

90 אך יוצאים מהכלל הם אלה אשר חוסים באלה אשר יש לך ברית איתם, או אלה שיבואו אליכם ואין להם האומץ והרצון להילחם נגדכם ונגד בני עמם. אילו רצה אללה, היה משליטם עליכם והיו נלחמים בכם. לכן, אם הם נמנעים מלהילחם נגדכם ומציעים לכם שלום, הרי אללה לא סלל נגדם דרך (אסר שתילחמו בהם).

91 כמו, יהיו גם כאלה (צבועים) שרוצים להבטיח את עצמם מצדכם וגם מצד בני שבטם, אך ברגע שהם מוצאים הזדמנות לכפור, הם יעשו את זה. אז אם הם לא יפסיקו את מזימותיהם, ולא יבקשו שלום עמכם ואינם מפסיקים להתגרות בכם, אז תפסו אותם והרגו אותם באשר תמצאו אותם, כי עליהם נתנו לכם שלטון מוחלט.

92 אסור למאמץ להרוג מאמץ אחר אלא בשגגה. ההורג את המאמץ בשגגה ישחרר עבד מאמץ וייתן כופר-נפש למשפחתו של ההרוג, אלא אם הם יוותרו על כך כצדקה. ואם ההרוג הוא מקרב אויביכם והוא עצמו מאמץ, יש לשחרר עבד מאמין. אך אם ההרוג משבט אשר יש בינכם לבינם ברית, יינתן כופר-נפש למשפחתו, וישוחרר עבד מאמין. ומי שאין ביכולתו לשחרר עבד, יצום חודשיים רצופים, כדי שאללה יקבל את חרטתו הכנה. ואללה יודע וחכם.

93 ומי שהורג מאמין בכוונה תחילה, עונשו גיהינום לנצח, ואללה ישפוך את זעמו עליו ויקללו ויכין לו עונש אדיר.

94 הוי אלה אשר האמינו! בצאתכם לדרך בשביל אללה, בררו היטב, ואל תגידו למי שמברך אתכם לשלום, “אינך מאמין”, בבקשכם להשיג את הרווח של העולם הזה. החסד הרב שמור לכם אצל אללה. כך הייתם נוהגים (מסתירים את דתכם) בעבר, ואללה חנן אתכם בחסדו, על כן בררו היטב, כי אללה הוא הבקי במעשיכם.

95 אינם שווים המאמינים אשר נשארים בבתיהם (ואינם יוצאים בשביל אללה), חוץ מאלה שיש להם פגם (מוגבלות), והמתאמצים בהקרבה למען אללה ברכושם ובנפשם, העדיף אללה את המתאמצים בשבילו ברכושם ובנפשם על אלה הנשארים בבתיהם. אמנם אללה הועיד לשני הצדדים טובות. אך אללה העדיף את המתאמצים בשבילו על הנשארים (בבתיהם) בגמול אדיר,

96 דרגות גבוהות וסליחה ורחמים, כי אללה הוא הסלחן והרחום.

97 כאשר יקבצו המלאכים את נשמות אלה שקיפחו את עצמם ישאלו אותם, “מה עשיתם ביחס לדתכם?” יאמרו, “היינו חלשים באדמתנו”. (המלאכים)יאמרו, “האם לא הייתה אדמת אללה מספיק רחבה למען שתהגרו בה?” אנשים אלה, משכנם הוא בגיהינום, וכמה נורא המשכן הזה.

98 אך לא כך דין החלשים באמת בין הגברים, הנשים והילדים שלא יכלו לעזור לעצמם, ולא יכלו למצוא מוצא אחר מאשר להישאר בבתיהם.

99 כל אלה, יתכן שאללה יסלח להם, כי הוא סולח ומוחל.

100 כל המהגר לריצוי אללה, ימצא בארץ מקומות מחסה רבים ורווחה, וכל היוצא כדי להגר לריצוי אללה ושליחו, והמוות ישיגו בדרך, יהיה גמולו אצל אללה, כי אללה הוא הסלחן הרחום

101 וכשאתם נוסעים רחוק מבתיכם, מורשה לכם לקצר בתפילה, מחשש שיפתיעו אתכם אלה אשר כפרו בזמן תפילתכם. שהרי הכופרים הם אויב גלוי לכם.

102 וכשאתה במערכה ואתה מנהיג את המאמינים בתפילה, תן לקבוצה מהם להתפלל אתך כשנשקם עמם, וכשיסגדו תהיה הקבוצה האחרת מאחוריכם (פניהם מועדות לקראת האויב), וכשהקבוצה הראשונה תגמור את הסגידה תקום, ויחליפו עמדות, ועליהם להיזהר ולקחת את נשקם אתם. אלה אשר כפרו היו רוצים שהסיחו דעתכם מנשקכם ומכליכם, ואז יפתיעו אתכם במתקפת פתע אחת. אין עליכם אשמה אם תניחו את נשקכם תחת גשם כבד או מפאת מחלה, ואולם היזהרו. אכן אללה הכין לכופרים עונש משפיל

103 וכשתגמרו את התפילה (בתנאים כאלה), הזכירו את אללה בעומדכם, ובשבתכם, ובשוכבכם, וכשתהיו במקום מבטחים, קיימו את התפילה כרגיל. אכן התפילה נקבעו זמניה למאמינים.

104 אל תהיו רכים מכדי לעקוב אחרי האויב, כי אם אתם סובלים הרי הם סובלים כמוכם, ואולם אתם מקווים לקבל מאללה את אשר להם אין תקווה לקבל. אללה הוא היודע החכם.

105 הורדנו לך (מוחמד) את הספר (הקוראן) עם הצדק, למען תשפוט בין בני אדם כפי שאללה הורה לך, ואל תגן על הבוגדים,

106 ובקש מאללה את סליחתו, אכן אללה הוא הסלחן הרחום.

107 ואל תגן על אלה אשר בגדו בעצמם, אכן אללה אינו אוהב את הבוגד הפושע.

108 הם מנסים להסתתר מן האנשים, אך הם לא יצליחו להסתתר מאללה, מפני שהוא כל הזמן איתם, גם שהם זוממים בחשיבת הלילה דברים שהוא אינו אוהב. ואללה מאגף את כל מעשיהם.

109 הנה אתם הגנתם עליהם בעולם הזה, אך ביום תחיית- המתים מי יגן עליהם מפני אללה, או מי יהיה אדונם?

110 אולם העושה רעה וחוטא לעצמו ואחר כך מתחרט בכנות, ימצא את אללה סולח רחום.

111 העובר עבירה חוטא רק עד עצמו, ואללה הוא היודע החכם.

112 ומי שעושה חטא או עבירה, ואז מאשים בזה מישהו אחר וזכאי, ודאי יישא באשמה של חטא כבד ומובהק.

113 ולולא חסד אללה ורחמיו עליך, הייתה קבוצה מהם מתכננת להתעותך. ואולם רק את עצמם הם יתעו, ולא יפגעו בך בכלום. אללה הוריד לך את הספר ואת החכמה וילמדך את אשר לא ידעת, וחסדו של אללה עמך הוא אדיר.

114 על-פי-רוב לא תצא טובה משיחותיהם הסודיות, אם יוחלט על צדקה, או חסד, או להשכין שלום בין האנשים כל העושה זאת במטרה לרצות את אללה נעניק לו גמול אדיר.

115 כל מי שמקשה על השליח לאחר שהובהר לו דרך הישר, ויבחר בשביל שאינו של המאמינים, אותו נוביל בדרך שבחר לעצמו, ונצלה אותו באש הגיהינום, וסופו יהיה הגרוע ביותר.

116 אללה לא יסלח על כל שיתוף עמו(עבודה זרה), אך הוא יסלח כל חטא חוץ מזה למי שהוא רוצה. ומי שמשתף עם אללה משהו, ממשיך לתעות.

117 אלה עובדים מלבד אללה את האלילים הנקבות, אך למעשה הם אינם עובדים אף אחד מלבד את השטן, המורד,

118 אללה הטיל עליו קללה. ואמר (השטן): ״ אכן אני(מבטיח ש) אקח לעצמי (כעבדים),חלק קצוב מעבדיך,

119 ואתעה אותם, ואעורר תקוות שווא בלבבם, ואצווה אותם לכרות את אוזני הבהמות, ואצווה אותם לשנות את בריאת אללה”. מי שלוקח לו את השטן כאדון במקום אללה סופו אובדן מוחלט ובהיר.

120 (השטן) מבטיח ומעורר תקוות שווא בלבבותיהם, אך הבטחותיו הן רק רמאות,

121 אלה משכנם הוא הגיהינום, שממנו לא ימצאו(דרך) להימלט.

122 ואלה אשר האמינו! ועשו את הטובות, אותם נכניס לגני עדן שנהרות זורמים מתחתיהם, יישארו בהם לנצח. אכן הבטחת אללה אמת, ואין דובר אמת יותר מאללה.

123 אין זה קשור בתקוותיכם ולא תקוות אנשי עם הספר. מי שעושה רע ייענש, ולא ימצא לו מגן ולא תומך נגד אללה.

124 ומי מעושי הטובות, זכר או נקבה, אשר מאמינים, כל אלה ייכנסו אל גן העדן, ולא יקופחו בכלום.

125 היש בעל דת טובה יותר מאשר זה שהכניע (התמסר) את עצמו לאללה כשהוא מיטיב, ואשר היה בעקבות אמונת אברהם ישר הדרך(הניף), אשר אללה בחר בו וקירב אותו?

126 לאללה כל אשר בשמים וכל אשר בארץ, והוא מקיף (ושולט ב) כל דבר.

127 הם מבקשים אותך לפסוק בעניין הנשים, אמור: “אללה יפסוק לכם בעניינן, וכן מה שאתם קוראים בספר (הקוראן), בעניין הנשים היתומות אשר ברצונכם להתחתן עמן ואינכם משלמים להן מה שנפסק להן(המוהר). ובעניין היתומים הקטינים חסרי המגן, עליכם לנהוג עם היתומים בצדק. וכל טוב שתעשו בעניינים אלו אללה ידע אותו.

128 ואם חששה אישה כי בעלה סולד ממנה, או מתכוון לעזוב אותה, אין כל אשמה על שניהם אם יגיעו להסכמה ביניהם, כי ההסכמה טובה יותר (בשביל שניהם), אך הנפשות טסות לקמצנות. ואולם אם תעשו את הטוב ותהיו יראים את אללה, הן, אללה בקי במעשיכם (והוא ישיב לכם את הטוב)

129 לעולם לא תוכלו לעשות צדק בין נשותיכם גם אם תשקדו לשם כך. ואולם אל תרחיקו לכת בנטייתכם (אל האחת), כדי שלא תשאירו(את האחרת) כתלויה (לא נשואה ולא גרושה). אם תשלימו ותהיו יראים, הן, אללה הוא הסלחן והרחום.

130 אם ייפרדו בני הזוג, יעניק אללה לכל אחד מבני-הזוג מהשפע שלו, כי אללה רב-השפע החכם,

131 ולאללה כל אשר בשמים וכל אשר בארץ. אנו ציווינו לאלה אשר ניתן להם הספר לפניכם, ולכם, כי תהיו יראים את אללה, ואם תכפרו, הנה לאללה כל אשר בשמים וכל אשר בארץ, כי אללה העשיר והמהולל.

132 לאללה כל אשר בשמים וכל אשר בארץ. ומספיק לסמוך על אללה,

133 אם רק ירצה יסלק אתכם (מן העולם) ויביא אחרים במקומכם. ואללה יכול לעשות כך.

134 כל הרוצה תגמול בעולם הזה, אצל אללה שמור תגמול העולם הזה והעולם הבא. אללה הוא הכול שומע הכול רואה.

