İbranice Meal — Dârüsselâm Cemiyeti — Neml 27:1 – Fussılet 41:54

1 טא.סין ,אלה אותות הקוראן, והספר המבהיר (והגלוי).

2 מקור הדרכה ובשורה טובה למאמינים,

3 אלה אשר מתמידים בקיום התפילה והנותנים את הזכאת (צדקת חובה) ובעולם הבא (יום הדין) הם אכן בטוחים (בהגעתו).

4 אולם אלה אשר אינם מאמינים בעולם הבא, המעשים הרעים שלהם נראים להם יפים, הם תועים במבוכה,

5 אלה אשר להם העונש הקשה מכול, והם בעולם הבא אכן הם המפסידים הגדולים.

6 ואכן הובא אליך הקוראן מלפני(אללה) החכם היודע הכול.

7 כאשר משה אמר לבני משפחתו: “ראיתי אש אשר על-פיה אביא לכם הודעה, או אביא לכם לפיד אש, כדי שיהיה לכם חם”

8 כאשר בא אליה, נקרא לו ונאמר לו: “יבורך זה אשר באש וזה אשר סביב לה, ויתהלל אללה ריבון העולמים.

9 הוי, משה! אכן, אני הוא אללה העזוז החכם.

10 והשלך את מקלך!” כאשר ראה את המקל זוחל כמו נחש, פנה עורף, ולא חזר. (קרא לו אללה): הוי, משה! אל תפחד, כי לא יפחדו אצלי השליחים,

11 אלא אלה אשר קיפחו, אך שינו ועשו את הטובה אחרי הרעה, הנה אני סלחן רחום.

12 החדר ידך לחזך, והיא תצא לבנה בריאה מבלי רוע (פגע צרעת). זה אחד מתשעה אותות אשר תביאם אל פרעה ובני עמו, כי מופקרים הם.

13 ויהי בבוא אליהם אותותינו הבהירים, אמרו זהו קסם גלוי.

14 הם שללו אותם, אך בתוכם הודו באמתותם, כי היו חוטאים ויהירים. וראה מה היה סוף מפיצי השחיתות.

15 ולדוד ולשלמה הענקנו דעת, והם אמרו: “התודה לאללה אשר ביכר אותנו על פני רבים מעובדיו המאמינים.”

16 וירש שלמה את דוד, ואמר: “הוי, האנשים! לומדנו את שפת הציפורים, וניתן לנו הכול, אכן זוהי הברכה הגלויה”.

17 וקובצו לשלמה כל גייסותיו מן השדים והאדם והעוף, והם מאורגנים ומצייתים.

18 בהגיעם לוואדי הנמלים, אמרה נמלה: “הוי, הנמלים! היכנסו אל כתיבן לבל ירסקו אתכן שלמה וגייסותיו מבלי שישימו לב”.

19 וצחק שלמה למשמע דבריה, ואמר: “ריבוני! למד אותי לשבח אותך על החסד שהענקת לי ולהוריי,, והביאני ברחמיך בין עובדיך הישרים”.

20 אחר-כך ערך מפקד לגייסות העופות ואמר: “למה אין אני רואה את הדוכיפת? האם היא מן הנעדרות?

21 אענישה בחומרה או אזבח אותה או שתגיש לי תירוץ מקובל”

22 לאחר זמן מה הגיעה ואז אמרה: “ידיעתי הקיפה מידע שאינו מוכר לך, והבאתי לך מידע אמין מארץ שבא.

23 הנני מצאתי מלכה השולטת בהם, והוענק לה מכל דבר ולה כס-מלכות אדיר.

24 מצאתי אותה ואת בני עמה סוגדים לשמש מלבד אללה, וקישט להם השטן את מעשיהם (פיתה אותם), ויסירם מדרך הישר, ואין הם מודרכים,

25 כדי שלא יסגדו לאללה המגלה את הנסתר בשמים ובארץ ויודע מה שמסתירים ומה שחושפים,

26 אללה, אין אלוה מלבדו, ריבון כס-המלכות האדיר”.

27 אמר: ״ נחזה (נבדוק), אם דברי הצדק או שקר דיברת.

28 הובילי מכתבי זה חרקי אותו אליהם, ולאחר מכן, זוזי הצידה קצת וראי מה יענו”.

29 אמרה: ״ הוי, אלה השרים! נזרק אליי מכתב מכובד.

30 אכן, הוא משלמה, ובו (כתוב): “

31 אל תתייהרו, ובואו אלי מוסלמים (מתמסרים לאללה)”.

32 אמרה: “הוי, מכובדיי! אבקש את עצתכם בענייני, איני מחליטה בלי שאתייעץ עמכם ותהיו עדים להחלטתי”.

33 אמרו: “אנחנו איתנים, אנשי חיל רב, אך, בידך ההחלטה, אז חשבי מה תצווי אנו נקיים ״.

34 אמרה: “הנה, המלכים בבואם אל עיר ישחיתוה וישפילו את מכובדיה, כי כך מנהגם,

35 והנה, אני שולחת להם מתנה, ואחכה לאשר ישיבו לשליחים”.

36 כאשר הגיע (שליח שבא) אל שלמה, אמר(שלמה): “ברצונכם להוסיף לי כסף? אשר העניק לי אללה טוב מאשר העניק לכם, אך אתם ממתנתכם מרוצים.

37 אליהם, ואנו נביא להם גייסות אשר לא יצליחו לגבור עליהם ונסלקם מארצם ממולדתם נכנעים ומבוזים”.

38 אמר: “הוי, השרים, מי מכם יוביל אליי את כס- מלכותה לפני שהם יגיעו אליי מוסלמים (מתמסרים)?”

39 ואמר שד אמיץ מהשדים (ג'ין): “אני אביא אותו אליך עוד לפני שתקום ממקום מושבך, ואני די חזק ונאמן לבצע זאת”.

40 אז אמר זה הבקי בספר: “אני אובילו אליך לפני שתעצום עין ותפתחנה”. וכאשר שלמה מוצב בסמוך לו, אמר: “זה מחסדו של ריבוני, לבחון האם אכיר לו טובה או אהיה כפוי טובה לו. ומי שיכיר טובה, רק לנפשו יודה, אך, אם יהיה כופר כפוי טובה, הן, ריבוני עשיר (אינו נזקק) נדיב”.

41 ואמר שלמה: “החליפו את צורתו של כס מלכותה, ונראה אם היא יכולה לזהותו או שתהיה מאלה אשר אינם יכולים לעשות כן”.

42 וכאשר באה נאמר לה: “הזה הוא כס-מלכותך?” אמרה: “הוא נראה כמוהו”. (אז נאמר): “לנו ניתנה הדעת לפניה כי היינו מוסלמים (מתמסרים לאללה)”.

43 ואולם מה שעבדה מלבד אללה מנע ממנה (מלעבוד את אללה), הן היא הייתה מעם של כופרים.

44 נאמר לה: “היכנסי אל הארמון”, וכאשר ראתה אותו חשבה שרצפתו מכוסה במים אדירים, על כן גילתה את שוקיה (שלא יירטבו בגדיה). אמר שלמה: “זה ארמון אשר רצפתו מזכוכית”. אמרה: “ריבוני! קיפחתי את עצמי, ועתה אני מוסלמית (מתמסרת) עם שלמה לאללה, ריבון העולמים”.

45 וכבר שלחנו אל בני ת'מוד את אחיהם הנביא צאלח, כדי שיעבדו את אללה, והנה הם נחלקו לשתי קבוצות יריבות.

46 אמר: “הוי, בני עמי! למה זה תבקשו לזרז את בוא הרעה לפני הטובה? ולמה לא תבקשו את סליחת אללה כדי שתזכו ברחמים?”

47 אמרו: “אנו רואים שבאה עלינו הרעה בגללך ובגלל אלה אשר אתך”. והוא אמר: “גורלכם אם רע או טוב עם אללה. כי נתונים אתם למבחן”.

48 והיו בעיר חבורה של תשעה אנשים אשר גרמו לשחיתות בארץ ולא נהגו ביושר.

49 אמרו: “הישבעו (איש לאחיו) באללה, כי נבוא בלילה ונרצח אותו (את צאלח) ואת בני ביתו, ואחר כך נגיד לאחראי לנקמתו: לא ראינו כיצד נרצחו בני ביתו, ואנו דוברי צדק ״.

50 אז הם תכננו מזימה, אך גם אנו רקמנו מזימה, והם לא היו מודעים לכך.

51 והתבונן איך הייתה אחרית מזימתם. הנה אנחנו הכחדנו אותם ואת בני עמם יחדיו.

52 הנה אלה בתיהם שוממים באשר קיפחו. אכן בזה אות לאנשים בעלי בינה.

53 וחילצנו את אלה אשר האמינו והיו יראים (את אללה).

54 ולוט (הנביא), כאשר אמר אל בני עמו: “האם בצדק תעשו את התועבה הזאת למרות שאתם רואים ויודעים כי תועבה היא?

55 האם בצדק תבואו אל הגברים בתאווה במקום הנשים? אכן, אנשים בורים וסבלים אתם!”.

56 ולא הייתה תשובה מבני עמו, מלבד שאמרו: “גרשו את משפחת לוט מעירכם כי הם אנשים מיטהרים”.

57, ואז חילצנו אותו ואת משפחתו, מלבד אשתו (המרגלת) אשר פסקנו כי תהיה בין המוכחדים.

58 והורדנו עליהם גשם של אבנים, וכה רע היה הגשם אשר בו הומטרו אלה שהתרינו בהם!

59 אמור (מוחמד): “התודה לאללה, ושלום על עובדיו אשר בחר, האם אללה טוב יותר או שמא טובים יותר האלילים אשר לו משתפים אתו?

60 האם לא הוא אשר ברא את השמים ואת הארץ ומוריד לכם מים מן השמים ועל-ידיהם צומחים גנים מפוארים עם עצים שלא יעלה בידכם להצמיח? היש עוד אלוה עם אללה? לא ולא, אך הם סוטים ומשתפים אתו אלילים לאחרים.

61 הוא אשר קבע את הארץ כבסיס לכם וקבע בה נהרות, ושת בה הרים איתני בסיס, וקבע חיץ בין שני הימים (הים המלוח והים המתוק)? וכי יש אלוה מלבד אללה? אך, רובם אינם יודעים.

62 הוא אשר שש לחלץ את האדם המבקש את עזרתו בשעת צרה ויבטל את האסון ומוריש לכם את הארץ? היש עוד אלוה עם אללה? כל כך מעט אתם נזכרים.

63 הוא אשר מכוון אתכם באפלת היבשה והים, והמעביר את הרוחות להעיד על הגעת רחמיו (הגשם)? היש עוד אלוה זולת אללה? נעלה אללה מעל אשר הם משתפים.

64 הוא אשר ברא את הבריאה הראשונה (אדם ושושלתו), ולאחר מכן ייצור אותה מחדש (ביום הדין) והמכלכלכם מהשמיים והארץ היש עוד אלוה זולת אללה? אמור: ”הציגו את הוכחתכם אם צודקים אתם”.

65 אמור: “אלה אשר בשמים ובארץ אינם יודעים את החבוי, מלבד אללה. ואינם יודעים מתי יושבו לחיות (ביום הדין),

66 הכופרים) יוכלו להעלות בדעתם מהו העולם הבא (כשיראו זאת בעיניהם ביום הדין), לאחר שהיו מטילים בו ספק (בחייהם) והיו כמו עיוורים מראייתו (העולם הבא).

67 ואמרו אלה אשר כפרו: “האם אחרי היותנו לעפר וגם אבותינו, האמנם נוצא (חיים מקברינו)?

68 כבר לנו ולאבותינו לפני כן, כל זה הוא רק סיפורי בדיה עתיקות”.

69 אמור: “טעו ונודו בארץ והתבוננו מה עלה בגורל הכופרים המכחשים ״

70 אל תחוש יגון בגללם ואל תרגיש במצוקה מאשר יזממו.

71 הם אומרים: “אם אתם צודקים, אז מתי תתממש הבטחת העונש הזאת?”

72 אמור: “אפשר שבמהרה יגיע חלק ממה שאתם מזרזים.”

73 הן, ריבונך הוא שופע מחסדיו על האנשים, אך, רובם לא יודו.

74 ואכן ריבונך יודע את אשר יסתירו בתוכם ואת אשר יחשפו.

75 אין דבר נסתר בשמים ובארץ בספר בהיר (אצל אללה).

76 הן, הקוראן הזה אשר מביא (את הצדק) לבני ישראל על רוב העניינים שהיו חלוקים סביבם,

77 והן, הוא הדרכה ורחמים למאמינים.

78 הן, ריבונך יפסוק ביניהם בגזר דינו הצודק, והוא העזוז היודע כול

79 לכן, הסתמך על אללה, אכן אתה על דרך הצדק הבהיר.

80 הן, אינך מסוגל להשמיע את המתים ולא להשמיע את החירשים את התפילה, אם ויסתובבו נמלטים.

81 ולא תוכל להכווין לאמונה את העיוורים מתעייתם. רק את המאמינים באותותינו יעלה בידך להשמיע, שכן, הם מוסלמים (מתמסרים לאללה).

82 וביום שיוכרע דינם, נביא להם חיה מן האדמה, והיא תאמר להם כי האנשים לא היו בטוחים בצדקת אותותינו.

83 וביום ההוא נקבץ מכל אומה חלק מאלה שהתכחשו לאותותינו, הם יקובצו (לדיו),

84 כשבאו, אמר (אללה): “האם כיחשתם באותותיי ללא הבנת פשרם? או מה חתרתם להשיג במעשיכם?”.

85 אז יתרחש האירוע (העונש) שנפסק נגדם, באשר קיפחו, והם לא יאמרו דבר.

86 האם לא יחזו, כי אנו קבענו את הלילה למרגוע, ואת היום עם אור למחייה? אכן, באלה אותות לאנשים המאמינים.

87 וביום שבו תישמע התקיעה בשופר, יהיה בחרדה כל אשר בשמים וכל אשר בארץ, מלבד אלה אשר ירצה אללה לחוס עליהם. וכולם יבואו אליו בכניעה מוחלטת.

88 ואתה רואה את ההרים וחושב כי הם דוממים ללא תנועה, אך הם עוברים ונעים כמו העננים, כך יעשה אללה אשר קבע את כל הדברים בתחכום, כי הוא ידיעתו מקיפה את מעשיכם.

89 מי שעושה מעשה טוב , יקבל גמול טוב יותר, והוא יהיה בבטחה מחרדה באותו יום (הדיו).

90 ומי שעושה רע, ייזרקו על פניהם אל אש הגיהינום, ורק במעשיכם יינתן לכם השכר.

91 הן, נצטוויתי לעבוד את ריבון העיר הזאת אשר אותה אללה קידש, ולו שייך כל דבר. ונצטוויתי להיות מן המוסלמים (המתמסרים לאללה),

92 ולקרוא את הקוראן. כל מודרך, רק לטובת עצמו הוא מודרך, ולכל תועה, אמור: “אכן, אני רק מאלה המתרים בכם”.

93 ואמור: ״ השבח לאללה. הוא יגלה לכם את אותותיו, והבחינו בהם. וריבונך אינו מתעלם מכל אשר תעשו.

1 טא.סין.מים.

2 אלה אותות (הקוראן) הספר הבהיר.

3 אנו קוראים לך מסיפור משה ופרעה, בצדק, עבור אנשים מאמינים.

4 הן, פרעה התגאה בארץ ופילג את יושביה לפלגים, ונטפל אל עדה מהם, והיה שוחט את בניהם ומחייה את נשותיהם, אכן הוא היה ממפיצי השחיתות.

5 ואנו רוצים לתת חסד לאלה אשר נטפלו אליהם בארץ ונעשה אותם מנהיגים ונעשה אותם היורשים

6 ונכונן אותם בארץ, ולהציג לפרעה והמן ולחייליהם את מה שממנו פחדו (אובדן שלטונם).

7 והשרינו לאמו של משה: “הניקי אותו (את משה), אך אם את דואגת לחייו, זרקי אותו לים, ואל תחששי ואל תצטערי כי אנו נחזיר אותו אלייך ונקבע אותו כאחד השליחים”.

8 ואז משכו אותו בני פרעה, כדי שמאוחר יותר הוא יהיה אויב להם, ולהביא עליהם יגון, משום שפרעה והמן עם צבאותיהם היו חוטאים.

9 ואמרה אשת פרעה: “אושר הוא לי ולך, לכן אל תרצחו אותו, ואולי הוא יעזור לנו, או שנאמץ אותו כילד לנו, והם אינם חשים (שיביא לכלייתם).

10 וליבה של אמו של משה התמלא בחרדה, וכמעט שחשפה את האמת, לולא ייצבנו את לבה, על מנת שתהיה מן המאמינים.

11 ואמרה לאחותו: “התחקי אחריו”, אז היא הביטה בו מקרן זווית, והם לא היו מודעים לכך.

12 ומנענו ממנו את המיניקות מראש, על כן אמרה: “האם אראה לכם בני-בית אשר יגדלו אותו עבורכם, והם אותו מחנכים?”.

13 כך החזרנו אותו אל אמו, למען תנוח דעתה ולא תחוש ביגון, על מנת שתדע, כי הבטחתו של אללה היא צדק. אך, רובם אינם יודעים.

14 וכאשר הגיע (משה) לבגרותו והיה לאיש, הענקנו לו חכמה ודעת, כי כך אנו גומלים לעושי הטוב.

15 והוא בא אל העיר בעת שיושביה לא היו מודעים, ומצא בה שני אנשים רבים, אחד מבני עדתו והשני מבני העדה האויבת, ובן עדתו בקש את סיועו נגד אויבו, אז דחף אותו משה והרג אותו. ואמר (משה): “אכן, זהו מעשה השטן, כי אויב ומתעה ברור הוא”.

16 אמר: “ריבוני! קיפחתי את עצמי, משום כך, אני מבקש שתמחל לי”, והוא סלח לו, כי אללה הוא הסלחן הרחום.

17 אמר (משה): “ריבוני! בגלל החסד אשר גמלת עמי, לעולם לא אהיה מסייע לפושעים״.

18 אך נשאר בעיר פוחד ודואג, ושוב פגש באיש שאמש קראו לסיוע ושוב ביקש את סיועו, ואז אמר לו משה: ״ הן, אתה מתעה מוחלט ״,

19 וכאשר ביקש משה להכות את האויב של שניהם, אמר ”משה! האם תבקש לרצוח אותי כמו שרצחת איש אתמול? אתה מבקש להיות מקפח בארץ ואינך מבקש להיות מן המתקנים?”

20 ובא איש מפרברי העיר במהרה ואמר: “הוי, משה! הנה נכבדי העיר החליטו להוציאך להורג, צא מכאן, כי יועץ טוב אני לך”.

21 ואז עזב משה את העיר בפחד וזהירות, ואמר: “ריבוני! חלצני מן האנשים המקפחים”.

22 וכאשר פנה אל עבר מדיין אמר: “אולי יכוונני ריבוני לדרך הישר”.

23 וכאשר הגיע אל מי מדיין, מצא שם קהל אנשים משקים (את עדריהם) ועל-ידם שתי נשים המונעות עדרן משתייה. אמר: “מה הסיפור שלכן?” אמרו: “לא נשקה עד שהרועים יגמרו להשקות (את עדריהם) ואבינו קשיש”.

24 ואז השקה להן (את עדרן), אחר כך פנה לנוח בצל, ואמר: “ריבוני! נחוץ לי כעת חסדך”.

25 לאחר מכן, באה אליו אחת מהן, מתהלכת בביישנות ואמרה: “אבי מזמין אותך אליו כדי לגמול לך עבור אשר השקית לנו. וכשפגש אותו, והגיד לו את קורותיו, אמר (האב): “אל תירא! כבר נחלצת מן האנשים המקפחים”.

26 אז אמרה אחת מהן: “אבי! שכור אותו! כי הטוב ביותר שאפשר לשכור הוא החזק והנאמן”.

27 ואמר (האב): “רוצה אני לחתן אותך אחת משתי בנותיי, בתנאי שתעבוד עבורי במשך שמונה שנים, ואם ברצונך, תישאר עשר שנים, כי לא ארצה להלאות אותך. אם ירצה אללה, תגלה כי מן הישרים אני”.

28 אמר (משה): “זה ביני ובינך, ואיזה משני התנאים שאמלא לא תהיה לך עליי איבה (לא תתלונן), ואללה עד על מה שאנו אומרים”.

29 כאשר סיים משה את שנות שכירותו ועזב עם בני ביתו, ראה אש דולקת לצד ההר, אמר לבני ביתו: ״ שהו כאן, כי ראיתי אש, אולי אביא לכם ממנה ידיעה, או גחלת אש על מנת שתתחממו.

30 כאשר ניגש אליה, נקרא אליו מכיוון הוואדי הימני, בבקעה המבורכת, מהעץ, (ונאמר לו): ״ הוי, משה! אני הוא אללה, ריבון העולמים.

