İbranice Meal — Dârüsselâm Cemiyeti — A'raf 7:1 – Nahl 16:128

1 אלף.לאם.מים.סאד.

2 ספר (הקוראן) הורד אליך (מוחמד), ואל יהיה שום ספק בלבך בו, והוא ניתן לך כדי להזהיר בו (את האנשים), והזכרה למאמינים.

3 לכו בעקבות מה שהורד אליכם מריבונכם, ואל תקבעו מלבדו אדונים לכם. מעט אלה הנזכרים.

4 וכמה (רבות) הן הערים אשר הכחדנו. עונשנו פקד אותן, בלילה כשהם ישנים, או בשעת מנוחת הצהריים.

5 ואז כשעונשנו בא עליהם הם קראו, “אכן היינו מקפחים!!!”.

6 (ביום הדין) נשאל את אלה אשר נשלחו שליחים אליהן, ונשאל את השליחים (על מעשיהם).

7 בכל זאת, אנו נספר (לכל בני אדם) את מעשיהם ביודעין, ומעולם לא היינו רחוקים מהם.

8 יישקלו ביום ההוא (מעשי בני האדם) במשקל הצדק, ואלה שמשקלם (של המעשים הטובים) יהיה כבד, הם יהיו המצליחים.

9 אולם אלה שמשקלם (של המעשים הטובים) יהיה קל, אלה הם שאיבדו את נפשותיהם על-ידי כפירתם באותותינו.

10 אכן נתנו לכם לשלוט בארץ וסיפקנו לכם בה מחייה, אך מעט הם המודים (לאללה).

11 וכבר בראנו אתכם, ואחר כך עיצבנו אתכם (בצורה היפה ביותר), וציווינו את המלאכים לסגוד (לאות כבוד) לאדם, והם סגדו, מלבד איבליס (השטן שהתמרד והיה מהשדים) שלא היה בין הסוגדים.

12 אמר (אללה), “מה מנע ממך שלא תסגוד כאשר ציוויתי אותך?” אמר, “אני טוב ממנו. בראת אותי מאש ובראת אותו מטין”

13 אמר (אללה), “אם כך, רד ממנו(מגן העדן), כי אסור לך להיות שחצן בו. וצא! ותהיה מהבזויים”.

14 אמר (השטן)”תן לי שהות עד יום תחיית- המתים.”

15 אמר (אללה) “אתה מאלה אשר ניתנת להם השהות”.

16 אמר(השטן)”בשל מה שבחנת אותי, כך אשב אני לארוב להם(כדי להדיח אותם) בדרך הישר שלך.

17 ואז אבוא אליהם מבין ידיהם ומאחוריהם ומימינם ומשמאלם,(אוכיח לך ש-) ולא תמצא שרובם מודים לך”.

18 (אללה) אמר “צא מכאן ארור ומנודה! אני אכן אמלא את הגיהינום בך ובכל אלה ההולכים בעקבותיך, מכם כולכם תקובצו ״.

19 הוי אדם! שכון בגן העדן אתה ואשתך, ואכלו מכל אשר תרצו, אך אל תתקרבו אל העץ הזה, כדי שלא תהיו מן המקפחים.”

20 השטן לחש להם כדי להראות להם את ערוותם אשר נסתרו מהם, ואמר, ״ לא אסר ריבונכם עליכם להתקרב אל העץ אלא כי תהיו מלאכים או תחיו בה עדי עד”.

21 הוא נשבע להם ואמר “אני רוצה (רק) טוב עבורכם”.

22 והוא הכשילם בעורמתו. וכאשר הם טעמו מן העץ עלתה להם ערוותם, אז הם החלו לכסות את ערוותם מהעלים של גן העדן. אז קרא אליהם ריבונם “האם לא אסרתי עליכם להתקרב אל העץ הזה, והלא אמרתי לכם כי השטן הוא אויבכם המובהק?”

23 אמרו “ריבוננו! קיפחנו את עצמנו ואם לא תסלח לנו ולא תרחם עלינו, נהיה מן האובדים.”

24 אמר (אללה), “רדו (אל הארץ) והיו אויבים זה לזה, ובארץ תחיו ותיהנו למועד מסוים ״.

25 אמר, “ושם תחיו ושם תמותו ומתוכה תוצאו (ביום תחיית-המתים)”.

26 הוי בני האדם! הורדנו לכם לבוש אשר יכסה את ערוותכם, וקישוט, אך טוב מזה הוא לבוש היראה (את אללה), כי הוא מאותות אללה, למען יזכרו.

27 הוי בני האדם! אל יפתה אתכם השטן כפי שהוציא את אבותיכם מגן העדן, בהפשיטו אותם מבגדיהם למען יראה להם את ערוותם. הוא יראה אתכם הוא והמקביל לו מהיכן שלא תראו אותם. אנו עשינו את השטנים אדונים לאלה אשר לא יאמינו.

28 ואם עשו את התועבות יאמרו “כך מצאנו את אבותינו עושים, ואללה ציווה אותנו לעשות כך”. אמור, “אללה לא יצווה על מעשי התועבות. התאמרו על אללה את אשר לא תדעו?”

29 אמור, “ריבוני מצווה על הצדק, והתפללו בנאמנות לאללה בכל מקום תפילה, וקראו לו בהתמסרות מלאה. כשם שברא אתכם לראשונה, כן תחזרו.

30 (אללה עשה את בני אדם שתי קבוצות:), חבורה אשר אותה הדריך וחבורה שעזרה עליה תעייה משום שחבריה לקחו את השטנים אדונים. מלבד אללה, והם חושבים שהם מודרכים.

31 הוי בני האדם! התלבשו והתקשטו יפה כשאתם מבקרים בכל מסגד, ואכלו ושתו, אך אל תפריזו, כי אללה אינו אוהב את המפריזים.

32 אמור “וכי מי אסר את הלבוש הנקי והיפה והמזון הטעים והמורשה אשר העניק (אללה) לעבדיו?” אמור “הם מורשים לאשר האמינו בעולם הזה, ורק אשר האמינו יהיו זכאים לזה ביום תחיית-המתים.” כך אנו מבהירים את האותות לאנשים אשר יודעים.

33 אמור “ריבוני אסר את התועבות, בין גלויות ובין נסתרות, והחטא, והתקפת אנשים ללא הצדקה, ולשתף אלילים לאללה, ולהגיד על אללה דברים שאינכם יודעים.

34 ולכל אומה מועד, ובהגיע מועדם, לא יוכלו לדחותו אף לא שעה, ולא להקדימו.

35 הוי בני האדם! כאשר יבואו אליכם שליחים מקרבכם למען ימסרו לכם את אותותיי, מי שהיה מהיראים ועושים את הטובות אין חשש לגורלם ולא ייעצבו.

36 ואלה אשר התכחשו לאותותינו ודחו אותם ביהירות, אלה בעלי אש הגיהינום הם לעולם יהיו בה.

37 ומי הכופר יותר מזה אשר בודה שקרים על אללה או מתכחש לאותותיו? כל אלה יקבלו את גמולם (מהעונש) ככתוב בלוח הספר (הגנוז אצל אללה), כאשר יבואו שליחינו (מלאכי המוות) אליהם להוציא את נשמתם, וישאלו אותם, “היכן הם אלה אשר הייתם קוראים ופונים אליהם מלבד אללה?” והם יאמרו, “הם זנחו אותנו”. אז יעידו על עצמם כי אכן הם כפרו.

38 אמר, “היכנסו לאש הגיהינום עם אומות של שדים ובני אנוש אשר נכנסו אליו לפניכם”. וכאשר נכנסת כל אומה תקלל את אחותה, ואז יתקבצו כולן בתוכה, תפנה האחרונה שבהן אל הראשונה ותגיד, “ריבוננו! הם אלה אשר התעו אותנו, על כן הכפל להם את עונשם באש הגיהינום”. אמר “לכל אחת מכם יוכפל, אבל אינכם יודעים?”

39 אז תגיד הראשונה שבהן לאחרונה “אין לכם יתרון עלינו, ולכן טעמו את העונש כגמול מעשיכם”.

40 אכן אלה אשר התכחשו לאותותינו והתייחסו אליהם ביהירות, להם לא ייפתחו שערי השמיים והם לא יכנסו לגן העדן, עד אשר יעבור הגמל בחור המחט. כך נעניש את הכופרים המכחשים.

41 להם מגיהינום יהיה מקום מנוחה ומכסה, וכך נעניש את המקפחים.

42 אלה אשר האמינו ועושים את הטובות, משום שאנו לא נטיל על נפש לשאת יותר מכפי יכולתה, אלה הם שוכני גן העדן לעולם.

43 ונעקור כל רעה מלבבם, בזמן שנהרות זורמים מתחתיהם, ויאמרו “השבח לאללה אשר הדריכנו לזה, כי לא היינו מוצאים את דרכנו הנה, לולא הדריכנו אללה. אכן הגיעו שליחי ריבוננו והביאו לנו את הצדק.” אז יגידו להם “זה גן העדן אשר ירשתם בזכות מעשיכם (הטובים)”.

44 יקראו שוכני גן העדן לשוכני אש הגיהינום “כבר מצאנו כי כל אשר הבטיח לנו ריבוננו אמת הוא. האם מצאתם גם אתם שכל אשר הבטיח לכם ריבונכם הוא אמת?” יאמרו “אכן”. אז יקרא הכרוז ביניהם, “קללת אללה על המקפחים,

45 אלה אשר הרחיקו אנשים מהדרך של אללה וביקשו לעקם אותה, והם כפרו בעולם הבא.

46 בין שניהם (המאמינים והכופרים) קיימת גבעה אדירה, ועל הגבעה ניצבים אנשים המכירים את כולם לפי סימניהם. והם יקראו אל המיועדים לגן העדן, “שלום עליכם” והם עדיין לא נכנסו אליו, אומנם הם מקווים.

47 אך כאשר יופנה מבטם לאנשי אש הגיהינום, יאמרו, “ריבוננו! אל תכניס אותנו עם האנשים המקפחים”.

48 יקראו האנשים הנצבים על המחיצה אל אנשים שיכירו לפי סימניהם “מה הועיל לכם ההון שקיבצתם? ומה הועילה לכם יהירותכם?”

49! האם אלה (העניים והחלושים) אשר נשבעתם כי לא יפרוש אללה את רחמיו עליהם? יאמר להם, “היכנסו אל הגן העדן, לא ייפול עליכם פחד ולא תצטערו.”

50 שוכני אש הגיהינום, יקראו אל אנשי גן העדן, “שפכו עלינו מן המים, או ממה שאללה נתן לכם”. אמרו (אנשי גן העדן) “אללה אסר זאת על הכופרים”

51 ובנוגע לאלה אשר עשו את דתם שעשוע ומשחק, ואשר חיי העולם-הזה התעו אותם. והיום נשכח אותם כפי ששכחו פגישתם את היום הזה, ועל אשר היו את אותותינו מכחישים.

52 כבר הבאנו לכם ספר (הקוראן) שביארנו בו דעת, הדרכה ורחמים לאנשים מאמינים.

53 האם מחכים הם אלא לפרש אותו (את האזהרות בקוראן),ביום אשר תתגשם משמעותו(אזהרותיו), יגידו אלה אשר שכחו אותו, “שליחי ריבוננו הביאו את הצדק, ועתה היש לנו מי שימליץ לטובתנו, או שנושב לחיים כדי שנוכל לעשות מעשים שונים מאשר עשינו? הם כבר איבדו את עצמם (בכפירתם), ומה שהיו בודים הזניח אותם.

54 אכן ריבונכם הוא אללה אשר יצר את השמיים ואת הארץ בשישה ימים ואחר כך התייצב על כס המלכות. הוא כיסה את היום בלילה, כשהוא רודפו במהירות, ויצר את השמש ואת הירח ואת הכוכבים הנכנעים לרצונו. לו כל הבריאה והשלטון. יבורך אללה ריבון העולמים.

55 קראו לריבונכם בהתמסרות ובלחש. אין הוא לא אוהב את התוקפנים.

56 ואל השחיתו את הארץ אחרי שהושכן שלום ברחביה, וקראו לו ביראה ותקווה, שהרי רחמי אללה קרובים אל המיטיבים.

57 והוא אשר שולח את הרוחות בשורה על בוא רחמיו (הגשם), וכאשר יישאו עננים כבדים (מלאי מים), נוביל אותם לאדמה שהייתה (יבשה) כמתה, ונוריד עליה את המים, ובהם נצמיח מכל פרי, וכך גם נוציא את המתים (מקבריהם ביום הדין), ואולי היזכרו.

58 האדמה הטובה, יצמחו צמחיה(טובים ובשפע) ברשות ריבונם, וזו(האדמה) הרעה לא יצמחו צמחיה אלא מעטים ובטרחה רבה. כך נבאר את האותות לאנשים מודים.

59 כבר שלחנו את נוח אל בני עמו, והוא אמר “הוי בני עמי! עבדו את אללה כי אין לכם אלוה מלבדו. כי מפחד אני שיבוא עליכם עונשו של יום אדיר (יום הדין)”.

60 אך נכבדי עמו אמרו “אנו רואים שאתה תועה תעייה מוחלטת”.

61 אמר “הוי בני עמי! אין אני תועה, אני שליח ריבון העולמים,

62 ובאתי למסור לכם את המסר מריבוני, ולייעץ לכם, משום שאני יודע מאללה מה שאתם אינכם יודעים.

63 האם תתפלאו שבאה אליכם תזכורת מריבונכם על-ידי איש מקרבכם, למען יזהירכם ותיראו (את ריבונכם) ולמען תרוחמו?”

64 אך הם התכחשו לו, ואז חילצנו אותו ואת אלה אשר האמינו עמו באונייה, והטבענו את אלה אשר הכחישו את אותותינו כי הם היו אנשים עיוורים (מדרך האמת).

65 ואל בני שבט עאד שלחנו את אחיהם (הנביא) הוד, והוא אמר, “הוי בני עמי! עיבדו את אללה, שאין לכם אלוה מלבדו. האם לא תיראו (את אללה)?”

66 אמרו נכבדי בני עמו אלה אשר כפרו “נראה לנו שיש בך בערות, ואנו פוחדים כי אתה מהשקרנים”.

67 אמר: ״הוי בני עמי! אין בי בערות, אמנם אני שליח מריבון העולמים,״

68 למסור לכם את שליחות ריבוני, ואני לכם מייעץ נאמן.

69 האם תתפלאו שבאה אליכם תזכורת מריבונכם על-ידי איש מקרבכם, למען יזהירכם? זכרו כי עשה אתכם מחליפים אחרי עם נוח, ועשה אתכם ענקים. זכרו את חסדי אללה למען תצליחו.”

70 אמרו, “האם באת אלינו למען נעבוד את אללה לבדו ונעזוב את אשר עבדו אבותינו? (אם כך הדבר), הבא עלינו את (העונש) אשר אתה מבטיח לנו, אם אתה אכן מהצודקים”.

71 (והוד) אמר “כבר נפל עליכם עונש וכעס מריבונכם. האם אתם מתנצחים אתי אודות שמות (אלילים) אשר קראתם אתם ואבותיכם (בשמות שלהם) מבלי שום רשות מן אללה? לכן חכו(לעונש מאללה) ואני מחכה עמכם.”

72 אז חילצנו אותו ברחמינו ואת אשר האמינו עמו, והכחדנו את אלה שהתכחשו לאותותינו ולא היו מהמאמינים.

73 ואל בני עם ת'מוד, שלחנו את (הנביא) צאלח אחיהם, והוא אמר, “בני עמי! עיבדו את אללה לבדו, שהרי אין לכם אלוה מלבדו. כבר באה לכם הוכחה בהירה מריבונכם, זו הנאקה של אללה לאות לכם. תנו לה לרעות באדמת אללה ואל תפגעו בה לרעה, פן יפגע בכם עונש כואב.

74 וזכרו כי הביא אתכם אחרי עם עאד וכי הושיב אתכם בארץ שבמישוריה הקמתם מצודות ובהריה חצבתם בתים. זכרו חסדי אללה. לכן היזהרו ואל תעוררו שחיתות בארץ”.

75 אמרו המתייהרים מבין נכבדי עמו לאלה אשר האמינו מהחלשים אשר בהם “התדעו אכן צאלח נשלח מריבונו?”(המאמינים) אמרו “אכן אנו באשר נשלח מאמינים”.

76 אמרו המתייהרים “אנו כופרים בכל אשר בו תאמינו”.

77 אז פגעו בנאקה (והרגו אותה), ומרדו בצו ריבונם, ואמרו, “הוי צאלח! הבא עלינו את אשר הבטחת לנו (העונש), אם אכן אתה מהשליחים (של אללה)”.

78 אז תקפה אותם הרעידה הקשה, והם היו לגופות של מתים שמוטלים בבתיהם.

79 אז התרחק מהם (צאלח) ואמר, “הוי בני עמי! כבר מסרתי לכם את שליחות ריבוני, והמלצתי לכם (בכנות), אך אינכם אוהבים את הרוצים בטובתכם “.

80 וגם (הנביא) לוט אמר לבני עמו, “אתם הראשונים לעשות את התועבה הזאת מכל העולמים,

81 לבוא בתאווה אל הזכרים במקום הנקבות, אבל אכן אתם אנשים שחוצים את כל הגבולות”.

82 ולא הייתה תשובת בני עמו אלא שהם אמרו:, “גרשו אותו ובני ביתו מעירכם כי הם אנשים המתיימרים להיות טהורים מאשר לעשות את מה שאתם עושים”.

83 אולם אנו חילצנו אותו עם בני ביתו, חוץ מאשתו אשר הייתה מהנשארים שעונו בעונש.

84 והורדנו עליהם גשם (של אבנים), והתבונן איך היה סופם של הכופרים המכחשים.

85 ואל תושבי מדיין שלחנו את (הנביא) שועייב אחיהם, הוא אמר “הוי בני עמי! עבדו את אללה כי אין לכם אלוה מלבדו, והגיעה אליכם כבר הוכחה מריבונכם, על כן מדדו (בסחר) במידת הצדק ושמרו על מאזניי צדק ואל תפחיתו לאנשים מן המגיע להם, אל תעוררו שחיתות בארץ לאחר שסוהרה, כי זה לטובתכם אם אכן הייתם מאמינים.

86 אל תשבו בכל דרך מבטחים ומנסים להתעות מהשביל של אללה את מי שהאמין בה, ובבקשכם לעקם אותו לפי רצונכם. וזכרו שהייתם מעטים (ואללה) הרבה אתכם, והתבוננו מה היה סופם של המשחיתים.

87 אם חלק מכם אכן מאמינים בשליחותי וחלק אינם מאמינים, חכו בסבלנות עד שאללה ישפוט בינינו, כי הוא הטוב בשופטים בצדק מוחלט.

88 אמרו אלה המתייהרים מנכבדי בני עמו, ״ אנו (מבטיחים ש) נוציא אותך שועייב! ואת אלה אשר האמינו אתך מעירנו, אלא אם תחזרו אל דתנו”. אמר (שועייב), “(הנחזור לדתכם) גם אם אנו שונאים אותה?

89 אכן שיקרנו לאללה אם נחזור אל דתכם לאחר שאללה חילץ אותנו ממנה? לא נחזור אליה אלא אם ירצה אללה ריבוננו, שהוא מקיף כל דבר בידיעתו, כי על אללה אנו סומכים ריבוננו! פסוק בינינו לביו בני עמנו בצדק, כי אתה הטוב שבפוסקים.”

90 אמרו הנכבדים אלה אשר כפרו מבני עמו, “אם תלכו בעקבות שועייב תהיו אכן מפסידים”.

91 אז תקפה אותם הרעידה הקשה והם היו לגופות של מתים מוסלים בבתיהם.

92 כל אלה אשר כפרו (בנביא) שועייב, הוכחדו כמו מעולם לא היו שם. כל אלה אשר כפרו בשועייב, היו הם המפסידים.

93 אז התרחק מהם (שועייב), ואמר להם, “הוי בני עמי! מסרתי לכם את שליחות ריבוני, והמלצתי לכם (הטוב), וכיצד אצטער על אנשים כופרים ?”.

94 ולא היינו שולחים נביא לעיר מן הערים (והכחישו את השליחות) אלא היינו מענים את תושביה באסון וצרה למען ישובו אל אללה ויבקשו סליחה (וכך יוצלו מהגיהינום).

95 ואז החלפנו במקום הרעה את הטובה, וכאשר שבו לאיתנם, אמרו, “כבר עברו על אבותינו מצבים של רעה וטובה”. על כן עינינו אותם לפתע, בלי שציפו לזה.

96 לו היו תושבי הערים מאמינים ויראים (את אללה), היינו פותחים להם שערי ברכה מן השמים והארץ, ואולם הם הכחישו, על כן עינינו אותם כגמול (על מעשיהם הרעים).

97 האם בטוחים תושבי הערים כי עונשנו לא יבוא עליהם בלילה כשהם ישנים?

98 או האם בטוחים תושבי הערים כי עונשנו לא יבוא עליהם לאור היום כשהם משתעשעים?

99 או האם בטוחים הם כי לא יחול עליהם עונש אללה, אין בטוחים מעונש אללה מלבד האנשים המפסידים.

100 האם לא התברר לאלה היורשים את הארץ אחרי תושביה (הקודמים), שלו רצינו היינו מענישים אותם על חטאיהם? והיינו אוטמים את לבבם והם היו לא שומעים?

101 אלו הערים אשר סיפרנו לך על קורותיהן, ששליחיהן באו אליהן עם הוכחות, אך הם לא רצו להאמין למה שהתכחשו לפני זה. כך אוטם אללה את לבבות הכופרים.

102 ולא מצאנו כי רובם קיימו את הברית, ומצאנו שרובם היו מושחתים.

אחר כך שלחנו את משה עם אותותינו אל פרעה ונכבדיו, הם הכחישו אותם, והתבונן איך היה סופם של המשחיתים.

104 ואמר משה הוי פרעה! אני אכן שליח מריבון העולמים

105 מתחייב שלא אומר על אללה אלא את הצדק. כבר הבאתי לכם אות בהיר מאת ריבונכם, על כן שלח איתי את בני ישראל”

106 אמר(פרעה), אם הבאת אות, הצג אותו, אם באמת אתה אכן מהצודקים.

107 ואז זרק (משה) את מקלו והנה היה לנחש גלוי,

108 והוציא את ידו(מחיקו), והנה היא לבנה בעיני המסתכלים.

109 אמרו הנכבדים מאנשי פרעה: “אכן זהו קוסם בעל ידע

110 רוצה להוציאכם מארצכם”. (פרעה אמר), “אם כן, מה אתם מייעצים?”

111 אמרו: “עכב אותו ואת אחיו (אהרון), ושלח שליחים בכל הערים מקבצים,

112 אשר יביאו אליך כל קוסם בעל ידע”.

113 הקוסמים באו אל פרעה ואמרו “האם נקבל פרס אם ננצח?”

114 אמר(פרעה),”כן, וגם תהיו במקורבים אלי”.

115 אמרו: “הוי משה! האם אכן תזרוק אתה (את מקלך), או נהיה אנו הזורקים?”

116 אמר (משה): ״ זרקו אתם!” כאשר זרקו(את מטותיהם וחבליהם), אחזו את עיני הקהל והפחידוהו וחוללו קסם אדיר.

117 אנו הורינו אל משה: “אכן זרוק את מקלך, ואז הוא יבלע את מה שעוללו הקוסמים ״.

118 אז נתגלה הצדק והתבטל כל אשר עושים.

119 וכך נחלו שם תבוסה והושפלו,

120 ונפלו הקוסמים וסגדו.

121 אמרו, “אנחנו מאמינים בריבון העולמים”

122 ריבונם של משה והאחרון”: ריבון העולמים״.

123 אמר פרעה, “האמנתם בו בלי שהרשיתי לכם? אכן זאת היא מזימה אשר תכננתם בעיר לגרש ממנה את יושביה, אך אתם עוד תדעו(את האמת).

124 אכרות את ידיכם ואת רגליכם מאחור ואז אצלוב את כולכם”.

125 אמרו, “אנו אל ריבוננו נחזור.

126 לא תנקום בנו אלא משום שהאמנו באותות אללה כשהגיעו אלינו. ריבוננו! הענק לנו סבלנות והמת אותנו כמוסלמים (אשר מתמסרים אליו)”.

127 ואמרו נכבדי עם פרעה, “התרשה למשה ועמו להשחית את הארץ ולעזוב אותך ואת אלוהיך?” אמר, (פרעה)”נהרוג את בניהם ונחיה את נשותיהם, ואנו נשתלט עליהם”.

128 אמר משה לבני עמו “בקשו עזרה מאללה והיו סבלנים, כי הארץ היא לאללה והוא יוריש אותה למי שירצה מעבדיו, והניצחון הסופי יהיה ליראים.”

129 הם אמרו, “הורע לנו לפני בואך, ואף לאחר בואך”. אמר: (משה)”ייתכן שריבונכם רוצה להשמיד את אויבכם ולהוריש לכם את הארץ, ויראה כיצד אתם מתנהגים”.

130 וכבר עינינו את משפחת פרעה בשנות בצורת ומחסור ביבול, למען יירתעו.

131 כשבאה עליהם כל טובה אמרו, “זה מגיע לנו”, ואם תיגע בהם רעה היו מטילים על משה ואשר אתו את האחריות לרוע מזלם, אלא שהמזל הוא אצל אללה, אבל רובם אינם יודעים.

132 אמרו (פרעה ואנשיו)”כל אות אשר תביא לנו לפתות אותנו בו, לא נאמין לך،،.

133 אז שלחנו עליהם את המבול ואת הארבה ואת הכינים ואת הצפרדעים ואת הדם, אותות מפורטים, אולם הם התייהרו והיו אנשים כופרים מכחשים.

134 וכאשר בא עליהם העונש אמרו “משה! קרא למעננו אל ריבונך כפי שהודיע לך, ואם תסיר את העונש הזה מעלינו, נאמץ לך, ונשלח אתך את בני ישראל”.

135 אך כאשר הסרנו את העונש מעליהם עד מועד מוגדר, הנה הם לא קיימו את הבטחתם.

136 ואז נקמנו בהם, והטבענו אותם בים, כי הכחישו את אותותינו והיו מהם מתעלמים.

137 אחר כך הורשנו לעם אשר היו משועבדים את מזרחה ומערבה של הארץ אשר בירכנו, והתקיים בשלמותו דבר הבטחתו של ריבונך לבני ישראל על אשר חיכו בסבלנות והרסנו את כל מה שעשה פרעה והאנשים שלו ומה שבנו.

138 והקלנו על בני-ישראל לחצות את הים, והם באו אל עם שהיו משתחווים לאליליהם. אז אמרו, “הוי משה! עשה לנו אלוה כמו אליליהם”.(ומשה) אמר להם, “אנשים חסרי דעת אתם”.