135 הוי אלה אשר האמינו! היו מקיימים את הצדק כראוי, והעידו עדות אמת בשם אללה, אפילו נגד עצמכם או נגד ההורים וקרובי המשפחה, בין אם הוא עשיר או עני, אללה יודע מה טוב להם יותר מכם, ואל תלכו אחרי יצריכם (לוחש ברע) לסלף עדות אמת ולסטות או להתרחק ממנה. כי אללה הוא הבקי במעשיכם.

136 הוי אלה אשר האמינו! האמינו באללה ובשליחו, ובספר (הקוראן) אשר הוריד לשליחו, ובספרים שהוריד לפני (הקוראן). כל הכופר באללה, ובמלאכיו, ובספריו, ובשליחיו, וביום האחרון, תועה תעייה מרחיקת-לכת.

137 אלה שהאמינו ואחר כך כפרו, ושוב האמינו ושוב כפרו, ואחר כך דבקו בכפירה, אללה לא יסלח להם, ולא ידריכם אל השביל הישר.

138 בשר לצבועים כי יהיה להם עונש כואבי

139 אלה אשר מתייחסים אל הכופרים כבעלי ברית במקום המאמינים, האם הם מחפשים אצלם כוח? הלא הכוח כולו אצל אללה?

140 כבר הורדנו לכם בספר (הקוראן), “אם אכן תשמעו דברי כפירה באותות אללה וזלזול בהם, אל תשבו עמם עד אשר ישנו את נושא שיחתם. אם תשבו עמם תהיו דומים להם. אללה יקבץ את הצבועים ואת הכופרים בגיהינום יחדיו,

141 אלה (הצבועים) המחכים לראות מה יקרה לכם (רוע). אם אללה נותן לכם ניצחון יאמרו, “האם לא היינו עמכם?” אך כשיש חלק (ניצחון) לכופרים, הם יאמרו, “האם לא עזרנו לכם ומנענו מהמאמינים לתקוף אתכם ?”, אללה ישפוט בינכם ביום התחייה (של כל המתים), ואללה לעולם לא ייתן לכופרים שלטון ועליונות על המאמינים.

142 אכן הצבועים מנסים להערים על אללה, ואולם הוא זה אשר מתכנן נגד ם בהצלחה. וכאשר קמים לתפילה, קמים עצלנים, וזאת רק כדי שהאנשים יראו אותם. אך אין הם מזכירים את שם אללה אלא לעתים רחוקות.

143 מתנדנדים, ואינם משתייכים לאלה (המאמינים) או לאלה (הלא מאמינים). וכל מי שאללה מתעה, לא תמצא לו שביל(לאמונה והדרכה).

144 הוי אלה אשר האמינו! אל תיקחו את הכופרים לבעלי-ברית במקום המאמינים, התרצו לתת לאללה הוכחות בהירות נגדכם (שאינכם צודקים באמונתכם)?

145 אכן הצבועים יהיו בשכבה הנמוכה של אש הגיהינום, ולא תמצא להם אף תומך

146 אך לא כך אלה אשר התחרטו בכנות ואחזו(סמכו על) באללה, ודבקו והתמסרו באמונה באללה, אלה יהיו עם המאמינים(בעולם הזה ובעולם הבא). אללה יעניק למאמינים גמול אדיר.

147 מדוע שאללה יעניש אתכם אם תכירו טובה ותאמינו? אללה מכיר טובה ויודע.

148 אללה אינו אוהב את המדברים בקול רם ברבים בגנות אחרים, אלא אם כן קופחו. אללה הוא הכול שומע הכול יודע.

149 בין אם תגלו מעשה טוב או הסתירוהו או תסלחו על רעה, הן, אללה הוא הסלחן הכול-יכול.

150 אלה אשר כפרו באללה ובשליחיו והרוצים להפריד בין אללה לבין שליחיו, והאומרים, נאמין באחדים מהם ונכפור באחרים, והם מחפשים דרך ביניים (בין האמונה לכפירה),

151 אלה הם הכופרים האמתיים, ולכופרים הועדנו עונש משפיל!

152 ולאלה אשר מאמינים באללה ובשליחיו, מבלי להבדיל ביניהם, הוא ייתן להם את גמולם, כי אללה הוא הסלחן הרחום.

153 אנשי הספר דורשים ממך (מוחמד) כי תוריד אליהם ספר מן השמים. הם ביקשו ממשה דבר גדול מזה. הם אמרו למשה “הראה לנו את אללה בגלוי”. ואז פגע בהם הרעם על חטאם זה, ועל חטאם בעשיית העגל לאחר שניתנו להם ההוכחות הבהירות. וסלחנו להם על כך, ונתנו למשה שלטון מוחלט עליהם.

154 והרמנו את ההר מעליהם כשלא קיימו את הברית שכרתנו איתם. ואמרנו להם, “היכנסו בסגידה מבעד לשערי העיר” וגם אמרנו להם “אל תחללו את השבת” וכפינו עליהם על כך ברית תקיפה.

155 משום שהפרו את בריתם, וכפרו באותות אללה, ורצחו את הנביאים בלי הצדקה, ואמרו כי ”לבנו נאטם”. אבל אכן, אללה חתם את לבבם בכפירתם, ולא יאמינו אלא מעט מהם.

156 ומשום שהם כפרו באמת והוציאו דיבה חמורה על מרים (אמו של הנביא ישוע),

157 ומשום שהם אמרו ”אנו הרגנו את המשיח, ישוע בן מרים, שליח אללה.”, אך הם לא הרגו אותו ולא צלבו אותו, ורק נדמה להם, אלה אשר נחלקו אודותיו מטילים בו ספק, ואולם אין הם יודעים עליו דבר, ורק אחר דמיון שווא נוטים הם, הן, הם לא באמת הרגו אותו,

158 משום שאללה העלה אותו אליו, ותמיד אללה הוא העזוז והחכם.

159 אין בעם הספר אחד אשר לא יאמין בו(ישוע) לפני מותו, וביום תחיית-המתים יעיד עליהם.

160 בגלל החטאים של אלה אשר התייהדו, אסרנו עליהם הרבה מאכלים טובים אשר היו מורשים להם, וכיוון שהרחיקו רבים מעל שביל אללה.

161 וכן הענשנו אותם על אשר לקחו ריבית אף־על-פי שנאסרה עליהם, ועל כך שהם גזלו את הונם של אנשים בלי צדק. לכופרים אשר בהם הועדנו עונש כואב (בגיהינום).

162 ואולם אלה מבינם אשר מושרשים ומבוססים בידע, והמאמינים במה שהורד אליך ובמה שהורד לפניך, המקיימים את התפילה, והנותנים את הזכאת (צדקת חובה), והמאמינים באללה וביום האחרון, לכל אלה נעניק גמול אדיר.

163 השרינו אליך (מוחמד), כפי שהשרינו אל נוח והנביאים שלאחריו, ואל אברהם, וישמעאל, ויצחק, ויעקוב, והשבטים, וישוע, ואיוב, ויונה, ואהרון, ושלמה, ונתנו לדוד את (ספר) הזובור (מגילות לשליחים לפני הנביא מוחמד).

164 ושליחים אחרים שסיפרנו לך עליהם מקודם, ושליחים אשר לא סיפרנו לך עליהם. ועם משה אללה דיבר ישירות.

165 שליחים אשר מבשרים ומזהירים, כדי שלא תהיה לבני האדם תלונה אל אללה לאחר (בוא) השליחים, ואללה הוא העזוז והחכם.

166 ואולם אללה מעיד על אשר הוריד אליך, הוא הוריד אותו בידיעתו, וכן המלאכים יעידו על כך, ודי באללה כעד.

167 אלה אשר כפרו והמרחיקים אנשים מעל השביל של אללה, כבר תעו תעייה מרחיקת לכת

168 וגם אלה שכפרו וקיפחו(אחרים), אללה לא יסלח להם ולא ידריכם אל דרך הישר,

169 אלא דרך גיהינום יישארו לעולם בה, וזה אצל אללה קל.

170 הוי אלה האנשים! אכן בא אליכם השליח (מוחמד) עם האות הבהיר מריבונכם, ומוסב לכם להאמין בו. כי אם תכפרו, הן, לאללה כל אשר בשמים ובארץ, ואללה יודע הכול חכם מכול.

171 הוי בעלי הספר! אל תהיו קיצונים בדתכם, ואל תדברו על אללה אלא את הצדק. אכן המשיח, ישוע בן מרים, הוא שליח של אללה, ומילתו אשר אותה הביא אל מרים, ורוח ממנו. לכן, האמינו באללה ובשליחיו, ואל תגידו, “שלושה הם”. מוסב לכם להימנע מזה, אכן אללה הוא רק אלוה אחד. ישתבח שמו וחלילה מהיות לו בן, כי לו כל אשר בשמים וכל אשר בארץ, ודי להסתמך על אללה.

172 המשיח לא ידחה את היותו עבד לאללה ואף לא המלאכים המקורבים לאללה. כל הנמנע לעבוד אותו, ויהיה יהיר, את כולם הוא יקבץ אליו(ביום הדין).

173 ואלה אשר מאמינים ועושים את הטובות, להם הוא משלם את גמולם ומוסיף להם מחסדו, אשר למסרבים והיהירים, הוא מעניש אותם בעונש כואב, ולא ימצאו להם אדון או תומך נגד אללה.

174 הוי האנשים! כבר ניתנה לכם הוכחה מריבונכם, והורדנו אליכם אור בהיר (הקוראן הקדוש).

175 לכן, כל אלה אשר האמינו באללה וסמכו עליו, הוא יכניס אותם ברחמיו ובחסדו וידריכם אליו בדרך הישר.

176 הם שואלים את דעתך. אמור “אללה יבהיר לכם בעניין המוריש שאין לו ילדים או הורים לרשת אותו. אם יש לו אחות אחת, תקבל חצי ירושתו, והוא יירש אותה אם אין לה ילד אם ישאיר שתי אחיות, הן תקבלנה שני שלישים מהירושה. ואם השאיר אחים ואחיות, לגבר חלק כחלקן של שתי נשים. אללה מבהיר לכם זאת כדי שלא תתעו, כי אללה יודע כל דבר.”

1 הוי אלה אשר האמינו! קיימו את הברית! בהמות המקנה הותרו לכם למאכל, מלבד מה שנאסר עליכם בספר (הקוראן), ומה שניצוד בתקופת העלייה לרגל. אללה מחוקק את אשר ירצה.

2 הוי, אלה אשר האמינו! אל תחללו את המקומות הקדושים, ולא את החודש הקדוש, ולא את הקורבנות וקישוטיהם, ולא את העולים לרגל הבאים לבקש חסד ורצון מריבונם, וכשתגמרו את החג', יש לכם הרשות לצוד צייד. אל תגרום שנאתכם לאלה שמנעו מכם את הגישה למסגד הקדוש להתקיפם, אלא שתפו פעולה אתם לעשות מעשים טובים ויראת אללה, ואל תשתפו פעולה אתם לעשות מעשי פשע ותוקפנות, והיו יראים את אללה, משום שאללה מעניש בחומרה.

3 נאסר עליכם נבלה ודם ובשר חזיר, וכל אשר הוקרב לכבוד אחרים, מלבד אללה, את בשר הבהמה החנוקה, והמוכה, ההרוגה על-ידי נפילה, המעונה, ובהמה שנהרגה על-ידי חיה טורפת, אך לא אשר שחטתם. בנוסף לכל זה, אסור לכם לאכול כל אשר נשחט על מזבח-אלילים. אסור לכם לחלק את הבשר בהטלת גורל על-ידי הטלת חצים, במשחקי גורלות, כי זוהי תועבה. היום נואשו הכופרים מדתכם, על כן אל תיראו מפניהם, כי אותי היו יראים. היום השלמתי לכם את דתכם והשלמתי את חסדי עליכם, ובחרתי את האסלאם לדת בשבילכם. וכל המוכרח מחמת רעב, ולא מתוך נטייה לחטא, הן, אללה הוא הסלחן והרחום.