31 זרוק את מקלך!”, וכשראה משה כי מקלו מתנועע כאילו הוא נחש, הוא ברח ולא הסתכל מפחד. (ונקרא לו שוב): “הוי, משה! התקרב הנה ואל תפחד כי אתה מהבטוחים מכול רעה.

32 החדר ידך לחזך, והיא תצא לבנה בריאה מבלי רוע (פגע צרעת). חבק בידך את חיקך יתפוגג חששך (מהנחש). אלה שני אותות מאת ריבונך אל פרעה ואנשיו, כי היו עם האנשים המושחתים”.

33 אמר (משה): “ריבוני! הנה אני רצחתי מהם נפש, ופוחד אני שהם ירצחוני,

34 ואחי אהרון, הוא, בעל לשון צחה יותר, ושלח אותו עמי לתמוך בי, למען יחזק את עמדתי, אני חושש פוחד כי יתכחשו לדבריי.

35 אמר (אללה): ״ נחזק אותך באחיך, ונתן לשניכם הוכחות, ואז לא יפגעו בכם, הודות לאותותינו. אתם ומי שבעקבותיכם תהיו המנצחים.

36 וכאשר בא משה עם אותותינו הברורים, אמרו: “אין זה, אלא קסמים בדויים, ולא שמענו כי הייתה כזאת בין אבותינו הראשונים”.

37 ואמר משה: “ריבוני היודע מי הוא אשר הוביל את ההדרכה מאצלו ומי יזכה באושר בעולם הבא. אכן, לא יצליחו המקפחים.

38 ואמר פרעה: “הוי, אתם מכובדיי! אינני יודע שום אלוה אחר עבורכם חוץ ממני. אז הבער לי סיס, הוי, המן, ובנה בו מגדל, אולי אגיע לאלוה משה, אם כי, לדעתי, הוא מהשקרנים”.

39 הוא (פרעה) וחייליו היו יהירים בארץ ללא כל הצדקה כי חשבו שהם לא יושבו אלינו.

40 ואז ותפסנוהו עם צבאו וזרקנו אותם לים, ראה מה עלה בגורל המקפחים.

41 והפכנו אותם (פרעה ואנשיו) דוגמה למנהיגים (הכופרים), הקוראים לאנשים אל תוך האש. וביום תחיית- המתים לא יהיה להם מציל(מגיהינום).

42 ושלחנו אחריהם קללה בעולם הזה, וביום תחיית-המתים יהיו מן הפסולים והבזויים.

43 וכבר הענקנו למשה את הספר (התורה) לאחר שהכחדנו את הדורות הקדומים, כאותות מכוונים ורחמים, על מנת שיועילו להיזכרותם.

44 ולא נמצאת (מוחמד) בצד המערבי (של ההר) כאשר מסרנו למשה את המצוות ולא היית מהעדים לכך.

45 אך, לאחר מכן, יצרנו דורות שחיו ימים רבים. ולא היית משתכן בתוך בני מדיין כדי שתספר (לבני ישראל) עליהם (על בני מדיין), לולא שלחנו אותך והשרינו זאת עליך.

46 ולא נמצאת (מוחמד) בצד ההר כשקראנו (למשה), ואולם שלחנו אותך ברחמים מאת ריבונך, כדי שחתרה בעם אשר לא נשלח אליהם כל מתרה (שליח) לפניך, ואולי יזכרו.

47 (ושלחנו אותך מוחמד) על מנת שאם יפגע בהם עונשנו על חטאיהם, שלא יגידו: “ריבוננו! למה לא שלחת אלינו שליח על מנת שניצמד לאותותיך ונהיה מן המאמינים”.

48 וכעת כאשר הגיע אליהם הצדק מאתנו, אמרו: “למה לא נמסר לו כמו שנמסר למשה”. האם לא התכחשו לאשר נמסר למשה מלפנים? ואמרו: “שני קוסמים מסייעים איש לאחיו”. ואמרו: “אכן אנחנו כופרים בכול”.

49 אמור: ”אם כן, הביאו ספר מאת אללה אשר הוא מדריך טוב משניהם (הקוראן והתורה), ואז אצמד אליו, אם אנשי צדק אתם”.

50 אך, אם לא יסכימו לדבריך, אז דע, שרק בעקבות בדיותיהם ויצריהם (הרעים) הם הולכים, ואין תועה יותר מזה ההולך בעקבות יצריו (הרעים) בלי הדרכה מאת אללה? הן, אללה לא ידריך את האנשים המקפחים.

51 וכבר הורדנו אליהם בשלבים את אותות הקוראן, כדי שהם ייזכרו.

52 אלה אשר הענקנו להם את הספר (התורה) מלפניו (הקוראן), הם אכן בו מאמינים,

53 וכאשר קוראים אותו בפניהם, יאמרו: “אנו מאמינים בו. הוא הצדק מאת ריבוננו, הן, לפניו היינו מוסלמים (מתמסרים לאללה).”

54 כל אלה יזכו את בגמול כפליים על סבלנותם (ואמונתם בתורה ובקוראן) ועל כך שהם עשו בטובה במקום הרעה ועל כך שהם נותנים לצדקה מהשפע שהענקנו להם.

55 ובשומעם להגי שטות יתרחקו מהם ויגיד “לנו פועלינו ולכם פועליכם, שלום עליכם, אין אנו הולכים בדרך הכפירה של חסרי התבונה.”

56 אתה אינך יכול להדריך את מי שתאהב, אבל אללה ידריך את מי שירצה, והוא המכיר היטב את המודרכים.

57 ואמרו: “אם נלך בעקבותיך לפי הדרכתך, ננושל מארצנו”, האם לא קבענו להם מחוז קדוש ובטוח שאליו מובאים פירות מכל סוג כאספקה מצדנו? אך רובם אינם יודעים זאת.

58 וכמה ערים הכחדנו אשר התענגו על מחייתן וחטאו? מאז, אזורי המחיה שלהם כמעט ולא יושבו, והיינו אנחנו היורשים.

59 לא היה מכתיר ריבונך את הערים לפני שהיה שולח שליח אל הגדולה שבהן, לקרוא לפניהן את אותותינו, ולעולם לא היינו מכתירים את הערים אם לא היו תושביהן מקפחים.

60 וכל אשר הוענק לכם אינו אלא הנאה והדר זמני של חיי העולם הזה, אך, כל אצל אללה עדיף יותר ולעד, האם לא תכירו בשכלכם?

61 האם דומה מי שנתנו לו הבטחה נאותה שיזכה לחזות בקיומה, למי שנהנה זמנית מחיי העולם הזה וביום תחיית-המתים יהיה אחד מאלה שיתנו את הדין?

62 ביום ההוא יקרא (אללה) אליהם, ויאמר: “היכן האלילים אשר סברתם שהם שותפיי?

63 אמרו אלה אשר נחרץ עליהם העונש בצדק, “ריבוננו! אלו שהתעינו הותעו על-ידינו, כפי שאנו בעצמנו היינו תועים, אנו מתנערים ממעשיהם, הם עבדו אחרים זולתנו.

64 אז ייאמר: “קראו לאלילים שלכם!” והם יקראו ולא ישיבו להם ויחזו בעונש, “הלוואי שהיו מודרכים”.

65 ביום אשר יקרא אליהם, ויאמר: “כיצד השבתם לשליחים?”

66 ביום ההוא לא יטענו דבר, ואף לא יחושו נחיצות לשאול בינם לבין עצמם.

67 אך, זה אשר התחרט בחייו והאמין ועשה חסדים, אולי יהיה מן המצליחים.

68 וריבונך יוצר את אשר ירצה ויבחר, ואין להם הבחירה. ישתבח אללה ויתעלה על אשר ישתפו לו.

69 וריבונך יודע מה יסתירו בלבם ומה יחשפו.

70 והוא אללה, אין אלוה מלבדו, לו התודה בעולם הזה ובעולם הבא, ובידו המשפט ואליו תושבו.

71 אמור: “החשבתם על זה, שאם אללה יטיל עליכם חשכת עולמים בלילה ארוך עד יום תחיית-המתים, איזה אלוה מלבד אללה יוכל להביא לכם אור? האם לא תשמעו?

72 אמור: ״ החשבתם על זה, שאם אללה יטיל עליכם יום ארוך עד יום תחיית-המתים, איזה אלוה מלבדו יוכל להביא לכם את הלילה למען תנוחו בו? האם אתם לא תראו?

73 הודות לשפע רחמיו הביא לכם את הלילה ואת היום למנוחה וכדרך להתכלכל מחסדו אולי תשבחוהו.

74 ביום שבו (אללה) יקרא אליהם, יאמר: ״ איפה האלילים אשר סברתם שהם שותפים לאללה?”

75 והוצאנו מכל אומה עד ונביאם ואמרנו: “הביאו את הוכחתכם!”, אז ישכילו להבין כי הצדק הוא לאללה, ועזב אותם אשר בדו מלבם.

76 אכן קורח היה מאנשי עמו של משה, והוא הציק להם. הענקנו לו אוצרות אשר מפתחותיהם היו כבדים מנשוא לקבוצת אנשים חזקים. אמרו לו בני עמו: “אל תתגאה בעושרך, כי אללה אינו אוהב את אלה המלאים גאוותנות ״.

77 ובקש באמצעים אשר אללה נתן לך את המשכן שבעולם הבא, ואל תשכח את חלקך בעולם הזה, ועשה טוב כשם שהיטיב עמך אללה, ואל תבקש להביא שחיתות בארץ, כי לא יאהב אללה את מפיצי השחיתות.

78 אמר: " הן, ניחנתי בכל זאת הודות לבינתי ״. והאם אינו יודע כי כבר הכחיד אללה לפניו דורות רבים אשר היו חזקים ועשירים ממנו? הכופרים המכחשים לא יישאלו על חטאיהם.

79 אז יצא אל בני עמו מקושט בתכשיטים, ואמרו אלה אשר חפצו בחיי העולם הזה: “הלוואי שהיינו ניחנים במה שניחן בו קורח. אכן בעל מזל אדיר הוא”.

80 ואמרו אלה אשר הוענקה להם הבינה: “אבוי לכם! גמול אללה טוב יותר למאמין ולעושה את הטוב, אולם יזכו לו רק בעלי סבלנות”.

81 אז הבלענו באדמה אותו ואת ביתו, ולא היה לו אנשים אשר יחלצו אותו מלבד אללה, ולא היה מהמנצחים.

82 ואז אמרו אלה אשר השתוקקו להיות במקומו למחרת,: ״, אללה מרחיב ומצמצם את פרנסתו של מי שירצה מעבדיו, ולולא חסד אללה עלינו היינו גם אנו נבלעים באדמה. אכן, לא יצליחו הכופרים ״.

83 זה מעון העולם הבא אנו קובעים רק לאלה שאינם רוצים להתייהר על פני אחרים בעולם הזה ולא להשחית, והאחרית (הגמול הטוב) ליראים (את אללה).

84 כל אשר יעשה מעשה טוב, יהיה לו גמול טוב יותר ממנו, ומי יעשו מעשה רע, הגמול לאלה אשר עשו רע רק מה שהיו עושים.

85 אכן, זה אשר חייב אותך בקוראן, בוודאות יחזיר אותך אל המקום הטוב (העיר מכה). אמור: “ריבוני יודע היטב מי המודרך ומי נתון בתעייה מוחלטת”.

86 ולא קיווית שהספר (הקוראן) יורד אליך, אך זה (הורדתו) רחמנות מריבונך, אז אל תהיה משען לכופרים.

87 ואל יהדפוך (מהקריאה לאמונה) באותות אללה לאחר שהורדו אליך. וקרא אל (האמונה) בריבונך, ואל תהיה מהמשתפים (עבודה זרה).

88 ואל תקרא בתפילה לאלוה אחר מלבד אללה, כי אין אלוה מלבדו. הכול יחלוף מלבד פניו(של אללה), כי רק לו השלטון ואליו תושבו.

1 אליף. לאם. מים.

2 האם חושבים האנשים כי יעזבו באומרם: “האמנו”, ולא יועמדו לניסיון?

3 הרי כבר העמדנו לניסיון את קודמיהם, ואללה בוודאות יכיר את אלה אשר היו דוברי צדק ויכיר את השקרנים.

4 האם חושבים אלה שעושים את הרע שיימלטו מאתנו? מה רעה היא חשיבתם זו!

5 מי שהיה מקווה למפגש אללה, אז אכן מועד אללה מגיע, והוא השומע הכול היודע הכול.

6 ומי שמתאמץ למען אללה, אכן מתאמץ לעצמו, כי אללה עשיר, אינו זקוק לדבר מהעולמים!

7 ואלה אשר האמינו וביצעו את המעשים הטובים, נמחל להם על חטאיהם, ונגמול להם יותר על הטוב אשר נהגו לעשות.

8 ודרשנו מהאדם לנהוג במידת החסד עם הוריו. ואם יאלצו אותך לייחס לי שותפים אשר אינך מכיר, אל תשמע בקולם בכך. אלי שיבתכם, ואני אגיד לכם את מה שעשיתם.

9 ואלה אשר האמינו וביצעו את המעשים הטובים, נכניסם עם בעלי היושרה.

10 ומהאנשים יש האומרים: “אנו מאמינים באללה”, אך אם הם יוצק להם בגלל בשל האמונה באללה, הם טועים וחושבים שרדיפת בני האדם היא קשה כמו עונש אללה (ובגללה יכפרו). ואולם בבוא ניצחון (המאמינים) מריבונך, הם יאמרו (בשקר): "אכן היינו אתכם”. האין אללה יודע יותר את אשר בלבבות העולמים?

11 אכן, אללה יבחין במאמינים, והוא יידע מי הם הצבועים.

12 אמרו אלה אשר כפרו לאלה אשר האמינו: " היצמדו לדרכנו, ואנו נישא את חטאיכם. אבל, הם לא יישאו בכלום מכל חטאיהם, אכן הם רק משקרים.

13 הם יישאו את משא החטאים של עצמם עם משאות נוספים, ויישאלו ביום תחיית המתים על מה שהיו משקרים!

14 וכבר שלחנו את נוח אל עמו והוא נשאר ביניהם אלף שנים, פחות חמישים שנה. ואז שטף אותם המבול, בעודם מקפחים.

15 ואז חילצנוהו ואת אנשי האנייה ועשינו אותה כאות לעולמים.

16 ואברהם כאשר אמר לבני עמו: “עבדו את אללה ויראו אותו, זה עדיף לכם, ואם רק ידעתם כמה!”

17 הן, כל אשר תעבדו מלבד אללה, אלילים הם, ואתם יוצרים שקר. אכן אלה אשר תעבדו מלבד אללה, אין בכוחם לספק את הפרנסה שלכם, ולכן בקשו את הפרנסה מאללה ועיבדו אותו והודו לו, כי אליו אתם תושבו!

18 אם תכחישו (את שליחות הנביא מוחמד), הרי כבר כפרו אומות אשר היו לפניכם (בשליחות נביאיהם). על השליח רק להעביר לכם את המסר בבהירות.

19 הלא ידעו כיצד אללה יצר לראשונה את הבריאה ולאחר מכן בורא אותה שוב? אכן, הדבר הזה הוא פשוט עבור אללה.

20 אמור: התהלכו על פני האדמה, וראו איך אללה יצר לראשונה את הבריאה. כך הוא גם ייצור אתכם מחדש בתקומה (ביום הדין). הן, אללה הוא הכול יכול.

21 והוא מעניש את אשר רוצה ומרחם על אשר הוא רוצה, ואליו תוחזרו.

22 אין ביכולתכם למרוד ברצונו, לא בארץ ולא בשמים, ואין לכם אדון או מציל מלבד אללה!

23 ואלה אשר כפרו באותות של אללה ובפגישתו, הם אלה אשר נואשו מרחמיי, ואלה להם עונש כואב.

24 ולא הייתה תגובת עמו (של אברהם) אלא שאמרו: “הרגו אותו! או שרפו אותו!”, והציל אותו אללה מהאש. ואכן, בזה יש אות ברור עבור האנשים המאמינים.

25 ואז אמר: ״הן, עבדתם אלילים במקום לעבוד את אללה, תוך סיפוק הידידות בינכם בעולם הזה, אך לאחר מכן, ביום תחיית-המתים, אתם התכחשו זה לזה, ותקללו זה את זה, ומשכנכם גיהינום, ולא יהיה לכם מציל!”.

26 אז האמין בו לוט, ואמר: “אני אנדוד לארץ אחרת למען ריבוני, ואכן הוא העזוז החכם”.

27 ונתנו לו את יצחק ואת יעקוב, והענקנו לזרעו את הנבואה ואת הספר, והענקנו לו את שכרו בעולם הזה, ואכן בעולם הבא הוא בין בעלי היושרה.

28 ולוט, כאשר אמר לבני עמו, “הן, אתם עושים תועבה (מעשה סדום) אשר לא עשה כמוהה לפניכם איש בעולמים!

29 התבואו (מינית) אל הגברים, ותגזלו אנשים בדרכים ותבצעו מעשי גנאי בהתקבצויותיכם. ואז היה המענה של בני עמו שאמרו: “הבא עלינו את העונש של אללה, אם אתה אכן מן הצודקים”,

30 אמר: “ריבוני! סייע לי נגד האנשים מבצעי השחיתות!”.

31 כאשר שליחינו (המלאכים) הביאו את הבשורה לאברהם, הם אמרו: “הן, עומדים אנו להכחיד את תושבי העיר הזאת, כי תושביה היו מקפחים”.

32 אמר: ״ הן, לוט נמצא בה”. אמרו: “אנו יודעים היטב מי נמצא בה. נחלץ אותו ואת משפחתו, מלבד אשתו, היא תישאר מאחור (תושמד).

33 כשהגיעו שליחינו אל לוט, הוא פחד לגורלם ונחרד מבשורתם. אולם הם אמרו: “אל תפחד ואל תצטער, אנו מצילים אותך ואת בני משפחתך, מלבד אשתך, היא תישאר מאחור (תושמד).

34 הנה אנחנו מורידים על יושבי העיר הזאת עונש מן השמים על מעשי השחיתות שעשו.

35 ואכן, מה שהשארנו ממנה יהיה אות בהיר לאלה אשר יש להם בינה.

36 ואל בני מדין (שלחנו) את אחיהם, הנביא שועייב, והוא אמר: ״ בני עמי! עבדו את אללה, ושאפו ליום הדין, ואל תחטאו על פני האדמה ואל תפיצו את השחיתות.

37 אך הם התכחשו לו (לשליחותו), ואז הכחידה אותם רעידת האדמה הנוראית, ולאחריה הם נותרו כורעים מתים בבתיהם.

38 (והכחדנו אף) את עאד ות'מוד, והרי ברור לכם מחורבות בתיהם מה שקרה להם, וקישט להם השטן את מעשיהם, והסיט אותם מדרך הישר, למרות שהיו נבונים.

39 (והכחדנו אף) את קורח ופרעה והמן, משה כבר בא אליהם עם האותות הברורים, ואז התייהרו בארץ, ולא נמלטו (מהעונש)!

40. את כולם הענשנו בחטאיהם! על חלק מהם שלחנו סופות אבנים, את חלק מהם לקחה הצווחה (של המלאך גבריאל), מהם אשר הרעדנו את האדמה שבלעה אותם, חלק מהם הטבענו בים, וזה לא אללה אשר קיפח אותם, אך היו מקפחים את עצמם.

41 משלם של אלה אשר עבדו אלילים באדונים מלבד אללה, כמשל העכביש העושה את ביתו, ואכן, הרופף שבבתים הוא בית העכביש, אילו היו יודעים.

42 הן, אללה יודע שאין כל ערך אמתי לאלה (האלילים) שאליהם מתפללים מלבדו, והוא העזוז והחכם.

43 אלה הם המשלים אשר אנו נותנים לאנשים, אך אותם יבינו רק אלה אשר יש להם בינה.

44 יצר אללה את השמים ואת הארץ בצדק, הן יש בזה אות למאמינים.

45 קרא את אשר הושרה אליך מן הספר, וקיים את התפילה כהלכתה, כי התפילה מונעת את הנתעב ואת הרע. וזכר אללה אדיר יותר, ואללה מכיר את כול מעשיכם.

46 ואל התנצחו עם אנשי הספר, אלא בצורה הטובה ביותר, חוץ מאלה אשר קיפחו מהם. ואמרו: “אנו מאמינים באשר הורד אלינו ובאשר הורד אליכם, ואלוהנו ואלוהכם הוא אחד, ולו אנו מוסלמים (מתמסרים)”

47 וכך הורדנו אליך את הספר. ואלה אשר נתנו להם את הספר מאמינים בו, ומאלה יש אשר יאמינו בו. ואינם מתכחשים לאותותינו אלא הכופרים.

48 ולא היית קורא לפני זה כל ספר, ולא יכולת לכתוב בימינך, אחרת היו מעוררים בכך ספק המשקרים.

49 אבל הוא אותות בהירים בלבבות אלה אשר ניתן להם הידע, ואינם מתכחשים לאותותינו אלא המקפחים.

50 ואמרו: “אילו לא הורדו לו אותות מריבונו?” אמור: “אכן, האותות אצל אללה, ואכן אני מזהיר ברור.”