139 הן, אלה, ייחרב כל אשר להם, ורע כל אשר עשו.

140 אמר, “האבקש לכם אלוה מלבד אללה אשר העדיף אתכם על העולמים.

141 ואז חילצנו אתכם מאנשי פרעה שהיו מציקים לכם בייסורים רעים, בהריגת בניכם הזכרים ומחיים את נשותיכם (לחיים של עבדות), ובזאת התנסיתם במבחן אדיר מריבונכם?”

142 וקבענו למשה מועד אתנו, שלושים יום והשלמנו בעוד עשרה (ימים), וכך מלאו לו ארבעים יום למועד אצל ריבונו, אמר משה לאחיו אהרון, “מלא את מקומי בהנהגת בני עמי ועשה את הטוב ואל תלך בעקבות המשחיתים”.

143 כאשר בא משה במועד שקבענו, וריבונו דיבר עמו, אמר, “ריבוני! הרשה לי לראות אותך”. אמר, “לא תוכל לראות אותי, ואולם הבס אל ההר, אם יישאר במקומו אז תראה אותי”. כאשר התגלה (אור) ריבונו מול ההר, התמוסס ההר ונעלם ממקומו, ומשה נפל מוכה רעם. וכשהתעורר אמר, “ישתבח שמך! קבל את הרסתי הכנה, ואני ראשון המאמינים”.

144 אמר (אללה), “הוי משה! אני בחרתיך מעל האנשים בעשותך השליח שלי ובדברי אליך. לכן קח את מה שנתתי לך והיה מהמודים “

145 וכתבנו לו בלוחות מוסר מכל סוג וביאור לכל דבר. “אחוז בהם בכוח, וצווה את בני עמך לבצע את הטוב שבהם, ואני אראה לכם את נחלת המושחתים.

146 אני אמנע את אותותיי מאלה אשר מתייהרים בארץ בלי צדק, ואף אם יראו כל אות לא יאמינו בו, ואף אם יראו את שביל היושר לא ילכו בו. אך אם יראו את שביל השחיתות הם ילכו בו, וזאת משום שהם הכחישו את אותותינו ולא שמו לב להם.

147 ואלה אשר התכחשו לאותותינו ולמפגש בעולם-הבא, לא יתקבלו מעשיהם, ולפי מעשיהם יתוגמלו.”

148 והכינו בני עמו של משה בהיעדרו מתכשיטיהם פסל של עגל, אשר בו חורים והשמיע רחש (בגלל האוויר שעבר דרכו). האם הם לא ראו שאינו מדבר אליהם ואינו מדריך אותם בשום שביל? בעשותם אותו קיפחו את עצמם.

149 וכאשר נפל בין ידיהם (עגל הזהב) וראו כי תעו,(הם התחרטו) ואמרו “אם לא ירחם עלינו ריבוננו ויסלח לנו, אכן נהיה מהמפסידים”.

150 וכאשר חזר משה אל עמו, הוא היה כועס ומלא צער, ואמר, “כמה רע הוא הדבר אשר עשיתם אחריי! האם הקדמתם את מצוות ריבונכם?” ואז זרק את הלוחות ואחז בראש אחיו ומשכו אליו. אמר (אחיו, אהרון הנביא), “בן אמי! אכן העם גבר עליי וכמעט הרגו אותי, אל תיתן לאויבים שיזלזלו בי, ואל תשים אותי עם האנשים המקפחים”.

151 אמר (משה) “ריבוני! סלח לי ולאחי ורחם עלינו כי אתה הטוב שברחמנים”.

152 אכן אלה אשר עשו את העגל, זעם ריבונם ייגע בהם, ויושפלו בחיי העולם הזה, כי כך נעניש את הבודים אלילים.

153 ולאלה אשר עשו רוע ואז הביעו חרטה כנה והאמינו,, אכן ריבונך לאחר כל זאת סלחן ורחום.

154 וכאשר התפוגג זעם של משה, לקח את הלוחות, שעליהם כתובים דברי הדרכה ורחמים לאלה אשר יראים את ריבונם.

155 ובחר משה שבעים צדיקים למועד פגישתנו. וכאשר רעדה האדמה תחתיהם, אמר “ריבוני! אילו רצית היית מכחיד אותם ואותי זה כבר. התכחיד אותנו עבור מעשי השוטים שבנו? אין זה אלא מבחן מצדך, כי אתה מתעה מי שאתה רוצה ומדריך מי שאתה רוצה. אתה אדוננו, וסלח לנו ורחם עלינו, כי אתה הטוב שבסולחים.

156 וכתוב לנו טובה בעולם הזה ובעולם הבא, כי חזרנו לשביל (היושר) אליך”. אמר (אללה), “עונשי, אכה בו את אשר ארצה, ורחמי מקיפים כל דבר.” אכתוב אותם לזכות אלה אשר יראים ונותני הזכאת (צדקת חובה) ואלה אשר הם באותותינו מאמינים.

157 וגם עבור ההולכים בעקבות השליח (מוחמד), הנביא שאינו יודע קרוא וכתוב, אשר אותו ימצאו כתוב אצלם בתורה והבשורה, ומצווה עליהם לעשות את הטוב ויאסור עליהם לעשות את הרע, וירשה להם את המאכלים הטובים ויאסור עליהם את התועבות, ויסיר מעליהם את הנטל ואת הכבלים (שנטלו על עצמם) המכבידים עליהם. ואלה אשר האמינו בו וכיבדו אותו ויעזרו לו וילכו אחרי האור (הקוראן) אשר הורד עמו, אלה הם המצליחים.

158 אמור (מוחמד) “הוי האנשים! הנני שליח אללה אליכם כולכם, אשר לו מלכות השמים והארץ, אין אלוה מלבדו, והוא מחייה וממית. על כן האמינו באללה ובשליחו, הנביא שאינו יודע קרוא וכתוב, המאמין באללה ובדבריו, ולכו בעקבתו למען תודרכו”.

159 ומבני עמו של משה אנשים אשר מדריכים על-פי הצדק ושופטים לפיו.

160 וחילקנו אותם לשנים עשר שבסים, אומות. והורינו למשה כאשר תבע העם מים לשתות, כי “הכה במקלך בסלע”. ואז פרצו ממנו שנים־עשר מעיינות, וכל שבט ידע את המקום אשר ממנו ישתה. הצלנו עליהם בענן והורדנו אליהם את המן והשלו. (ואמרנו), “איכלו מן הדברים הטובים שהענקנו לכם”. הם לא קיפחו אותנו, כי אם את עצמם קיפחו.

161 כאשר נאמר להם “שכנו בעיר הזאת ואכלו בה באשר תרצו, ואמרו, 'חטאנו', והיכנסו בשער סוגדים, נסלח לכם את חטאיכם, ונרבה את גמול המיטיבים.

162 והחליפו, אלה אשר קיפחו מבינהם, אמרו דבר שונה מאשר נאמר להם (להגיד), על כן שלחנו עליהם עונש מן השמים, משום שהיו מקפחים.

163 ושאל אותם!! אודות העיר אשר שכנה על חוף הים. הם (תושביה) חיללו את השבת, כי דגי הים עלו על פני הים ביום השבת, ואילו בימים אשר לא שבתו, הדגים לא באו. כי כה העמדנו בניסיון את המושחתים.

164 ואז אמרה אומה (שבט) מביניהם, “למה אתם מטיפים לאנשים אשר אללה עומד להכחידם או להענישם?” אמרו, “סליחה לריבונכם (לצאת ידי חובה), אולי תהיה בהם יראה”.

165 כאשר שכחו את אשר הוזכר להם, חילצנו את אלה אשר אסרו את הרעה ועינינו את אלה אשר קיפחו בעונש קשה, בשל מעשה ההפקרות שעשו.

166 וכאשר עברו על האיסור שהוטל עליהם, אמרנו להם, “היו קופים בזויים.”

167 ואז הכריז ריבונך, “כי עד יום תחיית-המתים ישלח עליהם אויבים שיציקו להם בייסורים קשים. אכן ריבונך מהיר בעונש, והוא אף סולח ורחום.

168 ופיזרנו אותם על פני הארץ אומות(שבטים), יש בהם הישרים וביניהם שאינם כך, וניסינו אותם בטובות וברעות כדי שיביעו הרסה כנה.

169 ובאו אחריהם דורות אשר ירשו את הספר, היו לוקחים רווח ממה שהזדמן להם לחיי העולם הזה, ואומרים, “ודאי ייסלח לנו”. ואולם אם ימצאו רווח דומה ייקחוהו. האם הם לא כרתו את הברית בספר(התורה) כי לא יאמרו על אללה אלא רק את הצדק? ולמדו (בספר) את כל אשר בו. חיי העולם הבא טובים יותר (מחיי העולם הזה) לאלה היראים. האם לא תבינו?

170 ואלה אשר מחזיקים בספר והמקיימים את התפילה, אנו לא נפחית את גמולם של המתקנים.

171 וכאשר עקרנו את ההר מעליהם ודומה הוא לסוכך, והם חשבו כי הנה הוא נופל עליהם. “אחזו בכוח אשר נתנו לכם וזכרו את אשר בו למען תיראו”.

172 וכאשר ריבונך נטל מבני האדם, מחלציהם, את צאצאיהם, והעיד אותם על עצמם, “הלא (מעידים כי) אני ריבונכם?” והם ענו, “אכן כן, מעידים אנו”. (כל זה עשיתי) למען שלא תאמרו ביום תחיית-המתים, “אנו היינו מזה מוסחים ״.

173 או שתאמרו, “אמנם אבותינו היו משתפים (עבודה זרה) לפנינו, ואנו היינו רק צאצאים אחריהם. האם תעניש אותנו על מעשיהם של החוטאים?”

174 וכך נבהיר את האותות, כדי שהם ישנו את דעתם (אל דרך האמת).

175 וקרא להם את הסיפור של האיש אשר נתנו לו את אותותינו ואולם הוא נטש אותם, והשטן לכד אותו והיה מהאבודים.

176 אילו רצינו, היינו מרוממים אותו בהם, אך הוא נסה לחיי העולם-הזה והלך אחרי תאוות נפשו. ומשלו נמשל לכלב אשר בין אם תסלקו יתנשף ואם תתעלם ממנו הוא יתנשף. לזאת נמשלו האנשים האלה אשר התכחשו לאותותינו, על כן ספר את הסיפור למען יזכרו

177 מה רע המשל של אלה שהתכחשו לאותותינו, ואולם רק את עצמם יקפחו

178 מי שאללה מדריך אותו אז הוא המודרך, ומי שמתעה, אז אלה הם המפסידים.

179 וכבר השארנו לגיהינום רבים מבין השדים ובני- האנוש, אשר אמנם הם בעלי לבבות, אך הם אינם מבינים בהם, עיניים להם אמנם לא יראו בהן, אוזניים להם אמנם לא ישמעו בהן. אלה דומים לבהמות, אבל הם תועים אף יותר. אלה הם המוסחים.

180 ולאללה שייכים שמות התארים היפים, על כן קראו לו בהם, ועזבו את אלה המסלפים את השמות היפים. הם אכן יקבלו את העונש המתאים למעשיהם.

181 בין אלה שבראנו(מן השדים ובני-האנוש) יש אומה אשר מדריכים על-פי הצדק ובו ישפטו(בצדק).

182 ואלה שהתכחשו לאותותינו נביאם בפיתוי בהדרגה להענשתם מבלי שיבחינו בכך

183 למרות שאני נותן להם ארכה, מזימתי איתנה היא.

184 האם לא חשבו כי אין באישם (הנביא מוחמד) כל שיגעון, וכי תפקידו הוא להזהיר ולהבהיר?

185 האם הם לא הביטו אל מלכות השמיים והארץ וכל דבר שיצר אללה? והם לא ראו שזמנם (סופם) קרב? ולאחר כל זאת (אזהרות הקוראן), לאיזו אזהרה הם יאמינו?

186 מי שאללה יתעה, אין לו מדריך, והוא ישאיר אותם תוהים בכפירתם.

187 שואלים אותך (מוחמד) על השעה, מתי היא תבוא? אמור, “רק ריבוני יודע זאת, ורק הוא יחשוף את מועדה, עוצמתה אדירה בשמיים ובארץ, ולא תבוא עליכם אלא לפתע”. הם שואלים אותך כאילו אתה מודע לעיתויה (מתי תבוא). אמור, “רק לאללה הידע עליה, אבל רוב האנשים אינם יודעים ״.

188 אמור, “אין ביכולתי להביא תועלת לעצמי או להעביר רעה מעליי, אלא מרצון אללה, ולו ידעתי את הנסתר הייתי מרבה מהטוב, ולא היה פוגע בי הרע, אין אני אלא מזהיר ומבשר לאנשים מאמינים”.

189 הוא (אללה) אשר ברא אתכם מנפש אחת וממנה עשה לו (לאדם) בת-זוג לשכון אליה, וכאשר התערבב איתה, היא נכנסה להריון. והמשיכה בו בקלות, אך כאשר הריונה נעשה כבד יותר, התפללו אל אללה ריבונם ואמרו, “אם תיתן לנו בן שלם ובריא, אכן נהיה מהמודים”.

190 אולם כאשר נתן להם בן שלם ובריא, הם צירפו לו שותפים, וייחסו להם חלק באשר נתן להם. יתרומם אללה מעל אלה שצירפו לו.

191 האם יצרפו לו שותפים אשר אינם יכולים לברוא? והם אשר נוצרים,

192 ואינם יכולים לעזור להם, ואף לא לעזור לעצמם.

193 ואם תקראו להם לבוא אל דרך הישר, לא ילכו אחריכם. גם אם תקראו להם או אם אתם שקטים.

194 אלה אשר תקראו אליהם מלבד אללה, עבדים הם כמותכם. קראו להם וראו אם יענו לכם אם אכן אתם צודקים.

195 האם יש להם רגליים כדי ללכת בהם? או ידיים יתפשו בהן בכוח? או יש להם עיניים לראות בהן? או יש להם אוזניים לשמוע בהן? אמור “קראו לשותפיכם והתנכלו לי, ואל תתנו לי שום הזדמנות.

196 אללה הוא אדוני אשר הוריד את הספר (הקוראן), והוא מגן הישרים.

197 וכי אלה אשר תקראו אליהם מלבדו אינם יכולים לעזור לכם ולא לעצמם עוזרים.”

198 אם תקראו להם לבוא אל דרך הישר, לא ישמעו, ואתה תראה אותם כאילו הם מביסים אליך, הרי הם אינם רואים.

199 קבל את הטוב מן האנשים, וצווה לנהוג כמקובל, והתרחק מחסרי הדעת.

200 ואם יפגע בך השטן פגיעה כול שהיא, אז בקש עזרה מאללה כי הוא הכול שומע והכול יודע.

201 אכן אלה היראים את אללה, אם השטן ינסה לפתותם, נזכרים (תיכף), והנה הם רואים במו עיניהם (את דרך הישר).

202 ואילו אחיהם (של השטנים) עוזרים להם להמשיך בתעייה והם אינם מפסיקים.

203 אם לא תביא להם אות, יאמרו, “מדוע לא תמציא אותו בעצמך?” אמור, “אני נוהג לפי מה שהושרה אלי מריבוני. (הקוראן) זה הוא הוכחה מריבונכם כדי להאיר עיניים, ולהביא הדרכה ורחמים לאנשים המאמינים.

204 וכאשר הקוראן נקרא (בפניכם), האזינו לו והקשיבו למען תרוחמו.

205 והזכר את ריבונך בנפשך בוקר וערב בהצטנעות ובפחד, ואל תרים את קולך, ואל תהיה מאלה שדעתם מוסטת.

206 אכן אלה (המלאכים) הנמצאים אצל ריבונך לא יתייהרו מכדי לעבוד אותו והם משבחים אותו ולו סוגדים תמיד.

1 שואלים אותך(הנביא) אודות השלל. אמור, “השלל שייך לאללה ולשליח, על כן ייראו את אללה, והשלימו בינכם, ושמעו בקול אללה ושליחו אם אכן מאמינים אתם”.

2 אמנם המאמינים הם אלה שאם יוזכר אללה, יתמלא לבבם יראה, ובהיקרא אותותיו(משפטי הקוראן) לפניהם, מתחזקת אמונתם, ועל ריבונם סומכים.

3 אלה המקיימים את התפילה, והם התורמים ממה שהענקנו להם (לצדקה).

4 אלה הם המאמינים הצודקים, (אשר שמור) להם מעמד גבוה אצל ריבונם, וסליחה, ופרנסה נדיבה.

5 כמו שהוציאך ריבונך מביתך (באל-מדינה) בצדק אף כי קבוצה מן המאמינים לא רצתה בזאת.

6 הם הנצחים אתך על הצדק לאחר שהתברר להם, כאילו הם מובלים אל המוות בזמן שהם רואים אותו.

7 אך כאשר אללה הבטיח לכם ניצחון על אחד המחנות, רציתם שתהיה זו שאינה בעלת העוקץ (רצו את השלל במקום המלחמה), ואולם אללה רצה להקים את הצדק בדבריו, ולהביס את הכופרים,

8 כך כדי להקים את הצדק ולבטל את ההבל, על אף התנגדות הכופרים המכחשים.

9 כשקראתם אל ריבונכם לעזרה והוא נענה לכם, “אני אשלח לעזרתכם אלף מלאכים אשר יבואו בזה אחר זה”.

10 זו הייתה בשורה מאללה למען יבטח לבכם בה, כי אין ניצחון ניתן אלא מאללה. ואללה העזוז והחכם.

11 הוא הביא עליכם תנומה כהרגעה ממנו, והוריד עליכם מן השמים מים למען יטהר אתכם בו, וכדי לנקות אתכם מטומאת השטן, וכדי לחזק את לבבכם ולחזק את עמידתכם על רגליכם.

12 אכן השרה ריבונך אל המלאכים, “אני עמכם, על כן חזקו את אלה אשר האמינו. אני אטיל אימה בלבבות אלה אשר כפרו, הכו על הגב העליון וחתכו להם כל איבר”.

13 משום שהם התנגדו וסרבו לאללה ולשליחו. וכל המתנגד לאללה ושליחו, אז אכן אללה מעניש בחומרה (למזלזלים בו).

14 זה עונשכם, אז טעמו אותו בעודכם בחיים. ואכן לכופרים (גם מחכה) העונש של אש הגיהינום.

15 הוי אלה אשר האמינו! בפוגשכם את אלה אשר כפרו בקרב פנים אל פנים אל תפנו להם עורף,

16 ומי שיפנה להם עורף ביום כזה, פרט לצורכי לחימה או להצטרפות לאחרים שבקרב, יביא על עצמו את זעם אללה, ומשכנו יהיה הגיהינום, ומה רע יהיה סופו.

17 לא אתם הרגתם אותם, אך אללה הרג אותם, ואתה לא זרקת (חיצים), אך אללה זרק, זאת למען יתנסו המאמינים בניסיון טוב , ואללה הוא הכול שומע והכול יודע.

18 כול זה מאללה והוא מכשיל את תכסיסי הכופרים.

19 אם רציתם בניצחון הרי הם ניצחו אתכם, ואם תפסיקו להילחם זה יהיה טוב יותר לכם, כי אם תחזרו להילחם נחזור להילחם גם אנו, ואז לא יועילו לכם גם אם ירבה מספרם. כי אללה עם המאמינים.

20 הוי אלה אשר האמינו! שמעו בקול אללה ושליחו ואל תינטשו אותו כל עוד אתם שומעים אותו(הקוראן).

21 ואל תהיו כמו אלה האומרים “שמענו”, למרות שהם לא באמת שומעים.

22 היצורים הרעים ביותר אצל אללה הם אלה המתנהגים כחירשים וכאילמים אשר לא יבינו.

23 אילו ידע אללה שיש בהם טוב (תועלת), היה נותן להם לשמוע, אך אם גם היה נותן להם לשמוע, היו מתרחקים מבלי לשמוע (את דברי הנביא).

24 הוי אלה אשר האמינו! היענו לאללה ולשליח בקוראו לכם אל הדבר אשר מעניק לכם חיים, ודעו כי אללה עומד בין האדם ללבו, וכי אליו תקובצו.

25 שמרו על עצמכם מפני המבחן אשר פוגע לא רק בחוטאים שבינכם, ודעו כי אללה מעניש בחומרה.

26 וזכרו כשהייתם מעטים ונרדפים בארץ ומפחדים כי יחטפו אתכם האנשים, והנה נתן לכם מקלט וחיזק אתכם בעזרתו ופרנס אתכם במיטב הדברים המשובחים למען תכירו טובה.

27 הוי אלה אשר האמינו! אל תבגדו באללה ובשליח, ואל תמעלו באופן מודע באשר הופקד בידכם.

28 ודעו כי כספיכם ובניכם הם רק ניסיון לכם, אצל אללה הגמול האדיר.

29 הוי אלה אשר האמינו! אם תיראו את אללה, הוא ייתן לכם יכולת להבדיל (בין הצדק וההבל) ויכפר על חטאיכם ויסלח לכם, כי אללה רב-החסד האדיר.

30 ואם יתכננו אלה אשר כפרו לאסור אותך או להרוג אותך או להגלות אותך. הם מתכננים ואללה תכנן והוא הטוב ביותר שבמתכננים.

31 כאשר אותותינו נקראים לפניהם, הם אומרים, “כבר שמענו זאת, ולו רצינו היינו גם אנו אומרים דברים כאלה, כי אין אלה אלא אגדות הקדמונים”.

32 כאשר אמרו (הכופרים), “הוי אללה! אם זהו הצדק שלך, אז המסר עלינו אבנים מן השמים, או הבא עלינו עונש כואב.”

33 אך אללה לא היה מעניש אותם כל זמן שהיית אתה (מוחמד) נמצא ביניהם, וכן לא היה מעניש אותם כל עוד הם מבקשים סליחה.

34 אך למה שלא יעניש אותם אללה, בזמן שהם מונעים את (המאמינים מ) המסגד הקדוש, והם לא היו האחראים לו? האחראים לו באמת הם אלה היראים (את אללה), אך רובם אינם יודעים.

35 תפילתם (הכופרים) ליד הבית (הכעבה) אינה אלא שריקה ומחיאת כף, לכן טעמו את העונש באשר הייתם כופרים.

36 אכן אלה אשר כפרו תורמים את כספם כדי למנוע מאנשים ללכת בשביל של אללה. הם ימשיכו להוציא אותם, ולבסוף יהפוך לצער בשבילם, ואז הם יובסו. אלה אשר כפרו אל הגיהינום יקובצו.

37 על מנת שאללה יבחין בין הרע והטוב, הוא יעשה את הרע חלקו מעל חלקו(האחר) ערמות כולם ויזרוק את כולם בתוך גיהינום, כי כל אלה הם האובדים.

38 אמור לאלה אשר כפרו כי אם אכן יחדלו(מכפירה), ייסלח להם כל אשר עשו בעבר, אך אם ישובו(אל הכפירה), הרי כבר מוכרת דרך ענישת הראשונים (הקדמונים).

39 הילחמו בהם עד אשר לא תהיינה מזימות יותר, ותהיה הדת (האמונה) כולה לאללה, ואם יפסיקו הרי אללה רואה את מעשיהם,

40 ואם אכן יכחישו, דעו כי אללה הוא האדון עליכם, והוא הטוב במגינים ובתומכים.

41 דעו כי חמישית מכל השלל אשר תקבלו מהאויב שייך לאללה ולשליח ולקרובי המשפחה, וליתומים, ולמסכנים, ועובר אורח (נוודים), אם הייתם מאמינים באללה ובמה שהורדנו לעבדנו(מוחמד) ביום הפורקאן (יום בדר), ביום אשר נפגשו שני המחנות (המאמינים והכופרים של מכה), ואללה הוא הכול-יכול.

42 אתם הייתם בצד העמק הקרוב (לאל-מדינה), והם (כופרי מכה), היו בצד הרחוק, ושיירת הסחורה הייתה למסה מכם. אילו הייתם קובעים מראש להיפגש עמם לא הייתם נפגשים, ואולם אללה רצה לבצע עניין שהוחלט מקודם (והוא ניצחון המאמינים על הכופרים), כדי שיידע מי שמת שהוא מת לפי הוכחה בהירה מאללה, ומי שנשאר בחיים נשאר לפי הוכחה ברורה מן אללה, ואללה הוא השומע והיודע הכול.

43 אללה הראה לך אותם בשינה שלך כמעטים במספרם, ואילו היה מראה אותם לך רבים הייתם נכשלים, והייתם רבים בינכם אם להילחם בהם או לא. אללה מנע זאת מכם, כי הוא יודע מה שיש בתוך לבבותיכם.

44 כאשר הראה אללה לכם את אויביכם כמעטים והפחית את מספרכם בעיניהם, היה זה למען יבצע אללה דבר שצריך להשלים (הניצחון של המאמינים על הכופרים), כי אליו חוזרים כול הדברים.

45 הוי אלה אשר האמינו! כשתפגשו קבוצת (לוחמים) התייצבו חזק, והזכירו את אללה הרבה כדי שתצליחו.

46 ושמעו בקול אללה ושליחו, ואל תריבו בינכם, כדי שלא תכשלו ותפסידו, אך התאזרו בסבלנות, כי אללה עם בעלי הסבלנות.

47 ואל תהיו כמו(הכופרים של מכה) אלה אשר יצאו מבתיהם בהתרברבות והתפארות בפני האנשים, ואשר מונעים מללכת בשביל של אללה, ואללה את מה שהם עושים מקיף.

48 וכאשר קישט להם השטן את מעשיהם (הרעים), ואמר: “אין היום מי שינצח אתכם כי אני אדונכם”. ואולם כאשר שני המחנות עמדו פנים אל פנים, התחרט השטן ואמר: “אין אני אחראי לכם, כי רואה אני מה שאינכם רואים. ומפחד אני מאללה. ואללה מעניש בחומרה”.

49 כאשר יגידו הצבועים ואלה אשר יש מחלה בלבבם: ״ דתם של אלה הוליכה אותם שולל”. ואולם כל הנסמך על אללה, הן, אללה הוא העזוז והחכם.

50 ולו (רק יכולת) לראות כשהמלאכים יוציאו את נשמות אלה אשר כפרו, ויחבטו על פניהם וגביהם: “טעמו את עונש השריפה”

51 זאת כגמול על אשר עשו ידיכם, אללה אינו מקפח את ברואיו.

52 דינם בזה כדין אנשי פרעה ואלה אשר היו לפניהם, הם כפרו באותות אללה, ואללה העניש אותם בגלל חטאיהם, אכן אללה הוא החזק ועונשו מחמיר.

53 אולם אללה אינו משנה לרעה את הטוב שהוא העניק לחבורת אנשים, אלא רק אם הם ישנו לרעה את אשר בנפשם. אללה הוא הכול שומע והכול יודע.