4 ישאלו אותך, מה עוד מורשה להם (לאכול)? אמור, “הורשו לכם כל הדברים הטובים, וכן כל החיות ומה שלימדתם את חיות ועופות הצייד שלכם לצוד עבורכם. אכלו ממה שצדו למענכם, והזכירו את שם אללה עליו, ויראו את אללה. כי אללה מהיר חשבון.

5 היום הורשו לכם (המטעמים) הטובים, מורשים לכם מאכלותיהם של אלה אשר ניתן להם הספר לפניכם, ומאכלותיכם מורשים להם. כמו כן מורשה לכם להתחתן עם נשים צנועות ומאמינות, וגם נשים צנועות מקרב אלה אשר ניתן להם הספר לפניכם, בתנאי שתשלמו להן מוהר, בתוקף קידושי נישואין ולא כפרוצות או אהובות. ומי שכופר באמונה אכן עמלו בעולם הזה לשווא ובעולם הבא ילך לאבדון.

6 הוי אלה אשר האמינו! בעומדכם לתפילה רחצו את פניכם ואת ידיכם עד המרפקים, ומשחו את ראשיכם(במים), ורחצו את רגליכם עד הקרסוליים. ואם יש בכם טומאה, אז היטהרו(ברחצה). ואם חולים אתם, או בנסיעה, או אחרי עשיית צרכים, או באתם במגע עם נשים, ואינכם מוצאים מים, חפשו עפר נקי, ומשחו בו את הפנים בכפיכם, ושפשפו את ידיכם בעפר עד המרפקים. אין אללה רוצה להכביד עליכם אלא לטהר אתכם ולהשלים את חסדו עליכם, למען תכירו טובה.

7 זכרו את החסד שהעניק לכם אללה, ואת בריתו אשר כרת עמכם, כאשר אמרתם, “שמענו ועשינו”, ויראו את אללה, כי אללה יודע מה נסתר בתוך הלבבות.

8 הוי אלה אשר האמינו! בצעו את הצדק כראוי, והעידו עדות אמת בשם אללה, לא תגרום שנאתכם למישהו לנהוג באי-צדק. נהגו בצדק, זה קרוב יותר ליראת אללה. והיו יראים את אללה. כי אללה בקי בכל מה שתעשו.

9 אללה הבטיח לאלה אשר האמינו ועושים את הטובות סליחה וגמול אדיר (ביום הדין).

10 ואלה אשר כפרו והתכחשו לאותותינו הם אלה שוכני אש הגיהינום

11 הוי, אלה אשר האמינו! זכרו את חסד אללה עמכם כאשר תכננו אנשים להתקיף אתכם והוא מנע מהם ולכן יראוהו, כי רק על אללה ייסמכו המאמינים.

12 ואללה כבר כרת ברית עם בני ישראל, והקמנו מתוכם שנים עשר נגידים. אללה אמר (להם): “אני אהיה עמכם אם תקיימו את התפילה, ותתנו זכאת, ותאמינו לשליחיי ותעזרו להם, ותגמלו לאללה גמול חסד, אז אכפר לכם על מעשיכם הרעים ואכניסכם לגני עדן שמהם זורמים הנהרות. אך מי שיכפור מכם לאחר(כל) זה, אכן תועה הוא מן דרך הישר”.

13 כיוון שהפרו את בריתם, קיללנו אותם וחתמנו את לבבם. הם מעוותים את האותות (משפטי הקוראן) ומוציאים אותם מהקשרם. הם שכחו חלק ממה שהוזכר להם, ולא תחדל מלראות שהם בוגדים, חוץ ממעטים מהם. אך סלח להם והיה סבלן כלפיהם. כי אללה אוהב את המיטיבים.

14 ומאלה אשר אומרים (טוענים) אנו נוצרים!, כרתנו ברית, וגם הם שכחו חלק ממה שהוזכר להם, לכן עוררנו ביניהם עוינות ומשטמה שתתקיים עד יום תחיית-המתים. אז יודיע להם אללה את אשר עשו.

15 הוי, אנשי הספר! אכן בא אליכם שליחנו (מוחמד) כדי שיבאר לכם הרבה ממה שהייתם מעלימים מן הספר (התורה והבשורה), וכדי להביא סליחה על החטאים. הנה בא אליכם אור מאללה וספר (הקוראן) בהיר,

16 אשר, בו ידריך אללה (בקוראן) אל שבילי השלום את כל ההולך בעקבות רצונו של אללה, ויעבירם מן החושך לאור ברשותו, וידריך אותם אל דרך הישר.

17 אכן, כופרים הם אלה האומרים כי אללה הוא המשיח בן מרים. אמור, “מי יוכל למנוע מאללה, אם ירצה להמית את המשיח בן מרים ואת אמו ואת כל מי שבארץ כולם?” לאללה מלכות השמים והארץ ואשר ביניהם. הוא בורא מה שירצה, ואללה הוא הכול-יכול.

18 אומרים היהודים והנוצרים, “אנו בני אללה ואהוביו”!. אמור, “ולמה יענישכם בחטאיכם? אינכם אלא בני אנוש ממה שברא. הוא סולח למי שירצה ומעניש את מי שירצה, לאללה מלכות השמיים והארץ ואשר ביניהם, וסוף כל הבריות לשוב אליו.

19 הוי, אנשי הספר! אכן בא אליכם שליחנו (מוחמד) כדי לבאר לכם את הדברים בתקופת מעבר בין השליחים, למען לא תגידו ״לא בא אלינו כל מבשר או מזהיר.” הנה בא אליכם מבשר ומזהיר (הנביא מוחמד). ואללה הוא הכול-יכול.

20 וכאשר משה אמר לבני עמו, “בני עמי! זכרו את חסדו של אללה עליכם, בהקימו בכם נביאים ובעשותו אתכם למלכים, וכאשר הוא נתן לכם מה שלא נתן לאף אחד אחר בעולמים של אז”.

21 “הוי, בני עמי! היכנסו אל הארץ הקדושה אשר כתב לכם אללה, ואל תתרחקו(תכפרו) כדי שלא תלכו לאבדון”.

22 הם אמרו “הוי משה! בארץ שוכן עם של גיבורים, ולעולם לא ניכנס אליה עד שהם ייצאו ממנה. ואם ייצאו ממנה, אז אנו נכנסים”.

23 אמרו שני אנשים מאלה אשר יראים את אללה, שאללה גמל להם חסד, אמרו, “היכנסו מהשערים, וכאשר תיכנסו גם תנצחו. וסמכו על אללה אם אתם אכן(באמת) מאמינים”,

24 (חלק מבני ישראל) אמרו, “הוי, משה לא ניכנס אליה לעולם, כל עוד הם נמצאים שם. לך אתה וריבונך והילחמו בהם, ואילו אנו כאן מתיישבים (בצד)”.

25 אמר (משה): “ריבוני! איני שליט אלא על עצמי ועל אחי. פסוק נא בינינו לבין העם המופקר”.

26 אמר (אללה): ״ תהיה (ארץ הקודש) אסורה עליהם ארבעים שנה, שבהן יתעו בארץ (המדבר). ואל תצטער על עם המושחתים”.

27 וקרא להם את הסיפור של שני בניו של אדם, כשהקריבו קורבן, הוא התקבל מן האחד, ואולם מן האחר לא התקבל. אמר (האחד לאחיו), “אני אהרוג אותך”. אך, אחיו אמר: “אללה מקבל קורבנות רק מן היראים בלבד,

28 גם אם תשלח את ידך להרוג אותי, לא אשלח את ידי להרוג אותך, כי ירא אני את ריבון העולמים.

29 רצוני הוא שתישא בחטא הריגתי יחד עם שאר חטאיך, ותהיה משוכני אש הגיהינום, כי זה העונש של המקפחים”.

30 אמנם, נפשו הרשתה לו להרוג את אחיו, והיה מן האובדים.

31 אז, אללה שלח עורב שבחש באדמה להראות לו (לרוצח) כיצד יכסה את גופת אחיו. הוא אמר: “אוי ואבוי לי! אינני יכול להיות אפילו כמו העורב הזה ולכסות את גופת אחי?”. והוא נהיה מהמתחרטים (על כל הרוע שעשה).

32 בגלל זה אמרנו לבני ישראל, שכל ההורג מישהו שלא הרג מישהו אחר קודם לכן או לא עשה דברים כדי למלא את הארץ שחיתות, זה כאילו הוא הרג עולם ומלואו, וכל המחייה נפש אחת זה כאילו הוא החייה את כל העולם. (לאחר מכן) שליחינו(של אללה) הביאו להם (לבני אדם) את האותות הבהירים. אולם אף־על-פי-כן היו רבים מהם מן החוטאים.

33 לכן העונש של אלה הלוחמים באללה ושליחו ופועלים להפיץ שחיתות בארץ, הוא שהם ייהרגו או ייצלבו, או תיכרת ידם הימנית או רגלם השמאלית, או שיוגלו מארץ מגוריהם אל מקום אחר, בנוסף לזה, חרפה תהיה להם בעולם הזה, ובעולם הבא יהיה להם עונש אדיר.

34 חוץ מאלה אשר התחרטו בכנות לפני שייפלו (שבויים) בידיכם, כי אללה הוא סולח רחום.

35 הוי, אלה אשר האמינו! יראו את אללה, וחפשו דרכים על מנת להתקרב לחסדו של אללה, והתאמצו בהקרבה בשביל שלו, למען תצליחו.

36 הן אלה הכופרים אם יהיה להם כל הרכוש שבעולם ואף כפליים מזה כדי שיוכלו לפדות את עצמם מן העונש ביום תחיית- המתים, זה לא יתקבל מהם, ורק עונש כואב להם.

37 הם ירצו לצאת מאש הגיהינום, אך ממנה לעולם לא ייצאו, ולהם נועד עונש לעולם ועד.

38 הגונב והגונבת, קטעו את ידיהם כעונש על מה שעשו, עונש לדוגמא מאללה. ואללה עזוז חכם.

39 ומי שמתחרט בכנות לאללה לאחר שחטא והמתקן(את התנהגותו), אללה יקבל את חרטתו הכנה. אללה סולח ורחום

40 אינך יודע כי לאללה מלכות השמים והארץ? הוא מעניש את אשר ירצה ויסלח לאשר ירצה, ואללה הכול- יכול.

41 הוי השליח! אל יעציבו אותך הממהרים לכפור מבין אלה (הצבועים) שאמרו בפיהם שהם האמינו, אך לבבותיהם לא האמינו. בין אלה אשר התייהדו יש כאלה המאזינים לכל שקר, והמאזינים לאנשים אחרים אשר לא באו אליך, המעוותים את דברי אללה (מהתורה) ומוציאים אותם מהקשרם, ואומרים, “אם זו(פסיקת הנביא) תואמת את מה שניתן לכם קבלו אותה, ואם לא, היזהרו”. אם אללה רוצה להעמיד מישהו בניסיון, לא תוכל לעזור לו עד אללה. הם אלה אשר אללה אינו רוצה לטהר את לבבם, חרפה תהיה להם בעולם הזה, ובעולם הבא להם עונש אדיר.

42 הם מקשיבים לדברי שקר, ולוקחים ריבית אסורה. אך אם יפנו אליך (הנביא), שפוט ביניהם (אם תרצה) או התרחק מהם. אם תתרחק מהם, לא יוכלו לפגוע בך כלל, ואם תשפוט, שפוט ביניהם בצדק. אללה אוהב את עושה הצדק.

43 אך למה הם ממנים אותך כשופט עליהם בעוד שיש אצלם התורה, ובה משפט אללה, ואחר משפטך הם פונים עורף? ואלה אינם מאמינים.

44 אנחנו הורדנו את התורה, ובה הדרכה ואור, ולפיה שפטו הנביאים אשר התאסלמו (התמסרו) בין אלה אשר התייהדו, והרבנים והחכמים, בהתאם לספר אללה שהופקד בידיהם והיו עדים עליו, לכן אל תיראו את האנשים, וייראו רק אותי, ואל תמכרו את אותותיי במחיר זול מאוד. כל מי שאינו שופט לפי מה שהוריד אללה, אלה הם הכופרים.

