İbranice Meal — Dârüsselâm Cemiyeti — İsra' 17:1 – Şuara 26:227

1 ישתבח (אללה) זה אשר נשא את עבדו(מוחמד) בלילה מן המסגד אלחראם (הכעבה) אל מסגד אל אקצא אשר בירכנו את סביבותיו, כדי שנראה לו חלק מאותותינו. והוא אכן הכול שומע והכול רואה.

2 אנחנו נתנו למשה את הספר ועשינו אותו כמדריך לבני ישראל (לאמור): “אל תיקחו אף אחד מלבדי אשר תסמכו עליו,

3 צאצאי אלה אשר נשאנו עם נוח. הוא (נוח) אכן היה עבד אשר מכיר טובה.

4 הזהרנו את בני ישראל בספר: “פעמיים תרבו שחיתות בארץ. ותגיעו לגדלות רבה.”

5 ובהגיע מועד הפעם הראשונה, שילחנו בכם את עבדינו, אנשי עוז קשוחים, שישלטו במשכנות וכך תקוים ההבטחה.

6 ואז, החזרנו לכם את השלטון והענקנו לכם רכוש ובנים ויותר והרכינו את כוחכם.

7 אם תעשו טוב תיטיבו לעצמכם, אך אם תעשו את הרע, לעצמכם תרעו. כאשר יבוא מועד (הפעם) האחרונה,, וישפילו את פניכם, וייכנסו אל המסגד, כמו שנכנסו אליו בפעם הראשונה, כדי שיחריבו את כל אשר עלה (מאז)

8 אולי ירחם עליכם ריבונכם, אך אם תשובו(לעשות את הרע) נשוב (בענישה), כי עשינו את הגיהינום במכלאה מתמדת לכופרים.

9 אכן הקוראן הזה מדריך אל מה שנכון וישר והוא מבשר למאמינים אלה אשר עושים את הטוב כי להם גמול גדול.

10 אך לאלה אשר לא יאמינו בעולם-הבא הועדנו להם עונש כואב.

11 האדם ממשיך לבקש את הרע כשם שהוא מבקש את הטוב. אכן, האדם הוא חסר סבלנות.

12 ועשינו את הלילה והיום כשני אותות: את הלילה החשבנו כסימן, ואת היום הארנו כסימן, כדי שתבקשו לכם חסד מעם ריבונכם, ולמען תדעו את מניין השנים והחשבון (של החודשים והימים), וכל דבר ביארנו במפורש.

13 וכל אחד מהאנשים אחראי למעשיו בעולם הזה, וביום תחיית-המתים נוציא לו ספר אשר ימצא אותו פרוש (עם פירוט של כל מעשיו)

14 “קרא את ספרך (ובו רשימת מעשיך) דייך בעצמך היום אשר תתחשבן עמך ״.

15 כל המישיר לכת, רק לטובתו יישיר לכת, וההולך בדרך השגויה, רק את עצמו יתעה, כי לא תישא נפש את משא זולתה. ואנחנו גם לא נעניש עד שאנחנו מביאים שליח (אשר יזהיר).

16 וכאשר נחליט להכחיד עיר, נצווה את בניה העשירים שסופי השפע (להאמין באללה ולציית לו), (ואולם לא יצייתו) ויסטו מדרך המוסר, ואז יתקיים גזר-הדין בצדק, ונשמידה מהיסוד.

17 מה רבים הדורות אשר הכחדנו לאחר דורו של נוח, ודייך בריבונך אשר בקי בכול ורואה את כול חטאי עבדיו

18 מי שהיה רוצה בחיי העולם החולף, נעניק וניתן מה שנרצה למי שנרצה, ואחר-כך ניתן לו את גיהינום, ובו ייצלה מושפל ומנודה.

19 וכל החפץ בעולם הבא ועושה למענו בהיותו מאמין, מעשיהם של כל אלה יזכו לתודה.

20 לכולם, לאלה (הכופרים) ולאלה (המאמינים), נעניק את השפע של ריבונך, כי השפע של ריבונך אינו מוגבל.

21 ראה כיצד העדפנו אחדים מהם על האחרים (בעולם הזה), אולם בעולם-הבא הדרגות (למאמינים עושי הטוב) גבוהות יותר, וההעדפה רבה יותר.

22 אל תיקח לך אל אחר עם אללה, למען לא תהיה מושפל ומנודה.

23 ריבונך ציווה שלא תעבדו זולתו וגמלו חסד להורים. אם יגיעו האחד מהם או שניהם לגיל הזיקנה, אל תקצר רוחך ואל תגער בהם. דבר עמם בכבוד,

24 והתנהג איתם בענווה ורחמים, ואמור לי ריבוני! רחם עליהם כפי שהם ריחמו עלי בגדלם אותי כשהייתי קטן”.

25 ריבונכם יודע את כל מה שבנפשותיכם. אם אתם הולכים בדרך הישר, הן הוא מרבה לסלוח לאלה שמרבים לפנות אליו.

26 תן לקרוב המשפחה את החלק המגיע לו מן הצדקה, למסכן ולעובר האורח, אך אל תהיה בזבזן,

27 אכן הבזבזנים הם באחווה עם השטנים, והיה השטן בריבונו כופר

28 ואם אין ביכולתך לעזור להם, בעודך ממתין לרחמי ריבונך, דבר אליהם בעדינות.

29 אל תכבול (תקמץ) את ידך אל צווארך (מקמצנות) ואל תושיט אותה ללא הגבלה (בבזבזנות), למען לא תישאר במחסור ותהיה בחרטה.

30 אכן ריבונך שולח פרנסה בשפע או בדלילות לאשר ירצה, כי הוא מכיר היטב את עבדיו ורואה את מעשיהם.

31 לעולם אל תהרגו את ילדיכם בגלל הסיכוי לעוני, כי אנו נפרנס אותם ואתכם, והריגתם היא חטא עצום.

32 אל תתקרבו אל הזנות, כי תועבה גדולה היא וכמה רעה הדרך.

33 ואל תהרגו את הנפש אשר אסר אללה, אלא אך ורק בצדק. וכל הנרצח בחוסר צדק, אנחנו נותנים ליורשים שלו לדרוש תגמול, אך אל הפריזו בפעולת התגמול, כי יעזור לו (אללה).

34 ואל תתקרבו אל נכסי היתום אלא בצורה הוגנת, עד שיגיע לבגרותו. וקיימו באחריות כל התחייבות, כי על ההתחייבות יש לתת את הדין ביום הדין.

35 וכשאתם מודדים ושוקלים השלימו את המידה ושיקלו במאזני-צדק. טוב הדבר ועדיף יותר (לכולם).

36 ואל תלך אחרי דבר שאינך יודע בוודאות, מפני שהשמיעה, הראייה והמחשבה - כל אלה ייתנו (על בעליהם) את הדין.

37 ואל תתהלך ביהירות על פני האדמה, כי לא תבקע את האדמה ומעולם לא תגיע (בקומתך) אל גובה ההרים,

38 כל זה היה רע ושנוא אצל ריבונך

39 זה הוא חלק מן החכמה אשר ריבונך גילה לך. אל תעשה לך אלוה אחר מלבד אללה, פן תושלך אל הגיהינום מגונה ומנודה.

40 האם אתם חושבים שריבונכם נתן לכם בנים, ולעצמו לקח בנות מבין המלאכים? דבר חמור אומרים אתם.

41 וכבר ביארנו את הצדק בקוראן הזה בכל מיני דרכים כדי שהם יזבח, (ואולם כל זה) לא הוסיף להם אלא סלידה.

42 אמור: “אילו היו עוד אלים מלבד אללה, כפי שאומרים, כי אז ודאי היו רוצים לעצמם נתיב אל האדון של כס- המלכות”.

43 ישתבח ויתעלה מעל כל אשר הם אומרים.

44 שבעת הרקיעים, הארץ וכל שוכניהם משבחים אותו, ואין דבר אשר אינו משבח ומהלל אותו, ואולם אתם אינכם מבינים את תשבחותיהם. אך סבלן הוא וסלחן.

45 וכאשר אתה קורא את הקוראן, נציב חיץ בינך לבין אלה אשר אינם מאמינים בעולם הבא.

46 ועל לבבותיהם שמנו חותם, לבל יבינו אותו (את הקוראן), ואת אזניהם (שמיעתם) הכבדנו. וכאשר אתה מזכיר בקוראן את ריבונך לבדו, פונים לך הכופרים עורף בתיעוב.

47 אנחנו יודעים היטב מה הם רוצים לשמוע כאשר הם מקשיבים לך, ומה הם אומרים בהתלחשות הסודית ביניהם, ומתי אומרים המקפחים: “אתם הולכים אחרי אדם אחוז כישוף”.

48 ראה למה המשילו אותך, וזה מפני שהם תעו ולא יוכלו למצוא את הדרך.

49 והם אמרו: “האם לאחר שנהיה עצמות ושיירי- גוף נקום לתחייה כבריאה חדשה?”

50 אמור: “(אפילו אם) תהיו אבנים או ברזל,

51 או בריאה שאין ביכולתכם אפילו לחשוב עליה.” הם יאמרו: “מי יחזיר אותנו לחיים?” אמור: “זה אשר ברא אתכם בפעם הראשונה”, אז הם ינידו בראשיהם ויאמרו: “מתי הוא?” אמור להם:״ אולי יהיה בקרוב ״.

52 ביום שיקרא לכם, ואתם תענו לקריאתו (ותקומו מקבריכם) ותשבחו אותו, ותחשבו כי הייתם מעט זמן.

53 ואמור לעבדיי שידברו רק את מה שיותר טוב, כי השטן יכניס פירוד ושנאה ביניהם כי השטן תמיד לאנשים אויב גלוי.

54 ריבונכם מכיר אתכם היטב, ואם הוא ירצה הוא ירחם עליכם, ואם הוא ירצה הוא יעניש אתכם, ואנו לא שלחנו אותך כשומר שלהם.

55 וריבונך יודע היטב את כל אשר בשמיים ובארץ. וכבר נתנו לחלק מהנביאים יותר מאשר נתנו לאחרים. ולדוד נתנו את הזובור.

56 אמור: “קראו לאלה אשר טענתם שהם קיימים מלבד אללה לעזרה, הם לא יוכלו להסיר כל צרה מכם ולא יוכלו להמיט אותה על אויבכם”.

57 אלה אשר אליהם מתפללים (עובדי האלילים) בעצמם מבקשים להתקרב אל ריבונם, ומתחרים ביניהם, מי מהם קרוב יותר, ומבקשים את רחמיו, ומפחדים מעונשו. אכן, יש להיזהר מעונש ריבונך.

58 אין עיר חוטאת שלא נשמיד לפני יום תחיית-המתים, או נעניש אותה עונש קשה. וזה היה רשום בספר (אצל אללה)

59 שום דבר לא מנע מאתנו לשלוח אותות, מלבד התכחשו להם הדורות הקדומים. וכבר נתנו לבני שבט ת'מוד את הנאקה כאות ברור וגלוי לעין, אך הם קיפחו אותה, ואין אנו שולחים אותות אלא לשם אזהרה והפחדה.

60 כבר אמרנו לך כי ריבונך מקיף את כל האנשים. לא עשינו את מה שהראינו לך(במסע הלילי) אלא כדי לבחון את האנשים, וכך גם את העץ הארור אשר בקוראן. אנו מפחידים אותם, אך הדבר אינו מוסיף אלא תעייה גדולה.

61 וכאשר אמרנו למלאכים: “סגדו לאדם”, הם סגדו, ורק השטן אמר: “האם אסגוד למי שבראת מעפר?”

62 אמר: “אתה רואה את היצור הזה אשר רוממת מעליי? אם תיתן לי הזדמנות עד יום תחיית-המתים, אלכוד ברשתי את זרעו(ואשלוט בו) פרט למעטים מהם”.

63 אמר: “לך והשתדל! אתה וכל אלה שיילכו אחריך תקבלו את עונשכם המלא בגיהינום.

64 נסה להסית מהם כמה שתוכל, והזעק עליהם את פרשיך וחייליך, והשתתף ברכושם ובילדיהם, ותן להם הכסתות, והשטן לא יבטיח להם דבר זולת פיתוי כוזב.

65 ואולם על עבדיי לא תהיה לך כל שליטה, כי ריבונך דיו כשומר עליהם”.

66 ריבונכם הוא אשר מושיט למענכם את האוניות בים, כדי שתבקשו לכם פרנסה מחסדו. הוא תמיד היה כלפיכם רחום.

67 ואם תפגע בכם צרה בים, אתם תשכחו את כל אלה אשר עבדתם זולתו, ורק היזכרו באללה לבדו להציל אתכם, אך כאשר הציל אתכם והביאכם אל היבשה, מיד תתרחקו. והיה האדם כפוי טובה.

68 האם בטוחים אתם כי אללה לא יבקע את האדמה ולא יגרום לה לבלוע אתכם? או לא ימטיר עליכם גשם של אבנים מבלי שתמצאו לכם שומר?

69 או שמא בטוחים אתם כי שוב לא יחזירכם אל הים, ולא ישלח בכם רוח סערה ויטביע אתכם באשר כפרתם, מבלי שתהיה לכם סיבה להתלונן נגדנו?

70 וכבר כיבדנו בני אדם, ונשאנו אותם על פני היבשה והים, ופרנסנו אותם בכל טוב, ורוממנו אותם מאוד מעל רבים מן היצורים אשר בראנו.

71 ביום (יום הדין) אשר בו נקרא לכל אומה עם המנהיג שלה, כל אלה אשר ספר הרישום של מעשיהם יימסר להם ביד ימין, יקראו ממנו שמחים למעשיהם הטובים, ולא יקופחו במאומה.

72 וכל אשר היה (לבבו) עיוור בעולם הזה, יהיה (לבבו) בעולם הבא עיוור ותועה בדרכו

73 ואילו היה ביכולתם להדיח אותך ממה שהשרינו אליך למען תבדה עלינו דבר אחר ממנו (הקוראן), אז היו לוקחים אותך לידיד נפש.

74 ואילולא תמכנו בך, כי אז היית מתחיל לנסות אליהם קצת.

75 או אז היינו נותנים לך לטעום עונש כפול בחייך ועונש כפול כמותך, ואז לא יכולת למצוא מציל עדנו

76 והם הפריעו לך מאוד וכמעט הוציאו אותך מן הארץ (מכה), אך אז הם לא היו נשארים אחריך אלא רק קצת.

77 כך היא דרכנו עם השליחים אשר שלחנו לפניך, ולא תמצא כל שינוי בדרכנו.

78 קיים את התפילה משקיעת השמש עד אשר יחשיך הלילה. והקוראן(וקריאתו) בשחר. אכן הקוראן(וקריאתו) בשחר מלווה בעדים (מבין המלאכים).

79 ובלילה, התאמץ בו, עוד תפילת רשות, אולי יעניק לך ריבונך מקום מכובד ונישא.

80 ואמור: “ריבוני! הכנס אותי בכבוד(אל מה שטוב לי) והוצא אותי בכבוד (ממה שרע לי) ותן לי סמכות מאתך אשר בכוחה אנצח”.

81 ואמור: “הופיע הצדק וחלף השקר (הכפירה), אכן השקר חולף לעד”.

82 אנו מורידים אותות (משפטים) מן הקוראן הנושאים מרפא ורחמים למאמינים, אך למקפחים הוא יוסיף רק אבדון.

83 כשאנו נוטים חסד לאדם הוא משתמט ואינו מכיר תודה, אך בפגוע בו רעה, הוא מתייאש (מרחמי ריבונו).

84 אמור: “כל אחד פועל לפי דרכו, אך ריבונכם יודע מי הולך יותר בדרך הישר”.

85 וישאלוך על הנשמה אמור: “הנשמה היא סוד אשר רק ריבונך יודע, ואתם לא קיבלתם מהידע, זולת (כמות) מזערית ״.

86 ואם נרצה, נוכל בקלות לקחת ממך את מה שגילינו לך (מהקוראן), ולא תוכל למצוא מי שישמור עליך מאתנו,

87 אלא דרך הרחמים מריבונך, אכן חסדו עליך היה כביר.

88 אמור: “אם בני האנוש והשדים יסכימו ביניהם להביא ספר דומה לקוראן, לא יוכלו להביא כמוהו, ואפילו אם הם יסייעו זה לזה”.

89 וכבר הבאנו לאנשים בקוראן הזה מכל משל, למרות זאת, סרבו רוב האנשים והמשיכו בכפירה,

90 ואמרו: “לא נאמין לך עד שתבקע לנו מעיין מן הארץ,

91 או עד שתצמיח גן של דקלים וגפנים ותבקע בתוכו נהרות זורמים,

92 או שתפיל עלינו כפי שטענת את השמים, חלקים, או עד שנראה את אללה והמלאכים פנים אל פנים,

93 או עד שיהיה לך בית מזהב, או שתעלה השמימה, אך גם בעלייתך לא נאמין אלא עד שתוריד לנו משם ספר ונקרא בו”. אמור: “ישתבח ריבוני! אינני אלא שליח אנושי”.

94 שום דבר לא מנע מהאנשים להאמין כאשר הגיעה אליהם ההדרכה (הצודקת), מלבד זה שאמרו: “האם שלח אללה בן אנוש כשליח?”.

95 אמור: “אילו היו מלאכים מתהלכים בארץ, היינו מורידים להם מן השמים מלאך שליח”.

96 אמור: “די באללה כעד ביני ובינכם, כי הוא אכן היה (תמיד) בעבדיו בקי והכול רואה ״.

97 מי שאללה מדריך(אל הצדק) הוא אכן המודרך, וכל אשר יתעה, לא תמצא להם אדונים מלבדו, וביום תחיית- המתים נקבץ אותם כשהם נגררים על פניהם, עיוורים, אילמים וחרשים, משכנם יהיה בגיהינום, ובכל פעם שהאש (בגיהינום) תדעך, נוסיף עוד אש ולהבה.

98 זה יהיה שכרם על א שר כפרו באותותינו באומרם: “האם לאחר שיתפוררו עצמותינו, נקום לתחייה כבריאה חדשה?”

99 הלא יראו כי אללה אשר ברא את השמים ואת הארץ יכול גם לברוא אחרים כמוהם? והוא קבע להם מועד שאין ספק בו, אך סירבו המקפחים והמשיכו בכפירה.

100 אמור: “לו היו אוצרות הרחמים של ריבוני בידיכם, הייתם מחזיקים בהם וחוששים להוציאם, כי קמצן הוא האדם”.

101 וכבר נתנו למשה תשעה אותות ברורים. אז שאל את בני-ישראל כאשר בא אליהם, ופרעה אמר לו: “אני חושב, משה, כי אתה אחוז קסם”.

102 אמר (משה): “כבר יודע אתה כי ריבון השמים והארץ הוא שהוריד את האותות הללו כהוכחות ברורות גלויות לעין, ורואה אני, הוי, פרעה, כי סופך לאבדון”.

103 ורצה (פרעה) לאלצם לצאת מהארץ, ואנחנו הטבענו אותו ואת אשר עמו גם יחד.

104 ואמרנו אחריו אל בני-ישראל: “שכנו בארץ, וכאשר תגיע הבטחת אחרית הימים, נביא את כולכם מכל הקצוות”

105 ובצדק הורדנו אותו (הקוראן), ובצדק ירד. ואותך (מוחמד) לא שלחנו אלא מבשר ומזהיר.

106 את הקוראן עשינו “פורקאן” (כדי שיבדיל בין האור לחושך), למען תקרא אותו לאנשים בהדרגה, והורדנו אותו קטע אחרי קטע.