51 האם אינו מספיק להם שהורדנו אליך את הספר שייקרא להם? בהחלט יש בו רחמים וזכר לאנשים המאמינים.

52 אמור: “די באללה כעד ביני לבינכם. הוא יודע מה שבשמים ובארץ, ואלה אשר האמינו בהבל וכפרו באללה, אלה הם המפסידים”

53 דורשים ממך לזרז את עונשם, אך לולא היה קבוע למועד מסוים היה כבר בא עליהם העונש, ואולם הוא יבוא עליהם בהפתעה, בלי שירגישו.

54 הם דוחקים בך לזרז את העונש, ואכן הגיהינום מקיפה את הכופרים.

55 ביום אשר יעטוף אותם העונש מעליהם ומתחת רגליהם אז יגידו להם: “טעמו את אשר הייתם עושים”.

56 הוי עבדיי אשר האמינו בי! אדמתי רחבה, לכן רק אותי עיבדו!

57 סופו של כל אחד לטעום את המוות, ואלינו מושבים!

58 ואלה אשר האמינו ועשו את הטוב, אותם נכניס לחדרי גן עדן, אשר זורמים מתחתיהם נהרות, ושם הם יחיו בה לעולם ועד. כמה טוב גמול הסורחים,

59 אלה אשר התאזרו בסבלנות וסמכו על ריבונם.

60 מה רבים הברואים, אשר אינם מסוגלים לפרנס את עצמם? אללה יפרנס אותם ואתכם, אכן הוא הכול שומע והכול יודע!

61 אם תשאל אותם, מי ברא את השמים ואת הארץ והעמיד את השמש והירח לטובתכם? יאמרו: “אללה”. אם כך, כיצד הם סרים מדרך הצדק?

62 אללה מגדיל ומקטין את פרנסתו של אשר ירצה מעבדיו, כי אללה יודע הכול.

63 ואם תשאלם: “מי הוריד מן השמים מים ובהם החיה את האדמה אחרי היותה כמתה?” יאמרו: “אללה”. אמור: “השבח לאללה”. ואולם רובם לא ישכילו להבין.

64 ומה הם חיי העולם הזה מלבד שעשוע ומשחק? רק העולם הבא הוא חיי הצדק, לו רק היו יודעים.

65 כאשר הם עולים על אונייה, הם פונים בתפילה אל אללה במסירות ונאמנים לו, אך לאחר שהוא מצילם ומעלה אותם ליבשה, הם ייחסו לו שותפים.

66 כדי לכפור באשר נתנו להם למען ייהנו, ולבסוף הם עוד ידעו.

67 הלא יראו כי עשינו להם מתחם מקודש ומקום מבטחים, בעוד האנשים סביבם מגורשים ממקומותיהם? האם רק בהבל יאמינו ובחסד אללה יכפרו?

68 ומי חוטא יותר מזה אשר ממציא שקרים על אללה, או מזה אשר כופר בצדק שבא אליו? האם אין בגיהינום משכן לכופרים?

69 ואלה אשר התאמצו בהקרבה למעננו, את אלה אנחנו ודאי נדריך, כי אללה הוא עם המטיבים

1 אלף. לאם. מים.

2 הובסו הרומאים,

3 בארץ קרובה. הם יהפכו את הפסדם לניצחון,

4 בעוד שנים ספורות. לאללה שייך הכוח להחליט, לפני-כן ואחרי-כן. ביום ההוא ישמחו המאמינים,

5 בעזרתו של אללה. הוא עוזר למי שהוא רוצה, כי הוא העזוז והרחום.

6 זו הבטחת אללה, ואללה לא יפר את הבטחתו, ואולם רוב האנשים אינם יודעים.

7 יודעים הם רק את חיי העולם הזה העלים לעין, והם מתעלמים מן העולם הבא.

8 האם לא התבוננו בעצמם? אללה לא ברא את השמים ואת הארץ ואת כל אשר ביניהם אלא למען הצדק, ולזמן קצוב, אך הרבה מהאנשים לפגישת ריבונם מתכחשים.

9 האם אינם מסיירים על פני האדמה ואינם רואים מה היה הסוף של קודמיהם? והם עוד היו יותר חזקים מהם, ועיבדו ופיתחו את הארץ יותר מאשר פיתחוה, ושליחיהם הופיעו אליהם עם אותות בהירים. לכן זה לא אללה אשר קיפח אותם, אלה היו הם אשר קיפחו את עצמם.

10 אז היה סופם של עושי הרע, המר ביותר, מפני שהם התכחשו באותות של אללה והיו בהם מזלזלים.

11 אללה הוא זה אשר ברא את הבריאה תחילה מלא כלום, והוא זה אשר יברא אותה שוב, ואליו אתם תושבו.

12 וביום אשר תגיע “השעה” יתייאשו הכופרים המכחשים וישתתקו

13 ולא יהיה להם משותפיהם (שצירפו לאללה) מליצים, ואז הם יכפרו באותם שותפים.

14 וביום אשר תגיע “השעה”, ביום ההוא ייפרדו,

15 אלה אשר האמינו ועשו את הטוב, הם יתענגו בחדרי גן העדן.

16 אבל אלה אשר התכחשו ושיקרו באותותינו ובמפגשנו, כאשר (יגיע העולם הבא), הם יובאו אל העונש.

17 לכן, התהילה לאללה בבוקר ובערב.

18 ורק לו מגיע השבח בשמים ובארץ, ובערב ובצהריים.

19 הוא אשר מוציא את החי מהמת, ואת המת מהחי, והוא מחייה את הארץ אחרי מותה, וכך בדיוק אתם תוצאו.

20 חלק מאותותיו זה שהוא ברא אתכם מעפר, ולאחר מכן הייתם בני אנוש והתרביתם והתפשטתם על פני האדמה.

21 וחלק מאותותיו זה שהוא ברא לכם מנפשותיכם זוגות, כדי שתחיו איתם, והוא קבע בינכם רגשות של חמלה ורחמים. אכן, אלה אותות עבור אנשים מבינים.

22 וחלק מאותותיו זה בריאת השמים והארץ והבדלי לשונותיכם וצבעיכם. אכן, אלה אותות לאנשים חכמים.

23 וחלק מאותותיו הם שנתכם בלילה וביום, ובקשתכם מהשפע שלו. אכן, בזה יש אותות לאנשים אשר מקשיבים.

24 ועוד מאותותיו, שהוא מראה לכם את הברק שמחדיר בכם פחד ותקווה, והוא מוריד מים מן השמים, ומחיה בהם את האדמה אחרי מותה. אכן, בזה יש אותות לאנשים אנשי בינה.

25 ועוד מאותותיו, זה שהשמים והארץ מתקיימים בפקודתו. לאחר מכן, כאשר הוא יקרא אליכם מן האדמה, ואז אתם תצאו.

26 ולו שייך כל אשר בשמים ובארץ, לו כולם נכנעים.

27 והוא זה אשר ברא תחילה מלא כלום, והוא זה אשר יברא אותו שוב, וזה דבר קל עבורו, ולו המשל העילאי בשמים ובארץ, והוא העזוז והחכם.

28 הוא נתן לכם משל מעצמכם. האם אתם מעניקים למשרתיכם שותפות מלאה עם זכויות שוות בשפע אשר הענקנו לכם? האם אתם יראים מפניהם כפי שאתם יראים זה מפני זה? כך אנו מסבירים את המשלים לאנשים אשר יכולים להבין.

29 ולמרות זאת, אלה אשר קיפחו הלכו בעקבות תאוותיהם מבלי לדעת כלום. ומי הוא זה אשר יכול להדריך את זה אשר אללה קבע שיישאר בדרך התעייה? אכן, לא יהיו להם שום מחלצים!

30 הכוון את עצמך לדת החניף(דת אברהם) בהתמסרות מלאה. ולך לפי הדרך שאללה ברא, הדרך אשר לפיה הוא ברא את האדם. לא ניתן לשנות את בריאתו של אללה. זוהי הדת הנכונה, ואולם רוב האנשים אינם יודעים את זה!

31 שובו אליו ויראו אותו, וקיימו את התפילה, ואל תהיו מהמשתפים (עבודה זרה)

32 מאלה אשר שוסעו באמונתם והיו לשסעים, וכל סיעה שמחה בשלה.

33 כאשר צרה מכה באנשים, הם חוזרים אל ריבונם בלב מלא חרטה, אך כאשר הוא נותן להם לטעום מרחמיו, אז הם הופכים מיד לקבוצה אשר בריבונם משתפים.

34 והם מתכחשים למה שניתן להם. אז התענגו לזמן מה, אך אתם תדעו.

35 האם הורדנו אליהם איזו סמכות אשר תומכת באלילים אשר מייחסים לו?

36 כאשר אנו שופעים חסד על האנשים, הם מקבלים אותו בשמחה, אך אם תפגע בהם צרה בשל המעשים שהם עשו, הם מיד מתייאשים.

37 האם אינם רואים כי אללה מגדיל או מגביל את הפרנסה למי שהוא רוצה? אכן בזה יש אותות לאנשים המאמינים.

38 תן לקרוב המשפחה את החלק הראוי לו, וגם לנזקק ועובר האורח, מפני שזה הדבר הכי טוב עבור אלה אשר מבקשים את העונג האלוהי, ואלה הם בוודאות המצליחים.

39 כל מה שהלוו בריבית בשביל להוסיף להונכם מכספם של האנשים, לא תוסיף לכם דבר אצל אללה, ורק הצדקה שאתם תורמים לרצות את אללה, היא שהכפיל את גמולכם.

40 אללה הוא זה אשר ברא אתכם והוא זה שיפרנס אתכם, ולאחר מכן הוא ימית אתכם ולאחר מכן הוא יקים אתכם לתחייה. האם אחד משותפיכם יכול לעשות דברים כאלה? ישתבח ויתעלה על פני כל אותם אלילים אשר הם ייחסו לו!

41 הופיעה השחיתות ביבשה ובים בגלל מעשי ידיהם של האנשים, ולכן הם יטעמו ממעשיהם הרעים, למען ישובו.

42 אמור להם: “התהלכו על פני האדמה וראו מה היה סופם של אלה אשר היו לפניכם. רובם היו משתפים”.

43 הטה את פניך אל הדת הנכונה לפני שיבוא יום אשר לא ניתן לעכב אותו מאללה. ביום ההוא יפוזרו (לגן עדן וגיהינום).

44 אלה אשר כפרו, ייענשו על כפירתם. ואלה שעשו את המעשים הטובים, הכינו לעצמם גמול טוב,

45 כך יגמול מחסדו למאמינים העושים את הטוב. אין הוא אוהב את הכופרים.

46 חלק מאותותיו, זה שהוא שולח את הרוחות כמבשרות על כך שהוא ייתן לכם לטעום מרחמיו, והספינות מפליגות בפקודתו כדי שאתם תשיגו ממנו את השפע וכדי שתכירו לו טובה.

47 וכבר לפניך שלחנו שליחים אל בני עמם, והם באו אליהם עם הוכחות. ואז נקמנו מאלה אשר פשעו, כי חובה עלינו לעזור למאמינים.

48 אללה הוא זה השולח את הרוחות להעלות את העננים שהוא מפיץ על-פני השמים כרצונו, והוא עושה אותם שכבות על גבי שכבות, ואפשר לראות אחר כך את טיפות הגשם יוצאות מתוכן. וכאשר הוא גורם לגשם לרדת על אדמתו של אחד מעבדיו, ואז הוא נהיה מאושר,

49 לאחר שהיו לפני שהורד עליהם, היו מיואשים.

50 אז התבונן באותותיו של רחמי אללה, איך הוא מחיה את האדמה לאחר שהייתה מתה. אכן כה הוא יחיה גם את המתים, והוא הכול-יכול.

51 ואולם אם נשלח רוח, ויראו האנשים כי תבואתם מצהיבה, הם ימשיכו לכפור בגלל זה.

52 ואכן אתה לא תוכל לגרום למת לשמוע, ולא תוכל לגרום לחירש לשמוע את קריאתך לאחר שהם מפנים את גבם.

53 כך, גם לא תוכל להדריך את העיוור אשר נמצא בתעייה, כי רק אלה המאמינים באותותינו יוכלו לשמוע את קריאתך, אכן הם המוסלמים (מתמסרים).

54 אללה הוא זה אשר ברא אתכם מטיפה חלשה. ואז לאחר החולשה הוא נתן לכם כוח. לאחר מכן הוא הביאכם לידי חולשה וזקנה. הוא בורא את כל אשר ירצה, והוא היודע הכול, והוא הכול יכול.

55 וביום אשר תגיע “השעה” יישבעו הכופרים המכחשים, כי נשארו (בקבריהם) רק שעה קלה, וכך הם תמיד היו משקרים.

56 אז יאמרו אלה אשר ניתנו להם הידע והאמונה, “נשארתם בהתאם להוראתו של אללה, עד יום תחיית-המתים, והנה הוא יום תחיית-המתים, אולם אתם לא הייתם מודעים לכך״.

57 ביום ההוא לא תועיל בקשת הסליחה של אלה אשר קיפחו, ולא יורשה להם לבקש מחילה.

58 וכבר משלנו לאנשים בקוראן הזה מכול משל. ואכן, אם תביא אליהם אות, יאמרו אלה אשר כפרו: “אתם בסך הכול טועים ועוסקים בהבל”.

59 כך אוטם אללה את לבם של חסרי הידע.

60 לכן התאזר בסבלנות כי הבטחת אללה היא הבטחת צדק שתקוים. אל ירופפוך אלה שהם חסרי אמונה.

1 אלף.לאם.מים.

2 אלה הם אותותיו (משפטי הקוראן) של ספר החוכמה,

3 שהוא מדריך ורחמים לעושי הטוב,

4 אלה אשר מקיימים את התפילות, ונותנים זכאת (צדקת חובה) והם אכן מאמינים בעולם הבא (ללא שום ספק),

5 אלה הם אשר מודרכים מריבונם, והם אלה אשר יצליחו

6 אך בין האנשים יש גם כאלה אשר מבזבזים את זמנם בדיבורי סרק והבל, אך ורק על מנת להסיט אנשים משביל אללה, ובלי לדעת הם מזלזלים בו. אך לאלה צפוי להם עונש משפיל.

7 כאשר מקריאים להם את אותותינו (אותות הקוראן הקדוש), הם מפנים את גבם ומתמלאים שאננות, כאילו מעולם לא שמעו אותם, וכאילו היו חירשים. לכן בשר לו על העונש הכואב.

8 אך אלה אשר האמינו ועשו את הטוב, להם מחכים גני העדן

9 ושם הם ישכנו לעולם ועד. זאת הבטחת הצדק של אללה, והוא העזוז והחכם.

10 והוא ברא את השמים בלי עמודים אשר נראים לעין, וקבע בארץ הרים יציבים ונטועים בחזקה, כדי שהיא (הארץ) לא תנוע תחתיכם, והפיץ על פניה יצורים מכל סוג, והורדנו מים מהשמיים, והצמחנו על פני האדמה את כל סוגי הצמחים המשובחים.

11 זאת הבריאה של אללה! אז הראו לי מה בראו אלה השאר! אך המקפחים אכן נמצאים בתעייה בולטת.

12 וכבר הענקנו חכמה ללוקמאן, כי ”תשבח את אללה", כי כל המודה, רק למען עצמו יודה, ומי שאינו מכיר תודה הרי אללה אינו זקוק לתודתו, כי הוא העשיר המשובח.

13 ואז אמר לוקמאן לבנו כשהוא מדריך אותו: “הוי בני! אל תשתף (אלילים) עם אללה, כי אכן השיתוף (עבודה זרה) הוא פשע גדול.”

14 אכן ציווינו על האדם לכבד את הוריו, כי אמו נשאה אותו (ברחמה) בטרחה וכאב וטיפלה בו במשך שנתיים. לכן הבע תודה לי (לאללה) ולהוריך, בסוף כולם יחזרו אליי.

15 אך אם יתאמצו לאלץ אותך לצרף לי שותפים (לעבוד אלילים) אשר אינך יודע עליהם דבר, אל תשמע בקולם. אך בכל זאת, התנהג אליהם בהגינות בעולם הזה, והמשך ללכת בדרך של הצדיקים, בסוף כולכם תשובו אלי, ואני אספר לכם מה הייתם עושים.

16 “הוי בני! גם אם זה (המעשה הטוב או הרע) יהיה במשקל גרגר חרדל אשר מוחבא בתוך הסלע או בשמים או בארץ, אללה יחשוף את זה, כי אללה הוא זה אשר יודע הכול והמודע לכול.

17 הוי בני! התמד בקיום התפילות, צווה לעשות את הטוב ואסור את אשר רע לעשות, והתאזר בסבלנות כלפי כל אשר פגע בך, כי אלה הן המצוות החשובות ביותר.

18 אל תפנה עורף לאנשים, ואל תתהלך מתנשא בארץ, כי אללה אינו אוהב את השחצן המתפאר.

19 הצטנע בהליכתך והנמך את קולך, כי הגרוע שבקולות הוא קולם של החמורים”

20 האם אינכם רואים כי אללה העמיד את כל אשר בשמים ובארץ לרשותכם, והעניק לכם מטובו בגלוי ובסתר? אך יש אנשים אשר מתנצחים בדבר אללה בלי דעת ובלי הדרכה ובלי ספר המביא הארה.

21 וכאשר אומרים להם: “התנהגו בהתאם לדבר אשר אללה הוריד”, הם יגידו: “לא! אנחנו נלך בעקבות הדרך אשר בה אבותינו הלכו!” וזה גם אם השטן יקרא להם לבוא אל תוך עונשה של אש הגיהינום?

22 וכל אשר יתמסר לאללה (יהיה מוסלם), והוא עושה את הטוב, בהחלט השיג אחיזה בלתי ניתנת לניתוק, שהרי התוצאות של כל הדברים צפונות אצל אללה

23 ומי שכפר, אל תתאבל על כפירתו. לבסוף הם יושבו אלינו, ואז נודיע להם את אשר עשו, כי אללה יודע את מה שבלבבות.

24 לאחר שנאפשר להם ליהנות לזמן מה, נטיל עליהם עונש כבד.

25 אם תשאלם: “מי ברא את השמים ואת הארץ?” יגידו: “אללה”. אמור: “השבח לאללה”, אך רובם אינם מבינים את זה.

26 לאללה כל אשר בשמים ובארץ, אללה אינו זקוק לבריותיו, כי הוא העשיר המהולל.

27 אילו כל עצי הארץ היו עטים, והים היה דיו, ומעבר לו עוד שבעה ימים (של דיו), גם אז לא היו אוזלים דברי אללה, כי אללה עזוז וחכם.

28 בריאת כולם והקמתם לתחייה, היא כמו בריאה והקמה לתחייה של נפש אחת, כי אללה שומע ורואה את הכל

29 אינך רואה כיצד אללה מכניס את הלילה אל תוך היום? ואת היום אל תוך הלילה? ושהוא הכניע לרצונו את השמש ואת הירח? ושכל אחד מהם ינוע במסלולו עד למועד שנקבע לו? ושאללה יודע את מעשיכם?

30 זה משום שאללה הוא הצדק, וכל מי שיפנו אליו מלבדו הוא הבל, ואללה הוא העליון והכביר.

31 האם לא תראה, כי האניות שטות בים בחסד אללה, למען יראה לכם את אותותיו? בזה יש אות לכל בעל סבלנות שמכיר תודה.

32 וכאשר הגלים יקיפו אותם כמו צלמוות, קוראים לאללה, בכנות, כשהם מאמינים בו אמונה מלאה, אן כאשר הוא מציל אותם ומוביל אותם בבטחה אל היבשה, חלק מהם מתפשר באמונה. אולם אין מי שכופר באותותינו חוץ מבוגד כפוי טובה.

33 הוי האנשים! יראו את ריבונכם והירתעו מיום (יום הדין) בו לא יועילו אב לבנו, ובן לא יועיל לאביו כלום. הבטחת אללה צדק היא, לכן אל יתעוכם חיי העולם הזה ולא השטן המתעה מדרך אללה.

34 אכן, רק אצל אללה נמצאת הידיעה בנוגע למועד השעה. הוא מוריד הגשם, ויודע את מה שברחמה של כל אישה. אף אחז לא ידע מה מכין לו יום המחר, ואיש אינו יודע באיזה ארץ הוא ימות. אן אללה יודע הכול ובקי בכל.

1 אלף.לאם.מים.

2 אין כל ספק שהספר הזה אכן(הורד) מריבון העולמים!

3 האם הם אומרים שבדה אותו? אבל! זה הצדק מאת ריבונך, כדי שתזהיר אנשים אשר לא בא אליהם כל מזהיר לפניך, שאולי הם ילכו בדרך הישר

4 אללה הוא אשר ברא את השמים ואת הארץ ואת אשר ביניהם בשישה ימים, ולאחר מכן הוא היה על כס-המלכות, ומלבדו אין לכם אדון או מחלץ. אז האם לא תזכרו (באותות)?