45 וכתבנו בתורה, כי נפש תחת נפש, ועין תחת עין, ואף תחת אף, ואוזן תחת אוזן, ושן תחת שן, וכי גם על הפצעים יש לגמול. ואולם כל העושה צדקה, ימחל לו אללה. כל מי שאינו שופט לפי מה שהוריד אללה, אלה הם המקפחים.

46 אחריהם (הנביאים) שלחנו את ישוע בן מרים כדי לאשר את התורה שקדמה לו, ונתנו לו את האוונגליון ובה הדרכה ואור ואישור של התורה אשר הייתה לפני כן עם הדרכה ואזהרה ליראים.

47 על המאמינים באוונגליון לשפוט על-פי מה שהוריד בו אללה, וכל מי שאינו שופט לפי מה שאללה הוריד, אלה הם המושחתים.

48 והורדנו אליך (מוחמד) את הספר (הקוראן) עם הצדק, והוא מאשר את הספרים (המקוריים) שהורדו לפניו ומכיל אותם. על כן שפוט ביניהם על-פי מה שהוריד אללה, ואל תלך אחרי יצריהם (הסוסים) מן הצדק שניתן לך. לכל אחד מכם נתנו חוק (שתקף בזמן הנביא) ומנהג. ואילו רצה אללה היה עושה את כולכם אומה אחת, אך הוא רצה לנסותכם במה שניתן לכם, לכן התחרו בינכם במעשים טובים, כי כולכם אל אללה תחזרו, ואז יודיעכם את כל העניינים אשר נחלקתם בהם.

49 ואכן שפוט ביניהם על-פי מה שהוריד אללה, ואל תלך אחרי יצריהם (הסוסים מן האמת שניתנה לך), ולכן הזהר אותם לבל יפתוך לסטות מחלק מן החוקים שאללה הוריד אליך. ואם יתרחקו(יכפרו), דע כי אללה חפץ לפגוע בהם בגלל חטאיהם, וכי רוב האנשים מושחתים הם

50 האם רוצים כי תשפוט ביניהם לפי חוקי הבורות והנבערות? הרי אין טוב מאללה כשופט בין בני האדם הבוטחים בו.

51 הוי אלה אשר האמינו! אל תתייחסו אל היהודים ואל הנוצרים כתומכים בכם, כי תומכים הם זה בזה, ומי בכם אשר יתייחס אליהם כתומכים, כמוהו כאחד מהם. אללה לא ידריך את החוטאים.

52 רואה אתה כי אלה (הצבועים) שיש מחלה בלבבם מזדרזים אליהם ואומרים, ״ פוחדים אנו שתפגע בנו רעה. אולם יתכן שאללה יביא (לכם) ניצחון, או מעשה מאצלו (מאללה), ואז יתחרטו על אשר תכננו בנפשם.

53 ויאמרו אלה אשר האמינו, “האם אלה הם אשר נשבעו באללה בשבועה נאמנה שהם אתכם?” מעשיהם ייכשלו והם יהיו מן האובדים.

54 הוי אלה אשר האמינו! מי שיחזור בו מדתו(מדרכו) מבינכם, אז יביא אללה אנשים אשר יאהבם והם יאהבוהו, שיהיו רכים למאמינים וקשים ללא מאמינים, ויתאמצו בהקרבה בדרכו של אללה, ולא יירתעו מפני גינוי ותוכחה. זה החסד של אללה שהוא מעניק לכל מי שירצה, כי הוא המקיף והיודע.

55 אכן אדוניכם הם, אללה, ושליחו, והמאמינים המקיימים את התפילה, והמשלמים את הזכאת (צדקת חובה) כשהם כורעים.

56 ומי שלוקח לו בעל ברית את אללה, ואת שליחו, ואת המאמינים, הן, המחנה של אללה, הם המנצחים.

57 הוי, אלה אשר האמינו! אל תיקחו אשר התייחסו אל דתכם בזלזול ובאי הערכה, מאלה אשר ניתן להם הספר מלפניכם (ולא את) והכופרים לבעלי ברית. היו יראים את אללה, אם אתם, אכן, מאמינים.

58 וכשאתם קוראים לתפילה, הם התייחסו אל זה בזלזול ובאי הערכה, כי הם אכן אנשים חסרי דעת.

59 אמור: “הוי אנשי הספר! האם אתם מתנקמים בנו משום שאנו מאמינים באללה ובמה שהורד אלינו(הקוראן) ובמה שהורד מקודם, ואכן רובכם מושחתים”.

60 אמור: “האם אודיע לכם למי העונש הרע ביותר אצל אללה? לאלה אשר קיללם אללה ושפך את זעמו עליהם והפך אחדים מהם לקופים ולחזירים, ואשר עבדו את האלילים והשטן- הללו רע מכל מקומם (ביום הדין), וגדולה מכל תעייתם מן הדרך הישר.

61 אם יבואו אליכם יאמרו: “אנו מאמינים”, וכבר נכנסים אליכם ככופרים והם יצאו כך, אך אללה יודע את מה שהם היו מחביאים.

62 ואתה רואה ביניהם הרבה שמתעסקים בחטא בתוקפנות ואכילת ריבית אסורה. כה נורא אשר הם עושים.

63 ולמה אין הרבנים וחכמיהם מונעים אותם מלחטוא בדבריהם ומאכילת ריבית אסורה? כמה רעים מעשיהם.

64 ואמרו היהודים: “יד אללה כבולה”, ידיהם תיכבלנה ויקוללו על אשר אמרו. כי ידי אללה פתוחות להעניק כפי שירצה. מה שהורד אליך מריבונך מוסיף לרבים מהם מרידה וכפירה. ולכן זרענו עוינות ומשטמה ביניהם עד יום תחיית- המתים. בכל עת שהם יבעירו את אש המלחמה, יכבה אותה אללה, לכן הם מנסים למלא את הארץ שחיתות, ואללה אינו אוהב את המשחיתים.

65 ולו האמינו אנשי הספר (בשליחותו של מוחמד) ויראו את אללה, היינו מוחלים להם על מעשיהם הרעים, ומכניסים אותם לגני עדן,

66 ולו קיימו את התורה ואת האוונגליון ואת כל אשר הורד אליהם מעם ריבונם, היו אוכלים בשפע מכל אשר מעליהם ומתחתיהם. אמנם יש ביניהם מחנה של אנשים הגונים, אך רובם רע אשר עושים (וחוטאים).

67 הוי, השליח! הודע את אשר הורד אליך מריבונך, ואם לא תעשה כך, לא מילאת את שליחות? אללה ישמור אותך מן האנשים. אכן, אללה אינו מדריך את האנשים הכופרים.

68 אמור: “הוי אנשי הספר! לאמונתכם אין ערך כל עוד לא תקיימו את התורה ואת הבשורה ואת מה שהורד אליכם מריבונכם (הקוראן). מה שהורד אליך מריבונך, אומנם מוסיף לרבים מהם (בעלי הספר) שחצנות וכפירה, אך אל תצטער על מה שהכופרים עושים.

69 הן, אלה אשר האמינו(התמסרו), ואלה אשר התייהדו, ו(כת) אצאבאין, והנוצרים, מי שהאמין מהם באללה וביום האחרון ועשה את הטוב, אין חשש לגורלם ולא ייעצבו.

70 אנו כרתנו ברית עם בני ישראל ושלחנו אליהם שליחים, וכל פעם שבא אליהם שליח וציווה עליהם את מה שאינו לפי תאוות נפשם, את חלקם הכחישו ואת החלק האחר הם הרגו

17 הם חשבו שלא ייענשו, לכן, הם סגרו את עיניהם, ואטמו את אוזניהם. אללה קיבל את חרטתם, אולם שוב התנהגו רבים מהם כעיוורים וכחירשים. אך, אללה רואה את כל אשר יעשו.

72 אכן, כפרו אלה אשר אומרים כי אללה הוא המשיח בן מרים. המשיח אמר, “הוי, בני ישראל! עיבדו את אללה, ריבוני וריבונכם. כל המצרף שותפים לאללה, ימנע אותו אללה מכניסה אל גן העדן ומשכנו יהיה באש הגיהינום. ולחוטאים אין תומכים.

73 אכן כפרו אלה אשר אומרים כי אללה הוא אחד משלושה, משום שאין אלוה מלבד אלוה אחד. ואם לא יחדלו מדבריהם, יפגע באלה אשר כפרו מהם עונש כואב (בגיהינום).

74 הלא יתחרטו בכנות אל אללה, ויבקשו את סליחתו? הן, אללה הוא הסלחן והרחום.

75 אכן, המשיח בן מרים אינו אלא שליח כמו השליחים שקדמו לו, ואמו הייתה צדיקה, ושניהם היו (בני אדם) צורכים את האוכל. ראה איך אנו מבהירים להם את האותות, ואז הסתכל איך הם סוסים מן הצדק.

76 אמור, “התעבדו מלבד אללה מישהו שאינו יכול להזיק או להיטיב לכם? אללה הוא הכול שומע הכול יודל‘.

77 אמור: “הוי אנשי הספר! אל תגזימו בדתכם מעבר לאמת, ואל תלכו אחרי נסיות אנשים אשר תעו מקודם והתעו רבים ותעו מהשביל הישר”.

78 אלה אשר כפרו מבני ישראל קוללו בלשון דוד וישוע בן מרים משום שמרדו והיו תוקפנים,

79 ולא היו מצווים זה את זה שיימנעו ממעשיהם המגונים, וכה נורא אשר היו עושים.

80 אתה רואה כי רבים מתוכם מתייחסים לאלה אשר כפרו כבעלי ברית, וכה נורא הוא המעשה שהקדימו לעצמם אשר גרם לכך שאללה כעס עליהם, ולעולם בעונש הם שוכנים.

81 אילו היו מאמינים באללה ובנביאו (מוחמד) ובמה שהורד אליו (הקוראן), לא היו מתייחסים אליהם (אלה אשר כפרו) כאל בעלי ברית, ואולם רבים מהם מושחתים.

82 אתה תמצא כי האיבה החזקה ביותר נגד אלה אשר האמינו (המתמסרים) היא זו של היהודים ואלה אשר שתפו (עבודה זרה) אך תמצא כי אלה האומרים: “נוצרים אנו” ידידותם למאמינים חזקה ביותר, משום שיש ביניהם כמרים ונזירים והם אינם שחצנים.

83 וכאשר הם שומעים את מה שהורד אל השליח (הקוראן), אתה רואה את עיניהם מזילות דמעות, משום שהכירו את הצדק (של הקוראן). הם אומרים, “ריבוננו! מאמינים אנו, לכן כתוב אותנו בין העדים (לאמיתות הקוראן).

84 ומדוע אנו לא נאמין באללה ובאמת שבאה אלינו(על-ידי מוחמד), ואנו מקווים כי יכניס אותנו ריבוננו עם הצדיקים (ביום הדין).

85 אללה יגמול להם (ביום הדין) בגני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם, ואשר לעולם ישכנו בהם, וזה הוא הגמול עבור המיטיבים.

86 אך אלה אשר כפרו והכחישו את אותותינו, אלה הם השוכנים בשאול.

87 הוי אלה אשר האמינו! אל תאסרו(על עצמכם) את המאכלים הטובים אשר אללה הרשה לכם, אך אל תחצו (את גבול המורשה), כי אללה אינו אוהב את אלה שחוצים (את גבול המורשה).

88 אכלו ממה שאללה נתן לכם, מן המורשה והטוב, ויראו את אללה אשר בו תאמינו.

89 לא יעניש אתכם אללה על פליטת-פה בשבועותיכם, אבל יעניש אתכם אם תישבעו לשווא בכוונה תחילה, וכדי שיסלח (אללה) למאמין(על כך שהפר את שבועתו), עליו להאכיל עשרה עניים מהמזון שהוא מאכיל בו את בני ביתו, או להלביש אותם, או לשחרר עבד. כל מי שאין לו האמצעים, יצום שלושה ימים. זהו הכופר בעד אי-קיום שבועה, על כן שמרו שבועותיכם. כה יבהיר לכם אללה את אותותיו למען תכירו טובה.