54 (דינם בזה) כדין אנשי פרעה ואלה אשר היו לפניהם. הם הכחישו את אותות ריבונם, והכחדנו אותם בגלל חטאיהם, והטבענו את אנשי פרעה, כי היו כולם מקפחים.

55 אכן הרעים ביותר שביצורים אצל אללה הם אלה אשר כפרו, כי הם אינו מאמינים.

56 הם אלה אשר כרת אתם ברית, ובכל פעם יפרו אותה, ואינם יראים אותו.

57 אם תפגוש אותם במלחמה, פזר אותם לכל עבר כדי להרתיע את אלה העומדים אחריהם, אולי יזכרו.

58 אם תפחד מבגידה מצד בעל-ברית, זרוק (בטל) להם את בריתם כפי שבגדו בך, כי אללה אינו אוהב את הבוגדים.

59 אל יחשבו אלה אשר כפרו כי הם הספיקו להינצל, הם אינם יכולים להימלט (מהעונש).

60 הכינו כוח לקראתם ככל יכולתכם, וסוסים מוכנים לקרב, כדי להפחיד ולהרתיע את אויבי אללה ואויביכם, ואחרים מלבדם אשר אינכם יודעים, אך אללה יודע אותם. כל אשר תתרמו למען אללה, יוחזר אליכם בשלמותו (ביום הדין) ואתם לא תקופחו.

61 אך אם הם יושיטו יד לשלום, הושט גם אתה, וסמוך על אללה, כי אכן הוא הכול שומע והכול יודע.

62 ואם ירצו לרמות אותך, אז דייך באללה (תומך), שהרי הוא זה אשר תמך בך בניצחונו ובמאמינים.

63 ואיחד בין לבבותיהם, גם אם את כל ההון שבארץ, לא היית מצליח, אך אללה עשה כן, כי אכן הוא העזוז והחכם.

64 הוי הנביא! דייך באללה וההולכים בעקבותיך מן המאמינים.

65 הוי הנביא! עודד את המאמינים ללחימה. אם עשרים מכם יחזיקו מעמד בסבלנות, יתגברו על מאתיים (מן הכופרים), ואם יהיו בכם מאה כאלה, יתגברו על אלף מאלה אשר כפרו כי הם חסרי תבונה.

66 אך, עכשיו הקל אללה עליכם, ביודעו כי יש בכם רופפות, ולכן אם מאה בכם יחזיקו מעמד בסבלנות יתגברו על מאתיים, ואם יהיו בכם אלף כאלה, יתגברו ברצון אללה, על אלפיים, כי אללה עם בעלי הסבלנות.

67 אין זה מורשה לנביא לקחת שבויים בטרם יהרוג מספר גדול מן האויבים. אתם רוצים את טובת העולם הזה, ואילו אללה רוצה (לכם) את טובת העולם הבא, כי אללה הוא העזוז החכם.

68 לולא גזר כך אללה מקודם (בלקיחת השבויים), הייתם נענשים עונש כבד על (השבויים) שלקחתם.

69 לכן אכלו מן השלל אשר לקחתם מן המורשה והטוב, וייראו את אללה, כי אללה הוא הסלחן והרחום.

70 הוי הנביא! אמור לשבויים שבידיכם, “אם ידע אללה כי יש כוונה טובה בלבבכם, יחזיר לכם טוב יותר מכל אשר נלקח מכם, ויסלח לכם, כי אללה הוא הסלחן והרחום.

71 אם ירצו לבגוד בך, הן, גם ניסו לבגוד באללה לפני כן, ולכן השליט אותך עליהם, כי אללה הוא היודע והחכם.

72 אכן אלה אשר האמינו והיגרו, והתאמצו בהקרבת רכושם ונפשותיהם למען אללה, ואלה אשר נתנו מחסה והושיטו עזרה, כל אלה מגינים זה לזה. אך אלה אשר האמינו, אולם לא היגרו, אינכם אחראים להגן עליהם עד אשר יהגרו. ואולם אם יבקשו את עזרתכם בדת, עליכם להזדרז לעזרתם, אלא אם יהיה זה כנגד אנשים אשר יש ברית בינכם וביניהם. כי אללה רואה את כל מעשיכם.

73 ואלה אשר כפרו מגינים זה לזה, ואם אתם המאמינים לא תנהגו כך (תהיו מגינים זה לזה), תהיה התמרדות ושחיתות רבה בארץ.

74 ואלה אשר האמינו והיגרו, והתאמצו בשביל אללה, ואלה אשר נתנו מחסה והושיטו עזרה, אלה הם המאמינים הצודקים, והם יזכו בסליחה ופרנסה נדיבה.

75 (וכן גם) אלה אשר האמינו אחר כך והיגרו, וקמו עמכם להיאבק, הם נחשבים כחלק מכם. קרובי משפחה יהיו בעדיפות ראשונה לרשת זה את זה, לפי הספר של אללה, ואללה הוא היודע הכול.

1 זוהי הצהרה מאללה ושליחו כי פטורים אתם מהברית אשר כרתם אתם עם המשתפים (עבודה זרה).

2 תוכלו לנוע בארץ במשך ארבעה חודשים ללא הפרעה, ודעו כי לא תחמקו מאללה, וכי אללה משפיל את הכופרים.

3 וזוהי הודעה מאת אללה ושליחו אל האנשים ביום החג' הגדול, כי אללה ושליחו אינם מחויבים עוד כלפי המשתפים. ואם תבקשו חרטה כנה, יהיה זה טוב לכם, ואולם אם תתרחקו (תכפרו), דעו כי לא תוכלו להימלט מאללה. והזהר את אלה אשר כפרו כי להם עונש כואב (ביום הדין).

4 פרס לאלה מבין המשתפים שערכתם אתם ברית, ואשר לא החסירו דבר מהתחייבותם כלפיכם, ולא עזרו לאויביכם. כי אללה אוהב את היראים.

5 עם תום החודשים הקדושים, הרגו את המשתפים בכל מקום שתמצאו אותם. אסרו אותם, שימו עליהם מצור, והמתינו להם בכל מארב, אך אם יתחרטו בכנות, ויקיימו את התפילה, ויתנו את הזכאת (צדקת חובה), שחררו אותם, כי אכן אללה הוא הסלחן והרחום.

6 ואם אחד מן המשתפים יבקש את חסותך, תן לו את חסותך למען ישמע את דבר אללה, ואחר-כך הגן עליו עד אשר יגיע למקום שבו הוא בטוח. זאת כי הם אכן אנשים שאינם יודעים.

7 איך תהיה למשתפים הבטחה לשלום אצל אללה ואצל שליחו. ההבטחה לשלום תינתן רק לאלה אשר ערבתם עמם הסכם ליד המסגד הקדוש. כל עוד הם מקיימים את תנאי ההסכם אתכם, קיימו גם אתם את התנאים אתם. כי אללה אוהב את היראים.

8 הכיצד (תאמינו להם?) ואם הם יגברו עליכם, הם לא יתחשבו בקרבת הדם אשר בינכם ולא בברית שנתנו לכם. הם ירגיעו אתכם במה שהם אומרים בפיותיהם, אמנם בלבבם הם שונאים אתכם, ורובם מושחתים.

9 הם מכרו את אותות אללה במחיר זול מאוד, ומנעו (אנשים) מללכת בשבילו. אכן רע אשר היו עושים.

10 הם לא יתחשבו בקרבת הדם אשר ביניהם לבין המאמינים ולא בהתחייבות שנתנו להם. כל אלה הם העוברים את המורשה.

11 אולם אם יתחרטו בכנות, ויקיימו את התפילה, וישלמו את הזכאת (צדקת חובה), יהיו אחיכם לאמונה. ונבהיר את האותות לאנשים בעלי-דעת.

12 אם יפרו את שבועותיהם לאחר שהתחייבו לקיימן והשמיצו את דתכם, כי אז היאבקו בראשי הכפירה, כי אין הם מקיימים את שבועותיהם, למען יימנעו ממעשים כאלה.

13 הלא תיאבקו באנשים אשר הפרו את שבועותיהם, ופעלו לגרש את השליח, והם התחילו במערכה נגדכם לראשונה? היראים אתם אותם? אכן אללה ראוי יותר שתיראו אותו אם אכן אתם מאמינים.

14 היאבקו בהם ואללה יעניש אותם בידיכם וישפיל אותם ויביא לכם ניצחון עליהם ויביא הנאה ללבבם של אנשים מאמינים.

15 וירחיק את הכעס מלבם, ויקבל אללה את חרטתו הכנה של מי שירצה, כי אללה הוא היודע והחכם.

16 האם חשבתם שאללה יניח לכם לפני שהוא יידע מי מכם מאלה אשר התאמצו בהקרבה ולא לקחו להם ידידי נפש. מלבד אללה ושליחו והמאמינים? אללה בקי היטב במעשיכם.

17 אסור למשתפים להקים מסגדי אללה כל זמן שהם מעידים על עצמם שהם כופרים. האנשים האלה, מעשיהם לא יתקבלו, ובאש הגיהינום הם יישארו לנצח.

18 אכן המקים את מסגדי אללה הם רק זה המאמין באללה וביום האחרון, והמקיים את התפילה, ונותן את הזכאת (צדקת חובה), ולא חרד אלא מפני אללה, אולי אלה אכן יהיו מן המודרכים.

19 האם אתם חושבים שהשקאת העולים־לרגל והשירות במסגד הקדוש שווים למעשיו של המאמין באללה והיום האחרון או המתאמץ בהקרבה בשביל אללה? אין הם שווים אצל אללה. ואללה אינו מדריך את המקפחים.

20 אלה אשר האמינו והיגרו והתאמצו בהקרבה למען אללה של רכושם ונפשותיהם, דרגתם גבוהה יותר מכולם אצל אללה, ואלה הם הזוכים.

21 יבשר להם ריבונם כי יעניק להם מרחמיו ושביעות רצון וגני עדן שבהם להם אושר לעולם ועד

22 ובהם יישארו לעולם, כי אצל אללה הגמול הגדול ביותר.

23 הוי אלה אשר האמינו! אל תיקחו את אבותיכם ואחיכם אדונים לכם אם הם בוחרים בכפירה במקום האמונה, וכל הלוקח אותם באדונים הן, אלה הם המקפחים.

24 אמור “אם אבותיכם ובניכם ואחיכם ונשיכם וקרובי משפחתכם, והרכוש שרכשתם, והסחורות שאתם פוחדים לאי-מכירתן, והמשכנות המסופקים ממנה, אם כל אלה אהובים עליכם יותר מאללה ומשליחו והתאמצות בהקרבה בשבילו, אז המתינו עד שיבצע אללה את הציווי שלו, ואללה לא ידריך את האנשים המושחתים.

25 כבר עזר לכם אללה והעניק לכם ניצחון במקומות רבים. אומנם ביום חונין כאשר מצא חן בעיניכם מספרכם הגדול ולא הועיל לכם בכלום, ומרחבי הארץ נעשו צרים עבורכם, ואחר כך גם הפניתם עורף וברחתם,

26 אז הוריד אללה שלווה על שליחו ועל המאמינים, והוריד חיילים שנסתרו מעיניכם, והעניש את אלה אשר כפרו, וזה העונש של הכופרים.

27 אז, יקבל אללה את אשר ירצה (ממבקשי הסליחה), כי אללה הוא הסלחן והרחום.

28 הוי אלה אשר האמינו! אמנם המשתפים טמאים ואסור להם להתקרב אל המסגד אלחראם (הכעבה) לאחר השנה הזאת. ואם אתם פוחדים למחסור, אללה בחסדו ימלא חסרונכם אם ירצה, כי אללה יודע הכול והחכם.

29 הילחמו באלה אשר אינם מאמינים באללה ולא ביום האחרון ואינם אוסרים את אשר אסר אללה ושליחו ואינם מתמסרים לפי האמונה הצודקת, מאלה אשר היה להם ספר עד שישלמו את הג'זיה ויקבלו את שלטונכם עליהם.

30 אמרו היהודים שעזרא הוא הבן של אללה. הנוצרים אמרו שהמשיח (ישוע בן מרים) הוא הבן של אללה. סברות שווא אלה דומות לדברי אלה אשר כפרו לפניהם. יקלל אותם אללה כי הם סוסים מן הצדק אל השקר.

31 הם לקחו את רבניהם ואת הנזירים לאדונים להם מלבד אללה. הם גם לקחו את המשיח בן מרים לאדון מלבד אללה, ולא הצטוו אלא לעבוד רק אלוה אחד שאין אלוה מלבדו, והוא נעלה מעל כול מה שהם משתפים אתו.

32 הם רוצים לכבות את אור אללה בפיותיהם, אך ממאן אללה אלא שישלים את אורו על כורחם של הכופרים.

33 הוא (אללה) אשר שלח את שליחו (מוחמד) בדרך הישר ובדת הצדק, כדי שישליטה על האמונות כולן, אפילו אם יתעבו זאת המשתפים (עבודה זרה).

34 הוי אלה אשר האמינו! יש רבים מהרבנים והנזירים אשר מועלים בממון האנשים בלא צדק, ומונעים אנשים מללכת בשביל של אללה. אך לאלה אשר יצברו זהב וכסף, ולא יתרמו למען אללה, בשר להם עונש כואבי

35 ביום אשר ילהיטו את (מטבעות הזהב והכסף) באש גיהינום, יצרבו הכוויות על מצחיהם, צדדיהם וגביהם,(ויאמר להם), “זה מה שצברתם לעצמכם, טעמו את אשר צברתם”.

36 מספר החודשים (אשר נקבעו) אצל אללה שנים עשר חודש, בספר של אללה ביום אשר בו יצר את השמים ואת הארץ, וארבעה מהם קדושים. זוהי הדת בעלת הערך. על כן אל תקפהו בהם את עצמכם. הילחמו במשתפים (עבודה זרה) כולם, כפי שהם נלחמים בכם כולכם, ודעו כי אללה הוא אכן עם היראים.

37 דחיית חודש קדוש מהשנה אינה אלא הוספה לכפירה, ויותעו בה אלה אשר כפרו, שנה אחת יחללו אותו ושנה אחרת יקדשו אותו, כדי להתאים למספר החודשים שאללה קידש, ובזה הם מחללים את מה שאללה עשה קדוש. המעשה הרע הזה נעשה יפה בעיניהם. ואללה לא ידריך את הכופרים.

38 הוי אלה אשר האמינו! מה קורה לכם כאשר נאמר לכם צאו בשביל אללה, נדבקתם אל הארץ (מהחשש)? האם רציתם את חיי העולם הזה במקום חיי העולם הבא? תענוגות העולם הזה מעטים מאוד בהשוואה לתענוגות העולם הבא.

39 אם לא תצאו, אללה יעניש אתכם עונש כואב, ויביא במקומכם אנשים אחרים שיצאו, ולא תוכלו להזיק לו בכלום, כי הוא אללה הכול-יכול.

40 אם לא תעזרו לו(לנביא), דעו שאללה כבר עזר לו כאשר הוציאו אותו אלה אשר כפרו (ממכה). כשהיו מסתתרים במערה, הוא (הנביא) אמר לחברו, “אל תתעצב! אללה הוא עמנו”, אז הוריד אללה את שלוותו עליו, וסייע לו בגדודים אשר לא ראיתם, והוא השפיל את דברי אלה אשר כפרו, ודברי אללה הם תמיד העליונים, אכן אללה הוא העזוז והחכם.

41 צאו בכל מצב אשר תהיו, והתאמצו בהקרבה בשביל אללה ברכושכם ובנפשותיכם, כי זה טוב יותר לכם, אם אכן יודעים אתם.

42 לו זה היה שלל שזוכים בו ללא מאמץ והדרך קצרה וקלה, היו מצטרפים אליך, אך המרחק היה ארוך וקשה יותר מדי בשבילם. והם יישבעו באללה, “לו יכולנו היינו יוצאים אתכם” (ובשבועת שקר כזו) יביאו כיליון על עצמם, כי אללה יודע שהם אכן משקרים.

43 יסלח לך אללה! מדוע הרשית להם, עד שיתברר לך אלה אשר צדקו, ותדע (מי הם) השקרנים?

44 אלה אשר האמינו באללה וביום האחרון אינם מבקשים את רשותך כי יתאמצו בהקרבה למען אללה ברכושם ובנפשותיהם. ואללה יודע את היראים.

45 שואלים את רשותך, רק אלה אשר אינם מאמינים באללה וביום האחרון ויש חשד בלבבם, והם מבולבלים בחשדם.

46 לו רצו לצאת אתך, הם היו מתכוננים, אולם אללה לא אהב את יציאתם אתך, לכן מנע מהם לקום ולצאת, ונאמר להם, “הישארו עם אלה שאינם יכולים לצאת (כמו הנשים, והילדים, והזקנים, והחולים, ואחרים).”

47 אילו יצאו אתכם, היו מוסיפים לכם רק רוע ובלבול דעת, והיו ממהרים להסית בינכם אחד עד האחר ליצור פירוד בקרבכם, ויש אחדים מכם הנוטים לשמוע להם. ואללה מכיר את המקפחים.

48 כבר מקודם תכננו ליצור מחלוקת (בין המאמינים), וניסו להכשיל אותך, עד אשר הופיע הצדק ודבר אללה ניצח, והם מלאו רוגז.

49 ויש ביניהם מי שאומר, “הרשה לי לא להצטרף אליך, ואל תעמידני במבחן”, וכבר נכשלו במבחן, וגיהינום מקיפה את הכופרים מכל הצדדים.

50 ואם משהו טוב יקרה לך, זה יפריע להם מאוד. ואם יפגע בך אסון, הם יאמרו, “טוב שדאגנו לעצמנו ולעניינינו”, ויתרחקו ממך כשהם שמחים (בגלל מה שפגע בך).

51 אמור, “כלום לא יפגע בנו חוץ ממה שאללה כתב לנו, הוא האדון עלינו, ועל אללה אכן סומכים המאמינים”.

52 אמור, “אתם מצפים שיקרה לנו אחת משתי הטובות מעם אללה, (ניצחון או מוות בשביל אללה), אך אנו מצפים לכך שאללה יפגע בכם בעונש, מאצלו או על-ידנו, אז המתינו, וגם אנו עמכם ממתינים.”

53 אמור “אם תוציאו ממון מרצון או בלי-רצון, לא יתקבל מכם, כי אתם הייתם אנשים מושחתים.”

54 ולא מנע מהם שיתקבלו מהם תרומותיהם לצדקה אלא כי היו כופרים באללה ובשליחו, ואינם מגיעים לתפילה אלא בעצלנות, ואינם תורמים מכספיהם כי אם רק בעל כרחם.

55 אל תתפעל מכמות הונם ומספרם הרב של בניהם, כי אללה נתן להם את כל זה כעונש בעולם-הזה עד שימותו ככופרים.

56 הם (הצבועים) נשבעים באללה כי הם שייכים לכם (מאמינים), והם אינם שייכים לכם, אבל הם עושים זאת מתוך פחד.

57 לו היו מוצאים מחסה או מערה, או מקום אחר שיוכלו להסתתר בו, היו נכנסים אליו בחיפזון.

58 יש כאלה מביניהם מזלזלים בך בגלל חלוקת כספי הצדקה. אך, אם הם יקבלו חלק אז הם ישמחו, ואם הם לא יקבלו אז הם יזעמו.

59 לו רק היו מסתפקים במה שאללה ושליחו נותנים להם, והיו אומרים, “דיינו באללה, הוא ייתן לנו מחסדו, וגם שליחו ייתן לנו, ורק את אללה אנחנו מבקשים”.

60 אמנם הצדקות (זכאת חובה) לעניים, והמסכנים, והעוסקים בהן, ולאלה אשר אתם מקרבים את לבבם, ולשחרור עבדים, והשקועים בחובות, ואלה אשר בשביל אללה, ועוברי האורח, (החלוקה הזאת היא) מצווה מאללה, ואללה הוא היודע והחכם.

61 יש ביניהם (הצבועים) אלה אשר מציקים לנביא, ואומרים “הוא מסה אוזן ומאמין לכל אחד.” אמור “הוא אוזן המקשיבה לכל דבר טוב שאתם אומרים לו, והוא מאמין באללה, ומאמין למאמינים. גם הוא רב רחמים לאלה שהאמינו מבינכם. אך אלה המציקים לשליח אללה להם עונש כואב.”

62 הם (הצבועים) נשבעים לכם באללה לרצותכם, אך מוסב להם כי ירצו את אללה ואת שליחו אם בצדק הם מאמינים.

63 האם אינם יודעים, כי עונש הגיהינום מחכה לכל המתנגד לאללה ולשליחו, ובה יישאר לנצח? זו הכלימה האדירה.

64 הצבועים מפחדים שמא תורד סורה אשר תודיע להם את מה שהם מסתירים בלבבם (מן הכפירה). אמור להם “המשיכו ללעוג, אללה מגלה את מה שאתם מפחדים ממנו.”

65 אם תשאל אותם (אודות מה שהם אומרים נגדך), יאמרו, “היינו מתלוצצים”. אמור, “האם באללה, ובאותותיו, ובשליחו אתם מתלוצצים?

66 אל תתנצלו! כבר חזרתם לכפירה לאחר שהאמנתם, אם נסלח לאנשים מכם (שהתחרטו בכנות), נעניש אחרים על כי היו כופרים מכחשים”.

67 הצבועים והצבועות דומים זה לזה, הם מצווים לעשות את האסור והרע, ואוסרים את המורשה והטוב, ואינם תורמים מהונם לצדקה. הם שכחו את אללה, והוא שכח אותם (מרחמיו). אכן הצבועים הם המושחתים.

68. אללה הבטיח לצבועים ולצבועות ולכופרים את אש גיהינום, ולעולם יחיו בה, והיא מנת חלקם, וקילל אותם אללה, ומחכה להם עונש מתמיד.

69 (דומים המעשים של הצבועים) למעשיהם של אלה שקדמו לכם, הם היו חזקים מכם ועשירים יותר מכם ועם יותר בנים, והם נהנו מאוד ממה שניתן להם, וגם אתם נהניתם בחלקכם כמו אלה שהיו לפניכם, והם נהנו ממה שניתן להם, ושקעתם בדברי שקר על אללה כפי שהם שקעו. עמלם של אלה הלך לאיבוד בעולם הזה, ובעולם הבא אלה הם יהיו המפסידים.

70 האם לא קיבלו את תולדות אלה שקדמו להם? העם של נוח, ות'מוד, והעם של אברהם, ותושבי מדין, והערים ההפוכות(אנשי לוט), אשר שליחיהם הביאו להם אותות בהירים, לכן אללה לא קיפח אותם, הם קיפחו את עצמם.

71 המאמינים והמאמינות מגינים איש לרעהו. הם מצווים לעשות את המורשה והטוב, ואוסרים את האסור והרע, ומקיימים את התפילה, ומשלמים את הזכאת (צדקת חובה), ושומעים בקול אללה ושליחו. אללה ירחם עליהם (ביום הדין), ואכן אללה הוא העזוז והחכם.

72 הבטיח אללה למאמינים ולמאמינות גני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם, ואשר יחיו בהם לנצח, ומשכנות נאים בגני עדן, נוסף לכל זה יקבלו חסד מאללה, וזוהי הזכייה האדירה.

73 הוי הנביא! התאמץ בהקרבה הכופרים והצבועים, ואל תרפה מהם, כי משכנם יהיה בגיהינום, וכמה איום הגורל.

74 הם (הצבועים) נשבעים באללה שלא אמרו דבר (המזיק לנביא ולמאמינים), אומנם, הם אמרו את אמרת הכפירה, וכפרו לאחר התאסלמותם (התמסרותם), ותכננו, אבל לא הצליחו. ולא רצו לנקום בהם אלא כי אללה ושליחו עשו מהם עשירים מחסד מאללה. לכן, אם יתחרטו בכנות, זה יהיה יותר טוב בשבילם, אבל אם יתרחקו, יענישם אללה עונש כואב בעולם-הזה (ובעולם הבא), ולא יהיה להם בארץ אדון ולא תומך.

75 ויש כאלה מביניהם שהתחייבו לאללה, “אם הוא ייתן לנו מחסדו, ניתן צדקה ונהיה מן הישרים”.

76 ואולם כאשר העניק להם מחסדו, הם מנעו אותו והתרחקו(וכפרו) כשהם סוסים רחוק מן הצדק.

77 לכן אללה הוסיף צביעות בלבבם, עד היום שיפגשוהו (יום הדין) משום שהם הפרו את התחייבותם לאללה, ובמה שהיו משקרים.

78 האם אינם יודעים כי אללה יודע את מה שהם מסתירים ואת סוד שיחם? ואכן אללה יודע את הנסתרות.

79 אלה (הצבועים) שפוגעים במאמינים המתנדבים לתת צדקה, וגם הם פוגעים במאמינים (העניים) שבקושי יכולים לתת צדקה, הם (הצבועים) מזלזלים בהם, אללה יזלזל בהם, ועונש כואב מצפה להם.

80 לא ישנה אם תתפלל בשבילם שאללה יסלח להם, או לא תתפלל, אפילו אם תתפלל למענם שבעים פעם, אללה לא יסלח להם בשום אופן, משום שכפרו באללה ובשליחו, ואללה לא ידריך את המושחתים.

81 שמחו אלה אשר נשארו בבתיהם ולא הצטרפו לשליח אללה. ושנאו להתאמץ בהקרבה ברכושם ובנפשותיהם למען אללה. ואמרו, “אל תצאו בחום”. אמור, “האש של גיהינום לוהטת יותר, לו רק היו מבינים”.

82 אז הם יצחקו מעט (בעולם הזה), אבל הם עומדים לבכות הרבה (בעולם הבא) כגמול על אשר עשו.

83 וכאשר יחזירך אללה אל אחת מקבוצותיהם (הצבועים), ואז יבקשו אותך להרשות להם לצאת אתך. אמור, “לא תצאו איתי לעולם, ולא תילחמו אתי באויב לעולם. בפעם הראשונה רציתם להישאר בבית, ולכן הישארו עם אלה שנשארים בבית החלשים (הנשים והילדים והזקנים והחולים וכו'...)”.

84 ואתה (השליח) אל תתפלל לעולם על גופת אחד מהם ואל תעמוד ליד קברו להתפלל למענו, משום שהם כפרו באללה ובשליחו ומתו בעודם מושחתים.

85 ואל תתרשם מהונם הרב והמספר הגדול של בניהם. אללה רוצה לתת להם את זה כעונש בשבילם בחיי העולם הזה, ועד שימותו ככופרים.

86 וכאשר יורדת טורה האומרת, “האמינו באללה והתאמצו בהקרבה למען אללה עם שליחו”, בעלי האמצעים מביניהם מיד ישאלו את רשותך, ויאמרו, “הרשה לנו להישאר עם אלה שנשארים בבית.