5 הוא מכוון את כל העניינים מן השמים ועד הארץ, והכול יחזור אליו ביום אחד שערכו כאלף שנה לפי ספירתכם.

6 הוא היודע את כל הנסתר ואת הגלוי, והוא העזוז והרחום.

7 הוא אשר נתן צורה מושלמת לכל דבר אשר ברא. הוא החל את בריאת האדם מטין,

8 ואז ברא את זרעו מנוזל סורח.

9 ולאחר שהשלים זאת, הוא נפח בו מרוחו, ונתן לכם את חוש השמיעה, והראייה, ולב להבין, ולמרות זאת מעט אשר משבחים.

10 ויאמרו: "האם אחרי היותנו טמונים באדמה, נחזור לבריאה חדשה?", והם כופרים בפגישה עם ריבונם.

11 אמור להם: “מלאך המוות אשר הופקד עליכם יאסוף את נשמתכם, ואז תושבו אל ריבונכם”

12 לו רק יכולת לראות את החוטאים כשהם מרכינים את ראשם בפני ריבונם, ויגידו: “ריבוננו! הנה ראינו ושמענו. החזירנו (לחיים) נעשה את הטוב, כי כעת אנו משוכנעים”.

13 אילו רצינו, היינו מדריכים כל נפש, ואולם בצדק גזרתי לאמור: “אני אמלא את גיהינום בשדים והאנשים כולם”,

14 “אז טעמו את זה, מפני ששכחתם את יום המפגש הזה. הנה אנו גם שוכחים אתכם, אז טעמו את העונש הנצחי בגלל מה שעשיתם!”

15 אלה אשר בצדק מאמינים אותותינו, הם אלה אשר סוגדים כאשר מזכירים להם אותם, ומשבחים ומהללים את ריבונם, ואינם מתייהרים.

16 קמים הם ממיטותיהם, קוראים לאללה ביראה ותקווה ותורמים לצדקה חלק ממה שהענקנו להם.

17 אף אחד אינו יודע את הגמול הטוב המצפה להם על מעשיהם הטובים.

18 האם שווה המאמין לכופר? לא! אין הם שווים.

19 אך לאלה אשר האמינו ועשו את הטוב, להם מחכים גני העדן, בעבור מה שהיו עושים.

20 ואולם המושחתים ישכנו באש (הגיהינום). ככל שינסו לצאת מתוכה, הם יושבו לתוכה, ויאמר להם: "טעמו את עונש האש אשר בה הייתם מתכחשים!”.

21 אך לפני העונש הגדול ניתן להם לטעום עונש קל יותר ואולי הם ישובו אל דרך הישר.

22 היש חוטא גדול מזה אשר מפנה את גבו אל אותות ריבונו כאשר הם מושמעים לו? אנחנו עוד ננקום בכופרים המכחשים!

23 וכבר, אנחנו נתנו למשה את הספר, לכן אל תהיה בספק מהמפגש אתו, כי עשינו אותו מקור הדרכה לבני ישראל.

24 והקמנו מתוכם מנהיגים דגולים, אשר הדריכו והודרכו בפיקודנו, כאשר הם התאזרו בסבלנות והאמינו באותותינו.

25 ביום הדין יפסוק ריבונך ביניהם בכל אשר נחלקו בו.

26 האם לא הגיע הזמן שיבינו כמה עמים הכחדנו לפניהם מן הדורות אשר הם מתהלכים במשכנותיהם. אכן בזה אותות. האם אין להם אוזניים לשמוע?

27 הלא יראו כיצד נוביל מים אל ארץ עקרה, ונצמיח יבול כדי שיאכלו הם ומקנם? האם עיניהם אינן רואות?

28 הם אומרים: “אם אתם אכן אומרים את הצדק, אם כן, מתי יגיע מועדו של פסק הדין הזה?”

29 אמור להם: “ביום הדין לא תועיל לאלה אשר כפרו אמונתם, ולא יינתן להם עוד מועד״

30 לכן התרחק מהם וחכה בסבלנות, כפי שהם מחכים.

1 אתה הנביא! ירא את אללה ואל תישמע לכופרים ולצבועים. אכן אללה הוא הכול יודע והחכם.

2 ונהג בעקבות מה שיושרה לך מריבונך, כי אללה בקי בכל אשר אתם עושים,

3 וסמוך על אללה כי מספיק להישען על אללה.

4 לא עשה אללה לאיש שני לבבות בתוכו, ולא עשה את נשותיכם אשר אתם עומדים לגרש כאימהות לכם, וכן אין בנים מאומצים נחשבים בנים טבעיים, זה הוא דיבורכם בפיכם, ואללה דובר את הצדק, והוא אשר מדריך אל השביל הנכון.

5 קראו אותם על שם אבותיהם, כי זה צודק יותר אצל אללה. אולם אם אין אתם יודעים מי אבותיהם, אחיכם לדת ייקראו, או ידידיכם. אך אין אשמה עליכם אם תטעו בזאת, אלא אם התכוונתם לכך בלבכם, כי אללה הוא הסלחן והרחום.

6 הנביא אחראי למאמינים יותר מאשר הם אחראים לעצמם, ונשותיו אימהות להם, וקרובי דם יהיו ראשונים לרשת זה את זה לפי ספר אללה מהמאמינים והמהגרים, אלא אם תבחרו לעשות טובה עם בעלי בריתכם וידידיכם. כך נכתב בספר.

7 כרתנו ברית עם הנביאים ואתך, ועם נוח, אברהם ומשה וישוע בן מרים, כרתנו עמם ברית מובטחת,

8 למען ישאל את דוברי הצדק על צדקם, ולכופרים הוא הכין עונש כואב.

9 הוי אלה אשר האמינו! זכרו את החסד שהעניק לכם אללה כאשר עטו עליכם גדודים, ונשלחו עליהם רוח וגדודים אשר לא ראיתם אותם, אך אללה תמיד רואה את מעשיכם.

10 כאשר הם שעטו לעברכם, מלמעלה ומלמטה, כאשר העיניים בהו, והגיעו הלבבות עד הגרון, וחשבתם כל מיני דברים על אללה.

11 אז הועמדו המאמינים בניסיון ועברו זעזוע קשה.

12 וכשהצבועים ואלה שחולי בלבבותיהם אמרו, “אללה ושליחו לא הבטיחו לנו אלא הבטחת שווא”.

13 ומחנה מהם אמרו: “הוי אנשי ית'רב! לא יהיה לכם פה ניצחון, אז שובו (אל בתיכם)”. ואמנם ביקש חלק מהם רשות מן הנביא לסגת, כאשר הם סברו לחינם כי: “בתינו חשופים ללא מגן” ואולם הם אינם חשופים, רק לברוח הם מבקשים.

14 אם היו האויבים נכנסים אל העיר (אל-מדינה), מכל עבריה ופינותיה, ומציעים להם להתמרד נגדך, היו נענים לזאת ולא היו מתמהמהים אלא לזמן מועט.

15 ומפני שהם כרתו עם אללה ברית, אשר לא ייסוגו לאחור, על הברית עם אללה יש לתת את הדין.

16 אמור: “הבריחה מן המוות או ההרג במלחמה לא תועיל לכם, וגם אז לא תתענגו כי אם מעט”.

17 אמור: “מי הוא זה אשר יגונן עליכם מפני אללה, אם ירצה להרע לכם או אם ירצה לרחמכם?” ולא ימצאו להם מלבד אללה, לא אדון ולא מחלץ.

18 אללה מכיר את אלה המעכבים את אחיהם ביציאה אל הקרב, בהזמינם אותם אליהם, משום שהם בעצמם משתתפים בקרבות רק לעתים רחוקות.

19 הם אינם ממהרים להושיט לך עזרה. בעת סכנה תראה אותם מביסים אליך בעיניים של אדם גוסס מרוב הפחד מהמוות. אולם משחולפת הסכנה, יבואו וידברו בלשון חדה, בשל צרות עיניהם על השלל. הם אינם מאמינים, ואללה יכשיל את מעשיהם, ואין קל מזה לאללה.

20 הם חושבים כי המחנות לא עזבו, ולו באו המחנות, רוצים היו להיות הרחק במדבר עם הבדואים, ושם לשאול על חדשותיכם. אפילו אם היו נשארים עמכם, לא היו נלחמים אלא מעט.

21 יש לכם בשליח אללה דוגמה טובה לזה אשר שם את מבטחו באללה, וביום הדין, ומזכיר את שם אללה רוב הזמן.

22 וכאשר ראו המאמינים את המחנות אמרו: “זה הוא אשר הבטיחו לנו אללה ושליחו, וצדק דיברו אללה ושליחו”. וזה הוסיף להם אמונה והשלמה (והתמסרות לאללה).

23 ואכן יש בין המאמינים גברים אשר קיימו את התחייבותם כלפי אללה, כמה מהם קיימו את נדרם, וכמה מהם עודם ממתינים ולא שינו דבר מאז שהתחייבו.

24 בוודאות אללה יגמול לאנשי הצדק על הצדק אשר בפיהם ויעניש את הצבועים אם ירצה או יקבל את חרטתם, כי אללה הוא הסולח והרחום.

25 והסיג אללה את אלה אשר כפרו בזעמם לא השיגו דבר, וחסך אללה למאמינים את נטל המלחמה, כי אללה הוא החזק והעזוז.

26 והוא אשר הוריד ממבצריהם את אלה מאנשי הספר אשר עזרו לכופרים והכניס פחד רב בלבבותיהם. חלק מהם הרגתם וחלק שביתם.

27. והוא הוריש לכם את אדמתם ומושבותיהם ונכסיהם וגם ארץ אשר לא דרכה בה רגלכם, כי אללה הוא הכול-יכול.

28 הוי הנביא! אמור לנשותיך: “אם אתן רוצות את חיי העולם הזה ותענוגותיו, בואו ואעניק לכן רכוש ואשלח אוהבן בצורה הוגנת.

29 ואולם אם בוחרות אתן באללה ובשליחו ובעולם הבא, הנה הכין אללה גמול כביר לצדיקות אשר בכן”.

30 הוי נשות הנביא! אם יוכח שאחת מכן עברה עבירה מבישה (זנות), עונשה יוכפל ואין קל מזה לאללה.

31 אבל אם יוכח שהיא מסורה לאללה ולשליחו ועושה את הטוב, יהיה גמולה כפול (בעולם הבא), עבורה הכנו פרנסה שופעת.

32 הוי נשות הנביא! אין אתן כשאר הנשים. אם את אללה אתן יראות, אל תדברנה בקלות- דעת, לבל יתעורר חשקו של זה אשר חולי בלבו. לכן דברנה בצורה נאותה.

33 שבו ונוחו בבתיכן, ואל התהדרו כהתהדרות ימי הבערות הראשונה. קיימו את התפילה ותנו זכאת, והישמעו לאללה ולשליחו, כי אללה רוצה להעביר מעליכם, אנשי בית הנביא, את הטומאה ולטהר אתכם לחלוטין.

34 וזכורנה את אותות אללה ואת החכמה אשר נקראות בבתיכן, כי אללה בקי ויודע הכול.

35 אכן המוסלמים והמוסלמיות, והמאמינים והמאמינות, והאדוקים והאדוקות, ודוברי הצדק ודוברות הצדק, ובעלי הסבלנות ובעלות הסבלנות, והענווים והענווה, ונותני הצדקה ונותנות הצדקה, והצמים והצמות, השומרים על טהרת ערוותם והשומרות עליה, והמרבים להזכיר את אללה והמרבות להזכירו(את אללה) - הבטיח להם אללה סליחת חטאים וגמול אדיר

36 כאשר אללה ושליחו פוסקים בכל עניין שהוא, אין הברירה נתונה בידו של אף מאמין או מאמינה להחליט בעניין זה. כל מי שמפר את דברי אללה ושליחו הריהו תועה תעייה ברורה.

37 אמרת לאיש אשר אללה העניק לו חסד, ואשר אף אתה הענקת לו חסד, “החזק באשתך וירא את אללה”. והסתרת בלבך את אשר אללה יודע. אתה פוחד מפני הבריות, אבל אללה ראוי יותר כי תפחד מפניו. לאחר שהתייחד זיד עמה, חיתנו אותה לך, למען שלא יובכו המאמינים לשאת את גרושות בניהם המאומצים אם התייחדו עמן. כך נתקיים אשר גזר אללה.

38 אין כל דופי בנביא על קיימו את צווי אללה, כך הייתה דרכו של אללה עם אלה אשר חלפו לפני כן. דבר אללה תמיד מתקיים ומוחלט.

39 אלה אשר יודיעו את המסרים אשר שלח ריבונם, ויראו אותו ולא יראו אחד מלבד אללה. די באללה לעשיית החשבון.

40 לא היה מוחמד אב לאיש מכם, כי אם שליח אללה וחותם הנביאים, ואללה יודע כל דבר.

41הוי אלה אשר האמינו! הרבו להזכיר את שם אללה,

42 ושבחוהו בבוקר ובערב.

43 הוא זה אשר יברך אתכם ומלאכיו הם המתפללים למענכם, כדי שיוציא אתכם מהחושך אל האור, והרי רחום הוא על המאמינים.

44 ביום שבו הם יפגשו אותו (המאמינים את אללה), יברכו אותו בברכת “שלום”. הכין הוא להם גמול שופע.

45 הוי הנביא! הנה אנחנו שלחנו אותך עד ומבשר ומזהיר,

46 ולקרוא אל אללה ברצונו, ולהיות אור מאיר,

47 ובשר למאמינים שיש להם מאללה חסד אדיר.

48 ואל תשמע בקול הכופרים והצבועים, והתעלם מדיבורם הפוגע, וסמוך על אללה, ומספיק להיסמך על אללה.

49 הוי אלה אשר האמינו! אם מתחתנים אתם עם נשים מאמינות ואז מתגרשים מהן לפני ההתייחדות, אל לכם להטיל עליהן תקופת המתנה אשר את ימיה תדרשו למנות, ולכן תנו להן מתנה ושלחו אותן בהגינות.

50 הוי הנביא! הנה אנו מרשים לך את נשותיך אשר שילמת להן את דמי המוהר והנשים אשר בבעלותך אשר נתן לך אללה משלל המלחמות, וכן את בנות דודיך ודודותיך מצד האב והאם שהיגרו עמך, וכל אישה מאמינה המעניקה עצמה לנביא, אם ירצה הנביא להתחתן עמה. זכות זו תיוחד רק לך מכל המאמינים שאת זכויותיהם ביחס לנשותיהם והנשים אשר בבעלותם כבר קבענו להם. זאת למען לא יוטל בך דופי, כי אללה הוא סולח ורחום

51 דחה מעליך כל אחת מהן שתרצה, אסוף אליך את אשר תרצה, וכן לא יהיה בך דופי אם תבקש את קרבתה של אחת שדחית קודם. זו הדרך הטובה ביותר, כדי שכולן תשבענה רצון במה שתתן להן ולא תצטערנה. אללה יודע מה שבלבבותיכם כי הוא הכול יודע ומתון.

52 אין נשים אחרות מורשות לך אחרי זה, ולא תוכל להחליף בהן אישה מנשותיך אפילו אם מצאו חן בעיניך, פרס לאלה אשר בבעלותך, כי אללה היודע על כל דבר.

53 הוי אלה אשר האמינו! אסור לכם להיכנס אל בתי הנביא, אלא אם הוזמנתם אל האוכל, ואל תבואו לפני המועד למען לא תחכו. רק כשתיקראו היכנסו, ואחרי שתאכלו התפזרו מבלי להתמהמה לשם שיחה. כי אכן זה מציק לנביא, אך הוא מתבייש להגיד לכם. אך אללה לא יבוש מהצדק. וכאשר אתם שואלים (מנשות הנביא) חפץ כלשהו, עשו זאת מאחורי חוצץ, זה יותר טהור ללבבותיכם וללבבותיהן. אסור לכם להציק לשליח אללה, ולעולם אל לכם לשאת את נשותיו אחריו, כי הדבר אצל אללה אדיר.

54 בין אם תגלו דבר-מה או תסתירוהו, אכן אללה הוא היודע הכול.

55 לא יהיה בהן (נשות הנביא) אשמה, (בכול הקשור למעשיהן כמו להיראות בלי צעיף) לפני אבותיהן ובניהן, אחיהן ובני אחיהן ובני האחיות שלהן, או נשים (מאמינות) לאלה אשר בשליטתך אשר בבעלותן. היו יראות את אללה, והרי אללה עד לכול.

56 אכן אללה ומלאכיו מברכים את הנביא. הוי אלה אשר האמינו! התפללו בעדו וברכו אותו בשלום.

57 אכן אלה הפוגעים (באמירתם) באללה ושליחו, אללה יקלל אותם בעולם הזה ובעולם הבא, וצפוי להם עונש משפיל.

58 ואלה אשר פוגעים במאמינים ובמאמינות בלי כל הצדקה, ישאו את כובד משקלו של השקר ואשמה ברורה.

59 הוי הנביא! אמור לנשותיך ולבנותיך ולנשות המאמינים, כי עליהן להתכסות בגלימותיהן. בכך ייטיבו להכיר (האנשים בכבודן) ולא יפגעו בהן. ואללה הוא הסלחן והרחום.

60 אם לא יחדלו ממעשיהם הצבועים ואלה אשר חולי בלבם ומפיצי השמועות בעיר אל-מדינה, אנחנו בוודאות ניתן לך סמכות ושליטה עליהם, וימיהם בעיר יהיו ספורים.

61 מקוללים יהיו! ובכל מקום שיימצאו, ייתפסו וייהרגו.

62 זה נוהג אללה באלה אשר קדמו, ולנוהג אללה אין תחליף.

63 ישאלוך האנשים על מועד השעה. אמור: “רק אללה יודע אותו. ייתכן שהשעה קרובה”.

64 אכן אללה קילל את הכופרים והכין להם את אש הלהבה,

65 יישארו בה לעולם ועד ולא ימצאו מגן או מחלץ.

66 ביום אשר ייהפכו פניהם באש יאמרו: “הלוואי שהיינו שומעים בקול אללה ושומעים בקול שליחו”.

67 ויאמרו: “ריבוננו! אנו הלכנו שולל אחרי אדונינו ומנהיגינו והם התעונו מדרך הישר,

68 ריבוננו! הכפל את עונשם וקללם קללה גדולה”.

69 הוי אלה אשר האמינו! אל תהיו דומים לאלה שפגעו במשה, ואללה ניקה אותו מאשר אמרו. הוא היה מכובד אצל אללה.

70 הוי אלה אשר האמינו! יראו את אללה ודברו רק את הצדק

71 ואז ישפר לכם אללה את מעשיכם ויסלח לכם על חטאיכם כי מי ששומע בקול אללה ושליחו יזכה זכיה עצומה.

72 אנו הצענו את (השמירה על) הפיקדון לשמים, לארץ ולהרים, אך הם סירבו לקבלה ופחדו ממנה, ורק האדם קיבלה על עצמו. אכן, האדם הוכיח שהוא מקפח וחסר דעת.

73 כדי שיעניש אללה את הצבועים והצבועות ואת המשתפים והמשתפות. אך הוא מקבל את חרטת המאמינים והמאמינות, כי אללה סולח, רחום.

1 השבח לאללה, אשר לו כל אשר בשמים ובארץ, ולו השבח בעולם הבא, והוא החכם והבקי בכול.

2 יודע מה שחודר אל תוך האדמה ומה שיוצא מתוכה, ואת אשר יירד מן השמים ואת אשר יעלה אליהם, והוא הרחום והסולח.

3 אמרו אלה אשר כפרו: “לא תשיגנו השעה”. אמור, “אכן כן, אני נשבע באדוני - היא בוא תבוא עליכם. יודע הנסתר. לא ייחבא ממנו משקל זרע ממה שבשמים ובארץ, או קטן או גדול ממנו, כי הכול מפורט בספר ברור.

4 הוא יגמול לאלה אשר האמינו ועשו את המעשים הטובים. לאלה סליחת חטאים ופרנסה מכובדת.

5 אלה אשר ניסו לחמוק מאותותינו, אלה - להם העונש המר ביותר.

6 רואים אלה אשר ניתן להם הידע כי הדבר אשר הורד אליך מעם ריבונך הוא הצדק, ושהוא מדריך אל דרכו של העזוז המהולל.

7 אמרו אלה אשר כפרו: “הנראה לכם אדם האומר כי לאחר שהתפרקו לחלוטין, תהיו לבריאה חדשה”

8 (אומרים) “הבודה הוא שקרים בשם אללה או שיש בו שגעון?”, אך אלה אשר אינם מאמינים בעולם הבא, יהיו בעונש ותעייה מרחיקת לכת.

9 האם אינם מביטים אל אשר בין ידיהם ואשר מאחוריהם מהשמיים והארץ? אם נרצה, נהפוך עליהם את האדמה או שנפיל עליהם חלקים מהשמיים. בזאת צפון אות לכל עבד של אללה אשר פונה

10 וכבר נתנו לדוד העדפה מאתנו. ההרים שיבחו אתו, וגם הציפורים, וריככנו לו את הברזל.