107 אמור: “האמינו בו או אל תאמינו, אלה אשר ניתן להם הידע מלפניו, כאשר קוראים אותו אליהם נופלים אפיים ארצה כסגידה,

108 ויאמרו: “ישתבח ריבוננו! הנה נתקיימה הבטחת ריבוננו”,

109 והם ייפלו אפיים ארצה, בוכים, וזה יוסיף להם כניעה (לאללה)

110 אמור: “בין אם אתם קוראים לאללה או לרחמן, הרי לו שייכים השמות הכי נאים. ואל תתפלל בקול רם מדי או בקול נמוך מדי, אלא וקיים אותה בין זה לזה ״

111 ואמור: ״ השבח לאללה, אשר לא הוליד בן ואין לו שותף במלכותו, ואין לו צורך במגן מפני השפלה, והאדר את גדולתו!”

1 השבח לאללה, אשר הוריד לעבדו (מוחמד) את הספר (הקוראן) ולא עשה בו שום סטייה (מן הצדק),

2 יציב וקיים, כדי שיזהיר את האנשים מפני העונש הקשה אשר יבוא ממנו, ולמען יבשר למאמינים, אלה אשר עושים את הטוב כי אכן למענם שמור גמול טוב(בגן העדן),

3 אשר בו ישכנו לנצח,

4 וגם להזהיר את אלה אשר אומרים כי אללה לקח לו בוי

5 (אף-על-פי) אין להם ולא היה לאבותיהם כל ידיעה על כך. נוראות הן המלים היוצאות מפיהם. אכן הם אומרים רק שקר.

6 ואמנם אתה עלול להעמיס על עצמך מרוב צער משום שלא האמינו באשר נאמר (בקוראן)?

7 את כל אשר על הארץ עשינו כהדר לה, כדי לבחון אותם מי יעשה מעשים טובים יותר.

8 אך אנחנו גם יכולים להפוך את כל אשר עליה לעפר ואפר שומם.

9 האם אתה חושב שאנשי המערה וא-רקים (מצבת קבריהם) היו בין אותותינו המופלאים ביותר?

10 כאשר הנערים מצאו מקלט במערה ואז אמרו: “ריבוננו! תן לנו רחמים ממך, והדרך אותנו”.

11 לאחר מכן הפלנו עליהם תרדמה ואטמנו את אוזניהם במערה למשך מספר שנים,

12 ואחר כך הערנו אותם מתרדמתם למען נדע מי משני המחנות ידע לקבוע את זמן שהותם במערה.

13 אנחנו מספרים לך את הצדק על קורותיהם. הם היו נערים אשר האמינו בריבונם, ואנחנו הוספנו להם הדרכה,

14 וחיזקנו את לבבם עד שהתייצבו ואמרו: “ריבוננו הוא ריבון השמים והארץ, ולא נתפלל לאל מלבדו, כי אם נצהיר אחרת יהיה זה שקר אשר רחוק מן הצדק.

15 בני עמנו אלה לקחו להם אלים אחרים מלבדו, אבל מדוע אינם מביאים גם הוכחה בהירה לצדקת אמונתם?” ומי חוטא יותר מזה הבודה שקר על אללה?!

16 וכאשר תעזבו אותם ואת אשר יעבדו מלבד אללה, כי אז מצאו מקלט במערה, ויפרוש עליכם ריבונכם את רחמיו ויספק את כל הצרכים שלכם.

17 ותראה שהשמש כאשר עלתה, הייתה פונה מן המערה ימינה, ובשקיעתה הייתה פונה שמאלה, בעוד הנערים שוכבים בתוך המערה. זה אחד מאותותיו של אללה. מי שאללה מדריך הוא מודרך, ומי שיתעה, לא תמצא לו אדון ומדריך.

18 אתה מתאר לעצמך שהם ערים, אולם הם ישנו. אנחנו היינו הופכים אותם פעם לצד ימין ופעם לצד שמאל, בעוד שבלבם היה נח בכניסה למערה. לו ראית אותם היית סולד ובורח בבהלה ופחד.

19 וכך הערנו אותם, כדי שיבררו ביניהם. אמר האחד: “כמה זמן עבר עליכם כאן?”, אמרו: “שהינו רק יום אחד או פחות”, אמרו (אחרים): ״ריבונכם יודע יותר מכם כמה זמן שהיתם. שלחו אחד מכם עם כסף אל העיר כדי שימצא את האוכל הטהור ביותר שבה ויביא לכם ממנו מזון, אך עליו לנהוג בעדינות, כדי שלא ירגישו בכם.

20 אם יגלו אתכם ירגמו אתכם באבנים או יחזירו אתכם לאמונתם, ואז לעולם לא תצליחו.”

21 כך גילינו להם דברים, למען יידעו כי הבטחת אללה צדק היא, ואין ספק בבוא השעה. האנשים נחלקו ביניהם בעניינם ואמרו: “בנו עליהם בניין, ריבונם יודע מי הם”, אך אלה שבידם ההחלטה אמרו: “נקים עליהם מסגד”.

22 יאמרו: “היו שלושה והרביעי היה כלבם”, ואומרים: “היו חמישה והשישי היה כלבם”, כל אלה הם ניחוש שווא בנסתר. ואומרים: ”היו שבעה והשמיני היה כלבם”. אמור: “ריבוני יודע היטב את מספרם, אינם יודעים אותם אלא מעטים” לכן אל תתנצח בעניינם, ואל תשאל איש את דעתו עליהם.

23 ואל תאמר על דבר-מה: ״ הן, אני אעשה זאת מחר”

24 אלא (אמור): “אם ירצה אללה”. והזכר את ריבונך אם תשכח. ואמור: “אולי יואיל להדריך אותי ריבוני להתקרב יותר לאמת”.

25 והם נשארו במערתם שלוש מאות שנים, והוסיפו עוד תשע (שנים).

26 אמור: “אללה יודע כמה זמן הם היו. כי לו כל נסתרות השמים והארץ, ואין שומע ורואה כמוהו. להם אין אדון מלבדו, והוא לא ישתף אף אחד בשלטונו.

27 וקרא את אשר הושרה לך מהספר של ריבונך (הקוראן). דבריו לעולם לא ישתנו, ולא תוכל למצוא מפלס מפניו.

28 התאזר בסבלנות עם אלה הקוראים (ומתפללים) אל ריבונם בוקר וערב בבקשם את פניו, ואל תישא עיניך אל אשר מעבר להם בתאווה להנאות העולם הזה ואל תישמע לאיש אשר השבתנו את זכרנו מלבו, והוא רדף אחרי תאוותו וכולו הפקרות.

29 ואמור: “הצדק הוא מריבונכם, הרוצה בה יאמין והרוצה יכפור”. אנו הכנו למקפחים אש אשר תאגפנה אותם להבותיה, ואם הם יבקשו מים לשתות, יושקו רק מים לוהטים כשמן רותח אשר צולה את הפנים. כמה נוראי הוא המשקה ההוא, וכמה רע הוא מקום מנוחתם.

30 אכן אלה אשר האמינו ועשו את הטוב, אולם לא נקפח את גמולם של אלה אשר היטיבו לעשות.

31 אלה להם מיועדים גני-עדן, אשר נהרות זורמים מתחתיהם. והם יהיו מקושטים בצמידי זהב, ולבושים בגדים ירוקים ממשי וקטיפה, ושכובים על ספות מוגבהות. כמה טוב יהיה הגמול וכמה טוב יהיה מקום מנוחתם.

32 משול להם משל שני אנשים אשר לאחד מהם נתנו שני כרמי ענבים, ועצי תמר סביב להם, ושדות זריעה ביניהם.

33 שני הגנים נתנו פריים ולא מנעו דבר ממנו, והבקענו ביניהם נהר,

34 והיה לו עושר רב. הוא אמר לרעהו ביהירות: “יש לי רכוש ועוזרים יותר מאשר לך”

35 הוא נכנס אל הגן שלו ואמר: “אני סבור שהגן הזה לא ייחרב אי-פעם,

36 ואין אני חושש לשעה (יום הדין) שתבוא. אך אם אושב אל ריבוני אמצא לי שם מקום טוב יותר מזה”.

37 אולם רעהו אמר לו: “הכופר אתה באשר ברא אותך מעפר, ואז מטיפה, ואז עשה אותך לאיש?”

38 ובאשר לי, אללה הוא ריבוני, ולא אצרף כל שותף לריבוני.

39 מדוע לא אמרת בהיכנסך אל גנך: “כל אשר ירצה אללה יהיה, כי רק באללה כוחנו”? אתה רואה אותי שיש לי פחות עושר וילדים ממך,

40 אבל ייתכן שריבוני ייתן לי גינה טובה יותר מהגינה שלך, ועל גינתך ישלח עונש מן השמים ויהפוך אותה לשממה,

41 או יגרום שמימיה ישקעו באדמה ולא תוכל למצוא אותם.

42 ואכן, כל פירותיו הוכחדו, כרמיו נהרסו, ובעל הגן החל להכות בידיו בצער על כל אשר הוציא על גינתו שהפכה לשממה. אז הוא זעק: “הלוואי ולא הייתי מצרף מישהו (אלילים) לריבוני”.

43 לא היה מי שיעזור לו מפני אללה, והוא נשאר חסר אונים.

44 התמיכה היחידה היא מאללה, אלוה הצדק. הוא אכן המתגמל הכי טוב והמשיב בסוכה (לאלה שעשו טוב).

45 ומשול להם משל על חיי העולם-הזה, שהם כמים אשר הורדנו מן השמים. כתוצאה מכך הצמח של הארץ צמח והיה ירוק, מיד הוא מתייבש והרוח מפזרת אותו לכל הרוחות. אללה יכול לעשות כל דבר.

46 ההון והבנים הם תפארת העולם הזה, אך מעשים טובים נשארים קיימים, שכרם טוב יותר אצל ריבונך ותקוותם גדולה יותר.

47 ביום שנעתיק את ההרים ממקומם, ותראה את הארץ חשופה, אז נקבץ את האנשים ולא נותיר מהם אחד.

48 והם יוצגו בפני ריבונך בשורות (ויאמר להם): “הנה באתם אלינו כדרך אשר אתכם לראשונה, ואולם אתם טענתם כי לא קבענו לכם מועד.”

49 ויינתן ספר הרישום (המתעד מעשי כל אדם), ואז תראה את (הכופרים המכחשים) חרדים ממה שרשום בו ואומרים: “אוי ואבוי לנו! מה לו לספר הזה אשר אינו מעלים או מזניח דבר קטן או גדול בלי לרשום אותו?” כך ימצאו את מעשיהם לנוכח פניהם, וריבונך לא יקפח אף אחד.

50 וכאשר אמרנו למלאכים: “סגדו לאדם”, הם סגדו, ורק אבליס (השטן), היה אחד מהשדים והוא סירב למצוות ריבונו. האם תיקחו אותו ואת זרעו לאדונים מלבדי, בעודם אויבים לכם? אכן, רעים חילופים כאלה למקפחים.

51 אני לא הראיתי להם את בריאת השמים והארץ, ולא את בריאת עצמם, ולעולם לא הייתי לוקח את המתעים כמשרתים לי.

52 וביום שאנחנו נאמר למשתפים: “קראו לאשר טענתם כי שותפיי הם”. הם יקראו אליהם, אך הם לא ייענו להם, ואנו נשים חיץ ביניהם

53 יראו הכופרים המכחשים את אש הגיהינום וירגישו שהם עומדים ליפול אל תוכה, ולא יוכלו להימלט מפניה.

54 וכבר הבהרנו בקוראן הזה לאנשים משלים שונים, והיה האדם מתווכח יותר מכולם.

55 אין דבר שימנע מהאנשים להאמין כשבאה אליהם ההדרכה, ולבקש את סליחת ריבונם, אלא אם תגיע אליהם דרך הראשונים, או שיבוא עליהם עונשם קודם לכן.

56 איננו שולחים את השליחים, אלה כמבשרים ומזהירים, אך אלה אשר כפרו, הרוצים לבטל את הצדק בטענות שווא, מזלזלים באותותיי ובאזהרותיי.

57 ומי מקפח יותר מזה אשר אם יזכירו לו את אותות ריבונו, יפנה להם עורף וישכח את אשר עשו ידיו זה כבר? אנחנו אטמנו את לבבותיהם, לכן לא הבינו אותו (את הקוראן), וגם הכבדנו את אוזניהם (שמיעתם), ולכן אם תקרא להם אל הדרך הישר הם לא יודרכו לעולם.

58 וריבונך הוא הסלחן ובעל הרחמים. לו רצה להעמידם לדין על מעשיהם, הוא כבר מזמן היה מזרז את עונשם, אך כבר נקבע להם מועד אשר לא יוכלו למצוא מפלט ממנו.

59 את הערים האלה הכחדנו כאשר תושביהן קיפחו, וקבענו להכחדתן מועד.

60 וכאשר משה אמר למשרתו: “לא אפסיק ללכת עד שאגיע אל מפגש שני הימים, גם אם תימשך דרכי זמן רב”.

61 וכאשר הגיעו למקום המפגש של שני הימים, הם שכחו את הדג אשר הביאו אתם, והוא קפץ ועשה את דרכו אל הים ונמלט מהם.

62 וכאשר המשיכו (שניהם), אמר (משה) לעוזרו: “הבא לנו את האוכל, כי מצאנו במסענו הזה הרבה עייפות”

63 אמר (העוזר): “האם ראית שכאשר ישבנו למרגוע ליד הסלע שכחתי את הדג? משום שהשטן גרם שלא אזכור אותו, והוא שחה אל הים בצורה מפליאה”.

64 ואמר (משה): “זה בדיוק מה שחיפשנו”, לכן, הם הסתובבו וחזרו לדרכם.

65 אז מצאו עבד מעבדינו, אשר הענקנו לו רחמים מאתנו, ונתנו לו דעת.

66 אמר לו משה: “האוכל להצטרף אליך כדי שתלמדני תבונה ממה שאתה למדת?”

67 אמר: “אתה לא תוכל להיות סבלן אתי,

68 וכיצד בכלל תוכל להתאזר בסבלנות באשר נמצא מעבר לידע שלך?”

69 אמר (משה): “אם ירצה אללה, תגלה שאני סבלן, ולא אסרב לכל אשר תגיד”.

70 אמר: “אם תתלווה אליי, אל תשאל אותי דבר, אלא אם אזכיר אותו לך (בעצמי)”.

71 ויצאו לדרכם עד שעלו על אנייה, ונקב בה חור. אמר משה: “האם נקבת חור באנייה כדי להטביע את נוסעיה? אכן נורא הדבר אשר עשית!”.

72 אמר: ”האם לא אמרתי לך, כי אתה, לא תהיה לך סבלנות אתי ?”

73 אמו: “אל תגנה אותי על ששכחתי זאת, ואל תקשה עליי יותר ״.

74 ואז הם המשיכו (בדרכם) עד שפגשו נער צעיר, והוא הרג אותו. אמר (משה): “האם הרגת נפש זכה שלא קיפחה נפש אחרת?! הרי שזה מעשה פסול!”

75 אמר: “האם לא אמרתי לך כי לא תהיה לך סבלנות אתי?”.

76 אמר (משה): “אם שוב אשאל אותך על משהו, אל תיתן לי ללוות אותך כי כבר נגמרו לי התירוצים”.

77 והמשיכו בדרכם והגיעו אל כפר, וביקשו אוכל מתושביו, אולם הם סירבו לארחם. אז מצאו בו קיר שעומד להתמוטט, והוא (העבד של אללה) הקים ותיקן אותו. אמר משה: “יכולת לקבל גמול על כך, לו רצית”.

78 אמר: “הגיעה שעת הפרידה ביני לבינך. ועתה אודיע לך את משמעות הדברים אשר לא יכולת להיות סבלן לגביהם".

79 באשר לאנייה, היא הייתה שייכת לאנשים עניים אשר עובדים בים, ורציתי לחבל בה, כי היה בעקבותיהם מלך שגוזל כל אנייה בכוח.

80 ובאשר לנער, הוריו היו מאמינים, וחששנו כי יכפה עליהם תעייה וכפירה,

81 ורצינו כי ייתן להם ריבונם במקומו בן זך וטהור יותר ממנו ורחום יותר כלפיהם.

82 ובאשר לקיר, בעליו היו שני נערים יתומים מבני העיר, ותחתיו טמון אוצר השייך להם, ואביהם היה איש ישר, על כן רצה ריבונך כי האוצר יהיה שמור לנערים שיוציאוהו כאשר יתבגרו בזכות רחמי ריבונך. לא עשיתי כל זאת על דעת עצמי, וזה הוא פירוש המעשים אשר לא התאזרת בסבלנות עליהם.

83 ישאלו אותך על ד'ו אל-קרניין. אמור: “אני אכן אספר לכם דברים אודותיו.”

84 אנחנו נתנו לו לשלוט בארץ, ונתנו לו דרך להשיג הכול.

85 ואז הלך בדרך,

86 עד שהגיע אל המקום אשר בו (ראה בבירור) את שקיעת השמש, וראה את שקיעתה על מעיין חם של מים ובוץ שחור, ומצא לידו אומה, אמרנו: “הוי, ד'ו אל-קרניין! אתה החלט, או שהענישם או שתתייחס אליהם בטוב”.

87 אמר: “אנחנו בהחלט נעניש את אשר מקפח, ואחר כך הוא יוחזר אל ריבונו, והוא גם יעניש אותו עונש נורא יותר.

88 ולאשר מאמין ועושה את הטוב, מגיע גמול טוב ונתייחס אליו בטוב וביושר”.

89 ואז המשיך בדרך

90 עד אשר הגיע למקום זריחת השמש, ומצא אותה זורחת על אומה אשר לא ניתן להם מסתור מפני השמש

91 ואכן אנחנו בקיים בכל אשר ידע.

92 ולאחר מכן הוא הלך בשביל אחר,

93 עד שהגיע אל מקום בין שני רכסי הרים, ומצא שם בני-עם שכמעט לא הבינו דיבור.

94 והם אמרו: “הוי, ד'ו אל-קרניין! אכן גוג ומגוג מרבים שחיתות בארץ. האם תסכים שנשלם לך גמול כדי שתבנה חומה בינינו לבינם?”

95 והוא אמר: “מה שריבוני העניק לי מהכוח והמקנה טוב יותר ממה שאתם עומדים לשלם לי, לכן עזרו לי בעוצם ידכם, ואקים גדר בינכם לבינם.

96 הביאו לי גושי ברזל!”, וכאשר מילא את רכסי ההרים, אמרו: “נשפו!”. וכאשר להט הברזל כאש, אמר: “הביאו לי טיפות (נחושת) לשפוך עליו”.

97 ואז לא יכלו לטפס מעליה ולא יכלו לעשות בה חור.

98 אמר:״ זאת היא רחמנות מאת ריבוני, ואולם כאשר תתקיים הבטחת ריבוני, אז יפוררו וישטחו אותו, שהרי הבטחת ריבוני צדק היא”.

99 ביום ההוא נניח להם להסתער זה על זה כמו גלים, ואז תישמע התרועה של השופר ונקבץ את כולם.

100 וערכנו את הגיהינום ביום ההוא אל הכופרים כמיצג,

101 אשר היו כעיוורים ולא ראו את האותות שלי, ולא יכלו לשמוע את הקריאה לאמונה.

102 האומנם חשבו אלה אשר כפרו כי יוכלו לקחת להם את עבדיי, אדונים מלבדי? אנחנו הכנו לכופרים את הגיהינום מקום בו הם ישכנו.