87 הם (הצבועים) רוצים להיות עם הנשארים (עם הנשים והילדים והזקנים ובעלי המום), כי נחתמו לבבותיהם, לכן, הם לא יבינו.

88 אך השליח ואלה אשר האמינו אתו התאמצו בהקרבה למען אללה ברכושם ובנפשותיהם, ואלה שמור להם כול הטוב ואלה הם המצליחים.

89 הכין אללה להם גני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם. לעולם יחיו בהם, וזו הזכייה הגדולה.

90 באו המשתמטים מבין שוכני המדבר שמבקשים להרשות להם (לא לצאת למען אללה), ונשארו אלה המתכחשים לאללה ולשליחו, עונש כואב יפגע באלה אשר כפרו מביניהם

91 אין חטא על החלשים והחולים ועל אלה שאין להם האמצעים הכלכליים להכין את עצמם לצאת (להקרבה למען אללה), אם הם נשארו נאמנים לאללה ולשליחו, כי אין על המיטיבים (החזקים באמונתם) שום שביל, ואללה הוא הסלחן והרחום

92 גם אין(חטא) על אלה אשר באו אליך למען תעזור להם, ואמרת להם, “אין לי שום אמצעים לתת לכם”, ואז שבו על עקבותיהם ועיניהם זולגות דמעות מצער, כי אין להם האמצעים הכלכליים לצאת אתך (להקרבה למען אללה).

93 האשמה היא על אלה השואלים את רשותך כשהם עשירים, הסכימו להיות עם הנשארים בבית. אללה אסם את לבבם, ואין הם יודעים (את חומרת מעשיהם).

94 הם מתנצלים אליכם בשובם אליכם, אמור: “אל תתנצלו! לא נאמין לכם כלל, משום שאללה גילה לנו מהחדשות שלכם, אללה יודע את מעשיכם, וגם שליחו, ואז אתם תושבו אל אשר יודע את הנסתר והנגלה, והוא יודיע לכם את אשר עשיתם.”

95 הם יישבעו לכם באללה כאשר תחזרו אליהם, שלא תפנו להם עורף, למרות זאת, עזבו אותם לנפשם, כי טמאים הם. משכנם הוא גיהינום, כגמול על אשר עשו.

96 הם יישבעו לכם כדי שתהיו מסופקים מהם, וגם אם תהיו מסופקים מהם, אללה לא יהיה מסופק מהאנשים המופקרים.

97 שוכני המדבר הם הכופרים והצבועים ביותר, וסביר יותר שלא יכירו את החוקים שאללה הוריד על שליחו, ואללה הוא היודע והחכם.

98 ויש בין שוכני המדבר כאלה הרואים כהפסד את אשר הם תורמים (למען אללה), ומחכים שאסון ורעה יפגעו בכם, אך האסון והרעה תפגע בהם, ואללה שומע ויודע הכול.

99 אך יש בין שוכני המדבר כאלה אשר מאמינים באללה וביום האחרון, ורואים במה שהם תורמים (למען אללה) אמצעי התקרבות לאללה, וקבלת תפילות השליח בשבילם, בצדק ההתקרבות היא להם, ואללה יכניס אותם ברחמיו, כי אללה הוא הסלחן הרחום.

100 והמקדימים הראשונים בין המהגרים (המאמינים של מכה) והתומכים (המאמינים של אל-מדינה) ואלה אשר הלכו בעקבותיהם בצורה הטובה ביותר, אללה מסופק מהם, והם מסופקים ממנו, והוא הכין להם גני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם, אשר שוכנים בהם לנצח, וזוהי הזכייה האדירה.

101 יש צבועים מבין שוכני המדבר אשר סביבכם ומאנשי אל-מדינה אשר הרחיקו לכת בצביעותם. אינך מכיר אותם, אנו מכירים אותם. נעניש אותם פעמיים (בעולם הזה). ולאחר מכן הם גם יושבו אל העונש העצום (בעולם הבא).

102 ישנם אחרים (מאנשי אל-מדינה) שהודו בחטאם, ערבבו מעשה טוב במעשה רע. אולי אללה יקבל את חרטתם הכנה, כי אללה הוא הסולח והרחום.

103 קח מרכושם צדקה לטהרם ולזכותם בה, והתפלל עבורם, כי תפילתך מרגיעה אותם, ואללה הכול שומע ויודע הכול.

104 האינם יודעים כי אללה מקבל את החרטה הכנה של עבדיו? ומקבל את הצדקה שהם נותנים? ואכן אללה הוא הסלחן והרחום.

105 אמור: “עשו (מעשים טובים), ואללה יראה את מעשיכם, וכן גם שליחו, וגם המאמינים יראו את מעשיכם, ולאחר מכן תושבו אל אשר יודע הנסתר והנגלה, והוא יודיע לכם את כל אשר עשיתם.

106 ואחרים כאלה שחריצת דינם מתאחרת, והם מחכים לציווי של אללה. אולי הוא יעניש אותם או יקבל את חרטתם הכנה, כי אללה הוא יודע הכול והחכם מכל.

107 ואלה אשר הקימו מסגד לשם הצקה וכפירה, ולפירוד בין המאמינים, וכדי שישמש מקלט לכל אלה אשר נלחמו באללה ובשליחו לפני זה. הם נשבעים: “כי התכוונו רק לטובה”, ואולם אללה יעיד כי הם משקרים.

108 לעולם אל תקיים תפילה בו. מסגד שנוסד מהיום הראשון על יראת אללה, ראוי יותר שתקיים בו תפילה. יש בו אנשים שאוהבים להיטהר, ואללה אוהב את המיטהרים.

109 האם מי שייסד את בניינו על יראה ורצון מאללה טוב יותר או מי שייסד את בניינו על שפת תהום שהתמוטטה בו אל אש הגיהינום? ואללה לא ידריך את האנשים המקפחים.

110 ובכל זאת המבנה אשר בנו ימשיך להיות מקור לספק בלבבם, עד אשר הלבבות שלהם ייקרעו לגזרים, ואללה הוא הכול יודע והחכם.

111 אכן, אללה קנה מהמאמינים את חייהם והונם תמורת הכניסה לגן העדן. אם יילחמו למען אללה, בין אם הם הורגים או נהרגים. זוהי הבטחה אמתית ממנו בתורה, ובבשורה ובקוראן, ומי יותר נאמן מאללה בקיום הבטחתו? לכן התבשרו בעסקה אשר כרתם עם אללה. זוהי הזכייה הגדולה

112 (והזוכים הם) המבקשים סליחה, העובדים, המשבחים, הצמים, הכורעים, הסוגדים, המצווים לעשות את הטוב והאוסרים את הרע, המקיימים את דיני אללה, ובשר טובות למאמינים.

113 אל לנביא ולאלה אשר האמינו לבקש סליחה עבור המשתפים (עבודה זרה), אפילו אם הם קרובי משפחה, לאחר שהתברר להם כי הם אנשי השאול.

114 לא הייתה הסליחה שביקש אברהם מאללה בשביל אביו אלא בגלל הבטחה שהבטיח לו, ואולם כאשר התברר לו כי אויב הוא לאללה, התנער ממנו, כי אברהם היה מרבה התחננות אל אללה וסבלן.

115 אללה לא היה מתעה אנשים לאחר שהדריך אותם עד שיבהיר להם ממה להישמר, אכן אללה הוא היודע כל דבר.

116 אכן אללה, לו מלכות השמים והארץ, והוא מחייה וממית, ואין לכם מלבד אללה אדון או מושיע.

117 כבר סלח אללה לנביא ולמהגרים (המהגרים ממכה לאל-מדינה) ולתומכים (מבין אנשי אל-מדינה) ולכל אלה שהצטרפו אליו בזמן המצוקה, לאחר שהלבבות של חלק מהם כמעט סרו מדרך הישר. ואז סלח להם, והוא חומל ורחום.

118 ולשלושת אלה אשר התעכבו ונשארו מאחור, כאשר הארץ למרות רוחבה נעשתה צרה להם, גם נפשם נעשתה צרה להם, וידעו שאין מפלט מאללה אלא בפנייה אליו. אז הוא קיבל את תשובתם, כי אללה הוא הרחום והמקבל את המבקשים סליחה.

119 הוי אלה אשר האמינו! יראו מאללה, והיו עם אנשי הצדק.

120 אל לתושבי אל-מדינה ותושבי המדבר מסביב להתעכב בהצטרפות אל שליח אללה, ולהעדיף את נפשותיהם על נפשו, משום שלא יפגע בהם צמא, עייפות, חוסר מזון למען אללה, וכן לא ידרכו במקום אשר ירגיז את הכופרים, ולא יפגעו באויב פגיעה כלשהי, אלא יירשם לזכותם מעשה טוב , כי הוא לא יפחית משכרם של עושי הטוב.

121 כל הוצאה שיוציאו, אם גדולה או קטנה, או כל ואדי שיחצו, ייכתב להם (כמעשה טוב), על-מנת שאללה יגמול להם את הגמול הטוב ביותר.

122 אין חובה על כל המאמינים לצאת ללחימה, די בחלק מכל קבוצה לצאת, כדי שאלה שלא יצאו יוכלו ללמוד את הדת, וכאשר בני קבוצתם יחזרו אליהם מהמלחמה, הם ילמדו אותם מה שלמדו בהעדרם, כדי שיהיו זהירים.

123 הוי אלה אשר האמינו! הילחמו באלה אשר לועגים לכם מבין הכופרים, ושימצאו בכם קושי ועוז, ודעו כי אללה עם היראים.

124 וכאשר יורד פרק (מהקוראן), אחדים מהם (הצבועים) אומרים: “למי מכם הפרק הזה הוסיף אמונה?”. אמנם אלה אשר האמינו, היא הוסיפה להם אמונה, והם מתבשרים בשמחה.

125 אך לאלה שיש מחלה בלבבם (הצבועים) היא הוסיפה צביעות על צביעותם, ומתו כשהם כופרים.

126 הלא יראו (הצבועים) שהם נבחנו בכל שנה פעם או פעמיים? אך הם אינם מבקשים סליחה והם לא יזכרו.

127 וכאשר יורד פרק, מביסים זה אל זה (ואומרים) “האם מישהו רואה אתכם?” ואחר כך יסתלקו, אללה ירחיק את לבבם (מן האמונה), כי הם אנשים שאינם מבינים.

128 כבר בא אליכם שליח מקרבכם, והסבל שלכם מפריע לו, והוא דואג לכם, ומתייחס למאמינים בחמלה ורחמים,

129 אך אם יתרחקו ממך, אמור: “דייני באללה, שאין אלוה מלבדו. עליו אסמוך והוא ריבון כס המלכות העצום”

1 אלף. לאם. ראא. אלה הם אותותיו(משפטיו) של הספר החכם (הקוראן).

2 האם זה נראה לאנשים מוזר ששלחנו השראה עם אדם מקרבם, וציורנו אותו: “הזהר את האנשים, ובשר לאלה אשר האמינו שיש להם חסד טוב אצל ריבונם”. אך הכופרים אמרו: “אכן זה בוודאות מכשף”.

3 אכן ריבונכם הוא אללה אשר ברא את השמים ואת הארץ בשישה ימים, ולאחר מכן התעלה על כס המלכות, והוא מתכנן את הצווים כולם. אין מליץ אלא ברשותו. זה הוא ריבונכם אז עליכם לעבדו. האם לא תזכרו?

4 כולכם תחזרו אליו (ביום הדין), זו הבטחה אמתית של אללה, הוא התחיל את הבריאה, ואז יחזיר אותם, למען יגמול לאלה אשר האמינו ועשו את הטוב בצדק, ואלה אשר כפרו, להם משקאות רותחים ועונש כואב במה שהיו כופרים.

5 זה הוא שעשה את השמש כמקור של אור ואת הירח כמאורה וקבע לו מסלולים, למען תדעו את מניין השנים והחשבון, והוא לא ברא את זה אלא בצדק, ולמען יבהיר את האותות לאנשים אשר יודעים.

6 אכן בחילוף הלילה והיום ובאשר ברא אללה בשמים ובארץ אותות לאנשים אשר יראים.

7 אכן אלה שאינם חושבים כי יפגשו אותנו, והם מסופקים בחיי העולם הזה, ובטחו בהם, ואלה הם אשר שכחו את אותותינו,

8 מעונם של אלה הוא האש (כעונש) על מה שעשו (מעשיהם הרעים)

9 אולם את אלה אשר האמינו ועושי הטובות, ריבונם ידריך אותם באמונתם, ויכניסם אל גן עדן, אשר נהרות זורמים מתחתיהם.

10 תפילתם בגן- עדן: “השבח לך אללה”, וברכתם ביניהם: “שלום”, וסיום תפילתם: “אכן, התהילה לאללה ריבון העולמים”.

11 ולו זירז אללה את הרעה לבני-האדם כשהם מבקשים אותה, כמו שהוא מזרז את הטוב כשמבקשים אותו, הסוף כבר היה בא אליהם, אבל אנו מניחים לאלה אשר אינם מקווים להיפגש עמנו (ביום הדין) לתעות בעיוורונם.

12 וכאשר צרה פוגעת באדם, הוא יקרא לנו כשהוא שוכב על צדו או בישיבה, או בעמידה. וכשנסיר את הצרה מעליו, הוא מתנהג כאילו לא קרא אלינו לעזור לו להסיר צרה שפגעה בו, כך נראה כי טוב בעיני המושחתים הרע שהם עושים.

13 וכבר הכחדנו את הדורות אשר היו לפניכם כשהם קיפחו, אף ששליחיהם הביאו אליהם אותות בהירים, אך הם לא האמינו, וכך עמול לאנשים הכופרים המכחשים.

14 אז עשינו אתכם כיורשיהם בארץ, למען נראה כיצד תתנהגו.

15 כאשר אותותינו הברורים נקראים בפניהם, אלה שאינם מאמינים בפגישה עמנו (ביום הדין) אומרים: “הבא לנו קוראן אחר או החליף אותו”, אמור: “אין ביכולתי להחליף אותו על דעת עצמי. אני אתנהג רק לפי מה שהושרה לי, ואני ירא שאם לא אציית לריבוני אקבל את העונש של היום העצום (יום הדין)”.

16 אמור: “לו רצה אללה, לא הייתי קורא אותו (הקוראן) בפניכם, והוא לא היה מביא אותו לידיעתכם. וכבר שהיתי זמן רב בינכם מלפניו, האם לא תשכילו להביו?”

17 ומי חוטא יותר ממי שבודה שקרים על אללה או מכחיש את אותותיו? אכן לא יצליחו הכופרים המכחשים,

18 והם עובדים מלבד אללה (אלילים) אשר לא יזיקו להם או יועילו להם, ואומרים: “אלה ימליצו עלינו בפני אללה”. אמור: “האם אתם מודיעים לאללה מה שהוא אינו יודע בשמים ובארץ? ישתבח שמו ויתרומם מעל השותפים (אשר מייחסים לו)!”

19 ולו היו האנשים אומה אחת, כי אז היו נחלקים ביניהם, ולולא החלטה קודמת של ריבונך, היה נשפט ביניהם אודות מה שנחלקו בו (באמונה).

20 ואומרים: “למה לא הורד אליו אות מריבוע?” אמור: “כי אכן הנסתר הוא אצל אללה, אז חכו(להחלטת אללה), גם אני מחכה עמכם”.

21 וכאשר נעניק לבני האדם (המשתפים) רחמים אחרי צרה שפגעה בהם, הם זוממים נגד אותותינו. אמור: אללה מהיר יותר במזימותיו נגדכם, ושליחינו (המלאכים) רושמים את מזימתכם.

22 הוא המסיע אתכם ביבשה ובים, ולפעמים קורה כשאתם נמצאים בספינות השטות עם רוח טובה והייתם שמחים בה, והנה תבוא עליהן רוח סערה והגלים יעלו אליהם מכל עבר וחשבו כי הם הולכים לאיבוד, התפללו (וביקשו) אל אללה במסירות אמתית: “אם תציל אותנו מהצרה הזאת נהיה אסירי תודה לך על חסדך”,

23 ואולם לאחר שהציל אותם, הנה הם התחילו לקפח בארץ בלא צדק, תוצאת הקיפוח שלכם תחול עליכם (ביום הדין), מה שאתם עושים זה רק התענוג של העולם הזה, לבסוף תושבו אלינו, ואז נודיע לכם על מה שהייתם עושים.

24 אמנם משל חיי העולם הזה דומים למים אשר אנו מורידים מן השמים, ואשר משקים את צמח הארץ, אשר יהיה למאכל האדם והבהמה. וכאשר הארץ מתקשטת בצמחים, ויושביה חושבים שהם משתלטים עליה, ואז באה פקודתנו בחשיכת הלילה או לאור היום ונהפכה לשדה יבש, כאילו מעולם לא צמחה. כך נבהיר את האותות לאנשים אשר חושבים.

25 ואללה מזמין אל משכנות השלום (גו עדן), ומדריך את מי שהוא רוצה בדרך הישר.

26 אללה מעניק את הטוב לעושי הטוב (בעולם הזה) ועוד יותר, ואת פניהם לא יכסה אבק ולא השפלה, אלה הם אנשי גן העדן אשר יישארו בו לנצח,

27 ולאלה אשר עשו מעשים רעים, העונש על הרעה יהיה רעה כמוה. והשפלה תכסה את פניהם, ולא יהיה להם מגן מפני אללה, ופניהם כאילו כוסו בקרעי אפלה קודרים כלילה, אלה אנשי האש אשר יישארו בה לנצח.

28 ביום אשר נקבץ את כולם יחדיו(יום הדין), אז נאמר למשתפים, עמדו במקומכם אתם ושותפיכם (ששיתפתם עם אללה)! אז נפריד ביניהם, והשותפים (האלילים שעבדו) יאמרו: “לא אותנו עבדתם,

29 ודי באללה כעד בינינו ובינכם, מעולם לא שמנו לב כי עבדתם אותנו”.

30 ואז תישפט כל נפש לפי מעשיה הקודמים (בעולם הזה), ואז יושבו אל אללה, אדונם הצדק, ויתרחקו מהם האלילים שבדו.

31 אמור: “מי מפרנס אתכם מן השמים ומן הארץ, ומי נתן לכם את השמיעה ואת הראיה? ומי מוציא את החי מן המת ואת המת מן החי? ומי מתכנן את הצווים? הם יאמרו: “אללה”, אמור: “האם לא תיראו ממנו?”.

32 כמו כן, אמור: “זה הוא אללה ריבונכם הצדק. ואין דבר מלבד הצדק מלבד התעייה. לכן, כיצד אתם סוסים?”

33 לכן פסיקתו של ריבונך הוכחה כנכונה עד אלה המופקרים, כי הם אינם מאמינים.

34 אמור: “האם אחד (מהאלילים) ששיתפתם אשר יכול להתחיל את הבריאה ואז לברוא אותה מחדש?” אמור: “אללה יתחיל את הברואים ואחר כך יחזירם אליו, אם כן, מדוע תססו (מדרך הצדק אל דרך התעייה)?”

35 אמור: “האם יש בין (האלילים) אשר שיתפתם, שיכול להדריך אל האמת?” אמור: “רק אללה מדריך אל הצדק. לכן, מי שמדריך אל הצדק ראוי מכל שיאמינו בו במקום זה אשר אינו מדריך, אבל זקוק להדרכה? מה לכם?! כיצד אתם שופטים?

36 רובם הולכים אחרי דמיון שווא, ואולם דמיון השווא לא ימלא את מקום הצדק. אללה יודע את אשר יעשו.

37 אי אפשר להביא את הקוראן מכל מקור שהוא מלבד מאללה, כי אללה הוריד אותו כדי לאשר את הספרים שקדמו לו, ויש בו הבהרה למה שהורד בספרים שקדמו לו, אין ספק בו שהוא מעם ריבון העולמים.

38 ואם יאמרו: “הוא (מוחמד) המציא אותו (הקוראן)”. אמור: “הביאו סורה אחת דומה לו, והזמינו(לעזרתכם) את כל מי שאתם יכולים מלבד אללה אם בצדק אתם צודקים”.

39 ואולם הם הכחישו(את הקוראן) לפני שהבינו את תוכנו ולא ידעו את פשרו. כמו כן, הכחישו(את ספריהם) אלה שהיו לפניהם, וראה מה היה סופם של המקפחים.

40 ויש כאלה ביניהם (בני העם של הנביא) שהאמינו בו (בקוראן), ויש כאלה ביניהם שלא האמינו בו. ריבונך מכיר היטב את מפיצי השחיתות.

41 אם הכחישו את דבריך, אמור: “לי מעשיי ולכם מעשיכם, אתם אינכם אחראים למה שאני עושה ואינני אחראי למה שאתם עושים.

42 ויש כאלה ביניהם שמקשיבים לך, האם תוכל להשמיע לחירשים על אף שהם לא יבינו?

43 ויש כאלה ביניהם שמסתכלים בך(אך אינם רואים את סימני הנבואה שאללה נתן לך), האם תוכל להדריך את העיוורים על אף שהם אינם רואים?

44 אללה אינו מקפח את האנשים בכלום, אך הם מקפחים את עצמם.

45 וביום שיקבץ אותם ירגישו כאילו נשארו (בעולם הזה) רק שעה אחת, ויכירו זה את זה (לזמן קצר מאוד). אלה שלא האמינו במפגש עם אללה ולא הלכו בדרך הישר, אכן יהיו המפסידים.

46 בין אם נראה לך חלק מהעונש שהכנו להם ובין אם תמות לפני כן, לבסוף הם יושבו אלינו. אללה הוא עד לאשר יעשו(בעולם הזה).

47 לכל אומה אנו שולחים שליח, ולאחר שהוא בא אליהם, הם יישפטו (ביום הדין) בצדק ולא יקופחו.

48 והם (הכופרים) אומרים: “מתי יתגשם האיום הזה (יום הדין) אם בצדק אתם צודקים?

49 אמור: ״ אין ביכולתי להסיר רעה מעצמי או להביא טובה לעצמי בלי הרצון של אללה. לכל אומה נקבע זמן הקץ, וכשיגיע זמנם (למות) לא יוכלו לדחותו אף בשעה ולא להקדימו”.

50 אמור: “איך תרגישו אם יבוא עליכם עונשו באישון לילה או באור יום? ומה הכופרים רוצים בזה שהם מבקשים להחישו?

51 וכאשר (יום הדין) יבוא במפתיע תאמינו בו? אף שכבר דרשתם שיגיע בהקדם?

52 אז יאמר לאלה אשר קיפחו: “טעמו את העונש הנצחי, האם אין זה הגמול הראוי לרע שעשיתם ?

53 ומבקשים לשאול אותך: “האם הוא אמת?” אמור: “כן, בריבוני! צדק הוא, ואתם לא תוכלו להימלט (מהעונש של אללה)”.

54 ואם היה לכל נפש אשר קיפחה כל אשר בארץ, היא תפדה בו את עצמה (ביום הדין). וכאשר הם יראו את העונש, הם יתחרטו בסתר, ואז יוחל עליהם משפט צדק והם לא יקופחו.

55 רק לאללה כל אשר בשמים ובארץ. והבטחת אללה צדק היא, ואולם רובם אינם יודעים.

56 הוא (אללה) מחייה וממית ואליו תושבו.

57 הוי, האנשים! כבר באה לכם הספה (הקוראן) מריבונכם, ובה רפואה ללב, והדרכה, ורחמים למאמינים.

58 אמור: בחסד של אללה וברחמיו, בזאת ישמחו, כי הוא טוב יותר מכל אשר הם אוספים.

59 אמור: “הראיתם מה הוריד אללה לכם כפרנסה, אולם אתם עשיתם חלק ממנו אסור וחלק מורשה? האם אללה הרשה לכם זאת, או שאתם משקרים בשם אללה?

60 ומה דעתם של אלה המשקרים בשם אללה כי יקרה להם ביום תחיית-המתים? אללה מעניק חסד לאנשים, אך רובם אינם מכירים תודה.

61 אין דבר שתעסוק בו, או קריאה שתקרא בקוראן, או כל מעשה שתעשו מבלי שנהיה עדים לו כשהתחילו לעסוק בו. אין דבר שייחבא מריבונך ולו כמשקל גרעין, בארץ או בשמים, או קטן או גדול, והכול נרשם בספר ברור.

62 אך, אכן הנאמנים לאללה, לא יהיה חשש לגורלם והם לא ייעצבו,

63 אלה אשר האמינו והיו יראים,

64 להם הבשורה בחיי העולם הזה ובעולם הבא. אין החלפה לדברי אללה, וזוהי הזכייה העצומה.

65 אל יעציבו אותך דבריהם. אכן הכוח העצום כולו שייך לאללה כולו, והוא הכול שומע והכול יודע.

66 כל אשר בשמים ואשר בארץ שייך לאללה, והם אינם אלה אשר עובדים משהו מלבד אללה, משתפים (עבודה זרה), הם הולכים אחרי דמיון שווא, והם משקרים אודות מה שהם מיחסים (לאללה).

67 הוא (אללה) אשר עשה לכם את הלילה חשוך למנוחתכם, ואת היום מאיר למען תראו לאורו, ויש בכל זה אותות לאנשים אשר שומעים.

68 הם אומרים שלקח אללה לעצמו בן. ישתבח שמו! הוא הבלתי זקוק לדבר, כי לו כל מה שבשמים ובארץ, האם יש לכם הוכחה לזה? האם תאמרו על אללה מה שאינכם יודעים?

69 אמור, אלה המייצרים שקרים על אללה לעולם לא יצליחו.

70 הנאה קצרה בעולם הזה, ואחר כך יושבו אלינו, ונתן להם לטעום את העונש החזק על מה שהיו כופרים

71 וספר להם על נוח כשאמר לבני עמו: “הוי, בני עמי! אם נוכחותי בינכם וזה שאני מזכיר לכם את אותות אללה (מעליבה אתכם), דעו שאני סומך על אללה. החליטו בינכם מה שאתם יכולים לעשות, אתם ואשר צירפתם לאללה, והכריזו את מה שאתם זוממים, אז הביאו את הקץ שלי ואל תתנו לי הזדמנות.

72 ואם אתם תדחו את (שליחותי), זכרו שאני לא ביקשתי מכם שכר, כי גמולי הוא מאללה, וצוויתי להיות מן המוסלמים (המתמסרים לאללה).

73 אך הם התנגדו לו, ואנו חילצנו אותו ואת כל אשר היו עמו באונייה, ועשינו אותם כמחליפים, הטבענו את אלה אשר כפרו אותותינו. ראה מה היה סופם של המוזהרים.

74 אז שלחנו אחריו (נוח) שליחים לבני עמים אחרים, והם הביאו להם אותות בהירים, אך הם לא האמינו במה שכפרו בו מקודם. כך אנו אוטמים את הלבבות של אלה אשר עברו את הגבולות.

75 אז שלחנו אחריהם (השליחים) את משה ואהרון עם אותותינו אל פרעה ונכבדי עמו, אך הם התייהרו והיו אנשים פושעים.