11 (אמרנו לו): "עשה שריונים ועצב היטב את חיבורי טבעותיהם, ועשו את הטוב, כי רואה אני את מעשיכם”.

12 ולשלמה (העמדנו) את הרוח, שהלכה בבוקר חודש וחזרה בערב חודש, והזרמנו לו מעיין של נחושת, ואת השדים העמדנו לפקודתו לשרת אותו לפי צווי ריבונו, ואלה מהם שהיו משתמטים או מסרבים, היו טועמים את עונש אש התבערה.

13 הם עשו עבורו כל אשר הוא חפץ: טירות ופסלים, וקערות כבריכות, וקדרות קבועות על ניצב. (אמרנו להם) “בית דוד! עיבדו בהכרת תודה”, אך כה מעט מעבדיי הם המודים. וכאשר גזרנו עליו (שלמה) את המוות, לא הבחינו במותו חוץ מיצור אשר אכל את משענתו.

14 וכאשר נפל ארצה, השדים הבינו שאם הם היו יודעים את הלא נודע, הם לא היו ממשיכים לשאת בעונש המשפיל.

15 וכבר היה לשבא כמשכנם אות: גנים מימין ומשמאל. (אמרנו להם): “אכלו מפרנסת ריבונכם, והודו לו, (כי יש לכם) ארץ טובה וריבון סלחן”.

16 אך הם סטו, לכן, שלחנו עליהם שיטפונות מהסכר, והחלפנו את הגנים בשני גנים המפיקים פרי מאכל חמוץ, ועצי אשל ומספר עצי שיזף.

17 כך גמלנו להם כי כפרו, והאם אנו גומלים (בעונש) חוץ מאשר לאלה הכופרים?

18 וקבענו בינם לבין הערים אשר בירכנו, ערים אחרות הנראות לעין. וקבענו את מרחק המסע ביניהן ואמרנו להם: “סעו ביניהן בבטחה, ביום ובלילה”.

19 ואמרו: “ריבוננו! הרחק בין מסעותינו ״, וקיפחו את עצמם, ואנחנו בחשנו אותם וריסקנו אותם לחלוטין. בזאת צפונים אותות לכל בעל סבלנות אשר מכיר תודה.

20 השטן צדק במה שהוא חשב עליהם, והם הלכו אחריו, פרט לחלק מהמאמינים.

21 ולא היה לו עליהם כל שלטון. אנחנו רק רוצים להבחין בין זה אשר מאמין בעולם הבא לבין זה אשר מפקפק. והרי ריבונך שומר על כל דבר.

22 אמור: “קראו לאלה אשר סברתם לחינם (לריבונותם) מלבד אללה. אין להם מלכות ולו כמשקל גרגר, לא בשמים ולא בארץ, ואין הם שותפים לדבר בהם, ואין לו מהם כל תומך.

23 ולא תועיל כל המלצה בלי רשות אללה”. ועם חלוף הפחד מלבם, יאמרו: “מה אמר ריבונכם?” יענו: ״ הצדק, והוא העליון והכביר”.

24 אמור: “מי יפרנסכם מן השמים והארץ?” אמור: “אללה!”. ואני ואתם או בדרך הישר או בתעייה ברורה.

25 אמור: “אתם לא תתבקשו לתת את הדין על חטאינו, ואנו לא נתבקש לתת את הדין על מעשיכם”.

26 אמור: “ריבוננו יקבץ אותנו וישפוט בינינו בצדק, והוא השופט והיודע”.

27 אמור: “הראוני את אלה שצירפתם אליו שותפים. לעולם לא, כי הוא אללה, העזוז והחכם”.

28 אותך, שלחנו כי תהיה מבשר ומזהיר לכל האנשים, אך רוב האנשים אינם יודעים,

29 ואומרים: “אם אתם אומרים את הצדק, אז מתי יתגשם האיום הזה?”

30 אמור: “כבר נקבע לכם מועד ביום אשר לא תוכלו לאחר אותו ולא להקדים אותו אפילו בשעה אחת”.

31 ואלה אשר כפרו אמרו: “לא נאמין בקוראן הזה, ולא באשר לפניו”, אך אם רק תראה אותם כאשר הם ייאלצו לעמוד בפני ריבונם, הם יתחילו להאשים זה את זה, ואלה החלשים יגידו לאלה היהירים: “לולא אתם, כי אז, היינו מאמינים!”

32 אמרו אלה אשר התנשאו לאלה שהוחלשו: “האם אנו הרחקנו אתכם מדרך הישר כאשר הוצגה לכם? אבל, אכן הייתם כופרים מכחשים ״.

33 ואמרו אלה החלשים למתנשאים: ״ אין זה נכון! אתם זממתם לילה ויום, וכפיתם עלינו לכפור באללה ולצרף לו אלילים”. הם יהיו מלאי חרטה למראה העונש כאשר נניח כבלים על צווארי אלה אשר כפרו. כך הם ישלמו על מעשיהם.

34 בכל פעם שהיינו שולחים מזהיר אל אחת הערים, היו תושביה שחיו במותרות אומרים, “כופרים אנו באשר נשלחתם למסור”.

35 ואמרו: “יש לנו הרבה רכוש ובנים ולפיכך לא יבוא עלינו עונש”.

36 אמור: “ריבוני יכול להרחיב או לצמצם את הפרנסה למי שירצה. אך רוב האנשים אינם יודעים,

37 ולא הונכם ולא בניכם הם אשר יקרבוכם אלינו, כי רק המאמינים אשר עושים את הטוב, להם יתוגמל כפליים כפועלם, וישבו לכסח במקום נכבד במשכנים העליונים (בגן העדן).

38 ואלה המתאמצים לעורר התנגדות לאותותינו, הם יובאו אל העונש.

39 ואמור: “ריבוני יכול להרחיב או לצמצם את פרנסתם של מי שירצה מעבדיו. וכל דבר אשר תתרמו לצדקה, הוא ישיב לכם תמורה עליו, והוא הטוב שבמפרנסים”

40 ביום אשר יאסוף אללה את כולם, הוא יאמר למלאכים, “האם אלה אתכם היו עובדים?”

41 והם יאמרו ״ישתבח שמך! אתה אדוננו ולא הם. לא, הם היו עובדים את השדים. רובם האמינו בהם”.

42 אז היום לא יוכלו עוד להועיל או להזיק איש לרעהו, ונאמר לאלה אשר קיפחו: “טעמו את עונש האש אשר הייתם מכחישים (את קיומו)”.

43 וכאשר היו קוראים בפניהם את אותותינו הבהירים היו אומרים: “אין הוא אלא בן אדם הרוצה שתזניחו את האלילים שאבותיכם היו עובדים. וכן אמרו: “אין זה אלא שקר בדוי. אמרו אלה אשר כפרו על הצדק שבא אליהם: “שהוא קוסם מובהק”.

44 ואולם אנו מעולם לא נתנו להם כל ספר ללמוד ממנו, ולא שלחנו אליהם לפניך כל מזהיר.

45 והכחישו אלה שקדמו להם, ולא השיגו עשירית מכל אשר נתנו לקודמיהם, הם התכחשו לשליחיי, וכמה איום היה העונש.

46 אמור להם: “אמנם אני דוחק בכם לעשות רק דבר אחד, התייצבו בפני אללה, בזוגות או ביחידים, והרהרו. כך אתם תבינו כי חברכם (הנביא מוחמד) לא אחוז דיבוק ולא משוגע, אלא הוא שליח אשר בא להזהירכם מפני העונש הכבד”.

47 אמור: “כל גמול שביקשתי מכם תוכלו לשמור לעצמכם, כי גמולי הוא אצל אללה, שהוא עד על כל דבר”.

48 אמור: “ריבוני משסה את הצדק בשקר, והוא יודע הנעלמות”

49 אמור: ״ הצדק בא, כי לשקר אין יכולת לברוא דבר או להחזיר אותו לתחיה”.

50 אמור: “אם אתעה, זה רק באשמתי. ואם אני מודרך, אז במה שהושרה לי מריבוני, והוא אכן הכול שומע והקרוב”.

51 לו רק יכולת לראות כיצד הכופרים נחרדים, ואין להם דרך מוצא, והם נלקחו מקרבת מקום.

52 ואז הם יגידו: “כעת אנו מאמינים בו!”, אך כיצד הם ישיגו את האמונה לאחר שהרחיקו לכת?

53 וכבר כפרו בזה לפני כן, והשתעשעו בהשערות מרחוק.

54 והוקם חוצץ ביניהם ובין הדבר אשר ישתוקקו לו, כמו שנעשה לאלה שהיו לפניהם, וזה אכן מפני שהם היו בספק גדול מדי.

1 השבח לאללה, בורא השמים והארץ, אשר עשה את המלאכים שליחים בעלי כנפיים -שתיים, שלוש וארבע (זוגות כנפיים). הוא מוסיף לבריאה שלו את כל אשר הוא ירצה, כי אללה כל-יכול.

2 אין מונע את הרחמים שאללה שולח לאנשים. ואת אשר הוא ימנע אין איש יכול להרשות, והוא העזוז והחכם.

3 הוי האנשים! זכרו את החסד שעשה עבורכם אללה! היש בורא מלבד אללה, אשר יפרנסכם מן השמים ומן הארץ? אין עוד אלוה אחר מלבדו! אז כיצד התכחשתם לצדק?!

4 אם יתכחשו לך, הרי הוכחשו גם שליחים לפניך, ואל אללה יושבו כל הדברים.

5 הוי האנשים, אכן הבטחת אללה צדק היא. אל יתעוכם חיי העולם הזה, ואל יתעה אתכם המתעה (השטן) בדבר אללה.

6 אכן השטן הוא אויבכם, על כן התייחסו אליו כאויב, כי אכן יקרא למחנהו שיהיו מאנשי האש (הגיהינום).

7 אלה אשר כפרו, להם עונש כבד. ואלה אשר האמינו ועשו את הטוב, להם סליחה וגמול גדול.

8 האם זה אשר מעשיו הרעים קושטו לו וראה אותם כטובים (זהה לעושה הטוב)? אכן אללה יתעה את אשר ירצה, ואת אשר ירצה ידריך. לכן אל תתאבל עליהם, כי יודע אללה את אשר יעשו.

9 ואללה, הוא אשר ישלח את הרוחות להעלות עננים. אנו מוליכים אותם אל האדמות המתות, ונחיה בהם את הארץ לאחר מותה. וכזאת היא התחייה!

10 אם מישהו רוצה תהילה, הודע לו שהתהילה שייכת כולה לאללה. המילים הטובות עולות אליו, והוא זה שמרומם את המעשים הטובים. והחורשים רעה, להם מחכה עונש כבד, וכל מזימותיהם תיכשלנה!

11 ואללה ברא אתכם מעפר, אחר-כך מטיפה, אחר-כך עשה אתכם זוגות, אין נקבה הרה או יולדת שלא על דעתו, ואין אריכות ימים או קוצר ימים ניתנים בלי שיהיה הדבר רשום בספר ברור, והדבר קל מאוד עבור אללה

12 שני הימים אינם שווים כי האחד מימיו טעימים, מתוקים ונעימים לשתייה, והשני מימיו מלוחים ומרים. אך משניהם תאכלו בשר טרי, ותוציאו לכם תכשיטים אשר תלבשו(כמו הפנינים). ותראה את האניות מפליגות בהם לחפש פרנסה בחסדו, ולמען תודו לו.

13 אללה יביא את הלילה אל תוך היום, ויביא את היום אל תוך הלילה. והוא הכניע לפיקודו את השמש ואת הירח, וכל אחד מהם ינוע במסלולו עד מועד מוגדר. זה אללה ריבונכם, לו המלכות. ואמנם אלה אשר קוראים אליהם במקום אללה, אין להם שלטון אפילו על קליפה של תמר.

14 אם תקראו להם, הם לא ישמעו את קריאתכם, ולו היו שומעים לא היו נענים. וביום תחיית-המתים יכחישו את קשריהם אתכם, והם לא יגידו לכם (את הצדק) כמו זה אשר יודע הכול.

15 הוי האנשים! אתם אלה אשר נזקקים לאללה, ואללה הוא העשיר והמהולל.

16 אם ירצה, יעבירכם מן העולם ויביא במקומכם ברואים חדשים.

17 ולא יקשה על אללה לעשות כך.

18 אף אחד לא יישא משא של אדם אחר, ואם תקרא (לאחרים) נפש עמוסה (בחטאים) לשאת את משאה, לא יישאו את משאה במקומה, אפילו שהיה קרוב משפחה. אכן, הזהר את היראים את ריבונם בסתר ואת המקיימים את התפילה. כל מי שיטהר את עצמו ירוויח מזה המון, וסוף כולם לשוב אל אללה

19 העיוור והרואה אינם שווים.

20 וגם לא החושך ולא האור.

21 ולא הצל ולא הלהט.

22 וגם המתים והחיים אינם שווים זה לזה. אללה ישמיע קולו באוזני מי שירצה, ואולם לא תשמיע את קולך לאלה אשר בקברים.

23 אתה אינך אלא מזהיר

24 אנו שלחנוך עם הצדק כמבשר ומזהיר. אין אומה שלא הופיע מקרבה שליח מזהיר.

25 ואם יתכחשו לך, הרי גם התכחשו לאלה אשר שלפניך, אשר באו השליחים אליהם עם אותות בהירים וכתבים וספר המביא הארה.

26 אז הענשתי את אלה אשר כפרו, וכמה איום היה העונש!

27 האם לא ראית שאללה מוריד מים מן השמים ומוציא צמחים שונים? ומן ההרים יש כאלה עם דרכים לבנות ואדומות בצבעים וגוונים שונים, ואף (הרים) שחורים כעורב?

28 וכך גם האדם, והחיות והמקנה, לכל אחד מהם יש הצבע השונה שלו? אומנם המלומדים הם היראים את אללה מבין עבדיו, ואכן אללה הוא העזוז והסלחן.

29 אכן, אלה הקוראים בספרו של אללה, והמקיימים את התפילה, ותורמים ממה שהענקנו להם בסתר או בגלוי, להם מחכה אוצר בלתי מתכלה,

30 אשר ישלם להם את גמולם ויוסיף להם מחסדו, כי הוא הסולח והגומל.

31 הספר אשר גילינו לך הוא הצדק, ומאשר את מה שקדם לו(את ספרי הקודש הקודמים), כי אללה בקי בכול ורואה הכול.

32 אכן, נתנו את הספר לאלה אשר בחרנו מבין עבדינו. ביניהם יש כאלה המקפחים את עצמם, מהם העושים (רק) כנדרש מהם, ומהם מקדימים לעשות מעשים טובים. זה הוא החסד הגדול מאללה!

33 הם ייכנסו לגני העדן ושם יקושטו בצמידים של זהב ובפנינים ומלבושי משי,

34 ויאמרו: “התודות לאללה אשר העביר מעלינו את היגון, אכן ריבוננו סולח וגומל

35 בחסדו הוא הכניס אותנו אל המשכן הנצחי, שבו עצב ותשישות לא יגעו בנו".

36 אך אלה אשר כפרו יישארו באש הגיהינום. לא נגזור עליהם מוות שימותו אכן, ולא יופחת עונשם בה, וכך נגמול לכל כופר.

37 והם יצעקו מהגיהינום “ריבוננו! הוצא אותנו מכאן! אנחנו נעשה מעשים טובים, לא כמו שהיינו עושים לפני זה!!!”. והוא יגיד להם: וכי לא הארכנו את חייכם די והותר כדי שייזכר כל הרוצה להיזכר? ואף בא אליכם המזכיר! לכן טעמו עכשיו (את טעמו המר של העונש!), אכן, אין מחלץ לכופרים!

38 אללה יודע את כל נסתרות השמים והאיץ. הוא גם יודע היטב את אשר יש בלבבות.

39 זה הוא אשר הקים אתכם דור אחרי דור למשול בארץ. על זה אשר כופר בו, מוטלת האחריות לכפירתו המוסיפה לו שנאה ואבדון מידי ריבונו.

40 אמור להם: “הראיתם את השותפים, אלה אשר קוראים אתם אליהם במקום אללה? הראו לי את אשר בראו מן הארץ! שאולי יש להם שותפות בבריאת השמיים? או אולי נתנו להם ספר אשר מבהיר להם הכול? לא ולא! המקפחים מבטיחים ומעניקים איש לרעהו רק שקר נטול יסוד!

41 אכן אללה מחזיק בשמים ובארץ כדי שלא יחדלו מלהתקיים, ואם יחדלו מלהתקיים, לא יחזיק בהם אף אחד אחר! ואכן, הוא הסבלן והסלחן.

42 והם נשבעו באללה את שבועותיהם הכי עמוקות, כי אם יבוא אליהם מזהיר, הם יהיו ישרים יותר מכל אומה אחרת. אך בבוא אליהם המזהיר, זה רק הגביר את התנגדותם ויהירותם.

43 זאת כי הם התהלכו בשאננות על פני האדמה וחרשו רעה, אך המזימה לעשות את הרע תדבק רק בזומם אותה. האם הם יכולים לצפות שננהג בהם אחרת מאשר נהגנו עם קודמיהם? ולא תמצא לדרך של אללה שינוי, ולא תמצא לדרך של אללה תחליף.

44 האם לא סיירו בארץ וראו מה היה סופם של אלה אשר היו לפניהם? הם היו חזקים מהם, ואולם אין זבו שאללה אינו יכול לגבור עליו, לא בשמים ולא בארץ. הוא יודע הכול, והוא כל-יכול.

45 ולו היה אללה מעניש את האנשים לפי עשייתם, לא היה משאיר שום בריה על פני האדמה, אן הוא דוחה את עונשם עד למועד קבוע, אולם כאשר יגיע המועד הקבוע להם, הם ידעו שאללה אכן רואה תמיד את עבדיו.

1 יא.סין. (י.ס.)

2 (שבועה) והקוראן החכם!

3 אכן אתה אחד מהשליחים,

4 בדרכם של הישרים,

5 אכן הורד מאת העזוז והרחום,

6 כדי שתזהיר בו את בני האדם אשר טרם הוזהרו אבותיהם, ולכן הם אינם מודעים.

7 כבר הסברות התגלו כנכונות נגד רובם, אן הם לא יאמינו.

8 והנה אנחנו שמנו על צוואריהם מוטות שמגיעות עד סנטרם, ולכן ראשיהם מורמים.

9 והצבנו חוצץ לפניהם וחוצץ מאחוריהם, וכיסינו את פיניהם כך שהם אינם רואים.

10 לכן זה אותו דבר עבורם אם תזהיר אותם או לא תזהיר אותם, כי הם לא יאמינו.

11 אתה תצליח להזהיר רק את זה אשר הולך אחרי התזכורת, ויירא את הרחמן בסתר. בשר לו את סליחת החטאים וגמול שופע.

12 אכן אנחנו נחיה את המתים. ואנו מתעדים את כל המעשים אשר שלחו לפניהם ואת מה שהם השאירו אחריהם,

13 את כל זה אנו אכן כותבים בספר המתעד הכול באופן בהיר. משול להם משל על אנשי העיר אשר הגיעו אליה השליחים.

14 כאשר שלחנו להם שני שליחים, והם התכחשו לשניהם, אז חיזקנו אותם בשלישי, והם אמרו, “אכן אנחנו נשלחנו אליכם'.

15 אמרו: “אינכם אלא אנשים כמונו, והרחמן לא הוריד דבר, כל אשר אתם אומרים שקר.”

16 אמרו: “ריבוננו יודע, כי אכן אנחנו נשלחנו אליכם”.

17 וכי עלינו רק למסור את המסר הבהיר.

18 אמרו: “אתם הבאתם לנו מזל רע. אם לא תפסיקו, נסקול אתכם באבנים וננחית עליכם עונש כואב ״.

19 אמרו(השליחים): "מזלכם הרע תלוי בכם. האם אתם כועסים משום שהוזכר לכם הצדק? אכן חציתם כל גבול!”.

20 ואז בא איש מקצה העיר בריצה ואמר: “הוי בני עמי! היצמדו לדרך השליחים,

21 היצמדו לדרך אלה אשר לא יבקשו מכם גמול, שהרי הם מודרכים.

22 וכי מדוע לא אעבוד את אשר ברא אותי ואת אשר אליו תשובו?

23 האם אעשה לי אלוה מלבדו?! אם אללה הרחמן ירצה להמיט עליי רעה, לא תועיל לי המלצתם בכלום והם לא יחלצוני!

24 אם כך אעשה, ודאי אהיה בתעייה גדולה!

25 אכן מאמין אני בריבונכם, שמעו נא לי”.

26 נאמר (מאת ריבונו): “היכנס אל גן העדן”. והוא אמר” “אוי, אילו רק ידעו בני עמי,

27 את אשר סלח לי ריבוני וקבע את מקומי בין המכובדים (בגן עדן)”

28 ולא הורדנו על עמו לאחר מותו גדוד מהשמיים, וגם לא היינו צריכים להוריד.

29 הנחתנו עליהם מכה אחת, ומיד הפכו לגופות של מתים.

30 הוי כמה צר יהיה מצב (עונש) הברואים! אין מגיע להם כל שליח אלא שהם מזלזלים בו!