90 הוי אלה אשר האמינו! היין ומשחקי המזל, וזבח על מציבות (למען האלילים), והחיצים להגרלה, טומאה הם וממעשי השטן, על כן התרחקו מהם כדי שתצליחו.

91 אכן רוצה השטן להטיל בינכם עוינות ומשטמה על-ידי היין (שהאדם נהיה שיכור) וההימורים ולהרחיקכם מזכרו של אללה ומהתפילה. האם אתם מצייתים לאיסור?

92 הישמעו לאללה והישמעו לשליח והיזהרו, כי אם תתרחקו (תכפרו), דעו כי (מוטל) על שליחנו רק למסור את ההודעה הבהירה.

93 אין חטא על אלה אשר האמינו ועושים את הטובות עקב מה שטעמו (מן האסור לאכול ולשתות לפני שזה נאסר) כל עוד הם יראו את אללה והאמינו ועשים את הטוב. אכן, כל עוד הם יראו את אללה והאמינו והיטיבו (במעשיהם), כי אללה אוהב את המיטיבים.

94 הוי אלה אשר האמינו! אללה יעמידכם בניסיון על-ידי ציד שתוכלו לצוד בידיכם וברומחיכם(בעונת העלייה לרגל), וזאת למען יברר אללה מי ירא אותו בסתר. ומי שיחטא אחר כך יהיה לו עונש כואב.

95 הוי אלה אשר האמינו! אל תצודו כשאתם עולים לרגל, וכל ההורג חיה בכוונה תחילה, העונש שלו הוא שחיטת בהמה דומה למה שהרג, לפי החלטת(שני אנשים) ישרים מבינכם, כקורבן שיזבח על-יד הכעבה, או כפדיון, הוא יאכיל מסכנים, או לצום מספר ימים שווים לכמות האוכל שייתן למסכנים למען יסבול את העונש על מעשיו. אללה יסלח על מה שנעשה בעבר, אך מי שישוב לעשות זאת, ינקום בו אללה, כי אללה העזוז ובעל נקמות.

96 הותר לכם לדוג בים לאכילה ולטובתכם בבית ובצידה לדרך. אך נאסר עליכם לצוד ביבשה בתקופת העלייה-לרגל. ויראו את אללה אשר אליו תקובצו (ביום הדין)

97 אללה עשה את הכעבה, הבית הקדוש מקום לקיום מצוות וביטחון לאנשים, והחודשים הקדושים, ואסר להתקיף את בהמות הזבח שיוקרבו ליד הכעבה, למען תדעו כי אללה יודע את אשר בשמים ואת אשר בארץ, וכי אללה הוא היודע כל דבר.

98 דעו אכן אללה מעניש בחומרה, ואכן אללה הוא הסלחן והרחום.

99 אין על השליח (מוטל) אלא למסור את ההודעה, ואללה יודע את אשר תחשפו ואת אשר תסתירו.

100 אמור, הרע והטוב אינם שווים זה לזה, ולו גם הרע מוצא חן בעיניך, על כן יראו את אללה אתם בעלי- התבונה, כדי שתצליחו.

101 הוי אלה אשר האמינו! אל תשאלו על עניינים אשר אם יתגלו לכם יהיו קשים עליכם, ואולם אם תשאלו עליהם בזמן ירידת אותות הקוראן ייחשפו לכם. אללה סלח לכם מלבצע אותם, כי אללה הוא הסלחן והסבלן.

102 יש אנשים ששאלו על עניינים אלה לפניכם, וכשנתגלו להם כפרו בהם.

103 אללה לא קידש את “בחירה” או “סאאיבה” או “וצילה” או “חאמי”, ואולם הכופרים מעלילים זאת על אללה שקר, כי רובם חסרי תבונה.

104 וכשנאמר להם (אלה אשר כפרו), בואו אל אשר הוריד אללה (הקוראן), ואל השליח (מוחמד), הם אומרים, “דיינו במה שמצאנו אבותינו עושים”. אף כי לא ידעו אבותיהם דבר ולא היו מודרכים?

105 הוי אלה אשר האמינו! דאגו לנפשותיכם, ואם תהיו מודרכים לא יפגעו בכם התועים, כי אל אללה שובכם כולכם, ואז יודיעכם את אשר עשיתם.

106 הוי אלה אשר האמינו! מי מכם אשר עומד למות עליו להעמיד שני אנשים ישרים מקרבכם עדים על צוואתו לפני מותו, או אם יקרה והמוות יתקיף אתכם בנוסעכם בדרך, העמידו שני אנשים זרים עדים (אם לא תמצאו שני אנשים מבינכם). ואם אינכם בטוחים בהם, עכבו אותם לאחר התפילה, ודרשו מהם שיישבעו באללה, “לא נשנה את עדותנו זו בעד כל מחיר, גם אם זה יהיה למען קרוב משפחה, ולא נסתיר דבר מעדותנו שהתחייבנו בפני אללה לשמור, ואם כך נעשה, אכן נהיה מהחוטאים”

107 אך אם יתגלה אחר-כך שהם אשמים (בשינוי עדותם), אז יישבעו באללה שני יורשים, “עדותינו אמתית יותר מעדותם של שני העדים (בשעת המוות), ולא קיפחנו אף אחד משאר היורשים, ואם עשינו זאת, נהיה מהמקפחים”.

108 שבועה כזו תבטיח מסירת עדות אמת, על-ידי החשש שעדות כוזבת תבוטל על-ידי שבועתם של היורשים. יראו את אללה והישמעו לו, כי אללה לא ידריך את האנשים המושחתים.

109 ביום (יום הדין) אשר אללה יכנס את השליחים, ויאמר, “מה הייתה תגובתם של אלה שאליהם נשלחתם?” הם יאמרו, “אין אנו יודעים, אתה הוא יודע הנסתרות”.

110 כאשר אללה יאמר(ביום הדין), ישוע בן מרים! זכור את חסדי לך ולאמך, כאשר סייעתי לך ברוח הקודש (המלאך גבריאל), (והרשיתי לך) לדבר אל האנשים בהיותך בעריסה וכאשר גדלת, ולמידתי אותך את הספר, ואת החכמה, ואת התורה, והבשורה, וכאשר יצרת ברשותי דמות עוף מחימר, ונפחת בו רוח והיה לעוף אמיתי ברשותי, וברשותי ריפאת את העיוור מלידה, ואת המצורע, והחיית את המתים ברשותי. וזכור כאשר הגינותי עליך מפני בני-ישראל, כשבאת אליהם באותות בהירים, ואמרו אלה אשר כפרו מביניהם, “אין זה אלא קסם בהיר”.

111 וכאשר אמרתי לתלמידים שלך,: “האמינו בי ובשליחי (המשיח ישוע)”. אמרו, “מאמינים אנו, והעד עלינו כי אנחנו מוסלמים(מתמסרים)”.

112 כאשר אמרו התלמידים, “ישוע בן מרים! האם יכול ריבונך להוריד אלינו שולחן(ערוך) מן השמים?” אמר (ישוע), “היו יראים את אללה, אם אכן מאמינים אתם”.

113 אמרו, “רוצים אנו לאכול ממנו למען יבטח לבבנו, ונדע כי אכן שליחותך היא אמת, ונעיד על כך”.

114 אמר ישוע בן מרים “אללה! ריבוננו! הורד אלינו שולחן (ערוך) מן השמים, ויהיה זה יום חג לנו מדור ראשון ועד אחרון, וזה אות מאתך, ופרנסנו כי אתה הטוב במפרנסים”.

115 אמר אללה, “הני מוריד אותו אליכם, ואם אחרי זה יכפור מישהו מכם, אעניש אותו בעונש שלא הענשתי בו איש מעולם”.

116 כאשר יאמר אללה (ביום הדין), “ישוע בן מרים! האם אתה אמרת לאנשים, “קבלו אותי ואת אמי כשני אלים מלבד אללה?” יאמר (ישוע)”ישתבח שמך! אין לי סמכות לאמור מה שאיני זכאי לאמור, ולו אמרתי אותו, היית יודע. אתה יודע את אשר בנפשי, ואני אינני יודע את אשר בנפשך, ואתה הוא יודע הנסתרות.

117 לא אמרתי להם אלא מה שציווית עליי להגיד, 'עיבדו את אללה ריבוני וריבונכם'. כל עוד הייתי ביניהם הייתי עד למעשיהם, וכשהשבת אותי אליך, היית אתה המשגיח עליהם, כי אתה עד לכל דבר.

118 אם תעניש אותם, הן, הם עבדיך, ואם תסלח להם, הנה אתה הוא העזוז והחכם.

119 יאמר אללה, זה היום אשר בו ירוויחו הצדיקים לאמת אשר הצהירו, ויינתנו להם גני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם, הם יישארו בהם לנצח, כשאללה מסופק מהם והם מסופקים ממט, וזוהי הזכייה האדירה.

120 לאללה מלכות השמים והארץ וכל אשר בהם, והוא הכול-יכול.

1 השבח לאללה אשר ברא את השמים ואת הארץ, ועשה את החושך ואת האור, ואז אלה אשר כפרו(ייקחו לעצמם) שווים לריבונם.

2 הוא (אללה) אשר ברא אתכם מעפר, ואז קבע זמן לחיות (לכל הבריות), וזמן מוגדר אצלו(היום האחרון), ולמרות זאת אתם תפקפקו.

3 והוא אללה אשר בשמים ואשר בארץ, הוא היודע מה תסתירו ומה תחשפו, והוא יודע את כל מה שאתם עושים.

4 כל אות שיינתן להם מאותות ריבונם, הם (אלה אשר כפרו) יפנו לו עורף,

5 כי כבר הכחישו את הצדק שנחשף בפניהם, אולם סופם שיבוא אליהם (העונש) שהם מזלזלים בו,

6 האם אינם רואים את אשר הכחדנו לפניהם מהדורות שביססנו באופן יציב יותר על פני האדמה? ומהשמיים הורדנו להם בשפע, ואת הנהרות הזרמנו מתחת לאדמותיהם, (למרות זאת) הכחדנו אותם על חטאיהם, והקמנו במקומם דורות אחרים.

7 אילו היינו מורידים לך ספר כתוב על מגילת נייר, והיו נוגעים בו בידיהם, היו אומרים אלה אשר כפרו, “אין זה אלא קסם מובהק”.

8 ואמרו ”לו הורד אליו מלאך?” אך לו היינו מורידים מלאך, היה דינם נחרץ ואז אין להם עוד הזדמנויות (זמן נוסף לחיות).

9 גם אם היינו שולחים מלאך, היינו קובעים לו צורת אדם, ואז רק היינו מוסיפים להם בלבול על בלבול.

10 וכבר זלזלו בשליחים לפניך, ואז הקיף את אלה אשר היו מזלזלים בהם, כל אשר היו מזלזלים בו.

11 אמור: “סיירו בארץ ואז התבוננו איך היה סופם של המכחישים”.

12 אמור: “למי כל אשר בשמים ובארץ?” אמור “לאללה! הוא כתב על עצמו הרחמים, והוא יאסוף אתכם ביום תחיית- המתים, שאין ספק בו. ואולם כל אלה שאיבדו את עצמם (בכפירתם באללה ובשליחו) לעולם לא יאמינו.”

13 ולו כל אשר שכן בלילה וביום, והוא השומע והיודע.

14 אמור: “האקח לי אדון מלבד אללה אשר ברא את השמים ואת הארץ, המפרנס (את כולם), ואינו מתפרנס (מאף אחד)? אמור: “צוויתי להיות ראשון המשלמים (המתמסרים) לו ולא להיות מן המשתפים (עבודה זרה)”

15 אמור: “אני פוחד שאם אמרוד בריבוני יבוא עליי עונשו של היום האדיר ״

16 מי שיורחק העונש ממנו ביום ההוא (יום הדין), אכן ריחם עליו(אללה), וזו היא הזכייה המובהקת.