76 וכאשר בא אליהם הצדק מאתנו, אמרו: ״ אכן זה בוודאי קסם ברור”.

77 אמר משה: “האומרים אתם את הצדק כאשר בא אליכם, קסם הוא זה?” והקוסמים לעולם לא יצליחו.

78 הם (פרעה ואנשיו) אמרו למשה: “האם באת אלינו להעבירנו מהדת של אבותינו למען יהיה לכם השלטון בארץ? אנו לא נאמץ לכם!”

79 ואמר פרעה: “הביאו אלי כל קוסם מאומן”.

80 וכאשר באו הקוסמים, אמר להם משה: ״ הטילו את אשר אתם רוצים להטיל!”

81 וכאשר הטילו(את מטותיהם וחבליהם), אמר להם משה: “מה שעשיתם הוא מעשה קסמים, ואללה יבטלו. אללה לא ייתן למעשה של מפיצי השחיתות להצליח.

82 אללה מאשר את הצדק בדבריו על אפם וחמתם של הכופרים המכחשים.

83 ולא האמינו למשה אלא רק מעטים מבני עמו, כי פחדו שפרעה ושותפיו יענישו אותם ופרעה התנשא בארץ ועבר כל גבול, ואכן הוא מהמופקרים.

84 ואמר משה: “הוי בני עמי! אם אתם מאמינים באללה, אז סמכו רק עליו, אם אכן אתם מוסלמים (מתמסרים לו)”

85 והם אמרו: “אנו סומכים על אללה ריבוננו! אל תעשה אותנו מבחן לאנשים המקפחים,

86 והצילנו ברחמיך מן האנשים הכופרים”.

87 וציווינו על משה ואחיו: “כי הקימו לבני עמכם במצרים בתים, ועשו אותם למקומות אשר פונים אליהם, וקיימו את התפילה ובשר(טובות) למאמינים.”

88 ואמר משה: “ריבוננו! אתה הענקת לפרעה ולאנשיו רכוש כספים בחיי העולם הזה. ריבוננו! הם משתמשים בו להתעות אנשים מדרכך. ריבוננו! הכחד את כספיהם ואטום את לבבם ולא יאמינו עד אשר יראו את העונש הכואב”

89 אמר: “תפילתכם נענתה, לכן התיישרו, ואל תלכו בשביל של אלה שאינם יודעים”.

90 והעברנו את בני ישראל את הים, ופרעה וגדודיו רדפו אחריהם בזדון ואיבה, וכאשר עמד פרעה לטבוע, אמר: “אני מאמין שאין אלוה מלבד האל שבני ישראל מאמינים בו, ואני מן המוסלמים (המתמסרים) לו”

91 אז נאמר לו: “רק עכשיו? וכבר מרדת מקודם והיית ממפיצי השחיתות.

92 אז היום נציל רק את גווייתך למען תהיה אות לבאים אחריך. אך רוב האנשים מאותותינו מתעלמים.

93 וכבר הושבנו את בני ישראל במושב בטוח, ופרנסנו אותם מכל טוב , והם לא נחלקו ביניהם אלא אחרי שהוענק להם הידע. ריבונך ישפוט ביניהם ביום תחיית-המתים במה שנחלקו בו.

94 אם יש לך ספק כל שהוא בנוגע למה שהורד אליך (מהעניין הזה), שאל את אלה שקראו את הספר (התורה והבשורה) לפניך. כבר בא אליך הצדק מריבונך, לכן, אל תהיה מן הספקנים,

95 ואל תהיה מאלה אשר מתכחשים לאותות אללה, כי אז תהיה מן המפסידים.

96 אלה אשר מילתו של אללה יצאה נגדם, לעולם לא יאמינו.

97 ולו הגיע אליהם כל אות, (לא יאמינו) עד שיראו את העונש הכואב

98 הן, לולא הייתה עיר שהאמינה, ואמונתה הועילה לה, כמו בני עמו של יונה, כאשר האמינו, הסרנו מעליהם את עונש הקלון בעולם הזה, ונתנו להם להתענג עד מועד שנקבע.

99 ולו רצה ריבונך היו מאמינים כל השוכנים בארץ, אך האם תכפה על האנשים להיות מאמינים?

100 אין נפש שתוכל להאמין אלא ברשותו של אללה, והוא ימלא בספק את אלה אשר לא ישכילו להבין.

101 אמור: “התבוננו בכל מה שיש בשמים ובארץ, אך האותות והאזהרות לא יעזרו לאנשים שאינם מאמינים.

102 האם הם מחכים לימים (של עונש) כמו הימים של אלה שעברו לפניהם. אמור: “חכו! ואני מחכה בין המחכים עמכם”,

103 לאחר מכן, אנו נציל את שליחינו ואת המאמינים, כי עשינו זאת כחובה עלינו להציל את המאמינים.

104 אמור: ״ הוי האנשים! אם יש לכם ספק כל שהוא כלפי הדתי, איני עובד את אלה אשר תעבדו מלבד אללה, כי רק את אללה אשר ימיתכם אני אעבוד, וצוותי להיות מן המאמינים”.

105 והפנה את פניך לדת, ואל תהיה מן המשתפים (עבודה זרה),

106 ואל תתפלל, מלבד אללה, לאשר לא יעזור ולא יזיק לך. ואם תעשה כן, אז אכן הנך מן המקפחים (את עצמם)

107 ואם יביא אללה עליך צרה, אין מישהו שיכול להסיר אותה מלבדו, ואם ירצה לגמול לך חסד, לא יוכל איש לעצור את חסדו, הוא יעניק את חסדו לאשר ירצה מבין עבדיו. והוא הסלחן הרחום.

108 אמור: ״ הוי, האנשים! כבר בא אליכם הצדק (הקוראן) מריבונכם, לכן, מי שמקבל את ההדרכה, הוא מקבל אותה בשביל עצמו, ומי שיתעה, הוא יתעה רק את עצמו. ואין אני אחראי למה שיקרה לכם”.

109 לך בעקבות מה שהתגלה אליך, וחכה בסבלנות עד אשר ישפוט אללה, כי הוא הטוב שבשופטים.

1 אליף.לאם.רא זה הוא הספר (הקוראן) אשר אותותיו מדויקים ופורשו מאת חכם בקי

2 כדי שלא תעבדו אלא את אללה. אני (הנביא) נשלחתי אליכם כדי להזהיר אתכם ולבשר לכם.

3 ובקשו סליחה וכפרה מריבונכם, ואז שובו אליו. והוא יעניק לכם מנעמים עד מועד שנקבע, ויעניק חסד למי שראוי לו. אך אם תססו, חושש אני לכם מפני העונש של היום הגדול (יום הדין),

4 לבסוף תושבו אל אללה, והוא הכול-יכול.

5 כי הם מתאמצים כדי להסתיר ממנו את עצמם. האם הם אינם יודעים שכשהם מכסים בחוזקה את עצמם בבגדיהם, הוא יודע את אשר יסתירו או יגלו? כי אללה יודע את כול אשר בלבבות.

6 אין כל נפש חיה בארץ אלא שמאת אללה מתפרנסת, והוא יודע את משכנה כשהיא חיה, ויודע את מקום מותה, כי הכול (כתוב ומפורט) בספר ברור

7 והוא אשר ברא את השמים ואת הארץ בשישה ימים, כשכס המלכות היה מעל המים, למען יבחן אתכם מי בכם מיטיב לעשות. ואם תאמר, שלאחר המוות תקומו לתחייה, אלה אשר כפרו יאמרו: “אין זה אלא קסם גלוי ״.

8 ואם אנו מאחרים את העונש מהם עד לזמן מסוים, יאמרו: “מה מעכב אותו?” אולם ביום שיבוא עליהם העונש, לא יידחה יותר, ומה שזלזלו בו יקיף אותם.

9 אם נעניק לבן אנוש מרחמינו, ואז נסיר זאת מעליו, הוא מתייאש וכפוי-טובה,

10 אך אם נעניק לו מחסדינו לאחר מצוקה שפגעה בו, הוא אומר: “חלפו הרעות מעליי”, ויהיה שחצן ומתגאה בעצמו.

11 מלבד אלה אשר התאזרו בסבלנות ועשו את הטוב, להם שמורה סליחה וגמול גדול.

12 אולי אתה חושב שיחדל חלק ממה שהושרה אליך (כדי להקל עליהם), וצר לך על כך שיאמרו: “למה לא הורד לו אוצר ולא בא עמו מלאך?”, (אך) אתה רק מזהיר, ואללה אחראי לכל דבר.

13 ואולי יגידו: “הוא בדה אותו(הקוראן)”, אמור: “הביאו עשר סורות בדויות כמוהו, והזמינו לעזרתכם את כל אשר תוכלו מלבד אללה, אם אתם אכן צודקים”.

14 ואז אם לא ישיבו לכם, דעו, כי הוא (הקוראן) הורד בידיעת אללה, וכי אין אלוה מלבדו,(אחרי כל זה), האם לא תהיו מוסלמים (מתמסרים)?

15 מי אשר שואף לחיי העולם הזה וקישוטיו, עמול להם לפי מעשיהם בעולם הזה ולא יקופחו,

16 אלה הם אשר דבר לא יהיה להם בעולם הבא מלבד אש הגיהינום, וכל מה שעשו בעולם הזה ייפסל, ולא יהיה ערך למה שעשו.

17 האם אפשר להשוות אותם למי שיש בידו הוכחה ברורה מאת ריבונו(הקוראן), ולצדו עומד עד, ולפניו ספרו של משה כמדריך ורחמים לאנשים אשר האמינו בזה? אך לאלה אשר כפרו בזה מובטחת האש. על כן אל יהיה לך ספק בו, כי הוא הצדק מעם ריבונך, ואולם רוב האנשים לא האמינו.

18 ומי מקפח יותר מזה הבודה על אללה שקר? אלה יועמדו ביום הדין בפני ריבונם, והעדים יכריזו: “הנה הם אלה אשר המציאו שקר על ריבונם. אכן, קללת אללה על המקפחים”,

19 אלה אשר מנעו אנשים מללכת בשביל של אללה, ורצו שהשביל יהיה עקום, והם אשר כפרו בעולם הבא

20 כל אלה לא יוכלו להימלט ממנו (אללה) בארץ, ואין להם אדונים מלבד אללה, העונש שלהם יוכפל. הם לא יכלו לשמוע(את הקוראן) ולא יכלו לראות (אותות אללה),

21 הם אלה אשר הפסידו את עצמם, ואבד להם זה אשר בדו,

22 אין ספק שבעולם הבא יהיו הם המפסידים ביותר.

23 אלה אשר האמינו והעושים את הטובות והנכנעים בפני ריבונם, אלה הם שוכני גן העדן, ולנצח יהיו בו.

24 משלם של שני הצדדים (הכופרים והמאמינים), כמו עיוור וחירש (מצד אחד), ושומע (מצד אחר). האם הם שווים זה לזה? הלא תבינו?

25 וכבר שלחנו את נוח אל בני עמו (הוא אמר להם): “אני מזהיר אתכם בלשון ברורה,

26 אל תעבדו אלא את אללה, (ואם לא) אני מפחד שתקבלו עונש כואב ״.

27 אמרו אלה אשר כפרו מבין מנהיגי בני עמו: “אנו רואים שאתה בן אדם כמונו, ואנו רואים כי הלכו בעקבותיך רק העלובים בינינו וחסרי הדעת, ואיננו רואים בכם שום יתרון עלינו ואנו חושבים שאתם משקרים.

28 (נוח אמר), “הוי, בני עמי! מה תאמרו אם יש לי הוכחה ברורה מריבוני, והעניק לי רחמים מאתו שנסתרו מכם, האם חושבים אתם שנכפה אותה עליכם ואתם בה מואסים?

29 ”הוי, בני עמי! איני דורש מכם הון בעד שליחותי, כי שכרי מאללה, לכן לא אגרש מלפני את אלה שהאמינו שהם עומדים לפגוש את ריבונם. אני רואה שאתם אנשים בורים.

30 והוי, בני עמי! מי יעזור לי בפני אללה אם אני אגרש אותם מלפני? האם לא תזכרו?

31 ואין אני אומר לכם כי בידי אוצרות אללה, ואינני יודע את הנסתר, ואין אני אומר כי מלאך אני, ואיני אומר על אלה שתבוזו להם כי אללה לא יעניק להם כל טובה. אללה יודע מה שבנפשותיהם. (ואם זאת אעשה), אני אז אהיה מן המקפחים.

32 הם אמרו לו: ״ הוי, נוח! התנצחת עמנו והרבית להתנצח, הבא עלינו(את העונש) את שאיימת בו אם אתה צודק”.

33 אמר: “אללה יביא אותו עליכם אם ירצה, ואין אתם יכולים לברוח מרצונו,

34 ולא תועיל לכם עצתי, אם אללה יחליט לאפשר לכם לתעות בדרך, הוא ריבונכם ואליו (כולם) חוזרים”.

35 או שמא אומרים: “הוא בדה אותו”, אמור: “אם בדיתי אותו, הרי רק עלי האחריות לחטאי, אך אני חף מחטאיכם”.

36 והושרה לנוח: “מלבד אלה שכבר האמינו, לא יאמין עוד אף אחד מבני עמך, לכן אל תצטער על מעשיהם.

37 אז בנה את האונייה בהשגחתנו והשראתנו, ואל תבקש ממני לסלוח לאלה אשר קיפחו, כי הם אכן מוטבעים”

38 וכאשר היה נוח בונה את האונייה, וכשמנהיגים מבני עמו עברו על- פניו הם זלזלו בו, הוא אמר: “כשם שאתם מזלזלים בנו, גם אנו מזלזלים בכם כפי שאתם מזלזלים (בנו),

39 ואתם עומדים לדעת על מי יבוא העונש המשפיל, ועל מי יחול העונש הנצחי”.

40 וכאשר באה פקודתנו ומים התחילו להגיח מהתנור, אמרנו(לנוח: “קח אתך אל האונייה זוג מכל מין יחד עם בני ביתך, פרס לאלה שכבר נחרץ גורלם- ואת כל המאמינים”. אך רק מעטים אלה אשר האמינו אתו.

41 (נוח): “עלו אל האונייה, בשם אללה היא תפליג ותעגון, כי ריבוני אכן הוא הסולח והרחום”.

42 ובהיות האונייה מהלכת בין גלים גבוהים כהרים, קרא נוח אל אחד מבניו, שלא הצטרף אליהם: “הוי בני! הצטרף אלינו ואל תהיה עם הכופרים”.

43 אמר (הבן): “אני אמצא מחסה בהר שיגן עליי מפני המים”. אמר (נוח): “אין מגן היום מן הפסיקה של אללה, אלא רק למי שאללה ירחם עליו”, ואז הפרידו ביניהם הגלים, והיה (בנו) בין הטובעים.

44 ואז נאמר: “אדמה! ספגי את המים שלך! שמיים! הפסיקו את הגשם!”, אז פחתו המים והעניין נגמר, (והאונניה) עגנה על הר אל-ג'ודי, ואז נאמר: “אבדו הכופרים!”

45 וקרא נוח אל ריבונו, ואמר: “ריבוני! בני הוא מבני משפחתי, והבטחתך (להציל אותי ובני משפחתי) צדק היא ואתה הטוב בין השופטים”

46 אמר (אללה), “הוי נוח, אין הוא מבני משפחתך, כי זה מעשה שאינו טוב . לכן, אל תשאל אותי מה שאין לך ידיעה עליו, אני מזהיר אותך שלא להיות בין הנבערים”.

47 אמר (נוח): “ריבוני! אני מבקש מחסה אצלך מפני שאשאל אותך על אשר לא אדע, ואם לא תסלח לי ותרחם עלי אהיה גם אני מן המפסידים”

48 אז נאמר: “הוי, נוח! לך לשלום! ברכותינו יהיו עליך ועל האומות אשר אתך. אך, לאומות (אחרות) ניתן הנאה רק לזמן מה, ולאחר מכן ננחית עליהן עונש כואב”.

49 אלה סיפורי העבר הנסתר, אשר לא ידעתם עליו אתה ובני עמך לפני זה, לכן התאזר בסבלנות, כי העתיד שייך ליראי אללה.

50 ואל בני עאד שלחנו את (הנביא) הוד אחיהם, והוא אמר להם: ״ הוי, בני עמי! עבדו את אללה, כי אין לכם אלוה מלבדו, וכי בכפירה שלכם אתם רק משקרים!

51 והוי, בני עמי! אין אני דורש מכם גמול (על המסר שאני מעביר לכם), אכן שכרי נמצא אצל מי שברא אותי, הלא תשכילו להביו?

52 והוי, בני עמי! בקשו סליחה מריבונכם והתחרטו בפניו בכנות, ואז יוריד לכם מן השמים גשמי ברכה ויוסיף לכם כוח על כוחכם, ואל תתרחקו ותהיו כופרים מכחשים!”.

53 אמרו: “הוי הוד! לא הבאת לנו כל הוכחה ברורה, לכן, איננו נוטשים את (עבודת) אלילינו כפי שאתה רוצה, ואיננו מאמינים לך!

54 אנחנו רק יכולים להגיד שייתכן שאחד מאלילינו גרם לך להשתגע”. הוד אמר: “אללה הוא העד שלי, והיו עדים גם אתם שאני מתנער מאשר אתם משתפים,

55 מלבדו. לכן, התנכלו לי כרצונכם, ואל תתנו לי שהות.

56 אני סומך על אללה, ריבוני וריבונכם, שאין ברוא אחד בעולם אשר בו הוא אינו שולט. ריבוני מוביל אל הדרך הישר.

57 ואם תתרחקו - אני כבר מסרתי לכם את אשר נשלחתי להביא אליכם, ריבוני יחליף אתכם באנשים אחרים מבלי שתוכלו להפריע לו בכלום. אכן, ריבוני שומר על כל דבר.

58 וכאשר באה פסיקתנו(להעניש אותם), חילצנו ברחמינו את (הנביא) הוד ואת כל אלה אשר האמינו עמו וחילצנו אותם מן העונש הכבד.

59 והנה, (בני שבט) עאד כפרו באותות ריבונם ולא צייתו לשליחיו, וצייתו לצו כל עריץ וקשה עורף,

60 לכן, רדפה אותם קללה בעולם הזה, וביום תחיית-המתים (מחכה להם עונש כבד), אכן (בני שבט) עאד כפרו בריבונם. אין יותר רחוקים מעאד, השבט של הוד

61 ואל(בני עם) ת'מוד (שלחנו) את אחיהם צאלח. והוא אמר: ״ הוי בני עמי! עבדו את אללה, שאין לכם אלוה מלבדו, הוא ברא אתכם מן האדמה, ונתן לכם לחיות בה. לכן בקשו את סליחתו ושובו אליו, כי ריבוני קרוב ועונה (למתפללים אליו)”.

62 אמרו, “הוי, סאלח! כבר היית בקרבנו איש חכם ויציב לפני זה, האם אתה אוסר עלינו לעבוד את אשר עבדו אבותינו? יש לנו ספק גדול באשר אתה קורא לנו להאמין בו”

63 אמר: " הוי, בני עמי! הגידו לי: אם יש בידי הוכחה ברורה מריבוני, והוא העניק לי רחמים ממנו, מי יעזור לי נגד אללה אם לא אעשה כמצוותו? אתם רק תוסיפו לאבדון שלי.

64 והוי, בני עמי! הנה נאקה של אללה לאות לכם. תנו לה לרעות כרצונה באדמת אללה, ואל תפגעו בה לרעה, אחרת יפגע בכם עונש (כבד) וקרוב!”

65 אך, הם שחטו אותה. ואז אמר: “תיהנו מהחיים שלכם רק לעוד שלושה ימים, אני מבטיח לכם שההזהרה הזאת לא הייתה לשווא”.

66 וכאשר באה פסיקתנו (להעניש אותם), חילצנו את צאלח ואת כל אלה שהאמינו עמו מהשפלת אותו היום. וריבונך הוא החזק והעזוז.

67 והצווחה נחתה על אלה אשר קיפחו, ואז נהיו לגופות של מתים אשר מוטלים בבתיהם,

68 כאילו מעולם לא היו בחיים. בני ת'מוד כפרו בריבונם! ולכן, אבדו בני שבט ת'מוד

69 שליחינו (המלאכים) באו לאברהם עם הבשורות. הם בירכו אותו לשלום, והוא בירך אותם לשלום, ואז הוא מיהר להביא להם עגל שמן צלוי,

70 וכאשר ראה שידיהם לא נוגעות בו (באוכל), הופתע מהם והחל לפחד מהם. אבל, הם אמרו לו: “אל תפחד! אנו(מלאכים) נשלחנו אל העם של (הנביא) לוט”

71 אך, אשתו שהייתה עומדת בקרבתם (ושמעה את מה שהם אומרים), צחקה כאשר הם בישרו לה על הולדת יצחק (מפני שהיא הייתה עקרה), ואחרי יצחק את יעקוב

72 היא אמרה: “אוי לי! כיצד אלד אם גם אני וגם בעלי באים בימים? בצדק זה דבר מוזר!

73 הם אמרו (המלאכים): “האם יש משהו בלתי אפשרי עבור אללה? רחמי אללה וברכותיו עליכם בני הבית, כי הוא (אללה) מהולל ורב-תפארת”.

74 וכאשר נרגע אברהם וניתנה לו הבשורה, הוא המשיך להתנצח עמנו אודות בני עמו של לוט.

75 כי אברהם היה סבלן, ומרבה להתפלל אל אללה, ותמיד פונה לאללה.

76 הוי, אברהם! עזוב את זה! הנה כבר הגיעה החלטת ריבונך, והעונש מגיע אליהם, ואין לעצור אותו.

77 בבואם של שליחינו(המלאכים) אל (הנביא) לוט, בואם היה קשה בעיניו, והיה עליו למעמסה, ואמר: “זה הוא יום קשה”.

78 האנשים מבני עמו באו אליו במהירות, והם היו עושים את הרע, אמר להם: ״ הוי בני עמי! הנה בנותיי! הן טהורות יותר עבורכם. יראו את אללה ואל תמיסו עליי קלון ב(התקפת) אורחיי, האין בכם איש שהולך בדרך הישר?”

79 אמרו: “אתה כבר יודע כי אין לנו רצון על בנותיך, ואתה יודע מה רצוננו”.

80 לוט אמר: ״ אם רק היה לי הכוח לעצור אתכם או אם יכולתי להיעזר בבעל כוח חזק!”

81 אמרו: “הוי, לוט! אנו שליחי ריבונך, אינם יכולים להגיע אליך! הוצא את בני ביתך בלילה הזה, ואל יביס אחד מכם לאחור, פרס לאשתך, אשר יקרה לה מה שיקרה לאחרים. המועד שלהם הוא בבוקר, האין הבוקר קרוב?”.

82 וכאשר ניתן צוונו נגדם, הפכנו את (העיר הזאת) על פיה: מה שעליה אל תחתיה, והורדנו עליה צרורות של אבנים מעופרת,

83 אשר מסומנות לפי (הוראות) ריבונך. אכן, עונשם של המקפחים לא היה רחוק (מהם)!

84 ואל בני מדין שלחנו את (הנביא) שועיב אחיהם. אמר ״הוי, בני עמי! עיבדו את אללה, כי אין לכם אלוה אחר מלבדו, ואל תרמו במידה ובמשקל, אני רואה כי המצב שלכם הוא טוב , אך אני מפחד כי יבוא עליכם העונש המקיף.

85 הוי, בני עמי! היו אמינים במידות ובמשקלים ואל תפחיתו לאנשים מן המגיע להם, ואל תפיצו שחיתות בארץ.

86 מה שאללה התיר לכם (מהרווח שמגיע לכם) זה מה שהכי טוב עבורכם, אם אתם אכן מאמינים אמתיים. אך אינני אחראי למה שתעשו.

87 אמרו: ״ הוי, שועיב! האם תפילתך מצווה עליך לדרוש מאתנו שנעזוב את אשר עבדו אבותינו, וכי נפסיק לעשות ברכושנו כרצוננו? (והוסיפו בזלזול), האם אתה היחיד בינינו אשר הוא סבלן והולך בדרך הישר?”

88 אמר (שועיב): “הוי, בני עמי! מה תגידו: אם יש לי הוכחה ברורה מריבוני, וגם העניק לי פרנסה טובה מאתו. אינני מבקש להרשות לעצמי את אשר אני מונע מכם לעשות, אלא לתקן במידת האפשר. ולא אצליח אלא רק ב(סיוע) אללה שעליו אני סומך ואליו אני פונה (לעזרה)

89 והוי, בני עמי! אל תתנו להתנגדות שלכם אליי להביא עליכם אסון כאסון שנפל על בני עמו של (הנביא) נוח, או על בני עמו של (הנביא) הוד, או על בני עמו של (הנביא) צאלח, ונוסף לכל זה אנשי (הנביא) לוט אינם רחוקים מכם.

90 בקשו סליחה מריבונכם, ופנו אליו בחרטה, כי ריבוני רחום וחומל.

91 אמרו: “הוי, שועיב! אין אנו מבינים הרבה ממה שאתה אומר. ואנו רואים שאין לך שום כוח עלינו, ולולא בני משפחתך היינו רוגמים אותך באבנים, ואין לך ערך וכבוד בעינינו.”

92 אמר (שועיב): ״ הוי, בני עמי האם בני משפחתי מוערכים בעיניכם יותר מאללה, עד כדי כך שפניתם עורף למה שהוא ציווה אתכם? ריבוני בקי בכל אשר אתם עושים”.

93 "הוי, בני עמי! המשיכו לעשות מה שאתם עושים, וגם אני אעשה כרצוני, אך סופכם שתדעו על מי יבוא עונש משפיל ומי הוא הכוזב. חכו וראו מה יקרה לכם, וגם אני מחכה אתכם".

94 וכאשר נחת עליהם העונש, חילצנו את (הנביא) שועיב ואת אלה אשר האמינו אתו, ברחמנות מאתנו. אך אלה אשר קיפחו, נחתה עליהם הצווחה, ואז נהיו לגופות של מתים אשר מוטלים בבתיהם.

95 (והושמדו) כמו שמעולם לא חיו בבתיהם. האבדון לאנשי עם מדין כפי שאבדו בני העם ת'מוד.

96 וכבר שלחנו את משה עם אותותינו ועם הוכחה ברורה,

97 אל פרעה ואנשי שלטונו. אך האנשים הלכו אחרי פקודתו של פרעה, ואין דרכו של פרעה ישרה.

98 (ולכן פרעה) יצעד בראש בני עמו ביום תחיית-המתים ויובילם אל אש הגיהינום. כמה רע המקום אשר אליו הם ייכנסו,

99 וקללה רדפה אותם בעולם הזה, וקללה תרדוף אותם גם ביום תחיית-המתים. כמה נורא מה שהם יקבלו בנוסף למה שקיבלו בעולם הזה.