103. אמור: “האם אגיד לכם מי הם אלה המפסידים ביותר באשר עמלו?”,

104. אלה הם אשר מאמציהם בעולם הזה יהיו לשווא, למרות שהם חושבים שהם עושים את הטוב.

105. הם אלה אשר כפרו באותות ריבונם ובמפגש עמו, אז המעשים שלהם הם לשווא, וביום תחיית-המתים לא נייחס להם כל חשיבות.

106 זה עונשם, הגיהינום, כי כפרו וזלזלו באותותיי ובשליחיי.

107 אך אלה אשר האמינו ועושי הטוב, בגן העדן יהיה מקום מנוחתם

108 ובו יישארו לנצח ולא יבקשו תחליף.

109. אמור: “אילו היה הים דיו לכתיבת דברי ריבוני, היה הים אוזל לפני שייגמרו דברי ריבוני, ואפילו אם היינו מוסיפים עוד ימים כמוהו”

110 אמור: “אכן אני רק בן אדם כמוכם, שנגלה אלי שאכן האלוה שלכם הוא אלוה אחד, ומי שהיה מקווה לפגוש את ריבונו, אז חייב לעשות את הטוב ולעבוד את ריבונו ולא לצרף לו אף שותף”.

1 כאף.הא.יא.עין. צאד.

2 זכר רחמי ריבונך על עבדו זכריה,

3 כאשר קרא אל ריבונו קריאה בסתר.

4 אמר: “ריבוני! אני, כבר חלשו עצמותיי, והשיער שעל ראשי האפיר, ומעולם לא הייתי אומלל בקריאה אליך ריבוני.

5 ואכן אני חושש מפני הקרובים שלי אשר אחריי, ואשתי עקרה, אז בבקשה ממך על כן הענק לי מטובך בן,

6 אשר יירש אותי ואת בית יעקוב. ועשה אותו, ריבוני, כמישהו שיהיה מקובל!”

7 “הוי, זכריה! הנה אנו מבשרים לך על בן ושמו יהיה יוחנן (יחיא), שם שלא ניתן לאף אחז קודם לכן”.

8 אמו: “ריבוני! כיצד יהיה לי בן למרות שאשתי עקרה ואני בא בימים?”

9 אמר: “כן אמר ריבונך, זה קל מאוד עבורי. הרי שכבר בראתי אותך כאשר לא היית דבר”.

10 אמר: ״ ריבוני! תן לי סימן!”, אמר: "האות שלן יהיה שלא תדבר אל אנשים שלושה לילות ברצף”.

11 אז יצא אל בני עמו מהמסגד וסימן להם לשבח (את אללה) בבוקר ובערב.

12 “הוי יחיא! אחוז את הספר בחוזקה!”, והענקנו לו חכמה בצעירותו.

13 והענקנו לו רחמנות וטוהר מאתנו, והיה ירא!

14 והיה מכבד את הוריו, ולא היה מתנשא או מרדן.

15 ושלום עליו ביום הולדתו וביום מותו וביום שיוקם לתחייה.

16 והזכר בספר את מרים, אשר התרחקה מבני משפחתה והלכה אל מקום מרוחק במזרח.

17 ואז היא תפסה מהם מחסה, ואז שלחנו אליה את רוחנו (המלאך גבריאל), והוא הופיע לפניה בן אדם נאה.

18 אמרה: “אני מבקשת מהרחמן מחסה ממך, אם אכן ירא אותו הנך!”

19 אמר: “אכן, אני שליח ריבונך לתת לן בן טהור”.

20 אמרה: “כיצד יהיו לי ילדים, ולא נגע בי איש, ולא הייתי פרוצה”.

21 אמר: “כך אמר ריבונך, זה קל מאוד עבורי, ונעשה אותו (את הבן) אות לאנשים, ורחמנות מאתנו, וכבר נגזר הדבר”.

22 אז הרתה בו, ופרשה עמו אל מקום מרוחק,

23 אז אחזו בה חבלי לידה, ליד גזע הדקל. אמרה: ”הלוואי שהייתי מתה לפני זה, והייתי דבר נטוש ועזוב”.

24 אז (התינוק או המלאך) קרא לה מלמטה: “אל תתעצבי! כבר עשה ריבונך מים שיזרמו מתחתייך,

25 ונערי אלייך את גזע הדקל, וייפלו עלייך תמרים טריים,

26 אז אכלי ושתי והירגעי, ואם תראי אחד מבני האנוש, אז אמרי: “אכן נדרתי צום לרחמן, אז לא אדבר היום עם האנשים”.

27 אז נשאה אותו ולקחה אותו אל בני עמה, אמרו: “הוי, מרים! אכן עשית מעשה מגונה,

28 הוי, אחות אהרון (בת לשושלת הכוהנים בו אהרון היה הכהן הגדול הראשון), לא היה אביך נואף, ולא הייתה אמך פרוצה”.

29 אז הצביעה עליו (התינוק), אמרו: “כיצד נדבר עם תינוק בעריסה?”.

30 אמר: (התינוק) “אכן, אני עבד אללה, אשר נתן לי את הספר ועשה אותי נביא

31 ועשה אותי מבורך בכל אשר אהיה, וציווה עלי את התפילה ואת מתן הצדקה כל עוד אני חי,

32 ועשה אותי ממושמע כלפי אמי ולא עשה אותי מתנשא אומלל.

33 ושלום עליי ביום שנולדתי וביום מותי וביום שאקום לתחייה”.

34 זהו ישוע בן מרים, דבר הצדק אשר עליו נמצאים במחלוקת.

35 לא ייתכן שאללה הוליד בן, ישתבח שמו! אם יפסוק פסיקה, אז רק יאמר לו: " היה!” והיה.

36 (וישוע אמר) “ואכן אללה ריבוני וריבונכם, אז עבדוהו, זוהי הדרך הישרה”.

37 אז נחלקו המחנות ביניהם (אודות ישוע בן מרים). אך, אוי ואבוי, לאלה אשר כפרו ממראה היום העצום.

38 מה ייטיבו לשמוע ולראות ביום שיגיעו אלינו, אולם המקפחים היום בתעייה ברורה,

39 והזהר אותם מיום ההפסד, אשר בו ייחרץ הדין, והם בשאננות והם אינם מאמינים.

40 אכן אנחנו נירש את הארץ ומה שעליה ואלינו יושבו.

41 והזכר בספר את אברהם, אכן הוא היה צדיק ונביא.

42 באומרו לאביו ״הוי, אבי! למה תעבוד את מה שאינו שומע ואינו רואה ולא יועיל לך במאומה?

43 הוי, אבי, אכן כבר בא אליי מהידע שלא ניתן לך, אז לך בעקבותיי, ואדריך אותך בדרך הישר.

44 הוי, אבי, אל תעבוד את השטן, כי השטן היה לרחמן סרבן.

45 הוי, אבי, אכן אני חושש שיפגע בך עונש מהרחמן ואז תהיה לשטן עוזר ״.

46 אמר: “המתנער אתה מהאלים שלי, הוי, אברהם? אם לא תפסיק את זה עוד ארגום אותך, והתרחק ממני לתמיד”.

47 אמר: “שלום עליך, אבקש סליחה עבורך מריבוני, כי הוא רב-חסד אליי,

48 ואעזוב אתכם ואת מה שאתם מתפללים אליו מלבד אללה, ואתפלל אל ריבוני, למען לא אהיה בתפילה לריבוני אומלל”.

49 וכאשר התרחק מהם וממה שהם עובדים מלבד אללה, הענקנו לו את יצחק ויעקוב, ועשינו את שניהם לנביאים.

50 והענקנו להם מרחמינו, ונתנו להם לשון דוברת צדק ועליונות.

51 והזכר בספר את משה, אכן הוא היה טהור, והיה שליח ונביא.

52 וקראנו לו מצדו הימני של ההר וקירבנו אותו אל המפגש.

53 והענקנו לו ברחמינו את אחיו אהרון הנביא (לעזור לו).

54 והזכר בספר את ישמעאל, אכן הוא היה צדיק שמקיים את הבטחותיו והיה שליח ונביא

55 והיה מצווה את בני עמו לקיים את התפילה ואת הצדקה והיה מקובל אצל ריבונו.

56 והזכר בספר את אידריס (חנוך), אכן הוא היה צדיק ונביא,

57 והעלינו אותו אל מקום עליון.

58 אלה אשר העניק להם אללה מחסדו מקרב הנביאים, מזרע אדם ומאלה אשר נשאנו עם נוח (בספינה), ומזרע אברהם וישראל (יעקוב), ומאלה אשר הדרכנו ובחרנו. בהיקרא לפניהם אותות הרחמן, הם היו נופלים כסגידה ובוכים.

59 אז אחריהם קמו דורות אחרים אשר זנחו את התפילה והלכו אחר תאוותם וסופם יהיה באבדון

60 פרט לאשר ביקש סליחה והאמין ועשה את הטוב, ואלה ייכנסו אל גן העדן ולא יקופחו בכלום.

61 גני העדן אשר הבטיח הרחמן לעבדיו בסתר, והבטחתו תתקיים בלי ספק.

62 לא ישמעו הבלי-פה, אלא רק אמרות שלום, ולהם פרנסתם תהיה בוקר וערב.

63 זהו הגן אשר נוריש לעבדינו אשר היו יראים (את אללה).

64 ואין אנו (המלאכים) יורדים אלא בפקודת ריבונך, כי לו מה שבין ידינו, ומה שאחרינו וכל אשר ביניהם, וריבונך אינו שוכח דבר.

65 ריבון השמים והארץ וכל אשר ביניהם, על כן עבוד אותו, והתמד בעבודתו. האם אתה מכיר דומה לו?

66 ויגיד בן האדם: “האם אחרי שאמות אקום לתחייה?”.

67 האם הבן אדם אינו זוכר שכבר בראנו אותו כאשר הוא לא היה כלום?

68 בריבונך! אנו נקבץ אותם יחד עם השטנים, ואז נציבם על ברכיהם סביב הגיהינום.

69 אז נמשוך מכל סיעה את אלה שהרבו למרוד כנגד הרחמן.

70 אז אנו יודעים היטב מי ראוי מכולם להיצלות בגיהינום.

71 אין אחד מכם שלא יעבור (בשביל) מעליו, כי זה צו קבוע ומוחלט של ריבונך.

72 אך את אלה היראים נציל ואת המקפחים נשאיר שם ליפול על ברכיהם

73 כאשר יקראו בפניהם את אותותינו הברורים, יאמרו אלה אשר כפרו לאלה המאמינים: “מי משתי הקבוצות משכנותיה טובים יותר ומעמדה גבוה יותר?”.

74 כמה דורות אנו הכחדנו לפניהם שהיו עשירים יותר וטובים יותר?

75 אמור: “למי שהיה בתעייה, ייתן הרחמן הארכה עד שיראו את אשר הבטחנו, את העונש או את השעה, אז יידעו מקומו של מי רע יותר, וכוחו ותומכיו של מי חלשים יותר”.

76 ויוסיף אללה למודרכים הדרכה, ולמעשים הטובים הקיימים (לנצח) אצל ריבונך גמול טוב ותוצאות טובות יותר.

77 הראית את זה אשר כפר באותותינו, באומרו: “ודאי יהיה לי רכוש רב ויהיו לי בנים (ביום הדין) ״.

78 האם ראה את הנסתר? או קיבל הבטחה על כך מן הרחמן?

79 ודאי לא! נכתוב את דבריו, ונגדיל לו את העונש.

80 ונירש ממנו את כל מה שהוא מתפאר בו, ואלינו הוא יבוא לבד.

81 הם לקחו להם אלילים מלבד אללה, כדי שיתמכו בהם.

82 אך לא! יתכחשו(האלילים) לעבודתם ויהיו להם מתנגדיהם.

83 הלא ראית כי שלחנו את השטנים אל הכופרים למען יסיחו אותם?

84 לכן אל תזרז את סופם, כי אנו סופרים להם את מניין חייהם.

85 וביום ההוא נקבץ את היראים ונשלח אותם אל הרחמן בכבוד,

86 ונוביל את הכופרים המכחשים צמאים אל גיהינום,

87 ולא יהיה להם מליץ יושר אלא ברשותו של הרחמן.

88 ואמרו: “לקח הרחמן בן”,

89 אכן, נורא הדבר שהם אמרו.

90 כמעט השמים התפרצו מהדיבור הזה, והארץ נבקעה וההרים התמוטטו,

91 מפני שייחסו לרחמן בן.

92 ולא יעלה על הדעת שהרחמן ייקח בן.

93 כי כל שוכני השמים והארץ יבואו אל הרחמן עבדים.

94 הוא מונה וסופר את כולם.

95 ביום תחיית-המתים יבואו בנפרד,

96 אכן, אלה אשר האמינו ועשו את הטוב, יעניק להם הרחמן חיבה (בלבבות המאמינים).

97 ואכן גילינו אותו בלשונך, לבשר בו (טוב) למאמינים ולהזהיר בו את האנשים העקשנים.

98 וכמה דורות הכחדנו לפניהם. האם תזהה אחד מהם או תשמע מהם לחישה?

1 טא. הא.

2 לא הורדנו אליך את הקוראן כדי שתסבול,

3 אלא כתזכורת למי שירא.

4 זה הורד ממי שברא את הארץ ואת השמים העליונים,

5 הרחמן על כס המלכות לקח את מקומו.

6 לו כל אשר בשמים וכל אשר בארץ, וכל מה שמתחת לקרקע.

7 גם אם תדבר בקול רם או בלחש, הוא שומע הכול, שהוי הוא יודע את הסוו ואף את הנסתו מכל.

8 אללה, אין עוז אלוה מלבדו, והוא בעל השמות היאים ביותה

9 האם הגיע אליך סיפורו של משה?

10 כאשר הוא ראה אש בועות ואמו לבני משפחתו: “הישארו כאן, כי הבחנתי באש בועות, אולי אביא לכם שלהבת ממנה, או אמצא על-פי האש מי שיווין אותנו”.

11 בבואו אליה, קרא אליו קול: “הוי, משה!

12 אני אלוהך! הסר נעליך, כי אתה נמצא בוואדי המקודש (אשר שמו) טווא.

13 ואני בחרתיך, על כן הקשב למה שיתגלה לך.

14 אני, הנני אללה, אין עוד אלוה זולתי, אז עבוד אותי, וקיים את התפילה לזכרי.

15 כי השעה אכן תגיע, ואותה אני מסתיר כדי שתתוגמל כל נפש כאשר עשתה.

16 לכן, אל יתעה אותך ממנה מי שאינו מאמין בה, ההולך אחרי יצריו, למען לא תאבו

17 מה זה אשר בימינן משה?”

18. אמו: “זה המקל שעליו אני נשען, ואותו מנעו אני (כדי להאכיל ולכוון את צאני), וכן, אני משתמש בו גם לצרכים אחרים”.

19 אמו: “הוי, משה, השלך אותו!”

20 הוא השליך אותו, והוא הפן לנחש זוחל.

21 אמו: “אחוז בו ואל תפחד כי נשיב אותו אל מצבו הראשון.

22 שים את ידך בחיקך, והיא תצא לבנה וללא קמטים, זה אות נוסף!

23 אנחנו נראה לך מאותותינו הגדולים יותר.

24 לך אל פרעה, כי הוא חצה את כל הגבולות.”

25 אמר משה: “אדוני! הרחב את לבי (באמונה)

26 והקל את תפקידי,

27 והתר את כבידות לשוני,

28 למען יבינו את דבריי,

29 ותן לי עוזר מבני משפחתי,

30 את אהרון אחי,

31 וחזק אותי בו,

32 ושתף אותו בשליחותי,

33 כדי שנרבה לשבח אותך,

34 ונרבה להזכיר את שמך,

35 כי אתה המשקיף עלינו והרואה אותנו”

36 אמר: “הוי משה, הנה קיבלת את אשר ביקשת”.

37 וכבר גמלנו לך חסד עוד פעם,

38 כאשר ציווינו על אמך את אשר ציווינו עליה,

39 כי שימי את בנך בתיבה, והשליכי אותו לים, והים יטיל אותו לחוף, וייקח אותו אויבי (פרעה) ואויבו. והענקתי לך מאהבתי, למען תגדל תחת פיקוחי.

40 אחותך הלכה ואמרה, אראה לכם בני משפחה אשר יטפלו בו. וכך החזרנו אותך אל אמך, כדי שהיא תירגע ולא תצטער. אחרי שגדלת הרגת נפש, וחילצנו אותך מן הצרה, והעמדנו אותך בניסיון, ושהיה מספר שנים במדיין, אחר כך באת בזמן המיועד (לשליחות), הוי, משה.

41 אני בחרתי אותך לעצמי (כשליח ונביא)

42 על כן, לך אתה ואחיך, עם אותותיי, ואל תחדלו להזכירני.

43 לכו שניכם אל פרעה כי הוא התנשא.

44 אך, נסו לדבר אליו בעדינות, למען ייזכר ויתמלא יראה”.

45 אמרו שניהם: “ריבועו, פוחדים אנו כי יפגע בנו לרעה או שיתפרע יותר”.

46 אמר: “אל תפחדו, אני אתכם, אשמע ואראה הכול”.

47 והגיעו אליו ואמרו: “אנו שליחי ריבונך, על כן שלח עמנו את בני-ישראל ואל תענה אותם. הנה הבאנו לך אות מריבונך, ושלום על כל ההולך בדרך הישר.

48 נגלה לנו כי עונש יבוא על כל אשר יכחיש את אותותינו ויסטה מן הדרך הישר”.

49 אמר: "הוי, משה, מי הוא ריבונכם?”

50 אמר: “ריבוננו הוא שנתן לכל אשר ברא, ואז הדריך”

51 אמר: “ומה הוא גורל הדורות הראשונים ?”

52 אמר: “זה רשום אצל ריבוני בספר. לא יטעה ריבוני ולא ישכח.

53 אשר עשה לכם את הארץ משכן, וסלל לכם שבילים על פניה, והוריד מן השמים מים”. הוצאנו ממנה זוגות צמחים שונים,

54 לכן, אכלו ורעו את מקניכם וצאנכם, ובכל אלה אותות לבעלי בינה.

55 ממנה (מהאדמה) בראנו אתכם, ואליה נחזירכם, וממנה נוציא אתכם עוד פעם.

56 הראינו לו (לפרעה) את כל אותותינו, ואולם הוא הכחיש אותם ופנה עורף.

57 ואמר (למשה): “הוי, משה, האם באת אלינו לגזול מאתנו את ארצנו בקסמיך?

58 אז אנו נביא לך קסמים כמותם. קבע מועד למפגש בינינו לבינך, אשר נכבדהו אנו ואתה, במקום מתאים לכולנו.”

59 אמר: “המועד הוא יום החג, ובו יקובצו האנשים בשעות הבוקר”.

60 ויצווה פרעה לאסוף את מכשפיו כולם למקום הפגישה.

61 אמר משה להם: “אוי לכם! אל תבדו שקר על אללה לבל ישמידכם בעונשו. כי כל הבודה שקר על אללה סופו שיאבד”.

62 אז התייעצו הקוסמים ונועצו ביניהם.

63 ואמרו: “אלה הם שני קוסמים הרוצים להוציאכם בקסמיהם מארצכם, ולשים קץ לדרך חייכם המושלמת.

64 לכן, התאזרו בכל תחבולותיכם ועמדו מוכנים כי מי שתהיה היום ידו על העליונה בהחלט יהיה המנצח”.