17 אם צרה מעם אללה תפגע בך, לא יוכל אף אחד מלבדו להסירה, ואם יביא עליך כל טוב, הן, הוא הכול- יכול.

18 והוא המכניע את עבדיו, והוא החכם, הבקי.

19 אמור, מה היא העדות הגדולה ביותר (ביני לבינכם שאני צודק בשליחותי?) אמור: “אללה עד ביני ובינכם. הושרה לי הקוראן הזה להזהירכם בו ואת כל אשר הגיע אליו”. אתם מעידים כי יש אלים אחרים מלבד אללה. אמור: “אני לא אעיד”. אמור: “אללה הוא האל היחיד, ואני אין לי מה לעשות עם כל שותף שאתם משתפים לו(לאללה)?”

20 אלה אשר נתנו להם את הספר מכירים אותו (הנביא מוחמד) כשם שהם מכירים את בניהם, ורק אלה המאבדים את עצמם (בדרך התעייה) לא יאמינו בו.

21 ומי מקפח יותר מזה הבודה שקר על אללה או המתכחש לאותותיו? אכן, המקפחים לא יצליחו.

22 ביום (יום הדין) אשר נקבץ את כולם יחד, ונאמר לאלה אשר שיתפו (אלילים): “היכן הם אלה אשר שיתפתם (עם אללה) אלה אשר הייתם סוברים לחינם שהם קיימים (בעבודה זרה)?”

23 אז מבחנם יהיה באמרם: “נשבעים אנו באללה ריבוננו, כי לא היינו משתפים (לאללה)”.

24 ראה כיצד ישקרו לעצמם, וכיצד יחלוף כל מה שהיו בודים.

25 ביניהם יש כאלה ששומעים אותך (קורא את הקוראן), ועשינו את לבבותיהם אטומים, איך יבינו והכבדנו את אוזניהם (מלשמוע אותו). גם אם יראו כל אות (מן הקוראן) לא יאמינו בו, והם באים אליך רק להתנצח אתך. אומרים אלה אשר כפרו: “אלה הם אגדות הראשונים (הקדמונים)”.

26 והם אוסרים (על האנשים) להקשיב לו, ומרחיקים עצמם מעליו(מדרך האמת). ואכן הם מאבדים רק את עצמם מבלי שירגישו זאת.

27 ולו תראה אותם כשיועמדו מול האש ויאמרו: “לו רק היו מחזירים אותנו (אל חיי העולם) לא היינו מתכחשים לאותות ריבוננו, והיינו תמיד מהמאמינים”.

28 אכן התגלה אליהם כל מה שהם הכחישו באופן בהיר, אך אם הם היו מושבים, היו שבים ועושים את אשר נאסר עליהם, כי כוזבים הם.

29 והם אמרו, “אין חיים אחרים מלבד חיינו בעולם הזה כי לא נקום לתחייה.”

30 אם תראה אותם עומדים (ביום הדין) לפני ריבונם, כשהוא אומר להם “האם אין זה הצדק?” והם אומרים, “כן, בריבוננו!” אז אללה יגיד להם “טעמו מן העונש במה שהייתם כופרים”.

31 אכן אבודים יהיו אלה אשר כפרו בפגישתם את אללה, וכאשר תבוא עליהם השעה לפתע, יאמרו, “חבל לנו על כל אשר הזנחנו”, ויישאו את חטאיהם על גביהם, ומה רע הוא המשא.

32 חיי העולם הזה אינם אלא משחק ושעשוע, וחיי העולם הבא טובים יותר ליראים. האם אינם מבינים?

33 אנו יודעים כי יעציבוך דבריהם, (בינם לבין עצמם) הם אינם חושבים שאתה משקר, אבל המקפחים באותות אללה יכחישו(את האמת).

34 וכבר הוכחשו שליחים שקדמו לך, אשר קיבלו בסבלנות את ההכחשות והפגיעות, עד אשר ניתן להם הניצחון מאתנו. אין מחליף לדברי אללה, וכבר הגיעו אליך ידיעות השליחים.

35 אם התרחקותם קשה עליך, אז חפש מנהרה באדמה, או סולם לעלות לשמים כדי שתביא להם אות. לו רצה אללה היה מביא אותם להדרכתו, לכן אל תהיה בין הבורים.

36 רק אלה שמוכנים לשמוע מסוגלים לענות לך, ואילו את המתים (אלה אשר כפרו), אללה יחיה אותם (ביום תחיית-המתים), ואליו יושבו.

37 ואמרו, “מדוע לא הורד אליו אות מעם ריבונו (המאשר את נבואתו)?” אמור “אללה יכול להוריד כל אות, אולם רובם אינם יודעים”.

38 כל רמש עלי אדמות וכל עוף המעופף בכנפיו אינם אלא אומות כמותכם. דבר לא השמטנו מן הספר, ולבסוף כולם אל ריבונם יקובצו.

39 ואלה אשר הכחישו את אותותינו הם חירשים ואילמים ובחשיבה יהלכו. אללה יתעה את אשר ירצה, ואת אשר ירצה ידריך בדרך הישר.

40 אמור, ״ אם יבוא עליכם עונש מאללה או תבוא השעה (יום הדין), האם תפנו אז אל מישהו אחר מלבד אללה?”

41 רק אליו תפנו בקריאת עזרה, והוא, אם ירצה יסיר מעליכם את אשר אתם מבקשים להסיר, ותשכחו את האלילים אשר שיתפתם לו.

42 וכבר שלחנו שליחים אל האומות שקדמו לך (והם הכחישו אותם), לכן הנחתנו עליהם רעות וצרות למען יתחננו (ויתחרטו בכנות) אל אללה

43 אולם עם בוא צרתנו עליהם, היו חייבים להתחנן אל אללה. קשים היו לבבותיהם כי השטן הראה להם את מעשיהם באור יפה.

44 כאשר שכחו את אשר הוזכר להם, פתחנו להם את שערי כל הדברים הטובים (בעיניהם), ואולם כאשר שמחו באשר ניתן להם, לקחנו אותם בהפתעה שהביאה אותם לידי ייאוש.

45 כך נגדע שורשם של העושקים, השבח לאללה ריבון העולמים.

46 אמור “מה אתם חושבים, אם ייטול אללה מכם את שמיעתכם וראייתכם ויאטום את לבבכם, מי אלוה מלבד אללה אשר יחזירם לכם?” ראה כיצד אנו חוזרים על האזהרות אך הם פונים עורף.

47 אמור, החשבתם על כך, שאם לפתע, או לאחר אזהרה, יבוא עונשו של אללה, האם ייכחד מישהו מלבד קהל המקפחים?

48 אכן אנחנו שולחים את השליחים רק כמבשרים ומזהירים, וכל אלה אשר האמינו ועשו את הטוב אין חשש לגורלם ולא ייעצבו.

49 ואלו אשר כפרו באותותינו, בהם יפגע העונש, במה שהיו מושחתים.

50 אמור “לא אגיד לכם כי אצלי אוצרות אללה, ואין אני יודע את הנסתר, ולא אגיד לכם כי מלאך אני. אלא אני רק נוהג לפי מה שהושרה אליי. אמור “האם ישתוו הם העיוור והפיקח? הלא תתבוננו (באמת)?”

51 הזהר בו(בקוראן) את אלה אשר יראים (הפוחדים) כי יקובצו אל ריבונם, שאין להם מלבדו לא תומך ולא מליץ, כדי שתתווסף להם יראה מאללה.

52 ואל תדחה את אלה הפונים בוקר וערב בתפילה אל ריבונם בתקווה שהוא יפנה אליהם (ברחמים). לא עליך חשבון מעשיהם, ולא עליהם חשבון מעשיך. אל תסלקם כדי שלא תהיה מהמקפחים.

53 כך נעמיד את האנשים בניסיון זה מול זה (העניים והעשירים). (העשירים) יגידו, “האם מביננו הם אלה שאללה העניק חסדו להם?” אך האין אללה יודע מי הם מכירי-הטובה?

54 וכאשר יבואו אליך אלה אשר האמינו באותותינו, אמור, “שלום עליכם! ריבונכם כתב על עצמו את הרחמים. לכן כל העושה רעה בשוגג מבינכם ואז ביקש סליחה ועושה מעשים טובים, יגלה שאללה הוא הסלחן והרחום.

55 כך אנו מבארים את האותות להבהרת דרכם של הכופרים המכחשים.

56 אמור, “נאסר עליי לעבוד את אלה שאתם פונים אליהם בתפילה, מלבד אללה”. אמור, “לא אלך אחרי יצריכם, כי אתעה אם אעשה כך, ולא אהיה מן המודרכים”.

57 אמור, “אני בוודאות מובהקת מריבוני, ואולם אתם התכחשתם לו. לא בידי הדבר (העונש) אשר תבקשו לזרזו, והמשפט הוא בידי אללה לבדו, הפוסק בצדק, והוא הטוב שבפוסקים.

58 אמור, “לו היה בידי הדבר שאתם דורשים לזרז (העונש), היה עמר העניין ביני לבינכם. ואללה יודע היטב מי הם המקפחים.

59 אצלו מפתחות הנסתר, ורק הוא יודע אותם, והוא היודע את כל אשר ביבשה ובים, ואין עלה נופל בלי ידיעתו, וכל גרגיר במחשכי האדמה, וכל דבר, בין אם רטוב ובין אם יבש, אלא (נרשם) בספר גלוי.

60 והוא אשר יקבץ את נשמתכם בשנת הלילה, והיודע את מעשיכם ביום, ולאחר מכן יעורר אתכם בבוקר, עד שיתמלא הזמן הקצוב, ואז תחזרו אליו, והוא יודיעכם את אשר עשיתם.

61 והוא המכניע את עבדיו, והוא שולח שומרים (מלאכים) לשמור את צעדיכם ומעשיכם, ובבוא המוות אל אחד מכם, יוציאו שליחינו את נשמתו, והם לא יזניחו את תפקידם.

62 ואז הם יושבו אל אללה, אדונם האמתי, שרק לו השיפוט, והוא מהיר-חשבון.

63 אמור, “מי יחלצכם ממחשכי היבשה והים בקוראכם אליו בהכנעה ופחד: אם יחלצנו מזאת נהיה מכירי-תודה.”?

64 אמור, “אללה יחלצכם מהם ומכל מצוקה, אך לאחר מכן אתם משתפים (עבודה זרה).”

65 אמור, ״ הוא היכול לשלח בכם עונש מעליכם או מתחת לרגליכם, או להכניס פירוד בינכם ולתת לחלק מכם להעניש את החלק האחר.” ראה כיצד אנו חוזרים על האזהרות למען יבינו.

66 והתכחשו לו בני עמך(הקוראן), ואולם הוא הצדק. אמור, אין אני אחראי לכם”.

67 לכל מאורע יש המועד שלו, ולבסוף תדעו.

68 ואם תראה את אלה המדברים על אותותינו בזלזול, התרחק מהם עד אשר ידברו על עניין אחר. ואם השטן יגרום לך לשכוח, אל תוסיף לשבת אחרי ההזכרה עם האנשים המקפחים.

69 אין על אלה היראים כל אחריות למה שעושים (החוטאים), אלא עליהם רק להזכירם למען ייראו.

70 ועזוב את אלה אשר הפכו את דתם למשחק ושעשוע, ושחיי העולם-הזה התעו אותם. והזכר להם בו (הקוראן) למען תהיה נפש אחראית למעשיה, ומלבד אללה אין לה תומך ולא מליץ. וכל פדיון שתציע לא יתקבל ממנה. אלה אשר גרמו לרוע, להם משקה של מים רותחים ועונש כואב (בגיהינום).