100 זה אשר סיפרנו על מה שקרה לכמה (אנשי) ערים בעבר, חלק מהם עדיין קיימים וחלק מהם הוכחדו.

101 אך לא אנחנו קיפחנו אותם, אלא הם קיפחו את עצמם. האלילים שאליהם התפללו לא עזרו להם כלל כאשר בוצע הצו של ריבונך. להפך, הם הוסיפו להם עונש על עונשם.

102 כזה הוא העונש של ריבונך כאשר הוא מעניש את אנשי הערים בכפירתם, ועונשו כואב וחזק.

103 בזה יש אות לאלה שפוחדים מעונש העולם הבא, ביום שיקובצו כל האנשים לדין, וביום הזה כולם יהיו נוכחים.

104 ואיננו מאחרים אותו (את יום הדין) רק עד למועד שנקבע.

105 כאשר (יום הדין) יבוא, לא יוכל אדם לדבר בלי לקבל רשות (מאללה), וביניהם יהיו האומללים והמאושרים.

106 אולם, האומללים, הם אלה שיהיו באש הגיהינום, בה ינשפו ויזעקו.

107 לנצח הם יהיו שם, כל עוד יתקיימו השמים והארץ, אלא אם ירצה ריבונך אחרת. כי ריבונך עושה כרצונו.

108 אך, המאושרים הם אלה שיהיו בגן העדן, ולנצח יהיו בו, כל עוד השמים והארץ קיימים, אלא אם ירצה ריבונך אחרת, תהיה זו מתנה שאינה מתכלה.

109 שלא יהיה לך ספק בנוגע למה שאלה עובדים. הם אינם עובדים אלא את מה שעבדו אבותיהם לפניהם. אנחנו בוודאות ניתן להם את כל המגיע להם ואיננו מחסירים.

110 כבר נתנו למשה את הספר, אך היו בין האנשים חילוקי דעות לגביו, ולולא החלטה קודמת מריבונך, היה שופט ביניהם (בעולם הזה), ואכן, הם בספק ברור.

111 ואכן, לכולם ייתן ריבונך את שכרם, כי הוא אשר בקי במה שהם עושים.

112 על כן, היה ישר באשר צווית, עם אלה אשר ביקשו סליחה אתך, ואל תתנשאו, כי אללה רואה את כל אשר תעשו.

113 ואל תבטחו באלה אשר קיפחו, כדי שלא תפגע בכם האש. אז אין לכם אדון (גואל) מלבד אללה, ולא תינצלו.

114 וקיים את התפילה בקצות היום, וחלק מהלילה, כי המעשים הטובים מכפרים על המעשים הרעים. וזו הזכרה לאלה אשר רוצים להיזכר.

115 והתאזר בסבלנות, כי שכרם של עושי הטוב לא ילך לאיבוד אצל אללה.

116 ולא היו בקרב הדורות שקדמו לכם אנשים שהתנגדו למעשים רעים אשר היו בארץ, אלא מעטים מאלה אשר חילצנו מהם, והמשיכו אלה אשר קיפחו במה שהיו מתענגים בו, ולכן, היו פושעים.

117 ולא היה ריבונך מבחיר את הערים בכל חטא, אילו התושבים היו מתקנים את מעשיהם

118 לו רצה ריבונך, היה עושה את כל האנשים אומה אחת, אך הם ימשיכו להיות שונים,

119 מלבד חלק אשר עליהם הוא ריחם לשם כך ריבונך יצר אותם. על כן פסק ריבונך: “למלא את הגיהינום מן השדים והאנשים יחד״.

120 אנחנו חושפים לפניך הכול על קורות שליחינו אשר קדמו לך כדי לחזק את לבך. ובזאת (בסורה זו) בא אליך הצדק והאזהרה והזכרה למאמינים.

121 ואמור לאלה אשר לא האמינו: “עשו כל מה שאתם רוצים, ואנו נעשה כל מה שאנו רוצים,

122 וחכו, גם אנו מחכים”.

123,לאללה שייכים כל נסתרות השמים והארץ, ואליו יושב כלדבר. לכן, עבוד אותו והיסמך עליו, כי ריבונכם אינו מתעלם ממה שאתם עושים.

1 אליף.לאם.רא, אלה הם אותותיו(משפטיו) של הספר הברור(הקוראן).

2 אנו הורדנו אותו קוראן ערבי למען תוכלו להבין אותו.

3 אנו נספר לך את הדברים הטובים ביותר על-ידי מה שגילינו לך מהקוראן הזה, אפילו שלפני זה (לפני הקוראן) היית מאלה אשר אינם יודעים.

4 כאשר יוסף אמר לאביו: “הוי, אבא! אני ראיתי (בחלום) אחד-עשר כוכבים ואת השמש והירח, ראיתי אותם לי סוגדים”

5 אמר: “הוי, בני! אל תספר את אשר חלמת לאחיך כדי שלא יתכננו מזימות עדך. כי השטן הוא אויב גלוי לאנשים.

6 וכך בוחר בך ריבונך ומלמדך לפרש את החלומות שאחרים יראו, וישלים את חסדו עליך ועל משפחת יעקוב, כפי שהשלים את חסדו על אבותיך, אברהם ויצחק לפניך. ואכן ריבונך יודע הכול וחכם מכול.”

7 בסיפור של יוסף ואחיו יש אות (ולקח) לשואלים.

8 וכאשר אמרו: “יוסף ואחיו(בנימין) אהובים על אבינו יותר מאתנו, למרות שאנו הרבים והחזקים. זה ברור שאבינו טועה לחלוטין!

9 (לכן, הבה) נהרוג את יוסף או שנשליך אותו לארץ רחוקה, ואז אהבת אביכם תופנה רק אליכם ונהיה אנשים מצליחים יותר בלעדיו”.

10 אמר אחד מהם: “אל תהרגו את יוסף, והשליכו אותו למעמקי בור, ייתכן שאחת השיירות תמצא אותו, אם בכל זאת רוצים לעשות.

11 אמרת ״הוי, אבינו! מדוע אינך בוטח בנו על (חיי) יוסף? שהרי לסוכתו אנו דואגים.

12 שלח אותו עמנו מחר, הוא ישחק וישמח ואנו נשמור עליו”.

13 אמר (יעקוב): "אני אדאג מאוד אם תיקחו אותו עמכם, ואני מפחד שהזאב יטרוף אותו כשאתם לא תשימו אליו לב”.

14 אמרו: “אם יאכל אותו הזאב בעוד אנו רבים וחזקים, יהיה זה כישלון גדול עבורנו”.

15 וכאשר לקחו אותו, ולאחר שתכננו להשליכו לתוך הבור, אמרנו לו: “עוד תזכיר להם את המעשה הזה בלי שהם ירגישו”.

16 וחזרו אל אביהם בערב בוכים,

17 אמרו: "הוי, אבינו! אנו הלכנו להתחרות בינינו והשארנו את יוסף ליד כלינו, ואז אכל אותו הזאב, אך אתה לא תאמין לנו למרות שאנחנו אומרים את הצדק ״.

18 והביאו את הבגדים של יוסף ועליהם דם מזויף. אמר (יעקוב): “הנפש שלכם הדיחה אתכם לעשות משהו מרושע! אך עליי להיות סבלן, ואללה יעזור לי על אשר תיארתם לי”.

19 והגיעה שיירה, ושלחו אחד מהם לשאוב מים. וכאשר הוא הוריד את הדלי שלו הוא קרא: “איזו בשורה! מצאתי נער בבור!” והם הסתירו אותו בתוך הסחורה שלהם, אך אללה ידע היטב מה הם עושים.

20 ומכרו אותו בעבור סכום זעום, בעבור מטבעות ספורים, וכה מעט הם העריכו אותו.

21 האיש ממצרים אשר קנה אותו אמר לאשתו: “התייחסי אליו בכבוד, כי אולי הוא יועיל לנו או שנאמץ אותו כבננו”. וכך ביססנו את יוסף בארץ, כדי ללמד אותו לפרש אירועים. לאללה יש שלטון על הכול, ואולם רוב האנשים אינם יודעים זאת.

22 וכאשר גדל (יוסף) ונהיה חזק הענקנו לו חכמה ודעת. אכן, כך נגמול למיטיבים

23 זאת (אשת השר הראשי של פרעה) אשר היה בביתה ניסתה לפתות אותו, ונעלה את הדלתות, ואמרה: “בוא אלי”. הוא אמר: “ישמור אותי אללה! אדוניי התייחס אליי בצורה מכובדת, וכי לעולם לא יצליחו המקפחים ״.

24 והיא חשקה בו, ואולי היה חושב להתמסר אליה אלמלא ראה את אות ריבונו. עשינו זאת כדי להרחיק את הרעה ואת התועבה ממנו. כי היה מעבדינו הנאמנים.

25 והוא רץ לקראת הדלת לברוח, אבל היא רצה אחריו לתפוס אותו, ואז היא קרעה את חולצתו מאחור. שניהם מצאו את בעלה מחכה ליד הדלת. אמרה: “מה דינו של מי שרצה לעשות מעשה תועבה עם אשתך, אם לא מאסר או עינוי כואב?”.

26 אמר: “היא ניסתה לפתות אותי”, ועד מבני ביתה העיד: “אם חולצתו קרועה בחלקה הקדמי, הרי היא צודקת והוא מהמשקרים

27 אך אם חולצתו קרועה בחלקה האחורי, הרי היא משקרת והוא מהצודקים”.

28 וכאשר ראה (בעלה) כי חולצתו קרועה מאחור, אמר: ״ זה מהמזימות שלכן, ואכן המזימות שלכן נוראיות.

29 יוסף, אל תשים לב לזה, ואת, בקשי סליחה על חטאייך, מפני שאכן היית מהחוטאים”.

30 ואמרו נשים בעיר: “אשת השר הראשי(של פרעה) חשקה במשרת שלה ורצתה לפתות אותו, אנו רואות שהיא בטעות ותעייה ברורה”

31 וכאשר היא שמעה על דברי הרכילות שלהן, היא הזמינה אותן, והכינה להן מקום ישיבה נוח, ונתנה סכין ביד כל אחת, ואמרה: “צא אליהן”. וכאשר הנשים ראו את יוסף נדהמו מיופי מראהו עד כי חתכו את ידיהן, ואמרו: “ישמרנו אללה! אין זה בן־אדם. אין זה אלא מלאך אציל”.

32 אמרה: “הנה הוא זה אשר גיניתן אותי בגללו. אמנם רציתי לפתות אותו, אך הוא כבש את יצרו. ובכן, אם הוא לא יעשה מה שאני דורשת ממנו, הוא בטוח ייכלא ויושפל”.

33 אמר: “ריבוני! המאסר טוב לי ממה שהן מזמינות אותי לעשות, ואם לא תרחיק ממני את מזימותיהן, אכנע ואהיה בין הנבערים!”.

34 ונענה לו ריבונו, והרחיק ממנו את מזימתן, כי הוא השומע והיודע הכול.

35 ואז, למרות שהם ראו את הסימנים (שהוא חף מפשע), הם החליטו לכלוא אותו לזמן־מה.

36 ונכנסו אתו אל בית-הסוהר שני בחורים צעירים. אמר אחד מהם: “אני ראיתי(בחלומי) שאני סוחט ענבים לעשות יין”, והאחר אמר: ״ אני ראיתי (בחלום) שאני נושא לחם על ראשי ועוף אוכל ממנו ״. (שניהם אמרו): " הודע לנו את פירוש החלום, אנו רואים שאתה מהמיטיבים”.

37 אמר: “כל מזון שנקבע מהאל כחלקכם, באפשרותי להסביר לשניכם את מהותו לפני הגיעו אליכם. זה הוא מה שלימדני ריבוני, כי אני נטשתי את הדת של אנשים אשר אינם מאמינים באללה, והם בעולם הבא אכן כופרים

38 והאמנתי בדת אבותיי, אברהם, יצחק, ויעקוב, ואסור היה לנו לשתף עם אללה אף אליל. זה החסד של אללה עלינו ועל כל האנשים, ואולם רוב האנשים לא יכירו טובה.

39 הוי, חבריי! בכלא, האם עבודת אלילים מפוזרים טובה יותר מעבודת אללה, האחד והכול יכול?

40 מה שאתם עובדים מלבדו אינם אלא שמות שאתם ואביכם קראתם להם בלי כל רשות מאללה. השלטון בידי אללה לבדו, והוא ציווה שלא תעבדו זולתו, זו הדת המדויקת, אך רוב האנשים אינם יודעים.

41 הוי חבריי בכלא, אכן, אחד משניכם עתיד להגיש יין לאדונו, והשני ייצלב והציפורים יאכלו מראשו. כבר נחרץ הדבר אשר שאלתם עליו”.

42 אז אמר לאחד שחשב שהוא יינצל: “הזכר אותי בפני אדונך”. אך השטן גרם לו לשכוח להזכיר אותו בפני אדונו, והוא (יוסף) נשאר בבית-הסוהר למשך כמה שנים.

43 ואמר המלך: “(בחלום) ראיתי שבע פרות שמנות, והנה שבע פרות רזות אוכלות אותן, ושבע שיבולים ירוקות ושבע שיבולים יבשות. הוי, אנשים נכבדים! תנו דעתכם על אשר ראיתי, אם אתם יכולים לפרש חלומות”

44 הם אמרו: “אלה חלומות מבלבלים, ואין אנו יודעים לפרש חלומות כאלה”

45. והאחד מהשניים אשר ניצל, נזכר (ביוסף) אחרי זמן מה, ואמר: “אני אודיע לכם את פשרו, תנו לי ללכת (אל יוסף)”.

46 (אמר לו): “הוי, יוסף הצדיק! מה דעתך על שבע פרות שמנות הנאכלות משבע (פרות) רזות, ושבע שבולים ירוקות לצד שבע שיבולים יבשות. אמור לי כדי שאוכל לחזור לאנשים כדי שידעו”.

47 אמר: “שבע שנים אתם זורעים כרגיל, אך את מה שתקצרו תאחסנו, מלבד כמות קטנה אשר ממנה תאכלו.

48 אחריהן יבואו שבע שנים קשות שתאכלנה (שתצרכו במהלכן) את כל מה שחסכתם פרס לכמות קטנה אשר אותה תשמרו,

49 אז תבוא שנה שבה יירד גשם, ובה יהיה שפע בפרי”.

50 ואמר המלך: “הביאו אותו אליי!”. כאשר בא השליח אל יוסף, אמר יוסף: “חזור אל אדונך ושאל אותו על הנשים אשר חתכו את ידיהן. אכן, ריבוני יודע את מזימותיהן”.

51 אמר: ״ מה הייתה כוונתכן ברכילותכן על יוסף?”, אמרו: “חלילה לנו מאללה! אין אנו יודעות עליו כל רע”. אז אמרה אשת השר הראשי(של פרעה): “עתה ייצא הצדק לאור, אני ניסיתי לפתות אותו, והוא אכן מהצדיקים,

52 ״ כדי שיידע כי לא בגדתי בו בסתר, וכי אללה לא ידריך את תחבולת הבוגדים”

53 ואינני מזכה את עצמי, כי היצר של האדם מדיח אותו לעשות את הרע, פרס לאשר עליו ירחם ריבוני. כי ריבוני הוא הסלחן והרחום.

54 ואמר המלך: “הביאו אותו אליי ואקח אותו לעצמי ״. וכאשר הוא בא, המלך אמר לו: “הנך מהיום תשכון אתנו, ואמין בשבילנו”.

55 אז אמר: ״ מנה אותי אחראי למאגרי הארץ, כי אני שומר מסור ובעל ידע רב”

56 וכך ביססנו את מעמדו של יוסף בארץ, להתהלך בתוכה בכל מקום אשר ירצה, וכך נעניק רחמינו לאשר נרצה ולא נגרע משכרם של המיטיבים,

57 ואולם גמול העולם הבא טוב יותר לאלה אשר האמינו והיו יראים (מאללה).

58 והאחים של יוסף הגיעו והציגו את עצמם לפניו, הוא הכיר אותם, אך הם לא הכירו אותו.

59 אולם לאחר שסיפק להם את צורכיהם, אמר: “הביאו אליי את אחיכם מצד אביכם. הלא תראו כי אני מעניק את המידה במלואה, וכי אני המועדף שבמארחים,

60 ואם לא תביאו אותו אליי, לא תהיה לכם עוד תבואה מאתי ולא תוכלו להגיע אלי יותר”.

61 הם אמרו: “ננסה לשכנע את אביו לשלוח אותו אתנו, ואכן נעשה כמיטב יכולתנו!”

62 ואמר (יוסף) למשרתיו: “שימו את כספם באמתחותיהם למען ימצאוהו בשובם למשפחותיהם, אולי יחזרו”.

63 וכשחזרו אל אביהם הם אמרו: “הוי, אבינו! נמנע המזון מאתנו, על כן לח עמנו את אחינו למען נביא סחורה. ואנו עליו שומרים”.

64 אמר (יעקוב): “האוכל להאמין לכם שתשמרו עליו כשם שהאמנתי לכם שתשמרו על אחיו לפני זה? אללה הוא הטוב שבשומרים והוא הרחום שברחומים”.

65 וכאשר פתחו את אמתחותיהם, והנה מצאו שכספם הוחזר אליהם. והם אמרו: “הוי, אבינו! מה עוד נבקש! הנה כספנו הוחזר אלינו, ונוכל לפרנס את משפחותינו, ונשמור על אחינו, ונקבל משא טוב יותר, מה שהבאנו כעת זה רק מעט.”

66 אמר: “אני לא אשלח אותו אתכם אלא לאחר שתתחייבו בשבועה לפני אללה שתחזירו אותו אליי, אלא אם כן לא תוכלו להגן אפילו על עצמכם”. וכאשר נשבעו לו, אמר: “אללה מפקח על אשר הסכמנו”.

67 ואמר: “הוי, בניי! אל תכנסו משער אחד אלא משערים שונים, אינני יכול לעזור לכם בכלל בפני (גורל) אללה. כי ההחלטה בידו, ועליו אסמוך, ועליו יישענו הנסמכים”.

68 וכאשר נכנסו כפי שאמר להם אביהם, ואכן לא הייתה להם שום יכולת בפני (גורל) אללה. זו הייתה רק משאלה בלב של יעקוב אשר הוא הביע. הוא היה בעל ידע אשר הענקנו לו, אבל רוב האנשים אינם יודעים.

69 כאשר (האחים) נכנסו אל יוסף, הוא קיבץ אליו את אחיו(בנימין), אמר לו: “אכן, אני אחיך, אך אל תצטער על אשר הם היו עושים”.

70 ולאחר שסיפק את צורכיהם במזון, הוא הניח את כוס המשקל באמתחת אחיו. אז כרוז קרא: “אתם אנשי השיירה! גנבים אתם!”.

71 אמרו ופנו אליהם: “ומה אבד לכם?”,

72 אמרו: “אבד לנו הגביע של המלך, ומי שיחזיר אותו יקבל משא של גמל נוסף, וזה באחריותי ״.

73 אמרו (האחים): “אנו נשבעים באללה! ואתם כבר יודעים כי לא באנו להשחית בארץ וכי אין אנו גנבים”.

74 אז אמרו(אנשיו של יוסף): “ומה הוא עונשו של הגנב, אם אתם משקרים?”.

75 אמרו (האחים): “העונש המגיע לזה שבאמתחתו תימצא הגניבה, זה שהוא יהיה לעבד, כך אנו מענישים את המקפחים”.

76 אז הוא התחיל (לחפש) באמתחות של אחיו לפני שחיפש (באמתחת) של אחיו, ולבסוף הוציא אותו (הגביע) מאמתחתו של אחיו(בנימין), אכן הדרכנו את יוסף אל התחבולה הזאת, משום שלא היה ביכולתו לפי דין המלך לקחת את אחיו בלי סיבה, אלא אם ירצה אללה. אנחנו מעלים בדרגות את אשר נרצה, ומעל כל איש דעת מצוי מי שהוא בעל דעת בקי ממנו.

77 ואז אמרו האחים: “אם הוא גנב אז בסח גם אחיו (יוסף) גנב לפניו!”. יוסף(שמע אותם, אך) שמר זאת בליבו ולא העיר להם על כך, ואמר: (בליבו), “המעמד שלכם הוא הרבה יותר גרוע ממה שאתם אומרים ואללה יודע יותר ממה אשר אתם מתארים”.

78 אז אמרו (האחים): ״ כבוד השליט! יש לו אב זקן וישיש, על כן קח לך אחד מאתנו במקומו, רואים אנו כי אתה איש רב חסד”

79 אמר: “ישמרנו אללה! לא ניקח אלא את זה אשר אצלו מצאנו את חפצנו, אחרת אנו נהיה מקפחים ״.

80 לאחר שהם איבדו תקווה מזה, הם התייעצו ביניהם. אמר האח הגדול שבהם: “אתם יודעים כי אביכם קיבל מכם התחייבות בשמו של אללה, וכבר קודם לא קיימתם את הבטחתכם כלפי יוסף. לכן אני לא אעזוב את הארץ הזאת עד שירשה לי אבי, או עד אשר יצווה אותי אללה, כי הוא הטוב שבשופטים.

81 שובו אל אביכם והגידו לו, הוי אבינו! בנך אכן גנב, ורק על אשר ידענו נעיד ואין אנו יודעים את הנסתר,

82 ושאל את אנשי העיר אשר היינו בה ואת אנשי השיירה אשר באנו בה. אנו אכן אומרים את הצדק!”

83 אמר: “לבכם השיאכם לעולל דבר-מה. עלי להתאזר בסבלנות, ויתכן שאללה יחזיר את כולם אליי, כי הוא היודע והחכם”.

84 ואז התרחק מהם (והרהר): “יגוני גדול ביותר על אובדנו של יוסף”. העיניים שלו חשכו מרוב עצב, והוא כולו התמלא בצער ויגון.

85 אמרו: “באללה! האם לא תפסיק להזכיר את יוסף עד שייגמר לך הכוח או תמות?”

86 אמר להם: “אני רק מתלונן על צערי ויגוני לאללה, אללה גרם לי לדעת דברים שאינכם יודעים”.

87 “הוי, בניי! לכו ובקשו לגלות ידיעות על יוסף ועל אחיו, ואל התייאשו מן הרחמנות של אללה, כי רק אנשים כופרים מתייאשים מהרחמנות של אללה”.

88 וכאשר נכנסו אליו (אל יוסף) אמרו: “הוי כבוד השליט! מצוקה פגעה בנו ובבני ביתנו, והבאנו מעט כסף, תן לנו בבקשה מידת מזון מלאה או עשה צדקה עמנו, כי אללה גומל לנותני צדקה”.

89 (יוסף) אמו להם: “האם אתם זוכרים את מה שעשיתם ליוסף ולאחיו בהיותכם נבערים?”

90 הם אמרו: “האם אתה בצדק יוסף!”, אז הוא אמו להם: “אכן, אני יוסף וזה אחי, אללה העניק לנו חסד הצדק הוא שאללה לא יגווע מהגמול של המכזיבים”.

91 הם אמרו: “באללה! אכן אללה רומם אותו מעלינו, ואנו אכן היינו חוטאים”.

92 אמו: “היום אין אשמה עליכם, ואללה יסלח לכם, כי הוא הרחום ברחומים.

93 קחו את חולצתי זו והניחוה על פני אבי וכן יאירו עיניו, אחו כן הביאו את כל בני ביתכם”.

94 כאשר יצאה השיירה, אמו אביהם: “אולי תחשבו שאני מדמיין, אן בוודאות הרחתי את הריח של יוסף..”.

95 אמרו: “באללה! עדיין אכן אתה שקוע בטעותך הקודמת”.

96 כאשר הגיעה הבשורה הטובה והניחו את החולצה של יוסף על פניו(של יעקוב), הוא שב לראות, ואז אמר: “הלא אמרתי לכם, כי אני יודע מאללה את אשר אינכם יודעים?!”

97 הם אמרו: ״ הוי, אבינו! בקש למעננו סליחה מאללה על חטאינו, כי אכן היינו חוטאים”.

98 אמו: “אבקש מריבוני לסלוח לכם, כי הוא הסולח והרחום”.

99 וכאשר הם נכנסו אל יוסף, הוא קיבץ אליו את הוויו ואמו להם: “היו ברוכים במצרים, אם ירצה אללה”.

100 ואז הוא העלה את הוריו על כיסא הכבוד וכולם סגדו לו. ואמר “אבא! הנה פשר חלומי, ריבוני הגשים אותו, הוא עשה אתי חסד כאשר הוא שחרר אותי מבית הסוהר, והביאו אתכם אליי מן המדבר, לאחר שהשטן גרם פירוד ביני לבין אחיי, כי ריבוני המיטיב והעושה חסד למי שהוא רוצה, והוא היודע והחכם.

101 ריבוני! אתה הענקת לי מלכות ולימדתני את פשר החלומות. אתה בורא השמים והארץ, והאדון שלי בעולם- הזה ובעולם-הבא. הבא עליי את המוות בעודי מוסלם (מתמסר), וצרפני אל הישרים”.

102 זהו אחד מן המקרים הנסתרותם אשר אנו מגלים לך (מוחמד), שהרי לא היית איתם כאשר הם החליטו לעשות את מה שעשו וכשהם תכננו את המזימה.

103 אך רוב האנשים אינם מאמינים אפילו אם תשקוד

104 ואין אתה מבקש גמול מהם על כך, שהרי זה (הקוראן) הוא הזכרה לכל העולמים.

105 רבים הם האותות שבשמים ובארץ אשר הם רואים כל הזמן אך פונים להם עורף,

106 לא יאמינו רבים מהם באללה אלא כשהם משתפים (אלילים).

107 האם הם בטוחים שהעונש חובק הכול של אללה לא ינחת עליהם? או שלא תבוא עליהם השעה (יום הדין) בהפתעה, מבלי שהם ירגישו?

108 אמור: “זה הוא השביל שלי! אני קורא להאמין באללה! ועל בסיס של הוכחה ברורה, אני ואלה שהולכים אחרי השבח לאללה! ואין אני מבין המשתפים (עבודה זרה)!”

109 ולא שלחנו לפניך אלא גברים מקרבכם אשר השרינו עליהם השראה. האם לא יתהלכו בארץ לראות מה היה סופם של אלה שקדמו להם? והעולם הבא טוב יותר ליראים, האם לא תשכילו להבין?

110 כאשר שליחינו איבדו תקווה וחשבו שנאמר להם כי הם משקרים, הגיעה אליהם ישועתנו, חילצנו את כל מי שרצינו (מהצדיקים), אך לא חסכנו את עונשנו מהאנשים הכופרים המכחשים.

111 בסיפורם היה טמון לקח לבעלי תבונה. אין הם סיפורים שאפשר לבדותם, אלא אישור לספרי הקודש הקודמים, וביאור כל העניינים החשובים, והדרכה, ורחמים לאנשים אשר יאמינו.