65 אמרו: “הוי, משה! או שתשליך אתה, או שנהיה אנו ראשונים להשליך?”

66 אמר: “השליכו אתם”. ואז, נדמו לו חבליהם ומסותיהם כמתרוצצים, בשל קסמיהם.

67 אז הרגיש משה חשש בלבו.

68 אמרנו: “אל תחשוש! כי הנך אתה הנעלה (המנצח).

69 זרוק את אשר ביד ימין ויבלע את אשר עשו, מה שעשו הוא רק תכסיס של קוסם, והקוסם לעולם לא יצליח לאן שיפנה.

70 (והשליך משה את מקלו ובלע את כל אשר עשו) אז סגדו הקוסמים ואמרו: “מאמינים אנו בריבונם של משה ואהרון”.

71 אמר (פרעה): “האמנם האמנתם לו לפני שהרשיתי לכם? כנראה אדונכם הוא (משה) שלימד אתכם קסמים. לכן אקטע את ידיכם ורגליכם ואצלוב אתכם על גזעי הדקלים, למען תדעו מי קשה ומתמיד בעונשיו”.

72 אמרו: “לא נעדיף אותך על פני ההוכחות הברורות שהגיעו אלינו, ולא נקבל אותך כאדון במקום זה אשר יצר אותנו. גזור עלינו מה שתגזור, כי סמכותך מוגבלת רק בחיי העולם הזה,

73 ואנו מאמינים בריבוננו כדי שיסלח לנו על חטאינו ועל הקסמים אשר הכרחת אותנו לבצע (נגד משה), כי אללה הוא הטוב ביותר והנצחי.

74 מי שיבוא אל ריבונו פושע, הגיהינום שמור לו. לא ימות בו וגם לא יחיה.

75 אך מי שיבוא מאמין שעשה את הטוב, לאלה שמורות הדרגות העליונות,

76 גני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם, ובהם יישארו לנצח, כי זה שכרם של טהורי האמונה.

77 ואמרנו למשה: “הוצא את עובדיי הנאמנים בלילה ממצרים, ופתח להם דרך יבשה בים, ואל תחשוש מפני הרודפים ואל תפחד מפרעה וחייליו".

78 פרעה וחייליו רדפו אותם, אך הים כיסה אותם

79 פרעה התעה את בני עמו ולא הדריכם.

80 הוי, בני ישראל! כבר חילצנו אתכם מאויבכם, וכרתנו אתכם ברית לצד ההר הימני, והורדנו לכם את המן ואת השלו.

81 איכלו מן הטוב שהענקנו לכם, ואל תגזימו ואל תקפחו זה את זה למען לא ייפול עליכם זעמי, ומי שייפול עליו זעמי בוודאי ילך לאיבוד.

82 אולם, אני הסלחן לזה המתחרט והשב אליי, ולמאמין העושה טוב , ולהולך בדרך הישר.

83 (ואמרנו למשה) ״ הוי, משה, מדוע מיהרת לעזוב את בני עמך?”

84 אמר: “הנה הם באים בעקבותיי, ואני מיהרתי אליך ריבוני, כדי שתהיה מסופק ממני”.

85 אמר (אללה): “אנו העמדנו את בני עמך בניסיון בהיעדרך, והתעה אותם א-סאמירי (השומרוני)”.

86 אז חזר משה אל בני עמו זועם ומלא צער אמר: ״ הוי, בני עמי! האם לא הבטיח לכם ריבונכם הבטחה טובה? האם תקופת הברית עם אללה ארוכה היא? או הרוצים אתם שייפול עליכם הזעם של ריבונכם ולכן הפרתם את מה שהבטחתם לי?”

87 אמרו: “לא הפרנו את הברית מרצוננו, אך היינו עמוסים בכלי זהב אשר לקחנו מתכשיטי האנשים וזרקנו אותם, כך גם זרק א-סאמירי (השומרוני)”.

88 והוציא להם עגל בעל גוף גועה, ואחדים מהם אמרו: “זה אלוהכם ואלוה משה, ואולם הוא שכח”.

89 האם לא ראו שאינו יכול לענות להם, וכי אין בכוחו להרע או להועיל להם?.

90 אהרון כבר הזהיר אותם מקודם: “הוי, בני עמי! העגל אינו אלא מבחן לכם, וריבונכם הוא הרחמן, על כן, לכו בעקבותיי וצייתו להוראותיי”.

91 הם אמרו: “לא נחדל מלעבוד אותו (העגל) עד שיחזור אלינו משה”.

92 (וכשחזר משה) אמר: “הוי, אהרון! כאשר ראית שהם סוסים מהדרך, מה מנע ממך

93 לבוא אחריי? מדוע הפרת את מצוותי?”

94 אמר (אהרון למשה): “הוי, בן אמי! אל תאחז בזקני ולא בראשי, אני חששתי כי תאמר, הפרדת בין בני ישראל ולא שמעת בקולי”.

95 אמר (משה): “הוי, סאמירי (שומרוני), מה קורה אתך?”

96 אמר: “אני ראיתי מה שהם לא ראו, ולקחתי חופן של חול מעקבות השליח והטלתי אותו (על הזהב שעשיתי את העגל ממנו), וזה מה שנפשי ביקשה ממני לעשות”.

97 אמר (משה): ״ אם כן, לך! כל ימי חייך חייב תהיה להגיד: 'אין לגעת בי! ויש לך מועד שלא יתחלף! הסתכל אל אלוהך(העגל) אשר היית עובד, כי אנו נשרוף אותו ואחר-כך נפזר אותו בים”.

98 אכן, אלוהכם הוא אללה, אשר אין אלוה מלבדו וידיעתו מקיפה כל דבר.

99 כך נספר לך על מאורעות העבר, ונתנו לך תזכורת (הקוראן) מאתנו.

100 מי שפנה לו עורף, יישא משא עצום ביום תחיית-המתים,

101 ולנצח יישא אותו (בגיהינום), אכן כה רע יהיה הנטל ביום תחיית-המתים.

102 ביום שבו ייתקע בשופר ונקבץ את הכופרים המכחשים כשעיניהם כחולות,

103 והם מתלחשים ביניהם: “שהינו בעולם רק עשרה ימים בלבד”.

104 אך אנו יודעים היטב את אשר יגידו, כי בעל הדעת והתבונה שבהם יאמר: “שהיתם רק יום אחד”

105 הם שואלים אותך על ההרים, אמור להם: “ריבוני יכתוש אותם לכדי אבק,

106 ויהפוך אותם לקרקע שטוחה שוממת,

107 אשר לא תראה בה עיקום ולא קימור”.

108 ביום ההוא (כל הברואים) יילכו אחרי קול הקורא להם, אשר אין מנוס ממנו, וכל הקולות יונמכו מיראת הרחמן ולא תשמע אלא קול לחש.

109 ביום ההוא לא תועיל כל המלצה אלא למי שהרחמן ירשה וירצה.

110 הוא יודע את אשר לפניהם ואת אשר מעבר להם, ואולם הם לא יוכלו להכיל את מלוא הדעת עליו.

111 הפנים (של כל הבריות) יושפלו בפני החי והקיים, וכל אשר נשא עוול יפסיד.

112 ואולם העושה את הטוב בעודו מאמין, לא יהיה לו כל חשש מקיפוח.

113 ואכן, הורדנו אותו קוראן בערבית והבהרנו בו התראות למען ייראו (את אללה), או למען ישיב להם את זיכרונם.

114 על כן יתעלה אללה המלך, הצדק. אל תזדרז בקריאת הקוראן לפני שתיגמר השראתו לך, ואמור: “ריבוני! הרחב את ידיעותיי”.

115 כבר מקודם הזהרנו את אדם (מהשטן), ואולם הוא שכח ולא מצאנו בו רצון איתן.

116 וכאשר אמרנו למלאכים: " סגדו לאדם”, ואז סגדו, רק איבליס (השטן) סירב,

117 אז אמרנו: “הוי, אדם, אכן, זה אויב לך ולאשתך, היזהרו שלא יוציאכם מגן העדן, אחרת תהיו אומללים.

118 מובטח לך (בגן העדן) שלא תרעב ולא תהיה ערום,

119 ולא תצמא ולא יפגע בך כל חום.

120 אך, השטן לחש לו, ואמר: “הוי, אדם! בוא ואני אראה לך את עץ חיי הנצח, ומלכות נצחית בלתי חולפת”.

121 שניהם (אדם ואשתו) אכלו ממנו ואז נגלתה להם ערוותם, והתחילו להתכסות בעלים מן הגן. כך לא ציית אדם לריבונו ושגה.

122 אולם ריבונו בחר בו וקיבל את בקשת סליחתו והדריך אותו.

123 ואמר (אללה): “רדו ממנו (גן עדן) כולכם, תהיו אויבים זה לזה, וכאשר תבוא לכם בעתיד הדרכה ממני, מי שינהג על פיה, יודרך ולא יתעה ולא יסבול.

124 אך מי שיסטה מאזהרתי יחיה חיי דוחק, וביום תחיית-המתים נקבץ אותו עיוור.

125 אמר: “ריבוני! למה קיבצה אותי עיוור למרות שהייתי רואה?”.

126 אמר: “כך, כשאותותינו הגיעו אליך, שכחת אותם, לכן תישכח היום”

127 כך נגמול לכל אשר הפריז ולא האמין באותות ריבונו, אכן העונש של העולם הבא קשה ומתמיד יותר.

128 האם לא למדו מהכחדתם של הדורות שקדמו להם שעל חורבות בתיהם הם מתהלכים כיום? בזה ישנם אותות לאנשי תבונה.

129 לו לא היה קיים צו קודם של ריבונך עם מועד מוגדר, היה עונשם מתקיים מזמן.

130 לכן, היה סבלן כלפי מה שהם אומרים, ושבח את ריבונך לפני עלות השמש ולפני שקיעתה, ושבח אותו במשך הלילה ובקצותיו של היום, למען תהיה מסופק.

131 אל תישא עיניך אל מה שהענקנו מתענוגות העולם- הזה לבני אדם שונים לבחון אותם בהם, כי מענק ריבונך טוב ונצחי מכל אלה.

132 צווה את בני ביתך לקיים את התפילה, והתאזר בסבלנות בזה. אין אנו מבקשים ממך פרנסה, אנו נפרנס אותך, כי הגמול שמור ליראי אללה.

133 אמרו (הכופרים): “למה אינו מביא לנו אות מריבונו ?”, אך האם לא הביא להם (את הקוראן) אישור למה שנזכר בספרים (הקדושים) הקודמים?

134 אילו היינו מענישים אותם לפניו, היו אומרים: “ריבוננו! אילו שלחת לנו שליח למען נלך בעקבות אותותיך לפני שהיינו מושפלים ובזויים”.

135 אמור: “כולנו מחכים, וחכו גם אתם, אך לבסוף תדעו מי הם ההולכים בדרך הישר ומי המודרך”.

1 התקרב יום החשבון של האנשים, ואולם הם מסיחים את דעתם בסטייה,

2 כל אימת שמגיע אליהם זכר מתחדש מריבונם, הם שומעים אותו ומשתעשעים,

3 ומסיתים את דעתם ממנו. ואלה אשר קיפחו מתלחשים: “האם אין הוא אלא אדם כמותכם? האם תתעסקו בקסמים בעודכם מביסים?”.

4 אמר (הנביא): “ריבוני יודע את אשר נאמר בשמיים ובארץ, והוא הכול שומע והכול יודע”.

5 אך הם אמרו: ״ חלומות שווא, כי אם הוא בדה אותו, כי אם הוא משורר, שיביא לנו אות כפי שנשלחו הראשונים”.

6 אך, כבר כל כך הרבה ערים לפניהם לא האמינו, ולכן הכחדנו אותן. האם יאמינו הם?

7 לפניך שלחנו רק אנשים אשר גילינו להם התגלויות. שאלו את אלה היודעים אם אינכם יודעים.

8 ולא עשינו להם (הנביאים) גוף שאינו נצרך למזון, והם לא היו נצחיים.

9 לאחר מכן, קיימנו את הבטחתנו וחילצנו אותם ואת אלה שרצינו, והכחדנו את המפריזים (בחטאים).

10 כבר הורדנו לכם ספר ובו אזכרה לכם. האם לא תשכילו להבין?

11 וכמה ערים אשר היו מקפחות הרסנו, ויישבנו אותן בעמים אחרים.

12 כשהרגישו בעונשנו ניסו לברוח במהירות

13 אל תברחו, ושובו אל אשר נהניתם בבתיכם, שמא תישאלו.

14 הם אמרו: “אוי לנו! כי היינו מקפחים”.

15 והם לא הפסיקו לומר זאת, עד שעשינו אותם כחציר קצור ויבש.

16 לא בראנו את השמים ואת הארץ ואת אשר ביניהם למשחק.

17 לו חפצנו להשתעשע, היינו עושים זאת אצלנו, אילו אכן (ולא) היינו עושים.

18 נשליך את הצדק על ההבל למען נמחקהו ונבהירהו. ואבוי לכם ממה שאתם מיחסים לאללה.

19 ולו כל אשר בשמים ובארץ, וכל הקרובים אליו (המלאכים) אינם מתייהרים מכדי לעובדו, ואינם מתעייפים.

20 הם משבחים אותו ללא הפסק יומם ולילה.

21 האם עשו (הכופרים) לעצמם אלים מן הארץ אשר יוכלו להחיות מתים?

22 אך לו היו בהם אלים מלבד אללה, כי אז היו (השמים והארץ) מושחתים. אללה ישתבח שמו, ריבון כס-המלכות, ויתעלה מעל התארים אשר בהם יתארוהו.

23 אין שואלים אותו (אללה) על מעשיו, ואילו אותם ישאלו.

24 האם אומנם לקחו להם אלים מלבדו? אמור: ״ הציגו את הוכחותיכם! הנה בספר זה, זכר אלה אשר אתי וזכר אלה שהיו לפניי, ואולם רובם אינם יודעים את הצדק והם מתרחקים ממנה.

25 ולא שלחנו לפניך שליח בלי שגילינו לו לאמור: “אין אלוה זולתי, על כן עבדוני”.

26 אך, הם אומרים: “לקח הרחמן בן”, ישתבח שמו! הם (המלאכים) רק עבדים מכובדים (של אללה),

27 שאינם מקדימים אותו בדיבור, ופועלים על פי ציוויו,

28 הוא יודע את אשר לפניהם ואת אשר מעבר להם, ולא יוכלו להמליץ על מישהו בלי רצונו והם חרדים מיראתו.

29 ומי שסובר מהם ויאמר: “אני אל מלבדו” עונשו יהיה בגיהינום, שהרי כך נעניש את הכופרים.

30 האם לא ראו אלה אשר כפרו, כי השמים והארץ היו מרותקים יחד ואנו הפרדנו ביניהם, ויצרנו מן המים את כל הדברים החיים? האם לא יאמינו?

31 וקבענו על הארץ הרים נטועים עמוק לבל תנוע, ובה מעברים ושבילים להנחותם.

32 ואת השמים ייצבנו כגג איתן, אך, הם מפנים עורף לאותותיהם.

33 והוא אשר ברא את הלילה ואת היום, והשמש והירח, וכל אחד נע במסלולו.

34 ולא נתנו לאיש לפניך חיי נצח, ואם תמות, האם הם יחיו לנצח?!

35 כל נפש תטעם את המוות, ונעמידכם בניסיונו של הרע והטוב, ואלינו תושבו.

36 וכאשר רואים אותך אלה אשר כפרו, הם לועגים לך: “האם זה האיש אשר ידבר רעה על אלוהיכם?”, בעת שהם כופרים בזכר הרחמן.

37 האדם נברא פזיז. אני אראה לכם את אותותיי, על כן, אל תזרזוני.

38 והם אומרים: ״ מתי יתגשם האיום הזה, אם אתם אכן אומרים את הצדק?”

39 לו רק ידעו אלה אשר כפרו מה יקרה להם ביום שבו לא יוכלו להגן על פניהם ועל גביהם מלהבת האש, ולא יהיה להם מושיע.

40 שעת הדין תבוא עליהם לפתע והדהים אותם מבלי שיוכלו למנוע אותה ולא יקבלו השהיה.

41 כבר זלזלו בשליחים לפניך, אולם, פגע העונש שהיו מזלזלים בו.

42 אמור להם: “מי יגן עליכם בלילה וביום מעונשו של הרחמן?” אבל הם מפנים את עורפם לזכר ריבונם.

43 האם יש להם אלים אחרים אשר ינועו עליהם מפנינו? הרי לעצמם לא יעלה בידם לסייע, ואף מפנינו לא תהיה להם ישועה.

44 אמנם הענקנו לאלה ולאבותיהם הנאה זמנית עד שארכו חייהם, האין הם רואים כי אנו באים אל הארץ ומקצצים אותה מכל עבריה? האם הם יהיו המנצחים?

45 אמור: “אזהירכם רק על-פי מה שנגלה לי”, ואולם החירשים לא ישמעו את הקול הקורא כאשר יוזהרו.

46 אך, כאשר יאחז בהם, ולו חלק קטן ביותר מן העונש של ריבונך, היו אומרים: “אבוי לנו! כי היינו מקפחים”.

47 וביום תחיית-המתים נציב את מאזני הצדק, ושום נפש לא תקופח כלל, גם אם יהיה המעשה שלה כמשקל של גרגיר חרדל נביא אותו, ודי בנו אשר מחשבים.

48 ואכן, נתנו למשה ולאהרון את הספר עם אור והזכרה ליראים,

49 היראים מריבונם בסתר, וחרדים מן השעה (יום הדין),

50 וזהו זכר מבורך אשר הורדנו, האם התכחשו לו?

51 ולאברהם נתנו בינה כבר בעודו צעיר, והיינו אותו מכירים

52 כאשר אמר לאביו ולבני עמו: “מה הם הפסלים האלה שאתם עובדים?”

53 אמרו: “אנו מצאנו את אבותינו עובדים אותם”.

54 אמר: “אתם ואבותיכם הייתם שקועים בתעייה גמורה”,

55 אמרו: “הבאת לנו את הצדק או שאתה לועג לנו?”

56 אמר: “אבל, ריבונכם הוא ריבון השמים והארץ שהוא יצרם, ואני מאלה המעידים.

57 (נשבע בסתר) באללה! אני אעשה משהו נגד הפסלים שלכם אחרי שתעזבו אותם”.

58 ועשה אותם לגזרים, מלבד הגדול מביניהם, למען יוכלו לפנות אליו.

59 אמרו: “מי עשה זאת לאלילים אשר לנו? אכן, הוא אחד המקפחים”.

60 אחדים מהם אמרו: “שמענו נער אחד מדבר רעה נגדם, ושמו אברהם”.

61 אמרו: “הביאוהו לעיני כל האנשים למען יהיו עדים נגדו”.

62 אמרו: ״ האם אתה עשית זאת לאלים אשר לנו, הוי, אברהם!?”

63 אמר: “חלילה! הגדול שבהם עשה זאת. שאלו אותם, אם יואילו לענות לכם!”

64 ופנו זה אל זה ואמרו: “אתם הנכם המקפחים”.

65 לאחר מכן, הודו בהרכינם ראשיהם: “הנך כבר יודע שאין הם מדברים”.

66 אמר: “האם אתם עובדים מלבד אללה את מה שלא יועיל ולא יזיק לכם במאומה?

67 אבוי לכם ולמה שאתם עובדים במקום אללה! הלא תבינו?”

68 אמרו: “שרפו אותו ובכך תסייעו לאליליכם, אם רצונכם לעשות מעשה!”