71 אמור, “הנתפלל אל מישהו אחר מלבד אללה? אל מי שלא יועיל ולא יזיק לנו? ונחזור אל הכפירה לאחר שאללה הדרכנו? (ונהיה) כמו זה אשר התעוהו השטנים בארץ ונהיה במבוכה (למרות) שחבריו קראו לו אל ההדרכה באומרם “בוא אלינו”? אמור, “רק הדרכת אללה היא ההדרכה הנכונה, וצווינו להיכנע (להתמסר) לריבון העולמים”.

72 ואכן צווינו, “קיימו את התפילה ויראו ממנו, כי אליו תקובצו”.

73 והוא אשר ברא את השמים ואת הארץ באמת. ביום אשר אמר “היה!”, והכל נהיה, כל אמרותיו אמת. ולו המלכות ביום אשר ייתקע בשופר. יודע הנסתר והנגלה, והוא החכם הבקי.

74 וכאשר אמר אברהם לאביו אזר, “הלוקח אתה פסלים כאלים? אני רואה אותך ואת בני עמך (נמצאים) בתעייה מובהקת”.

75 והראינו לאברהם את מלכות השמים והארץ למען יהיה מן הבטוחים באמונתם.

76 וכאשר ירד עליו הלילה, ראה כוכב, ואמר, “זה ריבוני”. וכאשר שקע, אמר, “אינני אוהב את השוקעים”.

77 וכאשר ראה את הירח עולה, אמר, “זה ריבוני”. ואולם כאשר שקע, אמר, “אם ריבוני לא ידריכני, אהיה אני מן התועים”.

78 וכאשר ראה את השמש עולה, אמר, “זה ריבוני, זה גדול יותר מכולם”. ואולם כאשר שקעה, אמר “בני עמי! אני מתנער ממה שאתם משתפים (עם אללה).

79 אני נושא את פניי בדבקות אל אשר ברא את השמים ואת הארץ, ואין אני מהמשתפים (עבודה זרה).”

80 וכשבני עמו התנצחו אתו (על עבודת אללה), אמר, “התתנצחו אתי על אללה, אשר הדריך אותי (לעבודתו)? אינני מפחד ממה שאתם משתפים עמו, אלא אם ירצה ריבוני דבר (אכן יהיה). וריבוני מקיף בידיעתו כל דבר. האם לא תיזכרו?

81 ואיך אני אפחד ממה שאתם משתפים (עם אללה), ואינכם מפחדים שאתם משתפים עם אללה, אשר הוא לא הוריד אליכם כל סמכות או אישור. לכן, איזה משני הצדדים בעל זכות יתר לביטחון, האם יודעים אתם?”

82 אלה אשר האמינו ולא עירבו את אמונתם בקיפוח, להם הביטחון והם המודרכים.

83 וזאת הוכחתנו אשר נתנו לאברהם כנגד בני עמו. אנו מרוממים בדרגות את מי שאנו רוצים. אכן ריבונך הוא החכם והיודע.

84 הענקנו לו (לאברהם) את יצחק ויעקוב, וכבו הדרכנו כל אחד מהם, ואת נוח הדרכנו לפני כן. ומזרעו (של אברהם) באו דוד ושלמה ואיוב ויוסף ומשה ואהרון. אכן, כך נגמול לאלה המיטיבים.

85 וזכריה ויוחנן וישוע ואליהו, כולם מהצדיקים.

86 וישמעאל ואלישע ויונה ולוט. את כל אחד מהם רוממנו מכל שוכני העולמים.

87 ומאבותיהם וצאצאיהם ואחיהם שבחרנו בהם והדרכנו אותם בדרך הישר.

88 זו ההדרכה של אללה, אשר בה ידריך את אשר ירצה מבין עבדיו. אן אם יצופו לו שותפים, לשווא היו כל מה שעשו.

89 אלה אשר נתנו להם את הספר, ואת החכמה, והנבואה. אם אלה יכפרו בה (הנבואה של מוחמד), אז הוי הפקדנו עליה אנשים אשר לא יכפרו בה.

90 אלה (הנביאים) אשר הדריך אללה, על כן תהיה לך דרכם למופת. אמור, “אין אני דורש מכם גמול (על שליחותי) אלא היא הזכרה לכול העולמים”.

91 הם לא העריכו את אללה כראוי לו, כאשר אמרו, “לא הוריד אללה אל בני האנוש כלום אמור, “מי הוריד את הספר (התורה) אשר בא בו משה כמאור והדרכה לאנשים? אמנם, אתם עושים אותו מגילות שחלק מהן אתם מגלים אך רבות מהן אתם מעלימים, ואתם למדתם (מן הקוראן) מה שלא ידעתם ולא ידעו אבותיכם. אמור, “אללה!” (אשר הוריד את הספר). אחר כך עזוב אותם לנפשם, לשחק בהבליהם.

92 זה הוא ספר (הקוראן) אשר הורדנו אותו מבורך, והוא מאמת את אשר לפניו (התורה והבשורה), למען תזהיר בו את אם-הערים (מכה) וסביבותיה. ואלה אשר האמינו בעולם-הבא (אכן הם) מאמינים בו (הקוראן) ועל תפילתם הם מקפידים.

93 ומי מקפח יותר מזה הבודה שקר על אללה, או אומר “קיבלתי השראה אלוהית” למרות שהוא לא קיבל דבר? או מזה האומר “גם אני יכול להוריד לכם את מה שאללה הוריד?” לו היית יכול לראות את הכופרים האלה בגסיסתם כאשר המלאכים מושיטים את ידיהם ואומרים, “הוציאו את נשמותיכם! היום תוענשו בעונש משפיל מפני שהייתם מדברים שקר על אללה ודוחים ביהירות את אותותיו”.

94 ואכן אתם באים אלינו, כל אחד לבדו, כפי שבראנו אתכם בפעם הראשונה, והשארתם מאחורי גבכם את מה שהענקנו לכם. ואין אנו רואים שבאו עמכם המליצים, אלה אשר סברתם לחינם כי הם שותפים לאללה. כבר נותק בינכם (הקשר), וחלף ועבר מה שהייתם (חושבים) סומכים עליו.

95 אכן אללה מבקע את הגלעינים (הדגן והדקל), ומוציא את החי מן המת ומוציא את המת מן החי, הוא אללה, אז מדוע תשגו בשקרים?

96 הוא גורם לאור הבוקר להאיר מחשיכת הלילה, והוא עשה את הלילה למנוחה, ואת השמש והירח בחישובים מדויקים. זהו התכנון של העזוז והיודע.

97 והוא אשר עשה לכם את הכוכבים למען תודרכו על-פיהם בחשיבת היבשה והים. כך נבהיר את האותות לאנשים אשר יודעים.

98 והוא אשר יצר אתכם מנפש אחת, ואז נתן לכם מקום משכן בעולם הזה ואחר כך מקום מנוחה בעולם הבא. כך נבהיר את האותות לאנשים אשר מבינים.

99 והוא אשר הוריד מן השמיים את המים, ובהם הוצאנו ממנה צמחים מכל סוג ירק עם גרעינים ועצי תמרים שמהם הוצאנו אשכולות תמרים נמוכים וקרובים ליד, וכן כרמי ענבים וזיתים ורימונים, מסוגים דומים ושונים. הביטו כיצד יצמח ויבשיל פריים, האם אין בו אותות לאנשים המאמינים?

100 הם לקחו את השדים כשותפים לאללה, (למרות) שהוא זה שברא אותם. והם ייחסו לו בנים ובנות מבלי לדעת (את האמת). ישתבח שמו ויתעלה מעל התארים אשר בהם יתארו אותו.

101 הוא בורא השמים והארץ. כיצד יהיה לו בן, כשלא הייתה לו בת-זוג? הוא ברא כול דבר, והוא יודע כול דבר.

102 זה אללה ריבונכם, אין אלוה מלבדו, הוא בורא כול דבר, לכן עבדו אותו. על כול דבר הוא מגן.

103 אין עין שיכולה לראות אותו, אך הוא רואה הכול, והוא החינני והבקי.

104 כבר הובאו לכם הוכחות בהירות מריבונכם. ומי שמבחין בהם ייטיב לעצמו, והמעלים עין מהם, לרעתו הדבר. “ולא אני שומרכם.”

105 וכך אנו חוזרים על האותות, ויאמרו, “למדת זאת ואנו נבאר זאת לאנשים אשר יודעים (את האמת).

106 נהג לפי מה שהושרה לך מריבונך, שאין עוד אלוה מלבדו, והתרחק מעובדי האלילים.

107 לו רצה אללה, לא היו משתפים עמו אלילים, ואותך לא עשינו כשומר עליהם, ולא חובתך להשגיח עליהם.

108 אל תקללו את אלה (האלילים) אשר אליהם הם יתפללו (הכופרים) מלבד אללה, כדי שלא תגרמו שהם יקללו את אללה מתוך איבה ובלי דעת. כך גרמנו לכך שכל אומה תראה בעין יפה את מעשיה, ובסוף יחזרו אל ריבונם, והוא יודיע להם את אשר עשו (בעולם הזה).

109 הם נשבעו באללה והדגישו את שבועתם כי אם יבוא אליהם אות יאמינו בו, אמור, “כי אם האותות אצל אללה”, אולי אינכם יודעים שאם יבוא האות אליהם, גם אז הם לא יאמינו.

110 ונהפוך את לבבם ואת עיניהם, כפי שלא האמינו בפעם הראשונה (באותות הקוראן), כן נשאירם לתעות בכפירתם.

111 ולו גם הורדנו אליהם את המלאכים, והמתים היו מדברים אליהם, והיינו מציגים כל דבר שהם מבקשים לנגד עיניהם, גם אז הם לא יאמינו אלא אם ירצה כך אללה, אבל רובם בורים.

112 וכך הקמנו לכל נביא אויב משטני האנוש והשדים, הם מלחשים זה לזה התפארות שווא כהתעייה. לו רצה ריבונך לא היו עושים זאת, לכן עזוב אותם עם כל מה שהם בודים.

113 הם עושים זאת כדי שלבבותיהם של אלה אשר אינם מאמינים בעולם-הבא יקשיבו להם, וישבעו רצון מהם, ויבצעו את הפשע שהם רוצים.

114 האבקש לי שופט מלבד אללה? הרי זה הוא אשר הוריד אליכם את הספר (הקוראן) כשהוא מפורש, ואלה אשר ניתן להם הספר יודעים שהוא הורד באמת מריבונך. לכן אל תהיה בין המטילים ספק.

115 (וכך) נשלם דבר ריבונך (הקוראן) והוא יתקיים בשלימותו באמת ובצדק, ואין לשנות את דבריו, והוא הכול שומע והכול יודע

116 אם תישמע לרוב אלה שבארץ, הם ידיחו אותך מן השביל של אללה כי הם הולכים אחרי דמיון שווא, ואין הם אלא משקרים.

117 אכן ריבונך הוא יודע היטב מי תועה משבילו, והוא המכיר את המודרכים.

118 איכלו מאשר הוזכר עליו שם אללה, אם מאמינים אתם באותותיו.

119 ולמה שלא תאכלו מאשר הוזכר עליו שם אללה? כי כבר הבהיר (אללה) לכם מה שאסור לכם, חוץ מאשר תיאלצו לאוכלו. אמנם רבים יתעו אחרי יצריהם מחוסר דעת, ריבונך יודע היטב מי הם העוברים את גבול המורשה.

120 אל תחטאו בגלוי או בסתר, כי אלה אשר עשו החטא ייענשו בגלל החטא אשר עשו.

121 אל תאכלו מאשר לא הוזכר עליו שם אללה, כי זה הפקרות ואכן השטנים מלחשים לידידיהם להתנצח אתכם. אך אם תישמעו להם, תהיו למשתפים (עבודה זרה).

122 האם זה שהיה כמת ואז החייט אותו(באמונה) ונתנו לו אור (הקוראן), להאיר את דרכו בין האנשים, דומה לזה שנשאר בחושך (הכפירה) ואשר אינו יכול לצאת ממנו? וכך קושט לכופרים מה שהיו עושים (מהרוע).