31 הלא יראו מה רבים הדורות אשר הכחדנו לפניהם? והם לא ישובו עוד אליהם.

32 ואכן סופם הוא, שכולם ישובו אלינו.

33 ואות היא להם הארץ המתה אשר החייט והוצאנו ממנה תבואה אשר ממנה יאכלו,

34 ונסענו בה גנים של תמרים וענבים, ופתחנו מתוכה את המעיינות,

35 למען יאכלו מפריים, אף כי לא ידיהם עשו זאת. האם לא יכירו תודה?

36 קדוש הוא אשר ברא את הכול בזוגות, ואת מה שמצמיחה האדמה, ואותם בעצמם, ודברים שהם אפילו אינם מכירים.

37 ואות הוא להם הלילה, שנסיר ממנו את אור היום, והנה הם יהיו בחשכה.

38 והשמש אשר נעה במסלולה עד המועד אשר נקבע לה, לפי קביעתו של העזוז יודע הכול.

39 לירח קבענו שלבים, עד שהוא חוזר ונראה כענף תמר יבש.

40 השמש לא תוכל לעקוף את הירח, והלילה לא יוכל לעבור את היום, מפני שכל אחד מהם נע במסלול שנקבע לו

41 ויש להם גם אות בכך שנשאנו את צאצאיהם על האנייה העמוסה,

42 ובראנו להם עוד מזה דומה לו כדי שירכבו בו.

43 ואם נרצה, נטביע אותם, ולא יהיה מי שיעזור להם והם ודאי לא יחולצו.

44 זה רק בזכות רחמינו שהם יכולים ליהנות לזמן מה,

45 ואם נאמר להם: " שמרו על מה שמאחוריכם ועל מה שלפניכם”, כדי שיפגינו כלפיכם רחמים.

46 ואכן, אות אחד מאותותיו של ריבונם לא הגיע אליהם מבלי שהם כפרו בו.

47 ואם יאמר להם: “הוציאו ממה שהעניק לכם אללה”, אלה אשר כפרו יאמרו לאלה אשר האמינו: “האם נאכיל את מי שאללה יכול להאכיל אם ירצה? אכן, אתם חיים בתעייה בולטת”.

48 ואמרו: “אם אתם אכן אומרים את הצדק, אז מתי יתגשם האיום הזה?”

49 אך תספיק להם זעקה אחת שתנחה עליהם בעודם מתנצחים.

50 ולא יהיה להם אפילו זמן לצוות צוואה או לשוב אל בתיהם.

51 תרועת השופר תישמע, ומיד הם ייצאו מהקברים אל ריבונם.

52 והם יגידו: “אוי ואבוי לנו! מי הקים אותנו ממקום מנוחתנו? זה הצדק אשר הבטיח הרחמן, וצדקו השליחים”.

53 תהיה רק תרועה אחת של השופר, וכולם יובאו מיד לפנינו.

54 ביום ההוא לא תסבול אף נפש מאי-צדק, ותקבלו גמול אך ורק לפי מעשיכם.

55 אך אנשי גן העדן יהיו עסוקים בהנאות באותו היום,

56 הם ונשותיהם ינוחו בצל על ספות מוגבהות.

57 יהיו להם שם פירות, ואת כל אשר תשאל נפשם,

58 אדון הרחמים יברך אותם בשלום.

59 אתם הכופרים המכחשים, היבדלו היום מן הצדיקים,

60 האם לא ציוויתי עליכם, הוי בני האדם, לא לעבוד את השטן כי הוא אויבכם המושבע,

61 ושבמקום זה תעבדו אותי? אכן, זאת היא דרך הישר.

62 הוא כבר הדיח המונים מקרבכם, אז מדוע לא הבנתם את זה?

63 הנה הגיהינום אשר הובטח לכם!

64 היום תשרפו בו בגלל כפירתכם!

65 היום נחתום את פיותיהם, ורק ידיהם ידברו אלינו, ורגליהם יעידו על אשר עשו.

66 ואם נרצה נטמא את עיניהם, ויתחרו איש ברעהו למצוא את הדרך. אך כיצד יראו?

67 ואילו רצינו, היינו מרתקים אותם למקומם, ולא יכלו אז ללכת קדימה או אחורה.

68 זה אשר נתנו לו חיים ארוכים, החלשנו אותו, האם לא יעכלו?!

69 לא לימדנו אותו(מוחמד) שירה, וגם אין זה הולם אותו. אין זה אלא הזהרה ברורה וקוראן ברור,

70 שחובתו להזהיר את כל אשר נמצא בחיים, ולהצדיק את הסברה (העונש) נגד הכופרים!

71 הם אינם רואים, בין אשר בראנו להם, בראנו גם את המקנה אשר בשליטתם?

72 והכנענו אותם עבורם, חלק מהם לרכיבה, חלק מהם לאכילה,

73 בחלק מהם הם משתמשים לשתייה, ו(חלק) לתועלות (אחרות). האם לא יכירו תודה?

74 אך הם עבדו אלילים אחרים מלבד אללה, בתקווה שהם יחלצו אותם.

75 אך לא יוכלו לבוא לעזרתם והם יובאו בפני אללה נגדם.

76 ואל תיתן למילותיהם להעציב אותך, כי אנחנו בצדק יודעים את כל אשר יצפינו ואת כל אשר יחשפו.

77 האם לא יראה האדם כי אנחנו בראנו אותו מטיפה? ואז הוא מרבה להתנצח בגלוי.

78 הוא מעלה משל נגדנו, בעודו שוכח כיצד הוא נברא. הוא שואל: “מי יוכל להחיות את העצמות היבשות?”

79 אמור לו: “יחיה אותן מי שברא אותן לראשונה והוא מכיר היטב את כל הבריאה.

80 זה הוא אשר מבעיר לכם אש מעצים ירוקים, ואשר מהם אתם בעצמכם מבעירים את האש.

81 האם אין בכוחו של זה אשר ברא את השמים ואת הארץ לברוא דומים להם? ודאי שכן! כי הוא הבורא היודע הכול!

82 אמנם זה הוא אשר אם ירצה דבר הוא רק מצווה ״ היה!” ואז נהיה,

83 והשבח לאללה, אשר לו המלכות על כל הדברים, ואשר אליו אתם עוד עתידים לשוב.

1 (שבועה במלאכים) הערוכים בשורות,

2 המזהירים (את בני האדם) מלעשות מעשים רעים,

3 והקוראים להזכיר:

4 אכן אלוהכם הוא אחד,

5 ריבון השמים והארץ ואשר ביניהם, והוא ריבון הזריחות.

6 אנו עיטרנו את הרקיע הראשון בכוכבים,

7 ושמרנו עליו מפני כל השטנים המרדנים,

8 כדי שלא יוכלו להקשיב בסתר לסודות הכנס העליון של המלאכים, מפני שאם הם ינסו הם יותקפו מכל עבר.

9 כך הם יגורשו, ואכן הם יסבלו מעונש נצחי.

10 אלא מי שהעיף מבט, מיד יכה בו כוכב שביט בוער.

11 אז שאל אותם: “מה קשה יותר לברוא, האם אותם או את כל אשר בראנו? אכן בראנו אותם מטין דביק”.

12 אבל, אתה מתפלא מהם והם מזלזלים בך,

13 ואם יזכירו להם, לא ייזכרו,

14 ואם ראו כל אות, יזלזלו בו,

15 ויאמרו, “כי אין אלה אלא דברי קסם גלויים.

16 האם אחרי מותנו והיותנו עפר ועצמות, אכן נקום לתחייה?,

17 וגם אבותינו הראשונים?”

18 אמור: “אכן כן! ואתם עלובים ובזויים ״.

19 ואכן רק תרועה אחת ואז עיניהם יראו.

20 ויאמרו: “אוי לנו! זה הוא יום הדין”.

21 זה יום הפסיקה אשר הייתם לו מתכחשים.

22 קבצו את אלה אשר קפחו וזוגותיהם, ואת אשר היו עובדים.

23 מלבד אללה, והדריכו אותם בדרך המובילה שאולה

24 העמידו אותם כי הם אחראים

25 (ויאמר להם בזלזול): “מה לכם אשר לא תעזרו איש לרעהו?”

26 אכן, היום הם נכנעים.

27 הם יפנו זה אל זה, וישאלו זה את זה.

28 ויאמרו: “אתם נהגתם לבוא אלינו מימין...”.

29 ויאמרו להם: “לא זה אתם שלא האמנתם!

30 לא הייתה לנו שום סמכות עליכם, כי אנשים רשעים הייתם.

31 ועכשיו דברו של ריבוני יתקיים בצדק נגדנו, והנה אנחנו טועמים.

32 התעינו אתכם כי אנו בעצמנו היינו תועים”.

33 ביום ההוא, הם כולם יחלקו את העונש

34 כך אנחנו מטפלים ברשעים!

35 כי כאשר נאמר להם, אין אלוה מלבד אללה, הם הפנו את גבם בגאוותנות.

36 ואמרו: “האם נעזוב את אלילינו בגלל משורר משוגע?”.

37 אבל הוא אכן הביא את הצדק, ואישר את מה שהביאו השליחים שקדמו לו,

38 ואכן אתם תטעמו את העונש הכואב!

39 ואתם לא תקבלו אלא את אשר הייתם עושים!

40 אלא עובדי אללה הנאמנים,

41 להם תוענק פרנסה בשפע,

42 ופירות, והם אכן יחיו בכבוד,

43 בגני העדן העליונים,

44 וינוחו על ספות, זה לצד זה,

45 ויגישו להם גביעים המלאים במשקה ממעיין,

46 משקה לבן ותענוג לשותים.

47 אשר לא יערפל את חושיהם ולא יגרום להם לשכרות.

48 ואצלם תהיינה צנועות ונאות לעין,

49 הן דומות לפנינים שמורות.

50 ואז הם ייגשו זה אל זה בשאלות.

51 ואחד מהם יגיד: אכן היה לי פעם ידיד

52 אמר: ״ האם אתה מאמין בצדק.

53 האם לאחר שנמות ונהיה לעפר ועצמות, בצדק נובא אל הדין?”

54 ואז יגיד: “האם אתם רוצים להביט ?”

55 ואז יביטו ויראו אותו עמוק בגיהינום.

56 אמר: “אני נשבע באללה! כמעט הובלת גם אותי אל החורבן

57 אם לא היה חסדו של ריבוני, הייתי גם נזרק לגיהינום!”.

58 (ואז הוא יגיד אל חבריו)”האם אנחנו לא נטעם עוד מוות,

59 מלבד המוות הראשון? והאם כאן לא ניענש

60 אכן, זה הוא הניצחון האדיר!”.

61 בדיוק לזה שואפים האנשים העושים את הטוב!

62 האם “עץ הזקום” עדיף על פני גן העדן?

63 העץ אשר הועדנו כמבחן לרשעים

64 והוא עץ העולה ממעמקי השאול,

65 פירותיו הם כמו ראשיהם של השטנים!

66 הם יאכלו מזה וימלאו בזה את בטנם.

67 ולאחר מכן הם ישתו מים רותחים,

68 ולאחר מכן הם ודאי ישובו אל השאול.

69 הם גילו שאבותיהם תעו בדרך,

70 ואז מיהרו ללכת בעקבותיהם.

71 ובהחלט, קדמו להם הרבה אשר תעו בדרך

72 וכבר שלחנו אליהם מזהירים.

73 וראה מה היה סופם של המוזהרים,

74 פרט לעובדי אללה המסורים.

75 וכבר קרא אלינו נוח, וכמה טובה הייתה תגובתנו!

76 וחילצנו אותו ואת בני ביתו מהאסון האדיר,

77 ועשינו כך שהצאצאים שלו יהיו היחידים הנשארים.

78 והשארנו את זכרו לדורות הבאים.

79 השלום הוא על נוח בין כל העולמים!

80 כך נגמול לצדיקים!

81 כי הוא מעבדינו המאמינים

82 אחרי כן הטבענו את האחרים.

83 וגם בדרכו (המשיך) אברהם.

84 הוא פנה לריבונו בלב שלם

85 והוא אמר לאביו ולבני עמו: “מה זה הדבר הזה אשר אתם עובדים?”

86 האם אתם רוצים לעבוד שקר מלבד אללה?

87 מה אתם חושבים על ריבון העולמים?

88 אז הוא הביט בכוכבים,

89 ואז אמר: “אכן אני חולה!”

90 אז הם הפנו אליו את גבם והלכו משם.

91 והוא מיהר אל אליליהם ופנה אליהם בשאלה: “מדוע אינכם אוכלים,

92 ולמה אינכם מדברים?”.

93 ואז הוא התנפל עליהם ביד ימין.

94 בני עמו באו אליו בזעם.

95 אבל הוא אמר להם, “האם תעבדו את אשר תפסלו,

96 אף כי אללה ברא אתכם ואת מעשה ידיכם?”

97 הם אמרו: “בנו לו כבשן, השליכו אותו אל תוך האש!”

98 הם רצו לפגוע בו, אך אנו העלבנו אותם!

99 והוא אמר: “אני הולך אל ריבוני והוא ידריך אותי.

100 “ריבוני! הענק לי בן אשר יהיה מהצדיקים.

101 אז בישרנו לו על בן סבלן.

102 וכאשר הוא הגיע לגיל אשר יכול לעבוד אתו, אמר: ״ הוי בני! ראיתי בשנתי (בחלום) כי עליי לזבוח אותך, הגד לי, מה דעתך?” אמר: “הוי אבי! עשה את מה שצווית לעשות, ואם ירצה אללה, תמצא אותי בין הסבלנים”

103 וכאשר שניהם התמסרו לאללה, והניח את בנו על הפנים

104 קראנו אליו: “הוי אברהם“

105 כבר קיימת את החלום, ואכן אנחנו נגמול היטב לעושי הטוב”

106 זה אכן היה ניסיון בהיר.

107 ואחר-כך פרינו אותו על-ידי זבח גדול (כבש).

108 והשארנו לו זכר בדורות שאחריו,.

109 השלום והברכה יהיו על אברהם!

110 כך נגמול לעושי הטוב!

111 כי הוא מעבדינו המאמינים.

112 כך בישרנו לו על יצחק, נביא מהצדיקים.

113 ובירכנו אותו ואת יצחק. חלק מצאצאיהם היו צדיקים גמורים, וחלק היו חוטאים גמורים.

114 ומחסדנו גם עשינו טובה למשה ואהרון,

115 וחילצנו אותם ואת בני עמם מהאסון האדיר.

116 עזרנו להם, ואז הם היו המנצחים.

117 ונתנו להם את הספר המבואר

118 והדרכנו אותם בדרך הישר,

119 והותרנו לשניהם זכר בדורות הבאים.

120 השלום והברכה על משה ואהרון!

121 כך אנחנו גומלים לעושי הטוב.

122 שניהם (בצדק) היו מעבדינו הנאמנים.

123 גם אליהו היה אחד מהשליחים.

124 והוא אמר לבני עמו: “האם לא תיראו את אללה?.

125 אתם עובדים את הבעל (אליל כנעני) ונוטשים את הטוב בבוראים,

126 אללה ריבונכם, וריבון אבותיכם הראשונים?”

127 אך הם כפרו בו, ולכן הם יצטרכו לתת את הדין.

128 חוץ מעבדי אללה הנאמנים.

129 והשארנו לו זכר בדורות שאחריו,

130 השלום והברכה על אליהו!

131 כך נגמול למיטיבים.

132 והוא אכן היה מעבדינו הנאמנים.

133 וגם לוט הוא אחד השליחים.

134 חילצנו אותו ואת בני ביתו,

135 חוץ מקשישה אשר נותרה עם הנענשים.

136 לאחר מכן הכחדנו את כל השאר.

137 אתם עוברים על פניהם ביום,

138 ובלילה, הן, אינכם מבינים?.

139 וגם יונה היה אכן אחד מהשליחים.

140 הוא ברח אל האונייה העמוסה,

141 אז הם הפילו גורל, והוא זה שהפסיד (אז הם השליכו אותו מהאונייה)

142 והלוויתן בלע אותו בעודו (יונה) מאשים את עצמו.

143 ואם הוא לא היה מהמשבחים (את אללה),

144 אז הוא היה נשאר בבטנו עד יום תחיית-המתים,

145 אז זרקנו אותו כשהוא חלש אל החוף החשוף,

146 והצמחנו מעליו עץ קיקיון (דלעת).

147 ואחר-כך שלחנו אותו להזהיר עיר שתושביה מאה אלף או יותר,

148 והם האמינו, על כן נתנו להם ליהנות לזמן מה

149 ושאל אותם “האם לריבונך הבנות ולהם הבנים?”

150 האם בראנו את המלאכים נקבות והם היו עדים?.

151 הרי זה אחד משקריהם כשהם אומרים:

152 “אללה הוליד ילד”, ואכן הם משקרים!

153 האם אללה העדיף את הבנות על הבנים?

154 מה קורה לכם הכיצד תשפטו?!

155 האם לא היזכרו?

156 או שיש לכם הוכחה ברורה?

157 אם אתם אכן צודקים, הביאו את ספריכם שלכם!

158 (הם טוענים) כי קיימת שותפות בין אללה והשדים, אך השדים יודעים כי יובאו לדין (בפני אללה).

159 ישתבח אללה ממה שמתארים אותו.

160 חוץ מעובדי אללה הנאמנים.

161 אתם ומה שעובדים,

162 לא תוכלו להדיח איש,

163 מלבד אלה שעתידים להיצלות בגיהינום.

164 “לכל אחד מאתנו מקום קבוע,

165 ואנו ערוכים שורות שורות,

166 ואכן אנחנו המשבחים (את אללה)”.

167 ואם נהגו לומר:

168 “לו הייתה אתנו אזהרה מן הראשונים,

169 כי אז היינו עובדי אללה הנאמנים”.

170 הן, הם התכחשו לו, ואחר כך יידעו.

171 ואכן, כבר יצאה מילתנו אל עבדינו, השליחים,

172 והובטח להם שהם ינצחו,

173 וכי גדודינו הם אשר יגברו.

174 לכן התרחק מהם לזמן־מה,

175 וחכה בסבלנות וסופם שיראו גם הם.

176 היבקשו אפוא לזרז את בוא עונשנו?

177 הן, אם יירד על חצרם, רע ומר יהיה יומם של המוזהרים.

178 לכן התרחק מהם לזמן־מה,

179 וחכה בסבלנות וסופם שיראו גם הם.

180 ישתבח שם ריבונך, רב הכוח, הנעלה מעל לכל אשר מיחסים לו,

181 ושלום על השליחים

182 והתודה לאללה ריבון העולמים.

1 סאד (צ).(שבועה) בקוראן אשר מלא בהזכרה.

2 כי אלה אשר כפרו ממשיכים בעקשנות רבה ובמחלוקת.

3 כמה דורות לפניהם הכחדנו מאלה שקראו אלינו רק לאחר שלא היה להם מנוס מכך.

4 והם תמהו שבא אליהם מזהיר מקרבם, ואמרו הכופרים, זה קוסם שקיו

5 העושה מכל האלים אלוה אחד? דבר מוזר הוא!

6 ויצאו מנהיגיהם ואמרו: “המשיכו להחזיק באליליכם, כי זאת היא קנוניה,

7 לא שמענו על דבר כזה באמונה הישנה, ואין זאת אלא המצאה שקרית!

8 ההורדה רק אליו ההזהרה מבין כולנו? אכן, הם מפקפקים בהזהרה שלי, אך הם טרם טעמו את עונשי.

9 האם בידיהם האוצרות של רחמי ריבונך העזוז והמעניק בשפע?

10 או האם להם מלכות השמים והארץ ואשר ביניהם? אם כן, שיטפסו באמצעים (אל השמיים).

11 הגדוד אשר שם, יסבול מהתבוסה.

12 לפניהם כבר הכחישו את האזהרות בני עמו של נוח ובני עאד ופרעה בעל הכוח האדיר,

13 ובני ת'מוד ובני עמו של לוט, ואנשי אל- איכה (עם שועייב), אלה הם המחנות (עובדי האלילים).

14 כל אלה התייחסו לשליחים כמו אל שקרנים, ולכן העונש בא עליהם בצדק.

15 לא נותר להם אלא לחכות לתרועה אחת בשופר, תרועה אחת אשר מועדה לא יידחה אפילו ברגע אחד.

16 ואמרו: “ריבוננו, זרז למעננו את גורלנו, לפני יום הדין”.

17 התאזר בסבלנות כלפי דבריהם, וזכור את עבדנו דוד איש החיל ובעל התרסה הכנה.

18 אנחנו הכנענו את ההרים להצטרף אליו (אל דוד) ולשבח אותנו בזריחה ובשקיעה.

19 והציפורים, בלהקותיהן, כולם פונים אליו (לאללה).

20 ואת מלכותו חיזקנו ונתנו לו את החכמה ואת כישרון ההבחנה והשיפוט.

21 האם שמעת על מקרה שני היריבים שטיפסו מעל גדר מקום עבודתו (של דוד).