69 אמרנו: “הוי, האש! היי קרירה ושמרי על שלומו של אברהם”.

70 והם תכננו להזיק לו, אך, הכשלנו אותם.

71 ואנו חילצנו אותו יחד עם לוט והבאנו אותם אל הארץ אשר ברכנו לכל ברואי העולמים,

72 והענקנו לו את יצחק, והוספנו את יעקוב, ואת שניהם עשינו ישרים,

73 ועשינו אותם מנהיגים ישרים אשר מדריכים על-פי צווינו, והורינו להם לעשות את הטוב, לקיים את התפילות, לתרום את הצדקה, והם עבדו רק אותנו.

74 וגם ללוט הענקנו חכמה ודעת, וחילצנו אותו מן העיר שאנשיה עשו תועבה. הם היו אנשי רשע מופקרים.

75 והכנסנו אותו תחת רחמינו, והוא מן הישרים.

76 ונוח, כשהוא קרא אלינו לפני כן, ואנו נענינו לו, וחילצנו אותו ובני ביתו מן המצוקה הגדולה,

77 ותמכנו בו נגד האנשים אשר הכחישו את אותותינו, הם היו אנשי רשע, על כן הטבענו את כולם.

78 ודוד ושלמה אשר פסקו בדבר השדה שהושחת על- ידי צאן של אנשים אחרים. אנו היינו עדים לפסק-דינם.

79 והענקנו לשלמה בינה, ולכל אחד מהם הענקנו חכמה ודעת. והכנענו את ההרים ואת הציפורים שישכחו יחד עם דוד את שם אללה.

80 ולימדנו אותו (את דוד) לעשות לכם מגן להגן עליכם במלחמותיכם. הלא תכירו טובה?

81 ולרשות שלמה העמדנו את הרוח הסוערת להעברת פקודותיו בארץ אשר בירכנו. ואנחנו יודעים כל דבר.

82 ובין השטנים היו כאלה הצוללים למענו וממלאים תפקידים אחרים בשבילו, ואנו היינו מרסנים אותם.

83 ואיוב, כאשר קרא אל ריבונו: “פגעה בי צרה, ואתה הרחום שברחומים”,

84 ונענינו לו, והסרנו את הצרה מעליו, והחזרנו לו את בני משפחתו במספר כפול, ברחמינו וכאות הזכרה לעובדים אותנו.

85 וישמעאל, וחנוך, וד'ו אל-כיפל, כולם מהסבלנים,

86 והכנסנו אותם תחת רחמינו, והם מהישרים.

87 ויונה, אשר ברח בכעס וחשב שלא נצר עליו, לבסוף קרא מהאפילה (שבתוך הלוויתן): “אין אלוה מלבדך, ישתבח שמך, ואני הייתי מהמקפחים”.

88 ונענינו לו וחילצנו אותו מצרה, וכך נציל את המאמינים.

89 וזכריה כאשר קרא לריבונו: “ריבוני! אל תשאירני יחיד בלי בן יורש, ואתה הטוב שביורשים”,

90 ונענינו לו והענקנו לו את יחיא (יוחנן), וריפנו לו את אשתו. הם היו זריזים במעשים טובים, ומתפללים אלינו ברצון וביראה, והיו נכנעים לנו.

91 וזאת אשר שמרה על טהרת רחמה (מרים), ונשפנו לתוכה מרוחנו, ועשינו אותה ואת בנה (ישוע) אות לכל ברואי העולמים.

92 אכן אומתכם היא אומה אחת ואני ריבונכם, על כן עבדוני.

93 ואולם הם התפלגו ביניהם, אך לבסוף ישובו אלינו כולם.

94 העושה את הטוב והוא מאמין, אללה יקבל ויכיר את מעשיו ונרשום אותם לזכותו.

95 כל עיר אשר הכחדנו, תושביה לא יחזרו אליה.

96 כאשר ישוחררו גוג ומגוג, הם יבואו מכל עבר ופינה,

97 הבטחת הצדק קרבה, והנה אלה אשר כפרו, יביטו בבהלה ויאמרו: “אוי לנו! כי התעלמנו מזה, אכן היינו מקפחים”.

98 אתם ואלה אשר אותם עבדתם מלבד אללה, תשמשו כעצי בערה של הגיהינום שאליו כולכם נכנסים.

99 אילו היו הם אלים אמתיים הם לא היו נכנסים אליו, אך, כולם יישארו בו לנצח.

100 ושם להם אנקה, והם שם לא ישמעו דבר.

101 לא כך אלה אשר הבטחנו להם את כל הטוב. הם יהיו רחוקים מאוד מהגיהינום,

102 ולא ישמעו כל רחש מתוכו, וישכנו לנצח בגן עדן עם כל מה שחשקה נפשם בו.

103 החרדה הגדולה מיום-הדין לא תעיק עליהם, כי המלאכים יקבלו את פניהם ויאמרו: “זהו יומכם שהובטח לכם”.

104 ביום ההוא נקפל את השמיים כפי שקיפלנו את הרשומות אשר בספרים. וכשם שבראנו לראשונה כן נברא שנית, כאשר הבטחנו, כך נעשה.

105 כבר כתבנו בזבור (הספר שהורד לנביא דוד), לאחר שנכתב בלוח השמימי: “אכן את הארץ יירשו עבדינו הצדיקים”,

106 זאת הודעה לאנשים העובדים את אללה.

107 לא שלחנו אותך (מוחמד) כי אם להביא רחמים על שוכני העולמים.

108 אמור: “כבר התגלה אלי, אלוהכם הוא רק אלוה אחד. המתמסרים אתם לו?”

109 ואם יסרבו, אמור: “אני מודיע בפניכם כי העברתי את כל אשר נשלחתי בו והשתווינו, אך איני יודע מה הובטח לכם, אם קרוב הוא או רחוק?

110 (אללה) הוא היודע את הנאמר בקול ואת אשר תסתירו.

111 ואיני יודע אם הצפוי לכם הוא מבחן או הנאה עד עת.

112 אמר: “ריבוני! שפוט בינינו בצדק. ריבוננו הוא הרחמן שעליו נשענים נגד כל מה שאתם בודים ומתארים.”

1 הוי, האנשים! יראו מריבונכם, כי רעידת השעה (יום הדין) היא דבר אדיר!

2 ביום ההוא תיבהל כל אם מיניקה אשר הניקה, וכל אישה הרה תפיל את עוברה, ותראה את האנשים שיכורים, אך אינם שיכורים, אבל עונש אללה קשה.

3 יש אנשים המתנצחים על אללה בלי דעת, והולכים אחרי כל שטן מתמרד,

4 עליו נכתב כי כל הלוקח אותו לאדון, הוא יתעה אותו ויוביל אל עונשה של אש הגיהינום.

5 הוי, האנשים! אם יש לכם ספקות בדבר תחיית-המתים, הרי אנו בראנו אתכם מעפר, אחר כך מטיפה, אחר כך מדם מעובה, אחר כך מחתיכת בשר, בין אם מוגמרת ובין אם לא, כדי להבהיר לכם. נשאיר ברחם את מה שנרצה עד למועד קבוע. אחר-כך אנו מוציאים אתכם תינוקות, ואתם גדלים ומתבגרים וחיים עד המוות, וחלק מגיע לגיל (הזיקנה) האומלל, אשר בו לא יכיר עוד את אשר הכיר לפני כן. ואתה רואה את האדמה בלי סימן חיים. אך, כשנוריד עליה מים היא תתחיל לנוע ולגדול והצמיח מכל סוג(צמחים) מלבב.

6 זה, משום שאללה הוא הצדק, והוא מחייה המתים, והוא כול-יכול,

7 אין כל ספק שהשעה בוא תבוא, ואללה יחיה את אלה שבקברים.

8 יש בין האנשים מי שמתווכח על אללה בלי דעת, בלי הדרכה, ובלי ספר אשר מאיר את הדרך,

9 והוא מושך בכתפיו בגאווה כדי להתעות אנשים מהשביל של אללה. לאדם כזה צפויה בושה בעולם הזה, וביום תחיית-המתים ניתן לו לטעום את עונש השריפה בגיהינום.

10 זה, (כעונש) על מה שעשו ידיך בעבר. ושאללה אינו מקפח את עבדיו.

11 ויש מן האנשים כאלה העובדים את אללה בספקות, אם יבוא לו טוב , הוא בוטח בו, אך אם יועמד בניסיון, הוא ייטוש את אמונתו. יאבד את העולם הזה ואת העולם הבא, וזהו אובדן מוחלט.

12 הוא קורא, במקום לאללה, למה שלא יועיל לו ולא יזיק לו. זו התעייה המוחלטת.

13 הוא פונה בתפילה אל מי שנזקו קרוב יותר מתועלתו, מה נורא האדון ומה נורא החבר.

14 אללה יכניס את אלה אשר האמינו ועושי הטוב אל גני עדן שנהרות זורמים מתחתיהם. אללה עושה מה שהוא רואה לנכון.

15 כל מי שחושב שאללה לא יעזור לו בעולם הזה ובעולם הבא, יוכל לנסות לעלות אליו בכל אמצעי אל השמים, וינסה למנוע מאללה לעזור לו, ויראה אם מאמצו ימוטט את צערו.

16 כך הורדנו אותו עם אותות ברורים. ואללה ידריך את מי שירצה.

17 הן, אלה אשר האמינו, ואלה אשר התייהדו, וא- צאבאין (מממלכת שבא), והנוצרים, והאמגושים, והמשתפים, יפסוק אללה ביניהם ביום תחיית-המתים. הן אללה עד לכל דבר.

18 האם אינך רואה כי לאללה משתחווים כל אלה שבשמיים ובארץ, השמש, הירח, הכוכבים, ההרים, העצים, החיות, ורבים מבני האדם? לכן, רבים מבני האדם ראויים ובצדק להענשה וכל אשר ישפילו אללה, לא יזכה לכבוד מאיש. כי אללה יעשה מה שרואה לנכון.

19 הנה, שני יריבים רבו ביניהם אודות ריבונם: ואלה אשר כפרו, להם נחתכו בגדי אש, ועל ראשם שופכים מים רותחים,

20 אשר ימיסו את אשר בקרבם ועורם,

21 והוכנו למענם מוטות ברזל,

22 כאשר ינסו לצאת ממנה (מהאש) מחמת הייסורים, יושבו אל תוכה. (ויאמר להם): “טעמו את עונש השריפה”.

23 אללה יכניס את אלה אשר האמינו ועושי הטוב אל גני עדן שנהרות זורמים מתחתיהם. שם יקושטו בצמידים של זהב ובפנינים ושם ילבשו בגדי משי טהורים,

24 מפני שהם הודרכו ליפי הדיבור, ומפני שהם הודרכו בדרכו המבורכת של אללה.

25 אלה אשר כפרו ומונעים אנשים מהליכה בשביל של אללה ומנעו אנשים מלבקר במסגד אלחראם (הכעבה) אשר עשינו אותו מקום עבודה לבני האדם, למקומיים ולעוברי אורח. וכל מי שמחללו במעשי כפירה בגורמו עוול בגבולותיו, אנו ניתן לו לטעום עונש כואב.

26 (וזכור) כאשר הראינו לאברהם את מקום הבית וציווינו אותו: “אל תשתף בעבודתי דבר, וטהר את ביתי למען המקיפים אותו והעומדים בתפילה והכורעים והסוגרים,

27 וקרא לכל האנשים לעלייה לרגל, והם יבואו אליך בהליכה וברכיבה על כל בהמה כחושה, מכל נתיב נידח,

28 למען יפיקו תועלת לעצמם, ויזכירו את שם אללה בימים קבועים בהקריבם בהמות ממה שהענקנו להם. אכלו מהן והאכילו את העני האומלל.

29 לאחר מכן, יטהרו את גופם, ויקיימו את נדריהם, ויקיפו את הבית העתיק (אלכעבה),

30 כך יהיה, וכל המאדיר את מה שקידש אללה, זה ייטב לו אצל ריבונו. כל המקנה מורשה לכם לאכילה, מלבד מה ששמם בפניכם נאמר לכם (בקוראן). רחקו מטומאת האלילים, והימנעו מדברי שקר.

31 התמסרו לאללה ואל תשתפו בעבודתו, כי מי שמשתף (אליל) עם אללה דומה למי שנופל מן השמים עת עופות חוטפים אותו, או נושאת אותו הרוח למקום מרוחק.

32 ואולם, כל המוקיר את טקסי אללה מחזק את יראת אללה בלבבות.

33 יש לכם תועלת בהן (מתנות החג') רק לזמן מסוים, לאחר מכן, מקומן בבית העתיק (אלכעבה).

34 קבענו לכל אומה טקס להזכרת שם אללה על הקורבנות מבהמות המקנה שהעניק להם, אולם אלוהכם הוא אל אחד, לו התמסרו. ובשר טובות לנכנעים (המוסלמים),

35 אלו, אשר בהזכרת אללה, ירעד ליבם, והנושאים בסבלנות כל צרה אשר פוגעת בהם, והמקיימים את התפילות, התורמים ממה שהענקנו להם.

36 ועשינו לכם את הקרבת הבהמות כסקס מטקסי אללה, ומהן הפיקו תועלת, על כן הזכירו את שם אללה בעת שחיטתן, בעוד(שלוש) רגליהן קשורות, וכאשר ייפלו על צדן, אכלו מבשרן והאכילו את העני ואת הקבצן. כך הכנענו אותן לכם, למען תכירו טובה.

37 בשרן ודמן לא יגיעו אל אללה, אלא רק יראתכם היא שתגיע אליו. כך הכניע אותן לכם למען תפארו את אללה על כי הדריך אתכם. בשר טובות לעושי הטוב.

38 הן, אללה מגן על אלה אשר האמינו. הן, אללה אינו אוהב כל בוגד וכופר מושבע.

39 מורשה לאלה אשר נלחמים כי הם קופחו (להגן על עצמם), כי רק לאללה היכולת לתת להם את הניצחון,

40 אלה אשר גורשו מבתיהם ללא הצדקה, רק על שום שאמרו: “ריבוננו הוא אללה”. לולא הדף אללה את האנשים, אלה בידי אלה, היו נהרסים: כנסיות, מנזרים, בתי-תפילה ומסגדים, אשר מרבים להזכיר בהם את שם אללה. אללה יסייע לאלה המסייעים לדת של אללה, כי אללה חזק ועזוז.

41 אלה, אשר אם נחזקם בארץ, יתפללו, וייתנו זכאת (צדקת חובה), יצוו לקיים את המקובל ויאסרו את המגונה. סוף כל דבר לשוב אל אללה.

42 אם יתכחשו לך, הרי לפניהם התכחשו גם עמי נוח ועאד והימור,

43 ובני עמו של אברהם, ובני עמו של (הנביא) לוט,

44 ואנשי מדיין, וגם למשה התכחשו, אך אני (אללה) נתתי שהות לכופרים, ואולם לבסוף הענשתי אותם, וקשה היה העונש.

45 וכמה ערים חוטאות החרבנו, והנה הן עומדות שוממות, וכמה בארות וארמונות גבוהים ומוזנחים.

46 האם לא שוטטו (הכופרים) בארץ והאם לא היה להם לב להבין, או אוזניים לשמוע? לא רק העיניים עיוורות, כי אם גם הלבבות שבחזות.

47 הם מאיצים בך לזרז את עונשם. ולא יפר אללה את הבטחתו, ואולם יום אחד אצל ריבונך כאלף שנה לפי הספירה שלכם.

48 וכמה ערים אשר נתתי להן שהות בעודן מקפחות, ואולם לבסוף לקחתי(השמדתי) אותן. סוף כולם לשוב אליי.

49 אמור: “הוי, האנשים! אני נשלחתי לכם כמזהיר ברורות,

50 ולאלה אשר האמינו ועשו את הטוב, להם סליחה ופרנסה טובה,

51 ואלה אשר התאמצו בהתנגדות לאותותינו, הם אלה שוכני הגיהינום.

52 לא היה שליח או נביא ששלחנו לפניך, אם קיווה, היה השטן מנסה להתערב במחשבתו, אך אללה מבטל את התערבות השטן ומשליט את אותותיו. כי אללה היודע והחכם.

53 הוא עושה את אשר השטן הגניב כמבחן לאלה שיש כפירה בלבבם, ואלה אשר ליבם קשה. אכן, המקפחים בתוך מחלקת רחוקה (מדרך הצדק).

54 למען יידעו אלה שהדעת ניתנה להם כי הוא (הקוראן) הצדק מעם ריבונך, ולכן, יאמינו בו, ולבבותיהם ייכנעו לו, כי אללה מדריך את אלה אשר האמינו בו לדרך הישר.

55 ואולם, אלה אשר כפרו, לא יחדלו להטיל בו(בקוראן) ספק, עד אשר תבוא אליהם השעה (יום הדין) לפתע או העונש של היום חסר- התקווה.

56 המלכות ביום ההוא לאללה, אשר ישפוט ביניהם. ואלה אשר האמינו ועשו את הטוב יוכנסו לגני עדן,

57 ואלה אשר כפרו ומכחישים את אותותינו, להם שמור עונש משפיל

58 ואלה אשר היגרו למען אללה ונהרגו או מתו, להם יעניק אללה פרנסה טובה בשפע, כי אללה הוא הטוב שבמפרנסים.

59 הוא יכניסם אל מקום אשר ישביע את רצונם, כי אללה היודע והסבלן.

60 זאת, כל אחד אשר גמל ועשה כפי שעשו לו (אויביו), אך התנכלו לו, אללה יסייע לו, כי אללה המוחל והסולת.

61 זאת, כי אללה ממזג את הלילה לתוך היום, וממזג את היום לתוך הלילה, ואללה הכול שומע והכול רואה.

62 זאת, כי אללה הוא הצדק, וזה אשר קוראים אליו מלבדו הוא הבל, כי אללה הוא העליון והגדול.

63 הלא תראה, כי אללה מוריד מן השמים מים, וכך הופכת האדמה לירוקה ? אכן, אללה החומל והבקי.

64 לו כל אשר בשמיים ואשר בארץ, ואכן אללה העשיר (אינו נזקק) המהולל.

65 הלא תראה כי אללה נתן לכם שליטה בכל אשר בארץ והאוניות השטות בים ברשותו? וכן, הוא מחזיק בשמים לבל ייפלו על הארץ בלי רשותו? אללה החומל והרחום.

66 והוא אשר העניק לכם חיים והוא אשר ימית אתכם ושוב יחיה אתכם. אולם האדם כפוי טובה.

67 קבענו לכל אומה סדרי עבודת אללה שלפיהם הם נוהגים, ולכן אל תרשה להם להתנצח בעניינים אלה, וקרא להם לעבוד את ריבונך, כי אתה הולך בדרך הישר.

68 ואם יתווכחו אתך, אמור: “אללה מיטיב לדעת את אשר תעשו”.

69 אללה ישפוט בינכם ביום תחיית-המתים בכל אשר אתם נחלקים בו.

70 הלא תדע כי אללה יודע את כל אשר בשמים ובארץ ושכל זה רשום בספר? ואין קל מזה לאללה.

71 אך, הם עובדים מלבד אללה את אשר הוא לא הוריד לו כל הוכחה, ואשר הם אינם יודעים דבר עליהם. ואין מושיע למקפחים.

72 כאשר קוראים בפניהם את אותותינו הגלויים, תכיר בפני אלה אשר כפרו את התנכרותם והם כעומדים להתנפל על הקוראים בפניהם את אותותינו. אמור להם: ״ האם אגלה לכם מה גרוע מזה? אש (הגיהינום) אשר הבטיח אללה לכופרים ומר יהיה הגורל!”.