1 אליף.לאם.מים.רא, אלה הם אותותיו (משפטיו) של הספר (הקוראן), וזה אשר הורד אליך מריבונך הוא הצדק, אבל רוב האנשים אינם מאמינים.

2 אללה הוא אשר רומם את השמים ללא תמיכה הנראית לעין, ולאחר מכן הוא עלה בפאר על כס המלכות. הוא קבע שהשמש והירח ינועו במסלוליהם לזמן מוגדר. הוא מתכנן את הצווים כולם ומבהיר לכם את האותות למען תהיו בטוחים בפגישת ריבונכם (ביום הדין).

3 והוא שסח את הארץ ואז הציב עליה הרים גבוהים, והזרים בה נהרות, יצר לכם פרי, מכל פרי שני מינים, והוא עוטה על היום את הלילה. בכל זה יש אותות לאנשים מבינים.

4 ובארץ עשה קטעים סמוכים זה לזה (אבל שונים זה מזה), ובכל הארץ עשה כרמים של ענבים ודגנים ודקלים דומים ושונים, שכולם מקבלים השקיה מאותם המים. אומנם אנו מבדילים ביניהם בטעם וריח, ובזה אותות לאנשים שישכילו להבין.

5 אם אתה מתפלא, התפלא על מה שהם אומרים: “האם אחר היותנו עפר ניווצר מחדש?” אלה אשר כפרו בריבונם. ואלה, כבלים יונחו על צוואריהם (ביום הדין), ואלה הם בוודאות שוכני האש (בגיהינום), ולנצח ישכנו בה.

6 הם מבקשים ממך להחיש (להם) את הרעה לפני הטובה. וכבר היו לפניהם עמים שכפרו וקבלו עונש. ריבונך סולח לבני אדם למרות היותם מקפחים, אך ריבונך גם מעניש בחומרה.

7 אומרים אלה אשר כפרו: “למה לא הורד לו נס מריבונו?”, אך אתה רק מזהיר, ולכל אומה יש מדריך.

8 אללה יודע מה ברחמה של כל אישה, והוא יודע על כל שינוי בתקופת ההיריון. וכל דבר אצלו לפי מידה מדויקת.

9 הוא היודע את הנסתר ואת הגלוי, והוא הכביר והנעלה.

10 בעיניו (של אללה) כולכם שווים, מי שמסתיר סוד או מגלה אותו, וזה המסתתר בחשיבת הלילה או מתהלך לאור

11 יש לו שומרים מלפניו ומאחוריו, והם משגיחים עליו לפי הצו של אללה. אללה לא ישנה את המצב של אנשי קהילה אלא אם ישנו הם את מה שבליבם. ואם אללה ירצה לבחון עם בצרה, אין מי שיכול לעצור אותו, כי אין להם (הכופרים) אדון מלבדו.

12 הוא המראה לכם את הברק, וכך מעורר בכם פחד (מהעונש) ותקווה (לגשמי ברכה), והוא יוצר את העננים הכבדים המלאים במים.

13 הרעם משבח אותו ומהללו, וכן המלאכים, בשל יראתם מפניו. הוא שולח את סופות הברקים, לפגוע במי שירצה, אולם הכופרים מתווכחים(עם הנביא מוחמד) על אללה אשר אין לו מתחרה בגבורתו.

14 הקריאה הצודקת שייכת לו בלבד, ואלה אשר קוראים (לאלילים שונים) מלבדו, לא ייענו להם כלל. דומים הם למי שמושיט את כפות ידיו אל המים להביאם אל פיו, אך הם לא יגיעו אליו, כי קריאת הכופרים היא רק בתעייה ברורה.

15 כל אשר בשמיים ובארץ סוגד לאללה, מרצון או שלא מרצון, וכך גם עושים הצללים שלהם בוקר וערב.

16 אמור: “מי הוא ריבון השמים והארץ?”, אמור: “אללה!”. אמור: “ובכל זאת לקחתם לכם אדונים מלבדו, שאינם יכולים להועיל או להרע אפילו לעצמם.” אמור: “האם העיוור והרואה הם שווים? או החושך והאור? או שהם לקחו לעצמם שותפים (זולת אללה) אשר בראו כמו שאללה בורא, לכן אינם יכולים להבחין בין בריאת אללה לבריאת (השקר של) אליליהם?” אמור: “אללה בורא כל דבר והוא האחד והיחיד והמכניע”.

17 הוא הוריד מהשמיים מים אשר מילאו את הנחלים וגרמו להם לשפוע, כל אחד לפי מידתו, והזרם נשא קצף רב. קצף כמו זה אשר עולה ממתכת אשר יתיכו באש למען עשות תכשיטים וכלים. לזאת ימשיל אללה את הצדק וההבל, הקצף ייעלם, אך המועיל לאנשים יישאר בתוך האדמה. כך נותן אללה משלים.

18 לאלה אשר נענים לריבונם שפע של טוב . אך אלה אשר לא ייענו לו, גם אם יהיה ברשותם ארץ ומלואה ועוד כפל כפליים, הם יהיו מוכנים לשלם את זה כדי לפדות את עצמם ביום הדין, כי חשבונם יהיה קשה מאוד, ובגיהינום יהיה משכנם, וכמה נורא הוא המשכן שם.

19 היודע כי מה שהורד אליך(הקוראן) מעם ריבונך הוא אמת, האם (משלו כמשל) העיוור? אמנם רק בעלי-בינה יבינו,

20 הם אלה המקיימים את הברית עם אללה, ואינם מפירים את התחייבותם,

21 ואלה המחזקים את הקשר, אשר אללה ציווה לחזק, והיראים מריבונם, ומפחדים מחשבון סופי חמור,

22 ואלה המתאזרים בסבלנות כדי לרצות את פני ריבונם, ומקיימים את התפילה, והתורמים ממה שהענקנו להם בסתר ובגלוי, והודפים את הרעה בטובה- לכל אלה הגמול והאושר הסופי בעולם הבא.

23 הם ייכנסו אל גני העדן הנצחיים, הם וכל הישרים מבין אבותיהם, ורעיותיהם, וילדיהם, המלאכים ייגשו אליהם מכל עבר ויברכו אותם:

24 ”שלום עליכם! על אשר הייתם בחייכם בעלי סבלנות, מה טוב ומה נעים הגמול הסופי שלכם”.

25 אולם אלה המפירים את הברית אשר כרתו עם אללה, והקוטעים כל קשר אשר ציווה אללה לחזק ומפיצי השחיתות בארץ, עליהם תיפול הקללה, ולהם המשכן הסופי הגרוע ביותר.

26 אללה מפרנס ביד רחבה או בהפחתה את מי שירצה. ונהנו מהעולם הזה, אך חיי העולם הזה הם רק הנאה חולפת לעומת העולם הבא.

27 ואומרים אלה אשר כפרו: “לו היה יורד לו נס מריבונו?” אמור: “אללה מוליך שולל את מי שהוא רוצה, ומדריך אליו את מי שהוא רוצה.”

28 אלה אשר האמינו והלב שלהם מצא בטחון בזכר (באמונה ב) אללה. כי אכן הלב יכול לחוש ביטחה בזכר (באמונה ב) אללה.

29 אלה אשר האמינו ועושי הטובות, יהיה גמול טוב להם, וכמה טובה השיבה (לגן העדן).

30 כמו כן, שלחנו אותך (מוחמד) אל אומה אשר לפניה חלפו אומות אחרות, למען תקרא בפניהם את אשר הורדנו אליך (הקוראן), אך למרות זאת הם כופרים ברחמן. אמור: “הוא ריבוני, שאין אלוה זולתו, ועליו אני סומך, ואליו אני פונה”.

31 ואפילו אם היה קוראן אשר מפניו הרים זזים ממקומם, ואשר היה גורם לארץ להתבקע, או היה גורם למתים לדבר (גם אז הכופרים לא יאמינו). אבל כל הדברים נתונים בסמכותו של אללה, האין אלה אשר האמינו יודעים כי אילו רצה אללה, היה מדריך (לאמונה) את האנשים כולם? אסונות לא יחדלו להכות באלה אשר כפרו או ליפול בקרבת בתיהם, בגלל מעשיהם הנבזים, עד אשר תתקיים הבטחת אללה. אללה לא יפר הבטחה.

32 וכבר לפניך זלזלו בשליחים, ואני נתתי שהות לאלה אשר כפרו, אך לבסוף הכיתי בהם, וכה נורא היה העונש.

33 ובכן, האם יש מישהו ראוי יותר מאשר זה אשר משגיח על כל נשמה? ובכל זאת הם המציאו שותפים לאללה. אמור: “קראו בשמותיהם! או שאתם מודיעים לאללה על מה שאינו יודע בארץ? או לחינם אתם מדברים?”. המזימות של אלה אשר כפרו נראות להם בעין(יפה), והם המשיכו להימנע מללכת בדרך הישר. ומי שאללה מוליך שולל, אין לו אף מדריך.

34 הם ייענשו בעולם הזה, והעונש של העולם הבא קשה יותר, ולא יהיה להם שום מגן מפני אללה.

35 זהו משל גן העדן אשר הובטח ליראים: נהרות זורמים מתחתיו, ופריו וצלליו מצויים בו לעולם. זה גמול אלה היראים, ואולם גמול הכופרים הוא האש (בגיהינום).

36 ואלה אשר נתנו להם את הספר (מבין הנוצרים והיהודים, אלה שהאמינו בך) שמחים באשר הורד אליך (הקוראן), אך הכופרים (מבין אנשי הספר) מתנכרים לחלק ממנו. אמור: “צוויתי לעבוד רק את אללה ולא לצרף לו שותפים. אליו אני מתפלל, ואליו אני אחזור”.

37 כמו כן הורדנו אותו (הקוראן) בערבית כמקור לדיני משפט, לכן אם תנהג לפי נטיית לבם לאחר כל הדעת שהוענקה לך, לא יהיה לך עוזר ולא מגן מפני אללה.

38 וכבר שלחנו שליחים לפניך, ונתנו להם בנות-זוג וילדים, ואין שליח שיכול להביא אות בלי רשותו של אללה. לכל תקופה יש את ספר ההשראה שלה.

39 מוחק אללה מה שירצה ומאשר מה שהוא רוצה, כי אצלו מקור כל המצוות.

40 בין אם נראה לך חלק מהעונש אשר הועדנו, ובין אם תמות לפני זה, עליך רק להכריז, ואנחנו נערוך את החשבון.

41 האם אין הם רואים כי אנו באים אל הארץ ומצרים את גבולותיה? אללה שופט, ואין מי שיתעד למשפטו, והוא מהיר בעריכת הדין והחשבון.

42 וכבר תכננו אלה אשר היו לפניהם, אך אללה הוא השולט בכל מזימות (הכופרים) ומבטלן. הרי הוא יודע מה מבצעת כל נפש, והכופרים עוד ידעו למי יהיה הגמול הטוב (ביום הדין).

43 אומרים אלה אשר כפרו: ״ אינך שליח מאללה!”, אמור: “די באללה כעד ביני ובינכם, ודי באלה אשר יש להם ידע מהספר ״

1 אלף.לאם.ראא. זה הספר (הקוראן) אשר הורדנו אליך (מוחמד) כדי שתוציא את האנשים מן החושך אל האור ברשות ריבונם, אל השביל של העזוז והמהולל,

2 אללה אשר לו כל אשר בשמים ואשר בארץ. אבוי לכופרים מן העונש הקשה!

3 אלה המעדיפים את חיי העולם הזה על פני העולם הבא, ודוחים (אנשים) מהשביל של אללה, ורוצים שהדת של אללה תהיה עקומה. כל אלה (שקועים) בטעות חמורה.

4 ולא שלחנו שליח אלא כזה אשר מדבר בלשון עמו כדי שיבהיר להם את שליחותו. אללה מתעה את מי שהוא רוצה ומדריך את אשר ירצה, כי הוא העזוז והחכם.

5 וכבר שלחנו את משה עם אותותינו, (וצווינו עליו): “הוצא את עמך מהחושך אל האור, והזכר להם את ימי אללה, כי בהם אותות לכל המתאזר בסבלנות והמכיר תודה”.

6 וכאשר אמר משה לבני עמו: “זכרו את החסד אשר העניק לכם אללה בהצילו אתכם מאנשי פרעה אשר עינו אתכם עינוי נורא, ושחטו את בניכם והחיו את נשותיכם, ובזה מבחן מריבונכם עצום.

7 ואז ריבונכם הצהיר, אם תכירו טובה, ארבה להעניק לכם חסד, אך אם תכפרו, אכן קשה יהיה העונש”

8 ומשה אמר: “גם אם תכפרו אתם וכל אשר חיים בארץ, הן, אללה הוא העשיר (אינו נזקק) המהולל”.

9 האם לא שמעתם על אלה שקדמו לכם מעמי נוח, עאד ות'מוד, וכל אלה אשר באו אחריהם, אין יודע עליהם אלא אללה. הביאו להם השליחים אשר נשלחו אליהם אותות ברורים, אך הם נשכו את כפות ידיהם (מתוך רוגז) ואמרו: “אנו כופרים באשר נשלחתם למסור לנו, ואנו מטילים ספק בכל אשר תקראו לנו להאמין בו”.

10 שליחיהם אמרו: “היש ספק באללה בורא השמים והארץ? הוא קורא לכם אליו כדי לסלוח לכם על חטאיכם ולתת לכם הארכה לזמן מוגדר ״ אמרו: “אין אתם אלא בני אנוש כמוט, ואתם רוצים למנוע אותנו מלעבוד את אשר עבדו אבותינו. הביאו לנו הוכחה ברורה!”

11 שליחיהם אמרו: “אמנם אנו בני אנוש כמוכם, אך אללה מעניק את חסדו (בשליחות) למי שירצה מעבדיו, ואין ביכולתנו להביא לכם הוכחה אלא ברשות אללה, כי רק על אללה סומכים המאמינים”

12 ולמה לא נסמוך על אללה שהנחה אותנו בדרכינו? אנו נסבול את פגיעותיכם, ועל אללה ייסמכו הנסמכים.

13 ואמרו אלה אשר כפרו לשליחיהם שלהם: “אנו נגרשכם מארצנו אם לא תשובו לדתנו”. אולם ריבונם אמר להם (לשליחים) “אנו נשמיד את המקפחים,

14 ונשכן אתכם בארץ אחריהם, כי זה גמולו של הירא מפניי והחושש מהתראתי (ביום הדין)”.

15 כאשר הם (השליחים) ביקשו את העזרה (מריבונם), ואז הפסיד כל מתנשא ועקשן.

16 לפניו הגיהינום, ושם יושקה במים רותחים,

17 וילגום אותם מבלי שיוכל לבלוע אותם, והמוות יבוא אליו מכל עבר, אך הוא לא ימות, כי עוד עונשים כבדים יותר (מחכים לו).

18 משל אלה אשר כפרו בריבונם, דומים מעשיהם לאפר אשר פגעה בו רוח ביום סוער. הם לא יוכלו להפיק דבר ממה שהם עושים. זוהי הטעייה הרחוקה (מדרך הצדק).

19 הלא תראה כי אללה ברא את השמים ואת הארץ בצדק? ואם ירצה ישמידכם ויביא ברואים חדשים במקומכם,

20 שהרי לא יקשה הדבר על אללה.

21 (וביום הדין) כאשר יופיעו כולם בפני אללה, יאמרו החלשים למתייהרים: “אנו הלכנו אחריכם (וצייתנו לכם), האם אתם יכולים לעזור לנו להסיר מעלינו מעט מעונשו של אללה?” (המתייהרים) יאמרו: “אילו הכוויננו אללה לאמונה, כי אז היינו מכווינים אתכם, ואולם אחת היא אם תקצר רוחנו או נתאזר בסבלנות, כי אין לנו מפלט (מן העונש)”.

22 ויגיד השטן כאשר ייחרץ הדין: ״ הן, אללה הבטיח לכם הבטחת אמת, ואילו אני הבטחתי לכם ולא קיימתי, ולא הייתה לי שום סמכות עליכם, זולת כי אני קראתי לכם ואתם נעניתם לי, ולכן אל תאשימו אותי והאשימו את עצמכם, לא אוכל לעזור לכם ואתם לא תעזרו לי, ואני מכחיש את השותפות (בעבודתו) עם אללה שאתם מייחסים לי”. אכן למקפחים עונש כואב.

23 יוכנסו אלה אשר האמינו ועושי הטובות אל גני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם. לנצח יחיו שם ברשות ריבונם, וברכתם ביניהם שם תהיה “שלום”.

24 הלא תראה שאללה משווה מילה טובה לעץ טוב? שורשיו נטועים עמוק וענפיו פונים לשמיים,

25 ואת הפרי שלו ייתן בעונה לפי רשות ריבונו. ואללה ממשיל משלים לאנשים למען יזכרו.

26 נמשלה האמרה הרעה לעץ, רקוב עקור מן האדמה שאין לו קביעות.

27 אללה מחזק את אלה אשר האמינו במילים יציבות בעולם הזה ובעולם הבא. את המקפחים יתעה אללה, ואללה יעשה את אשר ירצה.

28 הלא ראית את אלה אשר החליפו את חסדי אללה בכפירה, והושיבו את בני עמם בנחלת אבדון,

29 גיהינום אשר בו ייצלו? וכה רע הוא המשכן בגיהינום.

30 והם עשו לאללה שותפים, כדי להדיח אנשים מהדרך של אללה. אמור: “התענגו לכם, אך סופכם שהושלכו אל אש הגיהינום”.

31 אמור לעבדיי אלה אשר האמינו: “שיקיימו את התפילה ויתנו ממה שהענקנו להם בסתר ובגלוי, בטרם יבוא יום אשר לא ייעשו בו כל מקח ומסחר ולא יתקיימו עוד קשרי ידידות”.

32 אללה הוא אשר ברא את השמים ואת הארץ והוריד מן השמים מים והוציא בה מכל הצמחים לפרנסתכם, והוא שהעמיד לשימושכם את האניות השטות בים, וגם העמיד לשימושכם את הנהרות.

33 והוא העמיד לשימושכם את השמש ואת הירח, אשר ינועו במסלולם בהתמדה, והעמיד לשימושכם את הלילה ואת היום

34 והוא שהעניק לכם מכל מה שביקשתם. אם תנסו לספור את חסדי אללה לא תוכלו למנות את כולם, אך האדם מתמיד לקפח ואינו מכיר תודה.

35 וזכור כאשר אברהם אמר: “ריבוני! עשה את העיר הזאת (מכה) למקום מבטחים, והרחק אותי ואת בניי מעבודת האלילים.

36 ריבוני! הם התעו אנשים רבים, על כן, כל ההולך בדרכי הוא משלי, ומי שמתעד לי, הן אתה סלחן ורחום.

37 ריבוננו! הנה הושבתי מהצאצאים שלי בעמק בלתי פורה על-יד ביתך הקדוש (הכעבה). ריבוננו! זה על מנת שהם יקיימו את התפילה. לכן הסה את לב האנשים אליהם, ופרנס אותם מכל טוב, למען יכירו טובה.

38 ריבוננו! אתה יודע את כל אשר נסתיר ועלה, כי אין דבר הנסתר ממך, לא בארץ ולא בשמים.

39 השבח לאללה אשר העניק לי לעת זקנה את ישמעאל ואת יצחק. אכן, ריבוני שומע תפילת כל מבקש.

40 ריבוני! עזור לי לקיים את התפילה, וגם לצאצאים שלי אחריי. ריבוננו! קבל את תפילתי.

41 ריבוננו! סלח לי ולהוריי ולמאמינים ביום שיתחיל החשבון”.

42 אל תחשוב שאללה אינו מודע למעשה של החוטאים, הוא רק מאחר אותם עד ליום אשר בו יקפאו המבטים

43 ממהרים, וראשיהם מורמים במבט קפוא, ולבבם יהיה ריק.

44 הזהר את האנשים מפני היום אשר בו יבוא עליהם העונש. אז יגידו אלה אשר קיפחו: “ריבוננו! אחר אותנו לזמן קרוב, כדי שניענה לקריאתך ונלך בעקבות השליחים”. (אז אללה יאמר): “האם לא נשבעתם כי לעולם לא תסבלו השפלה?

45 ושכנתם במשכנותיהם של אלה אשר קיפחו את עצמם, והתברר לכם כיצד הענשנו אותם, ומשלנו לכם משלים”.

46 והם תכננו מזימה, אך אללה יודע על מזימתם. אפילו אם הרים היו נעקרים מעוצמת מזימתם.

47 אל תחשוב כי אללה מפר את הבטחתו לשליחיו, אכן אללה הוא העזוז ובעל הנקמות.

48 ביום ההוא (יום הדין) תוחלף האדמה באדמה אחרת, והשמים אף הם, והברואים יתייצבו לפני אללה, האחד והמכניע.

49 (ביום ההוא) תראה את הכופרים המכחשים כבולים בשרשראות זה אל זה

50 כשהם לבושים בגדים של זפת והאש מלהטת את פניהם

51 למען יגמול אללה לכל נפש על מעשיה. הן אללה מהיר בעריכת הדין.

52 זהו כרוז לאנשים על מנת שיוזהרו בה ויכירו שאלוה אחד הוא ועל מנת שייזכרו אנשי התבונה

1 אליף.לאם.ראא אלה אותותיו (משפטיו) של הספר, והקוראן הברור

2 יגיע זמן(ביום הדין) אשר בו הכופרים ירצו להיות מוסלמים.

3 לכן הנח להם לאכול ולהתענג ולהשתעשע בתקווה (שלא יעזבו את חיי העולם הזה), סופם שהם יכירו ויודו (באמת).

4 ולא הבהרנו עיר אלא על פי צו אלוהי שנקבע

5 אין אומה שתוכל להקדים את זמנה או לדחותו.

6 והם אמרו: “אתה זה אשר הורדה אליו ההזכרה (הקוראן), הנך משוגע,

7 מדוע לא תביא אלינו את המלאכים אם אתה אכן מן הצודקים?”

8 לא היינו מורידים את המלאכים אלא בצדק, ולא היו מקבלים זמן נוסף.

9 אכן, אנחנו אלה אשר הורדנו את הזכר (הקוראן), ואנחנו ודאי נשמור עליו.

10 וכבר שלחנו לפניך (שליחים) אל אומות הקדמונים,

11 כל אימת שנשלח להם שליח, היו מזלזלים בו.

12 כך אנחנו מאפשרים להרגל הזה (הכפירה) לחדור אל הלבבות של הכופרים המכחשים (בגלל כפירתם).

13 הם לא יאמינו בו, וכבר עברה לפניהם דרך הקדמונים.

14 אפילו אם פתחנו להם שער ברקיע והם התחילו לעלות בו,

15 גם אז הם יגידו: “זוהי אחיזת עיניים, לא כי אנחנו אנשים אשר פגע בנו קסם!”

16 וכבר עשינו את הכוכבים בשמיים וקישטנו אותם (את השמיים) להנאת המתבוננים.

17 ושמרנו עליהם מפני כל שטן ארור.

18 אך אם ינסה מישהו להאזין(למה שקורה ברקיע), מיד יתקיף אותו כוכב שביס מאיר(שישרוף אותו)

19 ואת הארץ פרשנו והצבנו עליה הרים חזקים, והצמחנו בה מכל הסוגים במידה ובאיזון,

20 והנחנו בה מקורות מחיה לכם ולכל אלה אשר אתם לא מפרנסים.

21 כל האוצרות אכן אצלנו, אך נוריד אותם רק במינון מדוד.

22 שילחנו את הרוחות להפרות את הצמחים וכדי שיביאו את העננים, והורדנו את המים מהשמיים כדי להשקות אתכם, שהרי לא יכולתם לאגור אותם בעצמכם.

23 רק אנו נחיה ונמית, ואנו היורשים של הכול.

24 ואנחנו מכירים את אלה מכם שהקדימו ואת אלה שיאחרו (להגיע אל ריבונם במותם),

25 ואת כולם יקבץ ריבונך, כי הוא החכם והיודע.

26 וכבר בראנו את האדם מטיט קשיח יבש שהשחיר,

27 ואת השדים בראנו קודם לכן מאש לוהטת

28 וכאשר ריבונך אמר למלאכים: “עומד אני לברוא אדם מטיט קשיח יבש שהשחיר,

29 וכאשר אעצבו ואפח בו מרוחי, כבדו אותו וסגדו לו”,

30 ואז המלאכים סגדו כולם,

31 מלבד איבליס (השטן) סירב להיות עם הסוגדים,

32 אז אמר (אללה): “הוי, איבליס! מה לך שאינך עם הסוגדים?”

33 אמר: “אין אני סוגד לאדם אשר בראת מטיט קשיח יבש שהשחיר.”

34 אמר (אללה): “צא ממנו (גן עדן), כי אכן אתה ארור,

35 ואכן אתה מקולל תהיה עד יום הדין”.

36 אמר: “ריבוני! תן לי שהות עד יום תחיית-המתים”.

37 אמר (אללה): “אתה תהיה בין אלה שניתנה להם שהות,

38 עד יום העיתוי הידוע”.

39 אמר לי ריבוני! כשם שאפשרת לי לסטות מהדרך, אני אקשט את החטאים שלהם בארץ באור יפה ואתעה את כולם,

40 פרס לעבדיך הנאמנים אשר בהם”.

41 אמר (אללה): “זה השביל אשר מוביל ישירות אליי.

42 אך על עבדיי אין לך כל שלטון, פרס לאלה שיתעו וילכו אחריך.

43 ואכן הגיהינום הוא המקום אשר נועד לכל אלה.

44 יש לה שבעה שערים, וכל שער מוביל אל מדור מיוחד”.

45 אך היראים מפניי יהיו בגני עדן עם מעיינות.

46 (ייאמר להם): היכנסו אליהם בשלום ובבטחה!

47 אנחנו נטהר את הלבבות שלהם מכל כוונות הזדון, והם יהיו אחים זה לזה, כשהם נחים על יצועים זה לעומת זה,

48 בלי שיסבלו מעייפות, ולעולם הם לא ייאלצו לצאת מתוכם.

49 אמור לעבדיי שאני הוא הסלחן והרחום,

50 אך גם שהעונש שלי הוא העונש הכואב.

51 וספר להם על אורחיו של אברהם.

52 כאשר נכנסו אליו הם אמרו: “שלום”. הוא אמר להם: “אנו חוששים מכם”.

53 אמרו לו: “אל תחשוש, באנו לבשר לך על בן רחב ידע”.

54 אמר להם: “האם תבשרו לי דבר כזה למרות שאני בא בימים? איזה (סוג של) בשורות אתם מביאים לי?”

55 אמרו: “בישרנו לך את הצדק ואל תהיה מן המתייאשים”.