123 וכך גרמנו לכך שבכל עיר למנהיגי הכופרים המכחשים, לרקום מזימות בה אולם הם אינם רוקמים אלא (רק) נגד עצמם מבלי שירגישו.

124 וכאשר יוצג להם אות, יאמרו “לא נאמין עד שנקבל את אשר קיבלו שליחי אללה (הקודמים)” ואולם אללה יודע היכן יפקיד את שליחותו. ועל החוטאים יחולו העלבה ועונש קשה מאת אללה במה שהיו רוקמים.

125 ומי שאללה רוצה להדריכו, יפתח את לבו לאסלאם (להיכנע לאללה), אך את מי שירצה להישאר בתעייה, יעשה את לבו צר ולחוץ כאילו היה מנסה לטפס השמימה. כך ישפוך אללה את העונש מן השמיים על אלה אשר לא מאמינים.

261 וזהו השביל הישר של ריבונך, וכך אנו מבהירים את האותות לאנשים אשר יזכרו.

127 להם משכן השלום אצל ריבונם והוא התומך בהם באשר היו עושים (מעשים טובים).

128 ביום (יום הדין) אשר אללה יקבץ את כולם יחדיו, יאמר אללה, “הוי, השדים! הרביתם לנצל את האנשים”, אז יגידו אדוניהם מקרב האנשים, “ריבוננו! ניצלנו איש את רעהו והגיעה שעתנו שקבעת לנו”. ואז יאמר (אללה) להם “האש תהיה משכנכם ובה תישארו לנצח, אלא אם ירצה אללה אחרת.” כי ריבונך החכם והיודע.

129 כך עושים אנו את הכופרים מקרב האנשים בעלי ברית זה לזה בשל הפשע שעשו.

130 הוי השדים והאנשים! האם לא באו אליכם שליחים מקרבכם למסור לכם את אותותיי ולהזהירכם כי יומכם זה עומד להגיע? הם יאמרו, “אנו מעידים נגד עצמנו”. חיי העולם הזה הוליכו אותם שולל, והם יעידו על עצמם שאכן הם היו כופרים.

131 אולם ריבונך לא היה מכחיד את הערים בקיפוח, מבלי שיזהיר את האנשים חסרי המודעות.

132 ולכל אחד דרגות על-פי מעשיו, כי ריבונך אינו מתעלם מאשר הם עושים.

133 אמנם ריבונך בעל האמצעים האדירים, ובעל הרחמים, אך אם ירצה יכלה אתכם ויחליפכם באחרים שיברא כפי שברא אתכם מזרע אנשים אחרים (שקדמו לכם).

134 מה שהובסה לכם אכן יבוא, ואתם לא תוכלו להימלט ממנו.

135 אמור, בני עמי! עשו כפי שמתחשק לכם, אמנם אני אעשה (כפי שאללה רוצה אותי לעשות), ולבסוף תדעו מי יקבל את גן העדן, כי לא יצליחו(בעולם הבא) המקפחים.

136 והקדישו לאללה חלק ממה שברא מיבול השדה ומן המקנה, ואמרו, “החלק הזה לאללה והחלק הזה לשותפים אשר צירפנו לו ״, על פי סברת השווא שלהם. אך מה שהוקדש לשותפיהם לא יגיע אל אללה, ואשר הקדישו אל אללה הוא אל שותפיהם יגיע. וכה רעה היא דרך חשיבתם.

137 כך השטן הציג באור יפה לרבים מן המשתפים את הריגת ילדיהם שותפיהם, כדי שיביא כליה עליהם ויכלכל את דתם. אילו רצה אללה, לא היו עושים זאת. ולכן עזוב אותם לנפשם עם מה שבדו לעצמם.

138 והם אומרים, ״ המקנה הזה ויבול השדה הזה אסורים. אסור לאיש לטעום מהם בלי שנרשה לו”. יש גמלים אשר הם אסרו למשא ולרכיבה, ומקנה אחר אשר לא יזכירו את שם אללה (כאשר נזבח), אכן, כל השקרים האלה הם ייחסו לו, ויקבלו את עונשם על אשר שיקרו.

139 הם גם אומרים “רק לגברים אשר בינינו שמור פרי בטנו של המקנה הזה, אך אסור הוא על נשותינו”. ואם מתים הוולדות, הכול (גברים ונשים) ישתתפו בהם. אללה יענישם על המנהגים הארורים הללו, כי הוא החכם והיודע.

140 כבר הפסידו אלה אשר הרגו את ילדיהם מתוך בערות וחוסר דעת, ואסרו את אשר אללה סיפק להם, מתוך שקר שהם יחסו לאללה, הם האובדים שתעו ולא היו מודרכים.

141 הוא אשר הצמיח גנים, מרושתים ובלתי מרושתים, ודקלים, וזרעי מאכל שונים, וזיתים, ורימונים, לעתים דומים ולעתים לא דומים. אכלו מכירותיהם כשיבשילו, וביום הקציר שלמו את ערכו (הזכאת צדקת חובה) שלו, ואל תבזבזו, משום שאללה אינו אוהב את הבזבזנים.

142 הוא גם יצר לכם את המקנה, בהמות לרכיבה ומשא, ובהמות לאכילה. אכלו ממה אללה סיפק לכם לכלכלתכם, ואל תלכו בעקבות השטן, משום שהוא אויבכם המובהק.

143 (וברא) שמונה בני זוג (של בהמות), מן הכבשים את שני המינים, ומן העיזים את שני המינים. אמור, “האם אסורים עליכם לאכילה, הזכרים, הנקבות, או מה שברחם הנקבות? הודיעו לי לפי מיטב ידיעתכם, אם אנשי צדק אתם”.

144 (וברא) מן הגמלים את שני (המינים), ומן הבקר את שני (המינים). אמור, “האם אסורים עליכם לאכילה, הזכרים, הנקבות, או מה שברחם הנקבות? האם הייתם נוכחים כאשר אללה ציווה על כך? ומי כופר יותר מן הבודה שקרים על אללה להתעות בהם אנשים בלי דעת? אכן אללה לא ידריך את המקפחים”.

145 אמור “בכל אשר הושרה אליי, לא אמצא דבר אשר נאסר לאכול, מלבד הנבלה, או הדם הזורם, או בשר חזיר - משום שהם טמאים, או בשר שלא נזבח בשם אללה. אולם מי שמוכרח, האוכל בלא תאווה ובלא זדון, הרי שריבונך הוא הסלחן והרחום.

146 ועל אלה אשר התייהדו אסרנו למאכל כל בעל ספרים, ומן הבקר והצאן אסרנו עליהם את החלב (סוג של שומן) חוץ מן הנישא על גבם, או על המעיים, או הצמוד לעצם. איסור זה הוא עונש על חטאיהם, ואנו דוברי הצדק.

147 ואם יתכחשו לדבריך, אמור, “ריבונכם אמנם רב- רחמים, אך לא ימנע את עונשו מהאנשים הכופרים המכחשים”.

148 יאמרו אלה אשר שיתפו “לו רצה אללה, לא היינו אנו ואבותינו מצרפים לו שותפים, ולא היינו אוסרים דבר”. כה התכחשו גם אלה שהיו לפניהם, עד אשר טעמו את עונשנו. אמור, האם יש דעת כלשהי בידכם אשר תוכלו להוציא אלינו? או שאתם הולכים אחרי דמיונכם? או שאתם בסך הכול משקרים?

149 אמור “לאללה ההוכחה הבהירה, ולו רצה היה מדריך את כולכם.”

150 אמור “הביאו את עדיכם אשר יעידו שאכן אללה אסר את כל זה.” אם יעידו, אל תעיד עמם, ואל תלך בעקבות הנסיות של המתכחשים לאותותינו, ושל אלה אשר לא יאמינו בעולם הבא, ואלה שסברו שקר שיש (שותפים) שווים לריבונם.

151 אמור, “בואו אקרא באוזניכם את אשר אסר עליכם ריבונכם! אל תשתפו עמו דבר, וגמלו חסד עם הוריכם, ואל תהרגו את ילדיכם מפחד העוני כי אנו נכלכל אתכם ואותם, ואל תתקרבו אל מעשי תועבה, בין גלויים ובין נסתרותם, ואל תהרגו את הנפש אשר אסר אללה, אלא במשפט צדק. זהו אשר אללה ציווה אתכם למען תשכילו”.

152 ואל תתקרבו אל רכוש היתום אלא בהגינות עד שיתבגר, והקפידו על הצדק במידה ובמשקל. לא נטיל על נפש לשאת יותר מכפי יכולתה. כשאתם מדברים, היו צודקים, אפילו אם יהיה זה נגד קרוב משפחה. היו נאמנים לאשר התחייבתם לפני אללה. אלה הדברים אשר ציווה אתכם למען תזכרו.

153 “זה השביל הישר אשר אליו הדרכתי אתכם, על כן לכו בו, ואל תלכו בשבילים שיפרידו בינכם לבין השביל של אללה. זה מה שהוא ציווה אתכם כדי שתשמרו על עצמכם”.

154 ואז אנו נתנו למשה את הספר בשלמותו ובצורה הטובה ביותר, ובו ביאור לכל דבר, והדרכה ורחמים למען יאמינו בפגישת ריבונם (ביום הדין).

155 וזה הספר(הקוראן) אשר הורדנו מבורך. לכן התנהגו על פיו ויראו את אללה למען תרוחמו,

156 לבל תגידו, “הספר הורד אל שתי עדות לפנינו, ולא היינו מודעים להוראה שלו.

157 ולבל תגידו, “אילו הורד הספר אלינו, היינו מודרכים יותר מהם (היהודים והנוצרים)”, כעת בא גם אליכם ספר (הקוראן) מריבונכם, כהוכחה הבהירה, והדרכה, ורחמים. מי אפוא חוטא יותר מזה המתכחש לאותות אללה וסוטה מהם. אנו נעניש את הסוטים מאותותינו עונש קשה מאוד על סטייתם.

158 האם מחכים הכופרים עד אשר יבואו אליהם המלאכים (להוציא את נשמתם), או יבוא ריבונך (לשפוט אותם ביום הדין), או יבואו כמה מאותות ריבונך (סימני יום הדין)? ביום שבו יבואו כמה מאותות ריבונך, לא יועיל לשום נפש אמונתה, אם היא לא האמינה כבר קודם לכן, או שלא עשתה באמונתה את המעשים הטובים. אמור, ״ חכו, ואנחנו גם מחכים”.

159 אלה אשר שיסעו את דתם והפכו לסיעות מפוזרות, אין לך מה לעשות אתם. אומנם, עניינם בידי אללה, והוא יודיע להם את אשר עשו.

160 מי שיעשה מעשה טוב גמולו יהיה פי עשרה ממעשהו, אולם מי שיעשה מעשה רע ייענש רק בשווה למעשהו, והם לא יקופחו.

161 אמור, “ריבוני הדריך אותי אל השביל הישר, הדת האמתית של אברהם המתמסר, שלא היה עובד אלילים”.

162 אמור, “תפילתי וקורבני וחיי ומותי הם מוקדשים לאללה ריבון העולמים,

163 שאין לו כל שותף, ועל כך צוויתי, ואני עומד בראש המוסלמים”.

164 אמור, “האבקש אלוה מלבד אללה שהוא ריבון לכל דבר? וכל נפש תעשה מעשה רע, היא אחראית לו (ביום הדין), ואין נפש שתישא את העול של נפש אחרת, כי אל ריבונכם תוחזרו, והוא יודיעכם את דבר כל אשר נחלקתם בו.

165 והוא אשר הקימכם כיורשים בארץ, והעלה אחדים מכם בדרגות (הפרנסה והכוח) על פני אחרים, למען יבחן כיצד תנהגו בכל אשר נתן לכם. ריבונך מהיר בעונש, והוא אף סולח ורחום.