73 הוי, האנשים! הנה ניתן(לכם) משל, אז הקשיבו לו. אכן, אלה אשר אתם קוראים להם מלבד אללה לא יוכלו ליצור זבוב, אף אם יתכנסו כולם לשם כך. אם הזבוב יגזול מהם דבר-מה לא יוכלו לחלצו ממנו. חלש הרודף והנרדף.

74 ולא העריכו את אללה נכון. אכן אללה חזק ועזוז.

75 אללה בוחר שליחים מקרב המלאכים ומקרב האנשים. אכן, אללה הכול שומע והכול רואה.

76 (הוא) יודע את אשר לפניהם ואת אשר מעבר להם, ואל אללה יושבו כל הדברים.

77 הוי, אלה אשר האמינו! כרעו וסגדו ועבדו את ריבונכם ועשו את הטוב למען תצליחו.

78 והתאמצו לשם אללה כנדרש, (כי) הוא בחר בכם ולא הטיל עליכם כל מעמסה בדת, בדרך אברהם אביכם. כבר, לפנים, הוא כינה אתכם “המוסלמים” (המתמסרים לאללה), וגם בזה (הקוראן), למען יעיד עליכם השליח (מוחמד), ואתם תעידו על האנשים, לכן, קיימו את התפילה ותנו זכאת (צדקת חובה) ובקשו מחסה באללה, הוא אדונכם, מה טוב האדון ומה טוב המושיע.

1. אכן המאמינים מצליחים.

2. אלה הם אשר מתפללים בהתמסרות,

3. ואשר מתרחקים מכל דברי ההבל,

4. ואשר הם נותנים זכאת (צדקת חובה),

5. ואלה אשר שומרים על צניעות הגוף שלהם,

6. מלבד עם נשותיהם או עם הנשים אשר ברשותם, ועל כך לא יגונו,

7. אבל החושקים מעבר לזה, כל אלה פרוצים הם,

8. והשומרים על פיקדונות והבטחות,

9. והמקפידים על מועדי התפילות,

10. אלה הם היורשים,

11. אשר יירשו את פרדסי גן העדן, ושם יישארו לנצח.

12. בראנו את האדם מן העפר,

13. לאחר מכן, עשינו אותו טיפה אשר שמרנו במקום מבטחים,

14. לאחר מכן, יצרנו מהטיפה דם מעובה, ואחר כך לעובר עם עצמות, לאחר מכן, כיסינו את העצמות בשר, וכך נוצרה כריה חדשה. יתברך אללה, הבורא הטוב ביותר.

15. ואז אתם אחרי זה תמותו,

16. ואז ביום תחיית-המתים תקומו לתחייה.

17. וכבר בראנו מעליכם שבעה רקיעים, ואין אנו מתעלמים ממה שבראנו.

18. והורדנו מן השמים מים במידה ראויה, ואגרנו אותם בתוך האדמה, אך, אנו נוכל גם לייבש אותם.

19. ובהם הצמחנו לכם גני תמר וגפן אשר פירות רבים להם, ומהם תאכלו.

20. וגם עץ הגדל על הר סיני, הנותן שמן למשיחה ולאכילה.

21. במקנה יש לכם לקח, נשקה אתכם מאשר בבטנו, ותמצאו בו תועלת רבה, וממנו תאכלו,

22. ועליו ועל האוניות תרכבו.

23. וכבר את נוח שלחנו לבני עמו, והוא אמר: “הוי, בני עמי! עיבדו את אללה אשר מלבדו אין לכם אלוה, האם לא תיראו (מאללה)?”

24. אך, מנהיגי בני עמו, אלה אשר כפרו אמרו: “אין זה אלא איש כמותכם הרוצה להתנשא עליכם. אילו רצה אללה, היה שולח מלאכים, לא שמענו כי הייתה כזאת בקרב אבותינו הראשונים.

25. אין הוא אלא איש מוכה שיגעון, על כן סבלו אותו זמן מה.

26. אמר: “ריבוני! עזור לי נגד המתכחשים לי”,

27. . אז אמרנו לו: “עשה את האנייה בהשגחתנו ולפי השראתנו, וכאשר יקום דברנו, ויתפרצו המים הגועשים מן התנור הכנס אל האנייה שניים מכל סוגי החי, יחד עם בני משפחתך, מלבד מי שגזרנו עליהם טביעה, ואל תבקש רחמים על אלה אשר קיפחו, כי הם אכן טובעים.

28. וכאשר תשב לבטח בספינה, אתה ואשר עמך, אמור: השבח לאללה אשר הצילנו מקהל המקפחים”.

29. ואמור: “ריבוני! השכינני למקום מבורך בארץ, כי אתה הטוב שבמשכינים”.

30. אכן, בזאת יש אותות, ואכן, אנו הבוחנים.

31. אחריהם הקימונו דור אחר,

32. ושלחנו אליהם שליח מקרבם לאמור להם: “עיבדו את אללה שמלבדו אין לכם אלוה, האם לא תיראו?”

33. אך, אמרו מנהיגי בני עמו אשר כפרו והכחישו את קיומו של העולם הבא ואשר הענקנו להם רווחה בחיי העולם הזה: “אין זה אלא איש כמותכם, האוכל ושותה כמוכם.

34. ואם הישמעו לאדם כמותכם, אכן, תהיו אתם המפסידים,

35. האם מבטיח לכם כי לאחר שתמותו ותהיו עפר ועצמות תושבו?

36. מה רחוקה הבטחה זו מלהתקיים!

37. אין חיים מלבד חיינו אלה שבעולם הזה, כי אנו חיים ומתים רק פעם אחת ולא נקום לתחייה,

38. אין הוא אלא אדם הבודה שקרים בשם אללה, ואין אנו מאמינים לו”.

39. אמר (השליח הוד): “ריבוני! עזור לי נגד המתכחשים לי”.

40. אמר (אללה), “עוד מעט יתחרטו”.

41. ופגע בהם ובצדק עונש הצווחה, ועשינו אותם כקצף על פני המים, אז אנשי העוול ילכו רחוק (לגיהינום).

42. אז הקמנו אחריהם דורות אחרים.

43. אך, שום אומה לא תקדים ולא תאחר את מועדה (הקבוע).

44. אז שלחנו את שליחינו זה אחר זה, וכל פעם שבא שליח אל אחת האומות, היו מתכחשים לו, לכן, הכחדנו אותן מן העולם זו אחר זו ושמנו אותן לשיחה בפי כל. שיילכו רחוק (לגיהינום) האנשים אשר לא יאמינו.

45. אחר כך, שלחנו את משה ואת אהרון אחיו עם אותותינו, ובסמכות ברורה,

46. אל פרעה ואנשיו, ואולם הם התמלאו שחצנות, והיו מרדנים שאננים.

47. והם אמרו: “האם נאמין לשני אנשים כמותנו, בעוד בני עמם עבדים שלנו?”

48. והם התכחשו לשניהם, על כן היו מהמובחרים.

49. וכבר נתנו למשה את הספר למען יודרכו.

50. ועשינו(ישוע) בן מרים ואמו אות, וקיבצנו אותם אל גבעה בעלת ירק ומעין זורם.

51. הוי, השליחים! אכלו מן הדברים הטובים, ועשו את הישר, כי יודע אני על כל אשר תעשו.

52. וכי זו אומתכם היא אומה אחת, ואני הוא ריבונכם, על כן יראו אותי.

53. ואולם התפלגו ביניהם, ועשו להם ספרים, וכל סיעה מחזיקה בדעותיה, ובמה שיש להם הם שמחים (למרות שהתרחקו מהצדק)

54. לכן, השאירם בטעותם עד שיגיע זמנם.

55. החושבים (הכופרים) כי אנו מעניקים להם רכוש ובנים (לטובתם ? לא, כי),

56. ממהרים אנו להעניק להם מכול טוב? לא, אין הם חשים כלום.

57. אולם, אלה (המאמינים) הם אשר רועדים מיראת ריבונם,

58. ואלה הם אשר האמינו באותות ריבונם,

59. ואלה הם אשר בריבונם אינם משתפים (עבודה זרה).

60. ואלה אשר נותנים מה שהם נותנים בלב חרד ביודעם כי אל ריבונם שבים,

61. כל אלה ממהרים ומתחרים לעשות את הטוב.

62. אנו לא נטיל על נפש לשאת יותר מכפי יכולתה, ואתנו ספר אשר מראה את הצדק, והם לא יקופחו

63. אבל, הלבבות שלהם שקועים עמוק בתעייה, כי מעשיהם אינם כמעשי היראים.

64. אולם, כאשר נפגע באלה מהם החיים ברווחה והם יזעקו אלינו בצר להם.

65. אל תצעקו, היום הנכם בנו לא היעזרו

66. משום שכאשר אותותיי נקראו בפניכם, נסוגים לאחור

67. ביהירות, והייתם מבלים את לילותיכם בדבורים בטלות.

68. וכי לא חשבו על הנאמר, או שמא בא אליהם שליח שלא בא אל אבותיהם הראשונים?

69. או אולי אינם מכירים את השליח אשר בא אליהם, ועל כן הם מתנכרים לו?

70. או אולי אומרים הם, הוא מוכה שגעון? לא כן הדבר! הוא הביא להם את הצדק, ואולם רובם סלדו מהצדק.

71. אילו הצדק (אללה) התנהג לפי יצריהם, היו נחרבים השמים והארץ ומלואם. אנו הבאנו להם את האזהרה המיועדת להם, אך הם מתעלמים ממנה.

72. האם דורש אתה מהם שכר? הלוא גמול ריבונך טוב יותר, כי הוא המפרנס הטוב ביותר.

73. אתה רק קורא להם אל דרך ישר.

74. ואולם אלה אשר לא יאמינו בעולם הבא, סוסים מהדרך הישר.

75. אם נרחם עליהם ונסיר מעליהם צרה שהם נתונים בה, ימשיכו בתעייתם המעוורת אותם.

76. וכבר מקודם פגענו בהם בעונש, אך, הם לא נכנעו לריבונם ולא השפילו עצמם לפניו.

77. ואולם, כאשר נפתח עליהם את שער העונש הקשה, אז יבואו לידי ייאוש.

78. הוא אשר יצר לכם את האוזניים והעיניים והלבבות, אך כמה מעט אתם מכירים טובה.

79. והוא אשר פיזר אתכם בארץ ואשר אליו תקובצו.

80. והוא המחייה והממית, ובידו חילוף הלילה והיום, האם לא תבינו זאת?

81. ואולם, הם אמרו כדברים שאמרו הראשונים.

82. אמרו: “האם לאחר שנמות ונהיה עפר ועצמות, האם נקום לתחייה?

83. הבטחות כאלה כבר שמענו, אנו ואבותינו, מקודם, ואין הן אלא אגדות הקדמונים.”

84. אמור: “למי הארץ ושוכניה, האם יודעים אתם?”

85. הם יאמרו: “לאללה.” אמור: “האם לא תיזכרו?”

86. אמור: “מי הוא ריבון שבעת הרקיעים, וריבון כס- המלכות האדיר?”

87. הם יאמרו: “אללה”. אמור: “האם לא תיראו?”

88. אמור: “ביד מי מלכות כל דבר, ומי הנותן מחסה אשר אין מחסה מפניו, האם אתם יודעים?”

89. הם יאמרו: “זה אללה”. אמור: “אם כן כיצד אתם מוקסמים?”.

90. אך, הבאנו להם את הצדק, אולם הם אכן משקרים.

91. לא לקח אללה בן ואין לו כל אלוה עמו, אילו(זה היה נכון), היה הולך כל אלוה עם אשר יצר, והיו מתמרדים זה נגד זה. ישתבח שם אללה ויתעלה מעל אשר יתארו.

92. יודע הנסתר והנגלה, הנעלה מעל מה שמשתפים.

93. אמור: “ריבוני אם תראה לי את אשר הובטח,

94. ריבוני, כי אז אל תקבע אותי בין האנשים המקפחים.”

95. הן, באפשרותנו להציג בפניך (לקיים) את אשר (העונש) אנו מבטיחים להם

96. גמול בטוב ביותר תחת כל רעה. אנו יודעים היטב את אשר יתארו.

97. אמור: ״ ריבוני! אני תופס אצלך מחסה מפני פיתויי השטנים,

98. אני חוסה בך ריבוני מפני פגישה אתם”

99. עד הגעת המוות אל אחד מהם (הכופרים), יגיד: “ריבוני! החזירני (לחיים בארץ),

100.על מנת שאעשה את הטוב אשר עזבתי”. בשום אופן! זו רק מילה שהוא אומר (משקר). ומאחוריהם חיץ (שיעצרם מלחזור) עד יום תחיית-המתים.

101.ואז כאשר ייתקע בשופר ייפסקו קשרי המשפחות ושום אדם לא יהיה אחראי לרעהו.

102.אלה אשר מאזניהם יהיו כבדים ממעשים טובים, הם יהיו הזוכים בגני העדן.

103.אלה אשר מאזניהם יהיו קלים ממחסור במעשים טובים, יאבדו את עצמם לנצח בגיהינום.

104.האש תשרוף את פניהם עד שיתקדרו.

105.האם לא קראו בפניכם את אותותיי, ואתם התכחשתם להם?

106.(אלה אשר כפרו) יגידו: “ריבוננו! אומללותנו גברה עלינו, והיינו אנשים תועים.

107.ריבוננו! הוציאנו מכאן ואם נשוב לתעות, נהיה למקפחים”.

108.יאמר להם: “הישארו מנודים בתוכה ואל תפנו אליי בכלום”.

109.חלק מעבדיי היו אלה שאומרים: “ריבוננו! מאמינים אט, על כן סלח לנו ורחם עלינו, ואתה הטוב שבמרחמים.

110.ואולם, אתם זלזלתם בהם, עד כי נשכח מכם זכרי, ונהגתם לצחוק מהם,

111.היום גמלתי להם על סבלנותם והם הזוכים.

112.הוא ישאל: “כמה שנים חייתם על פני האדמה?”

113.הם יגידו: “שהינו שם רק יום או חלק מיום, שאל את אלה אשר מנו את הזמנים”.

114.הוא יגיד: “אכן רק זמן קצר עבר עליכם, לו רק הייתם יודעים.

115.האומנם חשבתם כי בראנו אתכם לשווא וכי אלינו לא תושבו? ״.

116.ויתעלה אללה, הוא המלך הצדק, שאין אלוה מלבדו, ריבון כס-המלכות הנדיב.

117.כל המתפלל, מלבד אללה, אל אלוה אחר, בלי כל הוכחה על כך, חשבונו(עונשו) הוא בידי ריבונו, כי הכופרים לא יצליחו.

118.אמור: “ריבוני! סלח ורחם, כי אתה הטוב שברחומים”.

1 (זו) סורה אשר הורדנו והפכנוה למצווה, ובה הורדנו אותות ברורים, על מנת שתיזכרו.

2 את הנואפת והנואף, הלקו כל אחד מהם מאה מלקות, ואל תהיה בלבכם חמלה עליהם (על חשבון) חוק אללה, אם אתם אכן מאמינים באללה וביום האחרון. ועשו זאת בנוכחותם של קהל מאמינים.

3 הנואף לא יישא לאישה אלא נואפת או משתפת (עבודה זרה) והנואפת לא תינשא אלא לנואף או למשתף (עבודה זרה) ולמאמינים אסור לעשות כך.

4 ואלה אשר מוציאים דיבה על נשים צנועות ואינם מוכיחים דיבתם בארבעה עדים, יוענשו בשמונים מלקות ויהיו פסולים לעדות לעולם ואלה הם המופקרים.

5 מלבד אלה השבים מחטאיהם לאחר מכן ומתקנים את דרכם, כי אללה סלחן ורחום.

6 ואלה אשר מאשימים את נשותיהם (בבגידה) ואין להם עדים זולת עצמם, עדות (הבעל שיישבע) ארבע שבועות באללה כי הוא דובר צדק

7 והחמישית היא שקללת אללה תחול עליו אם הוא מן המשקרים

8 וכדי שתמנע (האישה) את העונש מעליה, תישבע באללה ארבע פעמים כי הוא מן המשקרים,

9 והחמישית כי זעם אללה יחול עליה אם הוא מדבר אמת.

10 ולולא חסדו של אללה וברכתו שהעניק לכם (כי אז תוענשו) ואכן אללה מקבל את השבים אליו והוא החכם.

11 אלה אשר העלילו את עלילת השקר (על כבוד עאישה אשת הנביא) הם קבוצה מזערית בינכם. אל תחשבו כי הדבר הזה רע לכם, כי רק לטוב יהיה לכם. לכל אחד מהם חלקו במה שעשה מן החטא. והאשם העיקרי צפוי לעונש חמור.

12 הלא יאה יותר, כאשר שמעו אותה (עלילת השקר), שיחשבו המאמינים והמאמינות אלה על אלה רק טוב, ושיאמרו: “זהו שקר ברור!”?

13 היו חייבים להביא, מוציאי הדיבה, ארבעה עדים על כך, ומשלא הביאו עדים לכך, אלה אצל אללה הם המשקרים.

14 ולולא חסד אללה ורחמיו עליכם, בעולם הזה ובעולם הבא, היה פוגע בכם בגלל עלילתכם השקרית עונש עצום.

15 הנה לשונותיכם מסרו ופיותיכם אמרו את אשר לא הייתה לכם כל ידיעה עליו. אתם חשבתם כי עניין קל הוא, אך הוא אצל אללה דבר עצום.

16 ולולא כי שמעתם על כך אמרתם: “אסור לנו אפילו לדבר על זה. ישתבח שמך! זוהי עלילת שקר עצומה”.

17 אללה מזהיר אתכם לבל תשובו על מעשה כזה לעולם, אם אכן מאמנים אתם.

18 ומבהיר אללה לכם את האותות, כי הוא היודע והחכם.

19 אכן, אלה המשתוקקים, כי שמועת התועבה תתפשט בין אלה אשר האמינו, להם עונש כואב בעולם הזה ובעולם הבא, כי אללה יודע מה שאינכם יודעים.

20 ולולא העניק אללה לכם את חסדו ורחמיו(כי אז תוענשו), כי אללה אכן הוא החומל והרחום.

21 הוי, אלה אשר האמינו! אל תצייתו לשטן. כי כל המציית לשטן, הן הוא מצווה על מעשים מתועבים ופסולים. ולולא חסדי אללה ורחמיו עליכם לא היה אף אחד מכם נשאר טהור אמונה, אולם אללה מסהר את אשר ירצה והוא אללה הכול שומע והכול יודע.

22 אל יישבעו אשר קיבלו ברכה ורכוש (מאללה), להפסיק במתן עזרה לקרובי המשפחה והנזקקים והמהגרים לשם אללה, כי מוסב למחול ולסלוח להם. האם אין אתם רוצים שאללה יסלח לכם? כי אללה הסלחן והרחום.

23 אכן אלה המוציאים דיבה על נשים נשואות, תמימות ומאמינות יקוללו בעולם-הזה ובעולם-הבא, וייענשו עונש כבד.

24 ביום שבו לשונותיהם, ידיהם ורגליהם יעידו על אשר עשו.

25 ביום ההוא ייתן להם אללה בצדק את ההולם אותם, ואז יידעו כי אללה הוא הצדק הבהיר.

26 המושחתות (מיועדות) למושחתים, והמושחתים למושחתות, והטובות לטובים, והטובים לסוכות. אלה נקיים מכל אשר יאמרו (מעלילי השקר) עליהם, ויקבלו מחילה ויכולכלו בנדיבות.