22 וכאשר הם נכנסו, הוא נבהל מפניהם. הם אמרו: אל תפחד! שני יריבים אנו, אחד מאתנו התנכל לרעהו. שפוט בינינו בצדק ובלי משוא-פנים, והדריכנו לדרך הישר.

23 זה אחי אשר לו תשעים ותשע כבשות ולי כבשה אחת, והוא אמר לי: “אני רוצה שתיתן לי אותה. ולחץ עליי מאוד בדיבור”.

24 אמר: “אכן הוא קיפח אותך בבקשו לצרף את כבשתך אל כבשותיו. הן, השותפים מרבים להתנכל זה לזה, אך לא אלה אשר האמינו ועשו את הטוב, ואולם הם מעטים.” לבסוף הבין דוד כי רק לנסותו ביקשנו. אז ביקש את סליחת ריבונו ונפל אפיים ארצה והתחרט בכנות.

25 לכן סלחנו לו, ואכן לו אצלנו קירבה מובטחת, ומקום טוב לחזור אליו.

26 הוי דוד! עשינו אותך מושל בארץ. שפוט בין האנשים בצדק, ואל תלך אחרי התאווה, פן תתעה אותך מדרכו של אללה, כי אלה התועים מדרכו של אללה, להם עונש כבד משום שהם שכחו את יום החשבון

27 לא לשווא בראנו את השמים ואת הארץ ואת כל אשר ביניהם. זאת מחשבת אלה אשר כפרו, אך אבוי לאלה אשר כפרו מעונשה של האש (של הגיהינום).

28 האם נשווה את המאמינים עושי הטוב למשחיתים בארץ? או את היראים לרשעים?

29 זה הוא ספר אשר הורדנו אליך, מבורך, למען יתבוננו באותותיו אלה אשר בינה להם, ויוזהרו.

30 והענקנו לדוד את שלמה, והוא היה משרת נאמן אשר כל הזמן ביקש סליחה.

31 לפנות ערב חלפו על פניו הסוסים קלי הרגליים בדהירה,

32 הוא אמר: “אכן, הנחתי את אהבת הדברים הטובים מעל זכר ריבוני, עד אשר הסתתרה השמש מאחורי חוצץ”.

33 והוא המשיך ואמר: “השיבו אותם (את הסוסים) אליי”, ואז הוא היכה את צוואריהם ואת שוקיהם.

34 וכבר העמדנו את שלמה בניסיון, כאשר הושבנו על כס מלכתו גוף, ואז הוא פנה אלינו.

35 הוא אמר: “ריבוני! סלח לי ותן לי מלוכה אשר לא תהיה (כמוה) לאיש אחרי. כי אתה המעניק רב החסד”.

36 ואז העמדנו לרשותו את הרוח שתמהר בפקודתו מיד לכל אשר יצווה,

37 ואת השדים אשר מהם הבנאים והצוללים,

38 ואחרים הכבולים בשלשלות.

39 זאת מתנתנו. אז תן או מנע ללא כל התחשבנות.

40 אכן מובטחת לו קרבה אלינו, מקום טוב לחזור אליו.

41 וזכרו את עבדנו איוב, כאשר קרא אל ריבונו ואמר: “השטן הנחית עליי אסון ומצוקה”.

42 (ונענה) “רקע ברגלך, הנה מים קרים לרחצה ולשתייה”

43 והחזרנו לו את בני משפחתו והכפלנו אותם כחסד מאתנו ובלקח לבעלי הבינה.

44 “וקח בידך חבילת עשבים טריים והכה בה, ואל תחלל את שבועתך”. ומצאנו אותו סבלן. איזה עבד נאמן! הוא תמיד מבקש סליחה!

45 הזכר את עבדינו אברהם, יצחק ויעקוב בעלי הכוח והחזון

46 אנחנו בחרנו בהם לתכלית מיוחדת: להפיץ את המסר על העולם הבא.

47 ואכן, עבורנו הם היו בין המובחרים!

48 והזכירו את ישמעאל, את אלישע ואת ד'ו אל-כיפל, כולם מן המובחרים,

49 זה תזכורת, וליראים החזרה הטובה,

50 אל גני עדן ששעריהם תמיד פתוחים בפניהם

51 בתוכם הם ינוחו וייהנו מפירות רבים ומשקאות טעימים,

52 כשלצדם צנועות מבט אשר כולן באותו הגיל.

53 כל זה מובטח להם לאחר יום החשבון.

54 זאת פרנסתנו שלא תחדל לעולם.

55 ואולם לכופרים מחכה מקום מרבץ רע ומר,

56 בגיהינום בו ייצלו. מה נורא הוא המשכן הזה!

57 הם יירשו את זה (את הגיהינום), והם יטעמו משקאות חמים ומוגלתיים!

58 וסוגים נוספים שכמותם.

59 ויאמר להם: ״ הנה קבוצה של אנשים הבאים אחריכם, אך לא תהיה להם קבלת פנים, כי אכן גם הם ייצלו באש”.

60 אמרו: “אבל אתם ארורים, כי אתם הבאתם את העונש הזה עלינו. כמה רע הוא המקום הזה!”

61 אמרו: “ריבוננו! הכפל את העונש המר של אלה אשר הביאו אותנו אל האש”

62 ואמרו (שוכני גיהינום): “מדוע איננו רואים כאן אנשים אשר חשבנו אותם לרעים?

63 הלקחנו אותם בזלזול, או שמא נעלמו מעינינו?”

64 זהו הצדק: כך יריבו ביניהם יורשי האש.

65 אמור: “אמנם אני רק מזהיר, שהרי אין אלוה מלבד אללה, האחד, המנצח,

66 ריבון השמים והארץ וכל אשר ביניהם, העזוז והמרבה לסלוח

67 אמור: “זאת היא בשורה מרעישה,

68 לה אתם מפנים גב”.

69 אין לי כל ידיעות על דיוני הישיבה של העולם העליון,

70 כי אני רק מזהיר ומזכיר לפי מה שנגלה לי.

71 כאשר אמר ריבונך למלאכים: “אכן אני בורא אדם מעפר.

72 ולאחר שאעשה אותו ואפית בו מרוחי, כבדוהו וסגדו לו”.

73 ואז סגדו כל המלאכים כולם יחד,

74 חוץ מאבלים (השטן) שהתנשא והיה מן הכופרים.

75 אמר: ״ הוי אבליס! מה מנע אותך כי תסגוד לאשר בראתי במו ידי? התגאית, או שבין הנעלים אתה?”

76 ואמר (אבליס): “טוב אני ממנו, אותי בראת מאש, ואותו בראת מעפר”

77 אמר: ”צא מגן העדן! כי אכן ארור אתה!

78 ועליך קללתי עד יום הדין”.

79 אמר (השטן): “ריבוני! תן לי שהות עד יום תחיית המתים”.

80 אמר ״ הן, אתה תהיה בין המחכים

81 עד יום המועד הידוע”.

82 אמר (השטן): “אני נשבע בעוזך! כי אתעה אותם כולם,

83 מלבד עבדיך הנאמנים”

84 אמר: ״ הן, הצדק, ואת האמת הצדק אגיד,

85 אמלא את הגיהינום בך ובכל אלה ההולכים בעקבותיך”.

86 אמור: “איני מבקש מכם גמול על כך ואיני במתיימרים,

87 אין זה אלא אזכרה לכל העולמים,

88 ואתם עוד תדעו את הצדק.

1 הספר הזה הורד מאת אללה העזוז והחכם.

2 אנחנו הורדנו אותו אליך עם הצדק, לכן, עבוד את אללה והתמסר לו באמונה כנה.

3 אכן רק אללה ראוי לשמוע בקולו בכנות ונאמנות. ואולם אלה אשר לקחו להם אדונים מלבדו, (טוענים): “אנו עובדים אותם רק למען יקרבו אותנו יותר לאללה”. אללה ישפוט ביניהם בדברי מחלוקתם, אולם הוא לא ידריך כל שרלטן או כופר שקרן.

4 לו רצה אללה לקחת בן לעצמו, היה בוחר באשר יחפוץ מקרב ברואיו. ישתבח שמו! הוא אללה האחד והמנצח.

5 הוא ברא את השמים ואת הארץ בצדק, והוא מכסה את אור היום בחשכת הלילה, ומכסה את חשיבת הלילה באור היום, ומשעבד את השמש והירח: כל אחד מהם ירוץ עד מועד מוגדר. הלא הוא העזוז והסולח?

6 הוא ברא אתכם מנפש אחת, ואחר כך ברא ממנה את בן זוגה, והוריד לכם מקנה, שמונה זוגות. הוא בורא אתכם בבטן אימהותיכם, שלב אחרי שלב, בשלוש חשיבות. זה הוא אללה, ריבונכם, ולו המלכות ואין אלוה זולתו. אם כן, מדוע אתם סוסים מדרך הישר?

7 אם אכן תכפרו, הן, אללה אינו נזקק לכם, אך הוא אינו רוצה את הכפירה בקרב עבדיו, ואם תכירו לו תודה, יהיה זה לטובתכם. אף נפש לא תישא את משאה של נפש אחרת, כי סופכם אל ריבונכם תושבו, ואז יודיעכם את אשר עשיתם. כי הוא יודע את אשר בלבבות.

8 כאשר באה על האנשים צרה הוא קורא אל ריבונו ושב אליו, אך כאשר אללה מעבירה בחסדו ממנו, הוא שוכח שקרא אליו לפני כן, ועשה לו שווים, כדי להדיח אנשים מהדרך. אמור: “התענג לך מעט על כפירתך, כי בין יורשי האש הנך”.

9 האם מי ששומר על התפילה במשך הלילה, בסגידה או בעמידה, ונזהר מפני העולם הבא ומקווה לרחמי ריבונו? אמור: “האם שווים אלה אשר יודעים ואלה אשר אינם יודעים? אמנם רק אנשי בינה ודעת ישימו לב”.

10 אמור: ״ הוי עבדי אשר האמינו! יראו את ריבונכם! לאלה אשר מסיבים בעולם הזה, טוב . וארץ אללה רחבה היא, אמנם לבעלי הסבלנות ישולם גמולם במלואו!

11 אמור: “צוויתי לעבוד את אללה, ונאמן רק לו באמונה,

12 ונצטוויתי להיות ראשון המוסלמים(המתמסרים לאללה) ״.

13 אמור: “אני חרד מעונש היום האדיר, אם אפרוק עול ריבוני”.

14 אמור: “את אללה אעבוד, נאמן באמונתי!

15 אתם, עבדו את כל אשר רציתם מלבדו ״. אמור: "אכן המפסידים הם אלה אשר הפסידו את נפשם ואת בני ביתם ביום התחייה. בצדק זה הוא האבדון הגדול”.

16 תהיה אש מעליהם ואש מתחתיהם. זה הדבר אשר בו יפחיד אללה את עבדיו. הוי עבדיי! על כן יראו אותי!

17 ואלה שהתרחקו מאלילי השקר, ונמנעו מלעבוד אותם, התחרטו בכנות אל אללה, להם הבשורה הטובה. לכן, בשר טובות לעבדיי,

18 אלה אשר יקשיבו לנאמר, וילכו אחרי הטוב אשר בו (דברי הקוראן), אלה הם אשר הדריך אללה ואלה הם אשר בינה להם להבין.

19 אך מה בנוגע לאלה אשר עזר עליהם העונש המוצדק? האם תוכל לחלץ מישהו שכבר נמצא באש (הגיהינום)?

20 אבל אלה היראים את ריבונם, להם יהיו אחוזות הבנויות קומות על גבי קומות, ומתחתיהן זורמים נהרות. זוהי הבטחת אללה אשר אינו מפר הבטחות.

21 הלא תראה כי אללה הוריד מים משמים והוליכם במעיינות בתוך האדמה? ואחר-כך הוא מוציא על-ידם צמחים מסוגים שונים המתייבשים ומצהיבים, ואז יפורר אותם. בזאת יש אזהרה לבעלי הבינה.

22 כל מי, שאללה פתח את ליבו לאסלאם, שופע הוא באור מריבונו. אך אבוי לאלה אשר סגרו את ליבם בפני זכר אללה, הם ודאי טועים טעות גלויה.

23 אללה הוריד את המסר הכי טוב, ספר שכל חלקיו דומים, ואשר חוזר על עצמו שוב ושוב, וזה מצמרר את אלה היראים מאללה. אולם אחר-כך עורם וליבם יירגעו על-ידי הזכרת שם אללה. זוהי ההדרכה שבה ידריך אללה את אשר ירצה, ואת כל אשר יתעה אללה, אין לו שום מדריך.

24 וזה אשר יהיה לו רק פניו להגן על עצמו מהעונש האכזרי מיום תחיית המתים? ויאמר למקפחים: טעמו את שכר מעשיכם!

25 הכחישו אלה אשר היו לפניהם את האזהרות, ובא עליהם העונש ממקום שהם לא ציפו לו.

26 לכן אללה הנחית עליהם עונש בחיי העולם-הזה, אך העונש בעולם הבא הוא גדול מזה, ואם רק ידעו כמה.

27 וכבר הבאנו לאנשים משלים שונים בקוראן הזה כדי שיזכרו,

28 וזה קוראן ברור בערבית, ללא כל טעויות, כדי שאנשים יהיו יראים.

29 נתן אללה משל: אדם אחד (עבד), שייך להרבה אדונים אשר הרבים זה עם זה. ואדם אחר שייך לאדון אחד. הידמה האחד לחברו? התודה לאללה! אך אכן רוב האנשים אינם יודעים.

30 אכן, אתה תמות וגם הם ימותו,

31 אך לאחר מכן, ביום התחייה, לפני ריבונכם התנצחו.

32 ומי מקפח יותר גרוע מזה אשר המציא שקרים על אללה ואשר דחה את הצדק שהגיע אליו? האין בגיהינום משכן לכופרים?

33 אך זה אשר הביא את הצדק, וזה אשר העיד שהוא אכן הצדק, אלה הם היראים (את אללה),

34 והם יקבלו מאללה כל מה שהם רוצים. זה גמולם של עושי הטוב!

35 אללה ימחק להם את מעשיהם הרעים, וייתן להם את גמולם על הכי טוב אשר היו עושים.

36 האם אללה אינו די (כמגן) לעבדו הנאמן? ובכל זאת הם מנסים להפחיד אותך מאלה אשר מלבדו...אך לזה אשר אללה נתן לתעות בדרך, לא תהיה לו כל הדרכה!

37 ואת אשר אללה ידריך, איש לא יוכל להתעות. האין אללה עזוז ובעל נקמות?

38 ואכן אם תשאל אותם: “מי ברא את השמים ואת הארץ?” יאמרו: “אללה”. אמור: “מה תחשבו, אלה אשר תקראו אליהם מלבד אללה, אם ירצה אללה לפגוע בי, האם הם יכולים להעביר את הפגיעה הזאת מעליי? או אם ירצה לרחם עליי, האם הם יכולים למנוע את רחמיו (ממני)? אמור: “אני מסתפק באללה, ועליו יישענו הסומכים המאמינים”.

39 אמור: “הוי בני עמי! המשיכו בדרככם, וגם אני אמשיך בדרכי, ולבסוף תדעו

40 על מי יחול העונש המשפיל, ועל מי יחול עונש לעולמי עולמים

41 הורדנו אליך את הספר עם הצדק אל האנשים. מי שיקבל את ההדרכה יעשה טוב לעצמו, ומי שיתעה הרי הוא מתעה רק את עצמו, ואין אתה אחראי להם.

42 זה אללה אשר אוסף את נשמות המתים בעת מותן, ואת נשמות החיים בעת השינה. והוא משאיר אצלו את אלו אשר הגיעה שעתן למות, ואת האחרות ישחרר עד לבוא המועד. אכן בזה אותות לאנשים אשר בינה להם להבין.

43 האם הם לוקחים להם מליצים מלבד אללה? אמור: “האם זה למרות שאין להם כוח או הבנה?”

44 אמור: “אללה הוא המליץ היחיד, אשר לו מלכות השמים והארץ, ואז אליו אתם ודאי תושבו”

45 כאשר רק שמו של אללה מוזכר, הלבבות של אלה אשר לא יאמינו בעולם הבא יתמלאו בסלידה, ואולם אם יזכרו את אלה האחרים מלבדו, אז הם יתמלאו בשמחה.

46 אמור: “אללה! בורא השמים והארץ, אתה היודע את הנסתר והגלוי, ואתה תשפוט בין עבדיך במה שהיו בו חלוקים

47 לו היה לאלה אשר קיפחו כל אשר בארץ ואפילו דומה לו מזה, הם היו נותנים את כל זה כדי לפדות את עצמם מהעונש המר ביום תחיית-המתים. מפני שאללה יראה להם את אשר הם לא היו מצפים

48 ויתבהרו להם תוצאות מעשיהם הרעים, והעונש אשר זלזלו בו יאגף אותם.

49 כאשר פוגעת צרה באדם הוא קורא אלינו. אך כאשר אנו מעניקים לו חסד מאתנו, הוא אומר "כל זה ניתן לי בגלל הידע שלי". אך זה רק ניסיון הוא, ואולם רובם אינם יודעים זאת!

50 גם אלה אשר קדמו להם אמרו דברים כאלה, אך שום דבר לא הועיל להם מהדברים אשר עשו,

51 ופגע בהם העונש שהם היו ראויים לו, ואלה אשר קיפחו ייפגעו בעונש גם הם על מעשיהם הרעים שצברו, מבלי שיוכלו להימלט מזה.

52 האינם יודעים, כי אללה מרחיב ומצמצם את הפרנסה למי שירצה? ויש בזה לקח לאנשים המאמינים.

53 אמור: הוי עבדיי! אלה אשר שיקעו את עצמם בחטאים, אל להם להתייאש מרחמי אללה. אללה מוחל על כל החטאים. כי הוא סלחן ורחום!

54 שובו אל ריבונכם, והיכנעו לו לפני שיבוא העונש עליכם, ואז דבר לא יעזור לכם.

55 ולכו אחרי הטוב אשר הורד אליכם מאת ריבונכם, לפני שיבוא אליכם העונש פתאום, כשאינכם מרגישים.

56 ותאמר אז כל נפש: “אוי לי כי הזנחתי את חובותיי כלפי אללה, ואכן הייתי מהמזלזלים!״

57 או שיגידו: אם אללה היה מדריך אותי, הייתי בין יראיו!

58 או שיגידו למראה העונש: “לו היה ביכולתי לחזור לחיים, כי אז הייתי בין עושי הטוב!”

59 אך כבר ניתנו לך אותותיי, ואתה הכחשת אותם והתגאית והיית מהכופרים.

60 וביום תחיית-המתים תראה את אלה שהתכחשו לאללה כשפניהם קודרות, האין בגיהינום משכן לגאוותנים?

61 ואולם את היראים יחלץ אללה והם יזכו לכך שלא יפגעו בהם ושהם לא יצטערו

62 אללה ברא כל דבר, והוא האחראי לכול,

63 לו מפתחות השמים והארץ, ואלה שהתכחשו לאותות של אללה יהיו הם המפסידים

64 אמור: ״ האם תצוו עליי לעבוד מישהו אחר מלבד אללה, הוי, אתם הבורים?”

65 כבר נגלה לך ולאלה אשר היו לפניך, שאם תשתף (עם אללה), טרחתך תהיה לשווא ותהיה מן המפסידים,

66 ולכן, עבוד רק את אללה והיה בין אלה שמודים לו.

67 הם לא העריכו את אללה כראוי לו. ביום תחיית- המתים יחזיק את כל הארץ בחוזקתו, ואת השמים מקופלים בימינו. ישתבח שמו ויתעלה מעל כל אשר שיתפו לו (עבודה זרה)!

68 וינשפו בשופר ויוכה בהלם כל אשר בשמים ובארץ, פרס לאלה שאללה ימנע זאת מהם. ואחר- כך ייתקע שוב בשופר ואז יקומו ויביטו.

69 אז תזרח הארץ באור ריבונה, ויונח ספר הרישום לפניהם, ויובאו הנביאים והעדים, ויישפט ביניהם בצדק ואיש לא יקופח,

70 לכל נפש ישולם מלוא גמולה על מעשיה, והוא מיטיב לדעת את אשר עשו.

71 ויוכלו אלה אשר כפרו אל הגיהינום בחבורות חבורות, ובהגיעם אליו, ייפתחו שעריו, ויגידו להם (המלאכים) שומרי הגיהינום: "האם לא באו אליכם שליחים מקרבכם, וקראו לפניכם את אותות ריבונכם, והזהירו אתכם, ממפגש ביום הזה?" ואמרו: “אכן כן”, ולכן בצדק נגזר על הכופרים להיענש.

72 ויאמר: היכנסו בשערי הגיהינום, ושכנו בו לעולם ועד, איום ונורא יהיה משכנם של הגאוותנים.

73 ואלה אשר יראו את ריבונם, יובלו בחבורות חבורות אל גן העדן. ובבואם, ייפתחו שערי גן העדן, ויאמרו להם (המלאכים) שומרי גן העדן: “שלום עליכם עושים הטוב. היכנסו והישארו כאן לעולם ועד”.