56 אמר: “וכי מי יתייאש מרחמי ריבונו מלבד התועים”.

57 אמר: “הוי, השליחים, מה מעשיכם כאן?”

58 אמרו: “נשלחנו אל עם של פושעים (כדי להשמיד אותם),

59 מלבד משפחת (הנביא) לוט אשר נציל את כולם.

60 מלבד אשת לוט (לא נצלנה), גזרנו שתהיה בין אלה שיוכחדו.”

61 וכאשר הגיעו השליחים אל ביתו של לוט,

62 אמר להם: ״ הן, אינכם מוכרים לי”.

63 אמרו (ללוט): “אנו באנו אליך עם (העונש) אשר פקפקו בו,

64 והבאנו לך את האמת, ואנו אנשי הצדק,

65 לכן הוצא את משפחתך במשך הלילה הזה ולך אחריהם, ואל תפנו לאחור, והמשיכו כפי שציווינו עליכם”

66 וכך הודענו לו על הדבר הזה, אכן סופם של אלה שיוכחדו עם (תחילת) הבוקר.

67 אז הגיעו (לביתו) אנשי העיר בשמחה.

68 אמר (לוט): “אלה הם אורחיי, ואל תמיסו חרפה עליי,

69 יראו את אללה ואל תביישו אותי”

70. אמרו לו: “האם לא אסרנו עליך לארח אנשים (זרים)?”

71 (לוט)אמר להם ״: אם אתם אכן חייבים לעשות משהו, אז הנה בנותיי (הינשאו להן)!”.

72 בחייך! (הנביא מוחמד) הם היו מבולבלים משכרונם.

73 עם צאת החמה, נחתה עליהם הצווחה

74 והפכנו את העיר, והורדנו עליהם גשם של אבני עופרת בוערות

75 בזה יש אותות לאשר לומדים לקח.

76 חורבות העיר עדיין על הדרך.

77 ואף בזה אות למאמינים.

78 וכבר היו אנשי אל-איכה (של מדיין) מקפחים,.

79 ואז נקמנו בהם ואכן השרידים שלהם ברורים (על הדרך בשביל שכולם יראו).

80 תושבי אל-חיג'ר הכחישו את אזהרות השליחים,

81 וכאשר נתנו להם את אותותינו הם התנגדו להם.

82 הם חצבו בתים בהרים ושכנו שם בבטחה.

83 אך עם בוקר הלמה בהם הצווחה(על כפירתם),

84 ולא הועיל להם כל הרכוש אשר אספו.

85 ואנחנו לא יצרנו את השמים ואת הארץ ואת כל אשר ביניהם אלא בצדק. אין ספק ששעת הדין בוא תבוא, על כן נהג בסבלנות ההולמת.

86 אכן ריבונך הוא הבורא והיודע.

87 אנחנו נתנו לך (הנביא מוחמד) שבעה מן האותות (משפטים) החוזרים (סורה הפתיחה) ואת הקוראן הנשגב,

88 אל תישא עיניך אל מה שהענקנו זמנית לבני אדם שונים, ואל תצטער בשבילם, ופרוש כנפיך להגנה על המאמינים,

89 ואמור: “אני אכן הוא המזהיר הברור”.

90 כפי שהורדנו על המפולגים!

91 אשר פירקו (בשקריהם) את ספר הקוראן לחלקים.

92 בחיי ריבונך! שאול נשאל את כולם,

93 על אשר עשו

94 ואתה (מוחמד) מלא את שליחותך כפי שנצטווית והתכחש למשתפים (עובדי אלילים).

95 אנו כבר הגנו עליך מן המזלזלים,

96 אלה אשר לוקחים לעצמם אלוה אחר זולת אללה, אך בקרוב הם ילמדו (את הלקח).

97 אנחנו יודעים כי יכאב לך למשמע כל אשר יאמרו,

98 אז שבח והלל את ריבונך והיה מן הסוגדים

99 ועבוד את ריבונך עד אשר יבוא אליך(הקץ) הוודאי.

1 הגיע ציווי אללה, אל תזרזו את בואו, ישתבח ויתעלה מעל אשר משתפים (שיצרפו לו אלילים).

2 הוא (אללה) שולח את המלאכים לכל מי שהוא ירצה מבין עבדיו, (ומצווה אותם): “הזהירו כי אין אלוה זולתי, ויראו מפניי”,

3 הוא ברא את השמים ואת הארץ על יסוד הצדק, והוא יתעלה מעל כל האלילים אשר ישתפו.

4 הוא ברא את האדם מטיפה, ובכל זאת האדם מתנהג בעוינות ברורה (כלפי בוראו).

5 והוא ברא לכם את המקנה אשר ממנו הפיקו כיסוי, ותועלות (אחרות) וממנו תאכלו.

6 ולכם בו תפארת כאשר משיבים אותו (הביתה בערב), וכאשר אתם מוציאים אותם לרעות (בבוקר).

7 והם נושאים את מטענכם הכבד אל ארץ אשר לא תוכלו להגיע אליה בלי עמל קשה. ריבונכם רב חמלה ורחום.

8 ואת הסוסים, והפרדות, והחמורים למען תרכבו עליהם ולהידור. והוא יברא גם את אשר לא תדעו.

9 ואללה יראה את השביל הישר, ואולם יש גם דרכים עקלקלות. ואילו רצה, היה מדריך את כולכם.

10 והוא אשר הוריד לכם מן השמים מים לכם, להשקיה וממנו יצמחו עצים אשר ביניהם תרעו(את המקנה שלכם).

11 ויצמיח לכם בהם תבואות, זיתים, ועצי תמר, וגפנים, ומכל הפירות. בכל אלה יש אותות לאנשים אשר חושבים.

12 והוא הכניע למענכם את הלילה ואת היום ואת השמש ואת הירח, וגם את הכוכבים הוא הכניע בפקודתו, ובזה אותות לאלה שישכילו להבין.

13 וגם את כל אשר ברא ופיזר על פני האדמה בצבעים שונים, בזאת יש אותות לאנשים אשר יזכרו.

14 והוא אשר הכניע את הים לשירותכם למען תאכלו ממנו בשר טרי ותוציאו ממנו תכשיטים שתתקשטו בהם. האוניות חוצות אותו לעיניך, למען תבקשו לכם פרנסה מחסדו (של אללה), ולמען תודו.

15 והוא הציב בארץ הרים חזקים כדי שהאדמה לא תזוז מתחתכם, וכן נהרות ושבילים כדי שתמצאו את דרככם.

16 וסימנים, ועל ידי הכוכבים האנשים מוצאים את דרכם.

17 האם אתם מדמים את אשר בורא את כל זה למי שאינו בורא? הלא תחשבו?

18 ואם תנסו לספור את חסדי אללה לא תאכלו למנות אותם, הן, אללה הסלחן והרחום.

19 אללה יודע את מה שהסתירו ואת מה שתגלו. 20 ואלה אשר אליהם מתפללים מלבד

20 אללה לא יוכלו לברוא דבר, והם נבראו.

21 מתים הם ואינם חיים, ואינם יודעים מתי יקומו לתחייה.

22 אלוהכם הוא האחד והיחיד. ואלה שאינם מאמינים בעולם הבא, ליבם מסרב להכיר בצדק והם גאוותנים.

23 אין ספק כי אללה יודע את אשר יסתירו ואת אשר יגלו, אין הוא אוהב את הגאוותנים.

24 ואם תשאל אותם: “מה הוריד ריבונכם?” יגידו: “אגדות הקדמונים”.

25 לכן יישאו(ביום תחיית-המתים) את משא חטאיהם בשלמותו, וגם חלק ממשאם של אלה אשר התעו מבלי לדעת, וכמה רע יהיה משאם.

26 כבר תכננו אלה אשר קדמו להם, אך אללה הרס את יסודות הבניינים שלהם והגגות נפלו עליהם מלמעלה, ובא עליהם העונש מצד שלא ציפו לו.

27 וביום תחיית-המתים ישפילם אללה ויאמר להם: “היכן הם שותפיי אלה אשר בגללם התעדתם להדרכתי?” ובעלי הדעת יאמרו: “אכן, החרפה והרעה הן מנת חלקם של הכופרים היום”,

28 אלה אשר המלאכים לקחו את נשמתם בעודם מקפחים את עצמם, והשלימו מתוך כניעה: “לא עשינו כל רעה”. (אך ישיבו המלאכים): “אכן, אללה יודע את כל אשר עשיתם.

29 היכנסו בשערי גיהינום והישארו בו לנצח!” כמה נורא יהיה משכן הגאוותנים.

30 אולם כאשר ישאלו את היראים: “מה הוריד ריבונכם?” הם יענו: “רק טוב”. לאלה אשר עשו טוב, יהיה טוב בעולם הזה, אך בעולם הבא שכרם הוא טוב יותר. כמה נעים יהיה משכן היראים

31 גני עדן אשר ייכנסו אליהם, אשר מתחתיהם נהרות זורמים. שם יוענק להם כל אשר ישתוקקו לו, כי כך ישלם אללה ליראים כגמולם.

32 אלה אשר המלאכים לוקחים את נשמותיהם כשליבם טהור, להם יגידו: “שלום עליכם! היכנסו לגן העדן בזכות אשר הייתם עושים”.

33 האם הם מחכים שהמלאכים יבואו לקחת אותם? או שמא הם מחכים עד שייצא אל הפועל צו ריבונך (בהענשתם)? כך גם עשו הדורות שהיו לפניהם, ואללה לא קיפח אותם, אלא הם היו מקפחים את עצמם.

34 וכך פגע בהם כל הרע אשר עשו, והעונש שהיו מזלזלים בו הקיף אותם מכל עבר.

35 אמרו אלה אשר שיתפו: “אילו רצה אללה לא היינו עובדים דבר מלבדו, לא אנו ולא אבותינו, ולא היינו אוסרים דבר שהוא לא אסר”. כך עשו גם אלה אשר היו לפניהם, אך אין על השליחים (אחריות) לעשות דבר מלבד (להודיע) הודעה ברורה.

36 וכבר אנחנו שלחנו אל כל אומה שליח לאמור: “עיבדו את אללה והתרחקו מהשיתוף (עבודה זרה)”. חלק מהם הדריך אללה, ועל אחרים נגזר בצדק לתעות. וסיירו בארץ וראו מה היה סופם של אלה המתכחשים.

37 גם אם תשתוקק להדריך אותם, הן אללה לא ידריך את אשר כבר התעה, ולא יהיה להם מציל.

38 הם נשבעו באללה שהוא לא יחיה את המתים. אכן, זאת הבטחה אמתית מאת אללה, אמנם רוב האנשים אינם יודעים זאת.

39 זאת כדי לבאר את כל אשר נחלקו בו, וזאת כדי שיידעו אלה אשר כפרו כי הם היו משקרים.

40 הן, כאשר אנחנו רוצים לברוא דבר כלשהו, אנחנו רק אומרים לו: “היה!” והיה.

41 ולאלה אשר היגרו למען אללה לאחר שהם קופחו, נספק משכן ומחייה טובים בעולם הזה, אך הגמול בעולם הבא יהיה גדול יותר, לו רק היו יודעים כמה.

42 אלה הם אלו אשר התאזרו בסבלנות ועל ריבונם סומכים.

43 ולא שלחנו מלפניך אלא גברים אשר השרינו עליהם השראה. שאלו, את בעלי התוכחה אם אינכם יודעים.

44 (ושלחנו אותם) עם הוכחות וספר הזובור, ואליך (מוחמד) הורדנו את ההזכרה (הקוראן), למען תבהיר לאנשים את אשר הורד אליהם, כדי שהם יהרהרו בזה.

45 האם בטוחים אלה אשר זוממים את הרעה שאללה לא יגרום כי הארץ תבלעם או שעונש יבוא עליהם בלא שישערו מאין?

46 או שיעצור את תנועתם בדרכים ולא יוכלו להימלט?

47 או יעכבם על ידי הטלת פחד עליהם? אולם ריבונכם הוא רב חמלה ורחום.

48 האם רואים כי כל מה שאללה יצר, יטיל את צלו פעם לימין ופעם לשמאל, וסוגדים לאללה בהכנעה?

49 ולאללה סוגדים כל אשר בשמים ובארץ, מכל בעלי חיים ועד המלאכים והם לא יתנשאו,

50 (המלאכים) יראים את ריבונם העליון, ויעשו את כל אשר מצווה עליהם (אללה).

51 ואמר אללה: “אל תיקחו לכם שני אלילים. יש רק אלוה אחד, ורק ממני יראו”

52 לו כל אשר בשמיים ובארץ, ודרכו היא הנצחית, אם כן, כיצד תיראו מפני מישהו אחר מלבד אללה?

53 האם לא מאללה כל החסד המוענק לכם? ובפגוע בכם צרה אליו תפנו בתפילה?

54 ואולם כאשר הוא יסיר את הצרה מעליכם, חלק מכם מיד ישתפו (אלילים) עם ריבונם,

55 על מנת שיכפרו באשר אנחנו נתנו להם. אם כן, התענגו לכם זמנית, אך בקרוב מאוד תדעו את הצדק.

56 הם נותנים חלק מאשר הענקנו להם לאלה (האלילים) אשר אינם יודעים דבר (ולא יוכלו לעזור להם). באללה! עוד תישאלו(ביום הדין) על כל אשר בדיתם!

57 הם מייחסים לאללה בנות. ישתבח שמו! ומייחסים לעצמם מה שיחפצו(מן הבנים).

58 וכאשר מבשרים לאחד מהם על (כך שנולדה לו) נקבה, פניו נעשות עגומות והוא רותח מזעם,

59 ומסתתר מן האנשים מרוב רוע הבשורה שקיבל. ומהרהר, האם יחזיק מעמד, על אף ההשפלה, או שיקבור אותה (חייה) בעפר? כמה אכזר שיפוטם!

60 לאלה אשר לא יאמינו בעולם הבא שייך כל דבר נחות, ואילו לאללה שייך כל דבר נעלה, והוא העזוז והחכם.

61 לו היה אללה מזרז את הדין של האנשים (בעולם הזה) לפי אשר קיפחו, הוא לא היה משאיר על פני האדמה אף לא יצור, אך מאחר אותם (נותן להם הארכה) עד למועד מסוים. ובהגיע המועד שלהם לא יוכלו לדחותו אף בשעה, ולא להקדימו.

62 הם מייחסים לאללה את אשר הם שונאים (מן הבנות), ולשונותיהם מספרות שקר כי להם נועד כל הטוב. אין ספק כי שמורה להם האש שבה הם יהיו מוזנחים.

63 באללה! כבר שלחנו שליחים לאומות לפניך, אמנם השטן הראה להם באור יפה את מעשיהם הרעים והיום הוא השומר שלהם, (אך מחכה) להם עונש כואב.

64 ולא הורדנו אליך (מוחמד) את הספר (הקוראן) אלא כדי שתבאר להם את אשר הם חלוקים סביבו ובהדרכה ורחמים לאנשים מאמינים.

65 אללה הוריד מן השמים מים והחייה בהם את האדמה לאחר מותה (יובש), ובזה אות לאנשים אשר שומעים.

66 ואכן במקנה יש מוסר השכל עבורכם. שכן, אנו משקים אתכם מתוך בטנם, מבין הפרש והדם, חלב טהור, אשר נעים לאלה אשר שותים אותו.

67 ומפרי התמרים והענבים אתם מכינים שיכר ומזון טוב. ובזה גם אות לאנשים אשר ישכילו להבין.

68 הורה ריבונך לדבורה: “ועשי לך כוורת בהרים, בעצים, ובכל אשר (האנשים) ייקחו למשכן.

69 ואז אכלי מכל פרי, והלכי בנתיבים שהתווה לך ריבונך”, משקה בצבעים וטעמים שונים ייצא מקרבן (הדבש), ובו מרפא לאנשים. וגם בזה אות לאנשים אשר חושבים.

70 ואללה ברא אתכם, ולאחר מכן ימיתכם, ויש בינכם כאלה שיגיעו אל גיל הזקנה המופלגת אשר בו ישכח האדם את כל מה שהוא ידע. אכן אללה הוא הכול יודע והכול יכול.

71 ואללה העדיף אחדים מכם על אחרים בפרנסה, אך אלה אשר הועדפו אינם נותנים לעבדיהם חלק מהפרנסה למען יהיו שווים. האם הם יכחישו את חסדי אללה?

72 ואללה יצר לכם מעצמכם זוגות, ועשה מהזוגות שלכם ילדים ונכדים, והוא פרנס אתכם מכל טוב (טהור). האם בהבל יאמינו ובחסדי אללה יכפרו?

73 הם עובדים אחרים מלבד אללה, כאלה אשר לא יוכלו לשלוח להם כל פרנסה מן השמים או מן הארץ, ולעולם לא יוכלו.

74 לכן אל תמשילו משלים לאללה. אכן אללה יודע ואתם אינכם יודעים.

75 אללה מושל משל על עבד המשועבד לאדונו ואשר אין לו יכולת, ולעומתו איש אשר הענקנו לו פרנסה בשפע והוא תורם בסתר ובגלוי, האם הם דומים? השבח לאללה! ואולם רובם אינם יודעים.

76 ועוד מושל אללה משל על שני אנשים: האחד אילם וחסר כל יכולת והוא למעמסה על אדונו בהיכשלו בכל מה שהופקד בידיו, האם הוא שווה לאדם הממונה על אחרים ונוהג בהם בצדק והוא עצמו הולך בדרך הישר?

77 ולאללה כל נסתרות השמים והארץ. שעת הדין עלולה לבוא כהרף עין ואף מהר מזה, אכן אללה הכול יכול.

78 ואללה הוציאכם מבטני אימהותיכם מבלי שתדעו דבר, ונתן לכם את חושי השמיעה והראייה ואת הלבב להבנה, למען תכירו טובה.

79 האם לא יראו את העוף הכפוף לרצונו של אללה במרום השמיים? רק אללה יחזיקו שם, ובזאת יש אכן אותות לאנשים אשר מאמינים.

80 ואללה עשה עבורכם את הבתים שלכם משכן למנוחה, ועשה לכם מעורות המקנה אוהלים אשר יהיה לכם קל לשאת אותם גם ביום מסעכם וביום חנותכם. ומהצמר והפרווה של המקנה הוא נתן לכם רהיטים (לשימושכם) ולהנאה עד עיתוי מוגדר.

81 וגם עשה לכם אללה צללים מאשר ברא, ונתן לכם מחסה בהרים, ובגדים להגנה מפני החום, ולבוש למגן במלחמה. כך ישלים חסדו עמכם למען התאסלמו.

82 ואם יתרחקו, עליך רק למסור הודעה ברורה.

83 הם מכירים בחסד אללה ולאחר מכן, מתכחשים לו, ורובם כופרים.

84 ביום ההוא (יום הדין) נביא עד מכל אומה, ולא תינתן לאלה אשר כפרו אפשרות לדבר ולא לבקש סליחה.

85 וכאשר יראו אלה אשר קיפחו, את העונש, הוא לא יוקל מעליהם, והם לא יקבלו עוד הזדמנות.

86 וכאשר יראו אלה אשר שיתפו (עבודה זרה) את השותפים שלהם (אשר הם צירפו לאללה), יאמרו: “ריבוננו! אלה הם השותפים אשר פנינו אליהם בתפילה מלבדך”. אז יענו להם “אכן אתם כוזבים (בעשותינו שותפים לאללה)”.

87 יתמסרו לאללה ביום ההוא (יום הדין), וכל מה שבדו יחלוף מהם.

88 אלה אשר כפרו ומנעו (אחרים) מללכת בשבילו של אללה, הוספנו להם עונש על-גבי עונש מפני שהם היו מפיצי שחיתות.

89 וביום הדין נביא לכל אומה עד מקרבה כדי שיעיד עליה, ונביא אותך (מוחמד) עד על אלה (המוסלמים). והורדנו אליך את הספר (הקוראן) להבהרת כל דבר ובהדרכה, רחמים ובשורה למוסלמים (אשר מתמסרים אל אללה).

90 אכן אללה מצווה לעשות צדק, לגמול חסד ולעזור לקרוב המשפחה (הנזקק), הוא אוסר את התועבה, ואת המגונה, והקיפוח, והוא מזהירכם למען היזכרו.

91 וקיימו את התחייבותכם אל אללה אם התחייבתם, ואל תפרו את התחייבותכם לאחר שאישרתם אותה בשבועה בעשותכם את אללה ערב לכם, כי אללה יודע את כל מה שאתם עושים

92 ואל תהיו כזאת אשר פירקה והתירה לחוטים את מה שארגה וטוותה בשקידה, בהשתמשכם בשבועתכם רק כדי להונות זה את זה, בעוד אומה אחת חזקה יותר מאומה אחרת, בכל זה יעמידכם אללה במבחן. ביום תחיית-המתים יבאר לכם את כל אשר נחלקתם בו.

93 לו רצה אללה היה עושה מכם אומה אחת. אך אללה ישאיר בתעייה את אשר יבחר וידריך אשר יבחר בהדרכה. ואכן אתם תישאלו על אשר הייתם עושים.

94 אל תשתמשו בשבועותיכם להונות זה את זה, פן תלכו לאיבוד אחרי שהייתם בטוחים, ותרגישו טעם רע, כי מנעתם אנשים משביל אללה, לכם עונש עצום.

95 אל תמכרו את בריתכם עם אללה במחיר זול. כל השמור אצל אללה טוב לכם יותר, אם יודעים אתם.

96 כל מה שיש לכם יאזול, ורק מה שאצל אללה יישאר, ואנו נגמול לבעלי הסבלנות את הגמול הטוב ביותר על מעשיהם.

97 מי שעשה טוב, זכר או נקבה, וגם היה מאמין (באללה), אכן ניתן לו חיים טובים, ונגמול את שכרם על כל הטוב אשר עשו.

98 ואם תקרא בקוראן בקש מחסה באללה מפני השטן הארור,

99 מפני שאין לו (לשטן) שלטון על אלה אשר האמינו ואשר על ריבונם נסמכים,

100 שלטונו רק על אלה אשר לוקחים אותו לאדון ואלה אשר הם בו משתפים (מלבד אללה).

101 כאשר אנו מחליפים אות (משפט מהקוראן) באחר, ואללה יודע היטב מה הוא הוריד. הם אומרים (לנביא): “אתה אינך אלא רמאי”, ואולם רובם אינם יודעים.

102 אמור: “רוח הקודש (המלאך גבריאל) הוריד אותו מעם ריבונך על יסוד הצדק לחיזוק רוחם של אלה אשר האמינו וכהדרכה ובשורה למוסלמים (אשר מתמסרים)”.

103 אנו יודעים שהם אומרים: “בן אדם מלמד אותו (את מוחמד)”. ואולם לשונו של האיש אשר עליו הם רומזים היא לשון זרה, והקוראן הוא בלשון ערבית ברורה.

104 אכן אלה אשר לא יאמינו באותות אללה, אללה לא ידריך אותם, ולהם עונש כואב.

105 אמנם אלה אשר בודים שקרים הם אלה אשר אינם מאמינים באותות אללה ואלה הם השקרנים.

106 למי שכופר באללה לאחר שכבר האמין בו, מלבד אלה אשר נכפה עליהם לכפור בעוד ליבם בטוח באמונה, אך אלו הפותחים את ליבם לכפירה, עליהם ינחת זעם מאת אללה ולהם עונש עצום,

107 זה מפני שהם מעדיפים את חיי העולם-הזה על פני העולם הבא, ואללה לא ידריך את האנשים אשר כופרים,

108 הם אלה אשר חתם אללה את לבבם, את שמיעתם ואת ראייתם והם אלה אשר התעלמו(מדרך הצדק).

109 אין ספק כי בעולם הבא הם יהיו מן המפסידים.

110 אז, אכן ריבונך לאלה אשר היגרו לאחר שהם עמדו בניסיון ואז הם התאמצו והתאזרו בסבלנות, ריבונך לאחר מכן תמיד סלחן ורחום.

111 וביום (הדין) אשר תבוא כל נפש להתנצח לעצמה, וכל נפש תקבל את הגמול בעד מעשיה, ואף אחד לא יקופח.

112 אללה מושל משל על עיר אשר הייתה כסוחה ופרנסתה באה אליה בקלות מכל מקום בשפע. אך כפרה בחסדי אללה, ואז הענישה אללה בעונש הרעב והפחד, באשר היו עושים.

113 וכבר בא אליהם שליח מקרבם, אך הם התכחשו לו. על כן בא העונש עליהם בעודם מקפחים.

114 ואיכלו ממה שהעניק לכם אללה מן המורשה והטוב, והודו על חסד אללה, אם אכן אותו אתם עובדים.

115 אללה אסר עליכם לאכול נבלות ודם ובשר חזיר ובשר שנזבח לאחרים מלבד אללה, אך אם אכל מהם אדם מתוך הכרח ובלי רצון ובלי להפריז, הן, אללה סלחן ורחום.

116 ואל תמציאו שקרים לאמור: “זה מורשה וזה אסור”, במטרה לייחס לאללה את מה שאינו אמת, אלה אשר בודים שקר ומייחסים אותו לאללה, אינם מצליחים.

117 הנאה קצרה, ולהם עונש כואב.

118 על אלה אשר התייהדו אסרנו את אשר הזכרנו לך מקודם, ולא אנחנו קיפחנו אותם, אלא הם קיפחו את עצמם.

119 ולאלה אשר חטאו בשגגה ואחר-כך התחרטו וביקשו סליחה ועשו מעשים טובים, הן, ריבונך הוא הסלחן והרחום.

120 אכן אברהם היה אומה בעצמו, הוא היה מתמסר לאללה, ומעולם לא היה בין המשתפים.

121 והוא הכיר לאללה תודה על חסדיו, ואללה בחר בו, והדריך אותו אל השביל הישר

122 הענקנו לו שפע של טוב בעולם הזה, ובעולם הבא הוא בין הצדיקים

123 ואמרנו לך: לך בדרך האמונה של אברהם אשר היה מתמסר(לאללה), ולא היה בין המשתפים.

124 הן, (קידוש) השבת נקבע לאלה אשר נחלקו בו, ריבונך יפסוק ביניהם ביום תחיית-המתים בכל אשר נחלקו

125 קרא אל שביל ריבונך בחוכמה ובדרכי מוסר נאים, והתנצח איתם בצורה הוגנת ונאותה ביותר. ריבונך יודע יותר מי תועה משבילו והוא יודע יותר מי הם המודרכים.

126 וכאשר אתם מענישים מישהו, הענישו אותו רק באותה מידה אשר בה הוא פגע בכם, ואולם אם התאזרו בסבלנות, יהיה זה טוב עבור הסלחנים.

127 התאזר בסבלנות, ואללה הוא אשר יעזור לך להתאזר בסבלנות, ואל תצטער על מה שהם זוממים נגדך,

128 כי אללה הוא עם אלה היראים ואלה אשר מיטיבים.