27 הוי, אלה אשר האמינו! אל תיכנסו אל הבתים של אחרים לפני שתקבלו רשות ותדרשו בשלום שוכניו, זה טוב יותר לכם למען היזכרו.

28 ואם לא תמצאו בהם איש, אל תיכנסו אליהם עד שיותר לכם. ואם ייאמר לכם לשוב, אז שובו, זה טהור לכם יותר, כי אללה יודע על כל מעשיכם.

29 אבל לא ייחשב לכם לחטא אם תיכנסו אל בתים בלתי מיושבים, בהם רכוש לכם, ואללה יודע את אשר תחשפו ואשר החביאו.

30 אמור למאמינים שינמיכו את מבטיהם וישמרו על צניעותם משום שזה טהור להם יותר, כי אכן אללה בקי בכל אשר תעשו.

31 ואמור למאמינות שינמיכו את המבטים שלהן וישמרו על צניעותן, ולא לחשוף את קישוטיהן מלבד העלה מהם מטבעו, ויכסו ברעלותיהן את חזותיהן. ולא יחשפו את קישוטיהן אלא בפני בעליהן או אבותיהן או אבות בעליהן או בניהן או בני בעליהן או אחיהן או בני אחיהן או בני אחיותיהן או נשיהן או אשר בבעלותן, או עבדיהן(הזקנים) מחוסרי כוח גברא, או ילדים שאינם מבחינים בענייני מין, ואל להן לחבוט ברגליהן על האדמה למען יודע מה שהן מסתירות מקישוטיהן. בקשו כולכם סליחה מאללה, אתם המאמינים, למען תהיו מצליחים.

32 השיאו את הבלתי נשואים מכם, ואת הישרים מבין העבדים והאמות שלכם. אם עניים הם, יעשירם אללה מחסדו, כי אללה רב אמצעים והכול יודע.

33 ואלה מכם אשר אין להם כל אמצעים להינשא, עליהם לכבוש את יצרם עד שיעניק להם אללה בחסדו אמצעים. העבדים אשר בבעלותכם, אם ירצו לשחרר את עצמם, כתבו להם את תנאי השחרור, אם יודעים אתם כי הם ישרים והעניקו להם מרכוש אללה אשר העניק לכם. אל תכפו על אומתכם את הזנות, אם ירצו להישאר צנועות, בבקשכם להפיק את רווח העולם הזה. אך אם הן הוכרחו לזנות, אללה יסלח להן, כי הוא הסולח והרחום.

34 וכבר הורדנו לכם אותות בהירים, ובהם לקח מאלה אשר קדמו לכם ואזהרה ליראים.

35 אללה הוא האור של השמים והארץ. אורו נמשל לגומחה אשר בה מנורה, המנורה בתוך כלי זכוכית, והזכוכית ככוכב מזהיר, ודולקת בשמן עץ הזית המבורך, העץ אינו נוסה מזרחה ולא מערבה. שמנו כמעט מאיר אף אם לא תיגע בו אש. אור על גבי אור. אללה ינחה אל אורו את אשר ירצה, וכך הוא ממשיל משלים לאנשים, כי הוא הכול יודע.

36 בבתים אשר התיר אללה להקים ולהזכיר בהם את שמו, ושם יהללוהו בוקר וערב.

37 אנשים אשר מסחר ומקח וממכר אינם מסיחים את דעתם מלהזכיר את אללה ומלקיים את התפילה ונותנים זכאת (צדקת חובה),וחרדים מהיום שבו יתהפכו בו הלבבות והמכסים,

38 כדי שיעניק להם גמול על כל הטוב אשר עשו ויוסיף להם מחסדו. ואללה יכלכל את מי שירצה בלא חשבון.

39 ואלה אשר כפרו, מעשיהם כמראה תעתועים במדבר, אשר אדם צמא חושבו למים, ואולם בהגיעו אליו, לא ימצא מאומה, אך, הוא ימצא את אללה לידו, אשר יפרע לו חשבונו, כי אללה מהיר חשבון,

40 או באפילה שבמעמקי-ים אשר הגלים מכסים אותה מלמעלה, גל על פני גל, ומעליהם עננים, שכבות של חשיכה זו על גבי זו, אשר אם יושיט אדם את ידו לא יוכל לראותה. ומי שלא יעניק לו אללה אור, לא יזכה לשום אור.

41 הלא תראה שמהללים את אללה כל מי שבשמים ובארץ וגם הציפורים פורשי הכנף, וכל אחד יודע (בהדרכת אללה) את תפילתו הילולו לאללה? ואללה יודע את כל מעשיהם.

42 ולאללה מלכות השמים והארץ, וסוף כולם לחזור אליו.

43 הלא תראה כי אללה מוביל עננים, אחר כך מקשרם זה אל זה, ואז גודשם לערמה, והנה תראה את הגשם יוצא ממנו, והוא מוריד ברד מן השמים מתוך הרי הענן ומשקה בו את אשר ירצה, או מונע אותו מאשר ירצה, כמעט שאור הברק הנוגה שלו מסנוור את הראייה.

44 אללה מחליף ביניהם את הלילה והיום במחזוריות, ובזאת מוסר השכל לאנשים המבינים.

45 ואללה יצר כל ברוא חמש מן המים. חלקם זוחל על גחונו, ומהם הולך על שתי רגליים, ומהם הולך על ארבע (רגליים), כי אללה בורא מה שהוא רוצה, והוא הכול יכול.

46 אנו הורדנו אותות ברורים, ואללה ידריך את אשר ירצה אל דרך הישר.

47 יש האומרים, אנו מאמינים באללה ובשליח ואנו מצייתים להם, ואז סולדת קבוצה מהם, ואין אלה במאמינים.

48 ועת מתבקשים לפנות אל אללה ושליחו על מנת שישפוט ביניהם, גם אז מתכחש חלק מהם.

49 אך אם הפסיקה לטובתם, הם ייעתרו לפסיקתו (של השליח),

50 האם יש מחלה בלבם או שאחז בהם הספק? או אולי חוששים הם כי אללה ושליחו לא ינהגו עמם בצדק? אך הם עצמם המקפחים

51 אך, המאמינים מתי שנקראים לפנות אל אללה ושליחו על מנת שישפוט ביניהם, עליהם להגיד: “נשמע ונציית”. ואלה הם המצליחים.

52 וכי רק אלה המצייתים לאללה ולשליחו ומפחדים מפני אללה ויראים אותו, ואלה הם המצליחים.

53 הם (הצבועים) נשבעו לך (הנביא) שבועת אמונים בשם אללה, כי אם תצווה עליהם, ייצאו אתך (למלחמה באויב). אמור: “אל תישבעו, ציות אמתי מספיק, כי אללה בקי בכל מעשיכם.

54 אמור: “צייתו לאללה וצייתו לשליח (מוחמד), ואם תסטו, הרי הוא אחראי רק למסור מה שנצטווה לעשות, ואתם אחראים למה שנצטוויתם לעשות, אולם אם תצייתו תהיו מודרכים, כי על השליח הוטל רק להודיע לכם בבהירות.

55 הבטיח אללה לאלה אשר האמינו מכם, ועשו את הטוב, שהם ישלטו בארץ כפי ששלטו בה אלה אשר קדמו להם. ויכונן להם את האמונה אשר בחר בשבילם, ויעניק להם ביטחון במקום מורא ופחד, כדי שיעבדו אותי ולא יצרפו לי כל שותף. ומי שכופר לאחר מכן, אכן הם אלה המושחתים.

56 וקיימו את התפילה, ושלמו את הזכאת (צדקת חובה), וצייתו לשליח למען תזכו לרחמים (של אללה).

57 אל תחשוב כי אלה אשר כפרו יכולים להימלט מעונש (אללה) בארץ, משכנם הקבוע יהיה הגיהינום, וכה רע סופם.

58 הוי, אלה אשר האמינו! על משרתיכם וילדיכם שלא בגרו לבקש רשות להיכנס אליכם בשלוש עתים כול יום: לפני תפילת השחר, בשעת הצהרים בהסירכם את בגדיכם לשעת המנוחה, ולאחר תפילת הלילה. אלה שלוש הזדמנויות עבורכם לפרטיות. אך, אין בזה חטא אם ייכנסו אליכם בלי בקשת רשות בשעות אחרות. כך יבהיר לכם אללה את אותותיו והוא היודע כול והחכם.

59 וכאשר יגיעו הילדים שבינכם לבגרות יבקשו רשות כמו שביקשו רשות אלה שלפניהם. כך יבאר לכם אללה את אותותיו, ואללה היודע כול והחכם.

60 והנשים הישישות ללא מחזור אשר אינן מבקשות נישואים, אין עליהן חטא אם תסרנה את בגדיהן מבלי להבליט את קישוטיהן, ואולם ככל שיצניעו לכת כן ייטב להן, ואללה השומע והיודע.

61 אין על העיוור חטא, ואין על הפיסח חטא, ואין על החולה חטא, ולא עליכם בעצמכם, אם תאכלו מבתיכם או מבתי אבותיכם, או מבתי אימהותיכם, או מבתי אחיכם, או מבתי אחיותיכם, או מבתי דודיכם, או מבתי דורותיכם מצד האב או מצד האם, או בבתים אשר מפתחותיהם הופקדו בידיכם, או מבית ידידיכם. אין עברה עליכם בין אם תאכלו בקבוצות ובין כבודדים. אומנם אם תיכנסו לבתים, ברכו אלה את אלה, ברכת שלום מאת אללה, מבורכת וטובה. כך מבהיר לכם אללה את האותות אולי תיטיבו להכיר

62 הן, המאמינים, אלה אשר האמינו באללה ובשליחו, ואם היו אתו בעניין משותף, לא ילכו עד שיבקשו רשות ממנו. אכן אלה המבקשים רשות ממך, הם אל המאמינים באללה ובשליחו. ואם יבקשו רשות ממך (השליח) ללכת לכל עניין הנוגע להם, הרשה לאשר תרצה מהם, ובקש למענם את סליחת אללה, אכן אללה הסולח והרחום.

63 אל תדברו עם השליח כמו דיבורכם בינכם, כבר מכיר אללה את אלה אשר מתגנבים בסתר. אז יזהרו אלה אשר מתנגדים לדבריו פן יועמדו בניסיון קשה, או יפגע בהם עונש כואב.

64 אך, לאללה מה שבשמים ובארץ. אכן הוא יודע מה שבתוככם, ואת היום שבו יושבו אליו, ימסור להם את קורות מעשיהם. אללה בקי בכל דבר. (המבחין בין אמת לשקר)

1 יבורך זה אשר הוריד את הפורקאן (הקוראן) אל עבדו (מוחמד) כדי שישמש אזהרה לעולמים.

2 זה אשר לו מלכות השמים והארץ, ולא לקח בן ולא היה לו שותף במלכות, ברא כל דבר והשלים אותו לפי מידה מותאמת.

3 הם לקחו מלבדו אלילים, שלא בראו דבר והם עצמם נבראו, ואין בכוחם להזיק או להועיל אפילו לעצמם. אינם שולטים לא במוות ולא בחיים, ואינם יכולים להחיות מתים.

4 ואמרו אלה אשר כפרו: “אין זה (הקוראן) אלא שקר אשר בדה אותו בעזרת אנשים אחרים”. והם קיפחו ובדו שקר.

5 ואמרו: ”אין זה אלא לקט אגדות קדומות שהוא רשם מפי מישהו אשר הכתיב לו אותו, בוקר וערב”.

6 אמור: “הוריד אותו היודע את נסתרות השמים והארץ, אכן הוא הסולח והרחום”.

7 ואמרו: “מה לו לשליח הזה, שהוא אוכל מזון ומהלך בשוק (כשאר בני האדם) ? למה לא הורד אליו מלאך כדי להיות מזהיר לצדו?

8 או מדוע לא יוטל אליו אוצר? או יהיה לו גן אשר יאכל מפריו?”. ואמרו המקפחים: “אכן אתם הולכים בעקבות איש מוקסם”.

9 ראה איך הם מדמים אותך במשלים, ואז תעו ולא יוכלו למצוא את השביל (האמונה).

10 יתברך זה אשר אם ירצה ייתן לך דברים טובים מאלה, גנים מתחתיהם זורמים נהרות, וגם יעשה לך ארמונות (בגן עדן).

11 ואולם הם הכחישו את בוא השעה, ולמכחיש את בוא השעה אנו הועדנו אש בוערת.

12 כאשר תחזה בהם ממרחקים, הם ישמעו את זעפה ושאגתה,

13 וכאשר יושלכו כבולים למקום צר, הם יקראו לאבדון.

14 (אז נאמר להם): “אל תבקשו היום אבדון פעם אחת, בקשו אבדון הרבה פעמים”.

15 אמור להם: “האם זה טוב יותר או גן הנצח אשר הובטח ליראים? הוא יהיה להם הגמול והגורל”,

16 להם יהיה שם כל אשר ירצו לנצח. זו הבטחה שאחראי לה ריבונך.

17 ביום אשר יאסוף אותם ואת אשר עבדו מלבד אללה, אז יאמר: “האם אתם התעיתם את עבדיי אלה, או הם סטו מהדרך (האמונה)?”

18 יאמרו: “ישתבח שמך! אין לנו סמכות לשמש כאדונים במקומך, אולם אתה נתת להם ולאבותיהם לחיות חיי רווחה עד אשר שכחו לזכור אותך, כי נבערים היו”.

19 וכבר הכחישו את טענותיכם, ואינכם יכולים למנוע את עונשכם ולא לעזור לעצמכם במאומה, וכל חוטא מכם יעונה בעונש עצום.

20 וכל השליחים אשר שלחנו לפניך היו אוכלים מזון ומהלכים בשווקים. כך אנו מעמידים אתכם בניסיון לראות אם התאזרו בסבלנות, וכי ריבונך רואה הכול.

21 ואמרו אלה אשר אינם מצפים לפגישה עמנו: “למה לא ירדו אלינו המלאכים, או למה לא נראה את ריבוננו?”, נפשם גאוותנית, והם מעזים העזה גדולה.

22 ביום אשר יראו את המלאכים, לא יהיה זה יום בשורה טובה לחוטאים, ויאמרו(המלאכים) להם: “נאסר עליכם להיכנס אל תוך גן עדן”.

23 ואנו ניגש אל מעשיהם שביצעו (בעולם הזה) ונהפוך אותם אבק מרחף.

24 אולם אנשי גן העדן ימצאו ביום ההוא מעון ומקום מנוחה טוב ביותר.

25 וביום שבו ייבקעו השמים עם העננים, ויורדו המלאכים (בהמוניהם),

26 ביום ההוא יהיה שלטון הצדק לרחמן, ויהיה זה יום קשה לכופרים.

27 ובאותו יום ינשוך הכופר את כפות ידיו ויאמר: “לו רק הלכתי בדרכו של השליח,

28 אוי ואבוי לי! לו רק לא לקחתי את פלוני(הכופר) לידיד לי,

29 הוא התעני מדבר-התוכחה (הקוראן) שבא אליי”. מאז ומתמיד הפקיר השטן את האדם.

30 אמר השליח: “ריבוני! בני עמי נטשו את הקוראן הזה”.

31 כך הצבנו לכל נביא לפניך אויב מבין הכופרים המכחשים, אולם ריבונך דיו לך כמדריך ומגן.

32 ואמרו אלה אשר כפרו: “למה לא הורד אליו הקוראן בבת אחת?” והורדנו אותו כך בהדרגה למען נחזק את לבך.

33 על כל טענה אשר יביאו לך נמציא לך דבר צדק מפורש היטב.

34 אלה אשר יגררו על פניהם אל הגיהינום, אלה אשר הוא רע מכל מקומם, והם התועים ביותר.

35 וכבר נתנו למשה את הספר (התורה), ועשינו אתו אחיו הרון לעוזר.

36 ואמרנו: “לכו שניכם אל העם אשר התכחשו לאותותינו”, אז הכחדנו אותם לחלוטין.

37 ואת בני עמו של נוח אשר התכחשו לשליחים הטבענו במבול, ועשינו אותם אות לאנשים, והכנו למקפחים עונש כואב.

38 ובני עאד ובני ת'מוד ובעלי אר-רס ודורות רבים בין אלה,

39 לכולם הבאנו להם משלים, ואת כולם הכחדנו לחלוטין.

40 וכבר הם עוברים על-יד העיר, אשר הורדו עליה הגשמים הרעים ביותר (והושמדה), הלא חזו בה? אבל הם לא היו מייחלים לתחיית-המתים.

41 ואם ראו אותך הם לועגים לך: “האם זה אשר הביא אללה כשליח לנו?”

42 הוא כמעט התעה אותנו מאלילינו לולא החזקנו בהם”, אך סופם שיידעו, כאשר יראו את העונש, מי התועה בדרך.

43 הראית את זה אשר לוקח לו את תאוותו לאלוה? האם תוכל להיות אחראי לו?

44 או השוקל בדעתך כי רובם יוכלו לשמוע או להבין? אולם הם רק כבהמות, אפילו תועים יותר מהדרך (האמונה).

45 האם לא ראית שריבונך פורש את הצל, ולו רצה היה מפסיק את תנועתו, ואז ציווינו את השמש שתגלהו כסימן לקיומו.

46 אז אנו מושכים את הצל בחזרה אלינו לאט- לאט.

47 והוא זה אשר עשה לכם את הלילה כלבוש, ואת השינה למנוחה, ועשה את היום להשיג מחייה.

48 והוא אשר הוביל את הרוחות לציון על הגעת רחמיו, והורדנו מן השמים מים טהורים,

49 כדי להחיות בהם אדמה אשר הייתה מתה ולהשקות ממה שיצרנו בהמות ואנשים רבים.

50 וכבר פיזרנו אותו (את המים) ביניהם למען יזכרו, ואולם רוב האנשים לא נזכרו וכפרו.

51 אילו רצינו, היינו שולחים מזהיר אל כל עיר,

52 לכן, אל תישמע לכופרים, והתאמץ במאמץ רב בעת קריאתך לכופרים להאמין באמצעותו (הקוראן).

53 אללה הוא זה אשר יצר את שני הימים, האחד שמימיו מתוקים וערבים והשני שמימיו מלוחים ומרים, וקבע מצר ביניהם וחיץ מפריד ביניהם.

54 והוא אשר יצר מן המים בן אדם, ונתן לו וקבע לו קשרי ייחוס וחיתון, כי ריבונך הכול

55 ועובדים, מלבד אללה, (אלילים) אשר לא יוכלו להועיל או להזיק להם, וכך נלחם הכופר (דרך השטן) עד ריבונו.

56 אולם אותך (מוחמד) שלחנו כמבשר ומזהיר.

57 אמור להם: “איני דורש מכם גמול על זה, אני רק עוזר לכם ולכל מי שירצה למצוא שביל אל ריבונו.

58 ויהי משענך על החי שלא ימות (הנצחי), ופאר והלל אותו, כי הוא הבקי הטוב ביותר בחטאי עובדיו.

59 הוא אשר יצר את השמים ואת הארץ ואת אשר ביניהם בשישה ימים, ואז התעלה על כס-המלכות, הוא הרחמן. אם יש לך ספיקות שאל עליו את (השליח) הבקי בגדולתו.

60 ואם אומרים להם: “סגדו לרחמן!” הם אומרים: “מי הוא הרחמן? האם נסגוד למי שאתה מצווה אותנו?”, וזה הוסיף לסלידתם(מן האמונה באללה).

61 יתברך מי ששם בשמים כוכבים עם מנורה (השמש) וירח מאיר.

62 והוא שקבע את היום והלילה להתחלף ביניהם, למי שחפץ לזכור או להביע תודה.

63 עובדי הרחמן הפוסעים בארץ בצניעות, אם יפנו אליהם הבורים בגסות, יאמרו, “שלום”,

64 ואלה הם אשר סוגדים בלילות לריבונם,

65 ואלה הם אשר אומרים: “ריבוננו! סלק מעלינו את עונש גיהינום, כי עונשו קשה מאוד,

66 מה רע לשכון ולחיות בו”.

67 ואלה הם אשר בתרומתם לצדקה, לא יפזרו ולא יקמצו, כי אם ינקטו שביל באמצע,

68 והם אלה אשר לא יתפללו לאל אחר מלבד אללה, ואינם רוצחים את הנפש אשר אללה מנע, מלבד אשר במשפט צדק ולא ינאפו. והמבצע זאת יוענש,

69 וביום תחיית-המתים יוענש כפליים, ויישאר מלא קלון(בגיהינום) לנצח,

70 אך השבים לאללה והמאמינים והעושים מעשים טובים, להם יחליף אללה את הרעות בטובות, כי אללה הוא סלחן רחום.

71 ומי ששב לאללה והעושים את הטוב אכן אללה מקבל אותם,

72 ואלה אשר אינם מעידים עדות שקר, ובפוגשם רכילויות ילכו מתעלמים בכבוד,

73 ואלה הם אשר אם יצוינו בפניהם אותות ריבונם, לא יגיבו בחירשות ועיוורון.

74 והם האומרים: “ריבוננו! תן לנו מרגוע בנשותינו וילדינו, ועשה אותנו דוגמה ליראים”,

75 כל אלה יקבלו גמול על סבלנותם מקום מפואר (בגן עדן), ושם ויקבלו את פניהם בברכת שלום,

76 ושם ישכנו לנצח, במשכן ובמעון נוחים ביותר.

77 אמור: “ריבוני לא היה מתייחס אליכם אלמלא קראתם אליו בתחינה. אך, התכחשתם, משום כך, אין לכם מנוס מהעונש”.

1 טא. סין. מים

2 אלה אותותיו (משפטיו) של הספר (הקוראן) אשר מבהיר את הכול.

3 דומה שאתה מקשה על עצמך מיגון בגלל אי רצונם להיות מאמינים?

4 אם נרצה נוריד אליהם נס מן השמים שיהיו צוואריהם כפופים לו בהכנעה.

5 בכל פעם שבאה אליהם אזהרה חדשה מן הרחמן, הם סולדים ממנה,

6 וכבר התכחשו לה, אולם עוד יבוא עליהם העונש שהיו לועגים לו.

7 האם אינם צופים את האדמה, כמה הצמחנו בה מכל זוג של מין מפואר?

8 הן, בזה יש אות, אך רובם אינם מאמינים.

9 והן, ריבונך הוא העזוז והרחום.

10 ועת כי קרא ריבונך אל משה: “לך אל בני העם המקפחים,

11 העם של פרעה, הלא ייראו (מפני העונש של אללה)?

12 הוא אמר: “ריבוני, חושש אני שלא יאמינו לדבריי,

13 ותהיה בלבי מצוקה ולשוני כבדה, לכן שלח לי את אהרון.

14 מלבד זה הם גם מאשימים אותי בפשע, ומפחד אני פן יהרגוני”.

15 (אללה) אמר: “לא ולא! לכו שניכם עם ניסינו ואותותינו, ואנו מאזינים לכם.

16 לכו אל פרעה לאמור: אנו שליחי ריבון העולמים,

17 שלח נא עמנו, את בני- ישראל”.

18 אמר: “האם לא גידלנו אותך מלידתך ונשארת עמנו מספר שנים מחייך,

19 ועשית מה שעשית, ואתה אינך מכיר לי טובה”.

20 אמר (משה): “מה שעשיתי היה כשהייתי מן התועים.

21 ואז ברחתי מכם כאשר פחדתי מכם, והעניק לי ריבוני חכמה והפך אותי אחד השליחים.

22 וזה חסד שעשית לי, (בזמן) ששעבדה את בני-ישראל?”.

23 אמר פרעה: “ומה הוא ריבון העולמים?”

24 אמר: “הוא ריבון השמים והארץ וכל אשר ביניהם, אם בטוחים בזה אתם, על כן האמינו?”.

25 ואמר לסובבים אותו ״השומעים אתם?”

26 (ומשה) הוסיף: “והוא ריבונכם וריבון אבותיכם הראשונים”,

27 אמר: “אכן שליחכם אשר נשלח אליכם משוגע”,

28 אמר: “ריבון המזרח והמערב, וכל אשר ביניהם, אם משכילים אתם”,

29 אמר (פרעה): “אכן אם תיקח לך אלוה מלבדי, אשים אותך בין האסירים”,

30 אמר (משה): “האף גם אם אבוא אליך עם הוכחה בהירה?”

31 ואמר (פרעה): “הבא אותה אם צדק תדבר”,

32 אז זרק משה את מקלו ואז הפך לנחש אמתי,

33 ואת ידו הוציא מחיקו והנה לבנה ומבריקה היא לרואים.

34 ואמר (פרעה) למנהיגים אשר סביבו: “אכן זה הוא קוסם מאומן,

35 רוצה לנשלכם מארצכם בקסמיו. ומה אתם מציעים?”

36 אמרו: “עכב אותו ואת אחיו לזמן־מה, ושלח בערים מקבצים,

37 ויביאו לך כל קוסם אומן”.

38 והקוסמים כונסו למועד היום אשר נקבע.

39 ונאמר לאנשים: “האם אתם מתאספים?

40 אולי נלך אחרי הקוסמים אם הם המנצחים.”

41 ויהי כאשר באו הקוסמים אמרו לפרעה: “האם נקבל גמול אם אנו המנצחים?”

42 אמר: “אכן, וגם תהיו אז מן המקורבים ״.

43 אז אמר משה לקוסמים: ״זרקו מה שברצונכם להשליך”.

44 והם זרקו חבליהם ומסותיהם בעודם נשבעים “בעוז פרעה אנו מנצחים”.

45 והנה משה זרק את מקלו והוא בלע את קסמיהם השקריים,

46 ונפלו הקוסמים משתחווים,

47 ואמרו: “מאמינים אנו בריבון העולמים,

48 ריבונם של משה ואהרון.”

49 אמר (פרעה): “האם האמנתם לו לפני שהרשיתי לכם? אכן, כנראה הוא הגדול שבכם שלימד אתכם את הקסמים! סופכם לדעת כי אקטע את ידיכם ורגליכם, ואחר כך אצלוב אתכם יחד”.

50 אמרו: “אין בזה שום דבר רע. אכן אנחנו חוזרים אל ריבוננו,

51 ואנו מקווים שמכיוון שאנו מראשוני המאמינים, יסלח לנו ריבוננו על חטאינו”.

52 אחר כך הורינו למשה: “צא עם עבדיי בלילה, כי רודפים אחריכם.”

53 ושלח פרעה בערים מקבצים לאיסוף החיילים

54 (ואמר פרעה) "אלה הם עדה קטנה מוזנחת".

55 והם אשר הרגיזו אותנו.

56 ואנחנו מוכנים עם נשק.”

57 וגירשנו אותם (פרעה ואנשיו) מגנים ומעיינות מים,

58 ומאוצרות ומקום נכבד.

59 כך, והורשנו אותם לבני ישראל.

60 ורדפו אחריהם עם עלות הבוקר,

61 וכאשר ראו שני המחנות זה את זה, אמרו אנשיו של משה: “הם עומדים להשיג אותנו”.

62 אמר (משה): “לא ולא, כי ריבוני עמי והוא ידריכני בדרך הישר”.

63 אז הורינו למשה: “הכה במקלך את הים”, והים נקרע, וכל חלק (מן הים) התנשא כהר האדיר.

64 ובאותו הזמן גרמנו לשאר האנשים להגיע לשם.

65 וחילצנו את משה ואת כל אלה אשר אתו,

66 לאחר מכן, הטבענו את האחרים (פרעה ואנשיו).

67 אכן יש בזה אות, אך רובם לא יאמינו.

68 ריבונך הוא העזוז הרחום.

69 וקרא לפניהם אודות אברהם,

70 באומרו לאביו ובני עמו: “מה אתם עובדים?”

71 אמרו: “אנו עובדים פסלים ונישאר מסורים להם”.

72 ואמר: “הישמעו אתכם כאשר תקראו (אליהם) בתפילה?

73 או להועיל או להזיק לכם מביאים לכם תועלת או גורמים לכם נזק?”

74 ואמרו: “לא, אבל מצאנו את אבותינו עושים כן”,

75 אמר: “החזיתם באשר תעבדו,

76 אתם ואבותיכם הקדמונים,

77 הם כולם אויביי, מלבד ריבון העולמים,

78 אשר ברא אותי, הוא מדריכני,

79 והוא אשר יעניק לי מזון ומשקה,

80 ואם אחלה הוא אשר ירפאני,

81 והוא אשר ימיתני, לאחר מכן, יחייני,

82 והוא אשר אקווה כי יסלח לי על עווני ביום הדין.

83 ריבוני! תן לי חכמה והצמד אותי אל עושי הישר,

84 ותן לי לשון צדק לדורות הבאים,

85 וקבע אותי בין אלה שיירשו גני הנועם,

86 וסלח לאבי, כי הוא היה בתועים,

87 ואל תביישני ביום תחיית-המתים,

88 ביום שלא יועילו לא נכסים ולא בנים,

89 בלתי אם אשר יגיע אל אללה בלב שלם.”

90 וכאשר יתקרב גן העדן אל יראי אללה,

91 ויתגלה הגיהינום לכופרים,

92 ייאמר להם: “איפה הם (האלילים) אשר הייתם עובדים,

93 מלבד אללה? האם יוכלו לסייע לכם או לסייע לעצמם?”

94 ויוטלו אל תוכה (אל אש הגיהינום) הם והסוסים,

95 וגייסות איבליס (השטן) בצוותא.

96 ובעודם רבים בינם לבין עצמם הם יגידו (לאליליהם)

97 “חי אללה! אכן היינו בתעייה מוחלטת,

98 בהשוותנו אתכם אל ריבון העולמים,

99 תעייתנו היא רק באשמת המתעים,

100 אין מי שיאמר עלינו מליצת יושר,

101 ולא ידיד נאמן,

102 אילו התאפשר לנו לחזור (לעולם), היינו מן המאמינים”.

103 אכן בזה אות, אך רובם לא יאמינו,

104 וריבונך הוא העזוז הרחום.

105 ובני עם נוח גם הם התכחשו לשליחים,

106 באמור להם אחיהם נוח: “האם לא תיראו מאללה?

107. שליח נאמן אני לכם,

108. אי לכך, יראו את אללה והישמעו לי,

109 ואינני דורש מכם שום גמול על הדבר הזה, כי גמולי מריבון העולמים,

110 אי לכך, יראו את אללה והישמעו לי״.

111 אמרו: “הייתכן שנאמין לך, בעוד השפלים הם המאמינים שלך?”

112 אמר (נוח): “ומה יודע אני על מעשיהם?

113 רק ריבוני יביא אותם לתת את הדין, לו רק יכולתם להבין.

114 לא אסלק מעל פניי את המאמינים,

115 אין אני אלא מזהיר בבהירות”.

116 אמרו: “הוי, נוח! אם לא תפסיק, תהיה בין הנרגמים”.

117 אמר לי ריבוני! בני עמי מתכחשים לי,

118 שפוט אתה ביני לביניהם וחלץ אותי ואת המאמינים שעמי”

119 וחילצנו אותו ואת אשר אתו באונייה העמוסה,

120 והטבענו אחרי כן את הנשארים (הכופרים),

121 ואכן בזה אות, אך רובם לא יאמינו,

122 וריבונך הוא העזוז הרחום.

123 גם אנשי עאד התכחשו לשליחים (לנביא הוד),

124 באמור להם אחיהם הוד: “הלא תיראו (את אללה)?!

125 שליח נאמן אני לכם!

126 יראו את אללה והישמעו לי!

127 ולא אבקש מאתכם כל גמול על הדבר הזה, כי כל גמולי מריבון העולמים,

128 האם תבנו לכם על כל מקום גבוה בניינים מפוארים לשעשועים?

129 ותבנו מבצרים, ומזמים שחייכם נצחיים?

130 ובהתקיפכם (אנשים) תתקפו (אותם) כעריצים.

131 יראו אפוא את אללה והישמעו לי,

132 ויראו את זה אשר נתן לכם את אשר ידעתם,

133 נתן לכם מקנה, ובנים,

134 וגנות, ומעיינות.

135 אכן מפחז אני פן יבוא עליכם עונש היום העצום.”

136 אמרו: “אחת היא לנו אם תתרה בנו ובין אם לא תתרה בנו,

137 אין זה (דבריך) אלא סיפורי הקדמונים,

138 ולא נוענש.”

139 הם התכחשו להתראותיו ואנו הכחדנו אותם. אכן יש בזה אות, אף רובם לא יאמינו,

140 ריבונך הוא העזוז הרחום.

141 בני ת'מוד התכחשו גם לשליחים,

142 באמור אחיהם צאלח, “האם לא תיראו!”

143 אני שליח נאמן לכם,

144 יראו את אללה והישמעו לי,

145 אין אני דורש מכם שכר, כי שכרי מריבון העולמים.

146 החושבים אתם כי תישארו כאן בטוחים,

147 בגינות ומעיינות,

148 ושדות תבואה ודקלים ועצי תמרים בשלים,

149 ותחצבו בתים בהרים בכישרון.

150 יראו את אללה והישמעו לי,

151 ואל תצייתו לדברי מפיצי השחיתות,

152 אשר ישחיתו על הארץ ולא יעשו הישר”

153 אמרו, “אכן, אתה מן המוקסמים,

154 אין אתה אלא אזם כמונו, הבא אות אם צדק אתה מזכר!”.

155 אמר “הנה נאקה. היא תשתה מהבאר כפי שאתם תשתו, כל אחד בתורו.

156 ולא תגעו בה לרעה, פן יאחז בכם עונש היום העצום”

157 ואולם הם פגעו בה והרגו אותה, אך עד מהרה התחרטו,

158 כי בא עליהם העונש. אכן בזה אות, אך רובם לא יאמינו.

159 ריבונך הוא העזוז והרחום.

160 גם בני עם לוט התכחשו לשליחים.

161 אמר להם אחיהם לוט: “הלא תיראו את אללה?

162 אכן אני שליח נאמן לכם,

163 יראו את אללה והישמעו לי,

164 אין אני דורש מכם גמולי, כי גמולי מריבון העולמים.

165 בצדק תבואו אל הזכרים בתאווה מכלל בני האדם,

166 ומזניחים את נשותיכם שברא אללה עבורכם? אכן, אנשים חוטאים ופושעים אתם”.

167 אמרו: “אם לא תפסיק לוט, אנחנו נגלה אותך”.

168 אמר: “אני שונא את מעשיכם!

169 ריבוני! חלץ אותי עם בני ביתי מאשר יעשו”.

170 ואמנם חילצנו אותו יחד עם בני ביתו,

171 מלבד ישישה אחת שהתעכבה (אשת לוט).

172 אחר כך הכחדנו את האחרים הנשארים,

173 והורדנו עליהם גשם של אבנים. ומה רע ונורא של המוזהרים

174 אכן בזה אות, אך רובם לא יאמינו.

175 ריבונך הוא העזוז הרחום.

176 אנשי אל-איכה (מדיין) התכחשו להתראות השליחים.

177 אמר להם שועייב: “הלא תיראו את אללה?

178 אכן שליח נאמן אני לכם,

179 יראו את אללה והישמעו לי,

180 אין אני דורש מכם גמול, כי גמולי מריבון העולמים.

181 תנו את המידה שלמה, ואל הפחיתו ממנה (שלא ירמו במסחר),

182 ושקלו במשקל יושר וצדק,

183 ואל החסירו מאומה מאשר לאנשים, ואל תעוררו שחיתות בארץ,

184 ויראו את אשר ברא אתכם ואת הדורות הקודמים”.

185 אמרו: “אמנם אתה אחוז קסם,

186 ואינך אלא אדם כמונו, ואנו נוטים לחשוב כי אתה מהשקרנים.

187 השלך עלינו חלקי (עינוי) מהשמיים אם מדוברי הצדק אתה”.

188 אמר: "ריבוני מכיר היטב את מעשיכם״.

189 הם התכחשו להתראותיו, ויאחזם עונש היום החשוך. אכן הוא היה עונש היום האדיר.

190 אכן בזה אות, אך רובם אינם מאמינים.

191 ואכן ריבונך הוא העזוז הרחום.

192 ואכן הוא (הקוראן) הורד מאת ריבון העולמים.

193 הורידה אותו הרוח הנאמנה (המלאך גבריאל)

194 על לבך למען תהיה מן המתרים,

195 בלשון ערבית בהירה,

196 והוא מוזכר בזובור (בכתבי הקודש) של אלה אשר קדמו.

197 האם אין בזה אות בשבילם, כי הכירוהו חכמי בני-ישראל?

198 ולו הורדנו אותו על מעטים מהלא ערבים,

199 ואז היה קורא אותו להם, לא היו בו מאמינים,

200 אולם אנו הובלנו אותו אל לבבות הכופרים המכחשים,

201 אך הם לא יאמינו בו עד שיראו את העונש הכואב,

202 אשר יגיע אליהם פתאום כשהם לא ישימו לב,

203 ואז יאמרו: “אפשר לתת לנו השהיה?”

204 הרוצים הם לזרז את עונשנו?

205 חשוב: אפילו אם נאפשר להם ליהנות למשך שנים,

206 ואחר-כך בא עליהם מה שהוזהרו ממנו,

207 לא יועילו להם הטוב ההנאות אשר ניתנו להם.

208 ולא הכחדנו כל עיר מבלי ששלחנו לה מי שיתרה בה,

209 כדי להזכיר להם: שאנחנו לעולם לא נוהגים באי צדק

210 ולא הורידו אותו (את הקוראן) השטנים,

211 הם אינם מתאימים לכך, וזה לא יעלה בידם,

212 כי הם מורחקים מאפשרות שמיעת ההשראות

213 לכן אל תבקש להתפלל לאלוה אחר מלבד אללה, אחרת תיענש,

214 והתרה בבני משפחתך הקרובים,

215 והצטנע ורחם על אשר הלכו אחריך מן המאמינים.

216 ואולם אם מסרבים לך, אמור: “אין אני אחראי למעשיכם”,

217 וסמוך על העזוז הרחום,

218 הצופה בך בקומך לתפילה,

219 ובהיותך במצבי התפילה בין הסוגדים,

220 כי אכן הוא השומע הכול והיודע הכול.

221 האם אגיד לכם אל מי יורדים השטנים?

222 הם יורדים אל כל דובר שקרים המרבה לחטוא,

223 ומעבירים את אשר שמעו (עם שקריהם), אך רובם משקרים.

224 והמשוררים, אלה אשר המתעים ילכו בעקבותיהם.

225 האם לא תראה, כי הם בכל נחל ישוטטו,

226 וכי יאמרו את אשר לא יעשו?

227 מלבד אלה (חלק מהמשוררים) אשר האמינו ועשו את הטוב והרבו להזכיר את אללה, כי הם ינצחו אחרי שקופחו, ואכן יידעו אלה אשר קיפחו במהרה את תהפוכות גורלם.