74 ויאמרו: “השבח לאללה אשר קיים את הבטחתו והוריש לנו את אדמת גן העדן. נשכון בגן עדן באשר נחפוץ. כמה מעולה (משובח) הוא גמולם של עושי הטוב”

75 ואז תראה את המלאכים סובבים סביב כס המלכות, משבחים ומהללים בתודה את ריבונם. ונחרץ הדבר ביניהם בצדק, וייאמר: “התודות לאללה ריבון העולמים”

1 חא.מים (ח.מ.)

2 הספר הזה הורד מאת אללה העזוז והיודע כול,

3 הסולח לחטאים, ומקבל את המתחרטים בכנות, והעונש בחומרה, ובעל האמצעים הרבים, אין אלוה מלבדו, וסוף כולם שיחזרו אליו.

4 אין מתנצחים באותות אללה זולת אלה אשר כפרו, ואל יתעו אותך מעבריהם ממקום למקום בארץ.

5 התכחשו לפניהם עמו של נוח ומחנות אחרים. כל אומה זממה לפגוע בשליח אשר בא אליה. הם התנצחו בבטל נגד הצדק, ואולם אני אחזתי בהם, וכה קשה ומר היה העונש.

6 וכך צדקו דברי ריבונך על אלה אשר כפרו כי הם יורשי האש.

7 אלה הנושאים את כס-המלכות והסובבים אותו, משבחים ומהללים את ריבונם ומאמינים בו, ומבקשים סליחה עבור אלה אשר האמינו: “ריבוננו! אתה מקיף כל דבר ברחמים ודעת, סלח לאשר התחרטו בכנות והלכו בדרכך, ושמור עליהם מפני עונש השאול

8 ריבוננו! הכניסם אל גני העדן אשר הבטחת להם, יחד עם עושי הטוב מבין אבותיהם וצאצאיהם וזוגותיהם, כי אכן אתה העזוז והחכם,

9 ושמור עליהם מפני כל רע, כי כל אשר תשמור עליו ביום ההוא מפני הרעות, הרי שריחמה עליו, וזוהי הזכייה האדירה”.

10 אכן אלה אשר כפרו ייקראו לאמור: “שנאתו של אללה כלפיכם גדולה משנאתכם את עצמכם על אשר כפרתם כאשר נקראתם להאמין”.

11 והם אמרו: “ריבוננו! פעמיים המתת אותנו, ופעמיים החיית אותנו, ואנו מודים בחטאינו. האם יש דרך לצאת מכאן?” (מהגיהינום)

12 (ואז נאמר להם): “לא! כי כאשר נקרא אללה לבדו, כפרתם, ואולם כאשר צירפו לו שותפים האמנתם (בהם), אכן המשפט לאללה העליון והאדיר,

13 הוא המראה לכם את אותותיו, והמוריד לכם פרנסה מן השמים, אך רק המתחרט בכנות יזכור.

14 קראו רק לאללה והיו מסורים באמונתכם רק לו, וגם אם מאסו הכופרים.

15 רם ונישא אדון כס-המלכות, השולח את הרוח (המלאך גבריאל) בפקודתו למי שירצה מעבדיו כדי שהוא יזהיר מיום המפגש.

16 ביום ההוא, כשיופיעו כולם לפניו, לא יסתירו דבר מאללה. למי המלוכה היום? לאללה האחד המנצח

17 היום ישולם לכל נפש על מעשיה.ביום ההוא איש לא יקופח, אכן אללה מהיר בעריכת החשבון.

18 והזהר אותם מפני היום אשר קרב ובא, כאשר הלבבות עד לגרון יגיעו, והם ייחנקו מפחד. אין(ביום הדין) למקפחים כל קרוב רחום, ולא מליץ יושר אשר דבריו נשמעים,

19 (אללה) יודע ממבט עיניהם את אשר הם מתכוונים, לעשות ומה שחבוי בלבבות,

20 ואללה ישפוט בצדק, ואולם אלה אשר יקראו אליהם זולתו, לא ישפטו בכלום. אכן אללה הוא הכול שומע והכול רואה.

21 האם לא יעברו בארץ ויראו מה היה סופם של הדורות אשר היו לפניהם? הם היו חזקים ומבוססים יותר מהם ואולם אללה היכה בהם כי חטאו, ולא היה להם מגן מפני אללה,

22 משום שהשליחים אשר נשלחו אליהם הביאו אליהם אותות בהירים, והם כפרו, על כן היכה בהם אללה, כי הוא חזק ועונש בחומרה.

23 וכבר שלחנו את משה עם אותותינו ועם סמכות ברורה,

24 אל פרעה, והמן, וקורח, אך הם אמרו: “זה בסך הכול קוסם שרלטן”.

25 וכאשר בא אליהם עם הצדק מאתנו, הם אמרת ״המיתו את בני אלה אשר האמינו אתו, והשאירו את נשותיהם בחיים”, אך תחבולות הכופרים הממם אינם מצליחים

26 ואמר פרעה: “הניחו לי ואהרוג את משה אפילו אם הוא יקרא אל ריבונו, פוחד אני כי ימיר את אמונתכם, או שיביא שחיתות על פני הארץ”.

27 ואמר משה, מפני: “אני מבקש מגן ומחסה אצל ריבוני וריבונכם, מפני כל יהיר שאינו מאמין ביום הדין”.

28 אז אמר איש ממשפחת פרעה, שהיה מאמין בסתר: ”האם תהרגו אדם משום שהוא אומר, יאללה הוא ריבוני'?, וכבר בא אליכם בהוכחות מריבונכם. אם הוא שקרן, עליו יחול העונש בעד שקריו, אך אם צדק ידבר, הרי יחול עליכם חלק מאלה (העונשים) אשר הוא מאיים עליכם בהם, כי אללה לא ידריך את מי שהוא מושחת ושקרן.

29 הוי בני עמי! היום המלכות נמצאת בידכם, ואתם השולטים בארץ, אך מי יחלצנו מפגיעתו של אללה כאשר תבוא?” אז אמר פרעה: “הראיתי לכם רק את מה שאני חושב לנכון, ואדריך אתכם רק בדרך הנכונה”.

30 אז אמר זה אשר האמין: “הוי בני עמי! אני ירא כי יבוא עליכם יום כיום אשר בא על המחנות (הכופרים),

31 שדינם דומה לאשר קרה לעם של נוח והוד ות'מוד, ואלה אשר אחריהם. אללה אינו חפץ לקפח את עבדיו.

32 הוי בני עמי! אני אכן חוד מאוד לגורלכם ביום שבו תזעקו זה לזה.

33 יום בו תנסו לברוח, אבל לא יהיה מי שיגן עליכם מפני אללה, ואת אשר אללה יתעה, איש לא ידריך.

34 וכבר בא אליכם יוסף באותות בהירים, אם אתם לא חדלתם להטיל ספק באשר הביא, עד שהוא מת, אמרתם, אללה לא ישלח אחריו שליח. כן מתעה אללה את כל המשחית והמפקפק.

35 אלה אשר מתנצחים באותות אללה מבלי שיש להם הוכחות ברורות, נמאסו מאוד על אללה ועל אלה אשר האמינו, ואללה יחתום את לבו של כל גאוותן ועריץ.

36 ואמר פועה: “הוי המן! בנה לי מגדל כדי שאגיע למעלה,

37 אל הוקיע, ואעלה אל ויכונו של משה, מפני שבעיניי ודאי הוא שקרן!” וכן הפכו ליפים בעיני פועה מעשיו הרעים, והוותק מן הנתיב של אללה, אן מזימתו הביאה לו רק אבדון.

38 אז אמר המאמין: ״ הוי בני עמי! לכו אחרי ואדריך אתכם בדרך הנכונה”.

39 הוי בני עמי! חיי העולם-הזה הם רק הנאה חולפת, אן העולם הבא הוא המשכן התמידי.

40 כל אשר עושה רעה תושב לו רעה תחתיה. ואשר עושה את הטוב, זכר או נקבה והוא מאמין, אלה ייכנסו אל גן העדן ויתפרנסו בשפע ללא סוף

41 הוי בני עמי! מדוע אני מזמין אתכם לבוא אל ההצלה, ואילו אתם תזמינו אותי אל האש?

42 אתם מזמינים אותי לכפור באללה ולצרף אליו שותפים אשר איני מכיר, ואני מזמין אתכם אל העזוז והסולח!

43 אין ספק כי זה אשר תקראו אותי אליו(עבודת האלילים) אינו ראוי שיקראו לו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, ורק אל אללה סופנו לשוב, וכי המפריזים אכן הם יורשי האש!

44 ואז תזכרו את אשר אמרתי לכם, ואני מפקיד את גורלי אצל אללה, כי אללה רואה היטב את עבדיו,

45 ואכן חילץ אותו אללה מהתחבולות שתכננו נגדו, והקיף אנשי פרעה העונש המר,

46 האש מוצגים בפניה בוקר וערב, וביום אשר תקום “השעה” (ייאמר): “הכניסו את בית פרעה אל העונש הקשה מכול”.

47 וכאשר יתנצחו בעניין האש, יאמרו החלשים לאלה היהירים: “אכן בחיינו היינו הולכים אחריכם, אולי תסירו מעלינו חלק מן העונש?”

48 אלה היהירים יענו, “אכן אנחנו כולנו בתוך האש, כי אללה כבר שפס בין עבדיו”

49 ויגידו שוכני האש לשומרי הגיהינום: “קראו אל ריבונכם כדי שיקל עלינו את העונש ליום אחד”

50 ויאמרו(שומרי הגיהינום): “האם לא היו באים אליכם שליחיכם באותות בהירים?” ויאמרו: “אכן כן”, ויאמרו: “אתם קראו לאללה”, אך קריאת הכופרים היא רק לשווא.

51 אכן אנו נחלץ את שליחינו ואת אלה אשר האמינו בחיי העולם הזה וביום אשר יקומו בו העדים,

52 ביום ההוא לא תועיל למקפחים בקשת סליחה, והקללה תהיה מנת חלקם, והם יקבלו את המשכן הגרוע ביותר.

53 וכבר אנו הענקנו למשה הדרכה והורשנו לבני ישראל את הספר

54 כמקור הדרכה ואות הזכרה לבני הדעת

55 ואתה, התאזר בסבלנות, כי הבטחת אללה צדק היא, בקש סליחה וחרטה על חטאך, ושבח והלל את ריבונך ערב ובוקר.

56 אכן אלה אשר יתנצחו בדבר אותות אללה מבלי שיש להם הוכחות ברורות, אין בלבם דבר מלבד יהירות, אך אין הם מבינים. ובקש מחסה באללה, כי הוא הכול שומע והכול רואה.

57 אכן בריאת השמים והארץ גדולה מבריאת האנשים, ואולם רוב האנשים אינם יודעים.

58 ולא ישוו העיוור והפקת, ולא אלה אשר האמינו ועשו את הטוב בהשוואה לרשעים. וכה מעט אתם נזכרים (באזהרה מאת אללה)

59 אכן “השעה” תבוא ללא כל ספק, אבל רוב האנשים אינם מאמינים

60 ואמר ריבונכם: “קראו לי, אענה לכם, אך אלה הגאוותנים אשר יהירים מלעבוד אותי, ייכנסו מושפלים לגיהינום”.

61 אללה אשר עשה לכם את הלילה למנוחתכם ואת היום לראייה, כי הוא שופע חסד לבני האדם, אך רוב בני האדם אינם מודים לו,

62 זה אללה ריבונכם בורא כל דבר, אין אלוה זולתו. אז מדוע אתם סוסים מהדרך?

63 ואמנם רק אלה אשר היו לאותות אללה מתכחשים

64 אללה אשר עשה לכם את הארץ למשכן ואת השמים כתקרה, וברא אתכם והיטיב בעשיית צורותיכם, והעניק לכם מכל טוב . זה הוא אללה ריבונכם, יתברך אללה ריבון העולמים.

65 הוא החי, ואין אלוה בלעדיו. התפללו רק אליו, והיו נאמנים לו באמונה. התודות לאללה ריבון העולמים.

66 אמור: “אכן נאסר עליי לעבוד את אשר תקראו אליהם מלבד אללה, כאשר באו אלי האותות הבהירים מאת ריבוני, וצוויתי להיכנע כמוסלמי (ולהתמסר) לריבון העולמים”

67 הוא אשר ברא אתכם מעפר, ואחר-כך מטיפה, ואחר- כך מדם מעובה, אחר-כך יוציא אתכם עוללים, ואז תגיעו לבגרות, ואחר-כך תזדקנו, אך מכם אשר ימות לפני כן ותגיעו לאן שנקבע לכם, ולמען תתבוננו היטב.

68 הוא זה אשר מחייה וממית, ואם יחליט לבצע דבר, אמנם, יאמר לו: “היה!” ואז היה.

69 האם אינך רואה אלה אשר מתווכחים סביב אותות של אללה, הכיצד סוסים מהצדק ?

70 אלה אשר התכחשו לספר ולאשר שלחנו עם שליחינו, אכן עוד ידעו.

71 כאשר הכבלים בצוואריהם והשלשלות, אז ייגררו,

72 אל תוך המים הרותחים, ואחר כך הם יישרפו בתוך אש הגיהינום.

73 ייאמר להם: “היכן אלה אשר הייתם משתפים

74 מלבד אללה?” הם יאמרו: “הם עזבו אותנו, אך אנו לא קראנו לפני כן לאף אחד”, כך יתעה אללה את הכופרים.

75 זה יאה לכם משום שהייתם שמחים על פני האדמה למרות אי צדקכם, ומשום שהייתם גאים (במקום להודות לאללה)

76 היכנסו בשערי הגיהינום, והישארו בה לעולם ועד! אכן, איום ונורא הוא מושב הגאוותנים.

77 התאזר בסבלנות כי הבטחת אללה היא צדק. בין אם נראה לך חלק מהעונש שהועדנו להם, או נשיב אותך אלינו לפני כן. בסופו של דבר כולם יושבו אלינו

78 וכבר שלחנו שליחים מלפניך, על כמה מהם סיפרנו לך, ועל כמה לא סיפרנו לך. ואין לשליח להביא אות אלא בהיתר מאללה. לכן, כאשר תבוא פקודת אללה, יתקיים משפט צדק, והטוענים סרק יהיו המפסידים הגדולים.

79 אללה הוא אשר נתן לכם את חיות המקנה, אשר על חלק מהם תרכבו, וחלק מהם תאכלו,

80 וחלק מהם לתועלות אחרים שאתם צריכים. אתם תוכלו להגיע עליהם לכל מקום שתרצו. הם יישאו אתכם ביבשה כפי שהאוניות יישאו אתכם בים.

81.הוא מראה לכם את אותותיו. אם כך, לאיזה מהאותות של אללה אתם התכחשו?

82 האם לא התהלכו בארץ וראו מה היה סופם של אלה אשר היו לפניהם? הם היו רבים וחזקים מהם ומבוססים בארץ יותר מהם, ולא הועיל להם אשר היו עושים.

83 וכאשר באו אליהם שליחיהם עם אותות בהירים, הם התפארו במה שהם כבר ידעו, אך לבסוף הקיף אותם העונש שבו הם זלזלו.

84 כאשר ראו את עונשנו, אמרו: “אנו מאמינים באללה לבדו, וכופרים במה שהיינו משתפים עמו”.

85 אך לא הועילה להם אמונתם כאשר ראו את עונשנו. זאת הדרך שבה אללה מספל בברואיו, ולכן הכופרים הם המפסידים.

1 חא.מים. (ח.מ.)

2 (הספר הזה) הורד מאת הרחמן הרחום,

3 ספר אשר אותותיו בוארו במפורש, קוראן ערבי לאנשים בעלי- דעת,

4 מבשר ומזהיר, ואולם רובם סובבו גב ואינם מוכנים להקשיב.

5 ואמרו: “לבנו נאטם בפני הדבר שאתם קוראים לנו, ואוזנינו נחסמו, ובינינו ובינך יש חוצץ. אז עשה (את אשר אתה עושה) ואנו נעשה (את אשר אנו עושים).

6 אמור: “אכן אני אדם כמוכם אשר הושרה אליי(מאת אללה) שאכן אללה הוא האלוה האחד, לכו בדרכו הישרה ובקשו את סליחתו. אוי ואבוי לאלה אשר משתפים (עבודה זרה)

7 אלה אשר לא יתנו את הצדקה, והם כופרים בעולם הבא.

8 אכן אלה אשר האמינו ועשו את הטוב, להם גמול בלתי מוגבל.

9 אמור: “האומנם כופרים אתם בזה אשר ברא את הארץ ביומיים ותעשו לו שווים? זה הוא ריבון העולמים,

10 הוא הציב את ההרים על פני האדמה, ובירך אותה. וקבע בה את מזונותיה בארבעה ימים, לשואלים על כך.

11 אחר כך הוא פנה אל השמיים, כאשר הם היו עשן ואדים, ואמר אליהם ואל הארץ: “בואו מרצון או בהכרתה!” והם אמרו: “נבוא מרצוננו”

12 אז הוא ברא את שבעת הרקיעים ביומיים. וקבע לכל רקיע את עניינו אשר קבע לו, וקשטנו את הרקיע התחתון במאורות ושמרנו עליו, לפי פקודתו של העזוז היודע.

13 אם יסובבו גב, אמור להם: “בזאת הזהרתי אתכם מפני הרעם, כמו הרעם שהיכה בבני עאד והימור,

14 כאשר באו אליהם השליחים מלפניהם ומאחוריהם, (ואמרו להם), 'אין לעבוד אלא את אללה לבדו והם אמרו: “לו רצה ריבוננו, היה שולח מלאכים, לכן איננו מאמינים לדבר שליחותכם ״.

15 ובאשר לעאד, הנה התייהרו בארץ בלא צדק, ואמרו: “אין חזק מאתנו”. הלא ראו כי אללה אשר ברא אותם חזק מהם? והם אכן התכחשו לאותותינו.

16 אז שילחנו בהם רוחות חזקות ועזות בימים ארורים, למען יטעמו מעונש ההשפלה והקלון עוד בעולם הזה, אך העונש בעולם הבא הוא המשפיל ביותר, ולא יהיה מי שיחלץ אותם.

17 ואת בני ת'מוד ניסינו להדריך, והם בחרו בעיוורון במקום בהדרכה, אז היכה בהם הברק של העונש המשפיל בעבור מה שהם עשו,

18 וחילצנו את אלה אשר האמינו ואשר היו יראים.

19 וביום אשר יקובצו אויבי אללה אל האש ואז הם יהיו ערוכים ומחולקים,

20 עת הגעתם אליה יעידו נגדם שמיעתם וראייתם ועורם, על כל אשר היו עושים

21 אז הם יאמרו לעורם: “מדוע העדתם נגדנו?” יאמרו: “אללה, המדריך כל דבר, הורה לנו להעיד, כי הוא ברא אתכם בפעם הראשונה ואליו תושבו ״,

22 האם בצדק חשבתם ששמיעתכם, וראייתכם, ועורכם, לא יעידו נגדכם? ואולם חשבתם כי אללה לא ידע הרבה מאשר אתם עושים.

23 מחשבה זו אשר חשבתם על ריבונכם הביאה כליה עליכם והייתם מן המפסידים.

24 אף אם הם יתאזרו בסבלנות, האש עדיין תהיה משכנם. ואף אם יבקשו חנינה לא ייענו בחיוב.

25 ושם נצרף להם כבני לוויה את השטנים שקישטו להם את מעשיהם הרעים אשר לפניהם ואת אשר מאחוריהם. בצדק נגזור דינם יחד עם אומות של השדים והאנשים אשר עברו מן העולם לפניהם. הם אכן היו המפסידים.

26 ואמרו אלה אשר כפרו: “אל תקשיבו לקוראן הזה, הקימו רעש תוך כדי קריאתו, אולי תגברו (כדי שלא ישמעוהו)”.

27 (על דברם זה) ננחית על אלה אשר כפרו עונש כבד, ועמול להם את הרע על אשר היו עושים,

28 זה הוא הגמול עבור אויבי אללה: האש, אשר בה הם ישכנו לעולם ועד. זה גמולם משום שהם היו לאותותינו מתכחשים.

29 ואלה אשר כפרו יאמרו: “ריבוננו! הראה לנו את אלה אשר התעו אותנו מן השדים והאנשים, ונשים אותם תחת רגלינו למען יהיו בין העלובים והבזויים

30 אולם אלה אשר אמרו כי אללה הוא ריבוננו והיו ישרים, אליהם ירדו המלאכים (בשעת מותם), (ויאמרו להם): “אל תפחדו ואל תצטערו, אנו באנו לבשר לכם על גן העדן המובטח לכם”,

31 אנו מגינים עליכם בעולם הזה ובעולם הבא, ושם יהיה לכם כל מה שתחפוץ נפשכם וכל אשר תרצו,

32 מחכה לכם קבלת פנים מכובדת מאת הסלחן והרחום.

33 ומה טוב יותר מדבריו של אדם הקורא אל אללה ועושה את הטוב ואומר: “אכן אני מן המוסלמים (המתמסרים)”.

34 ואין שווים הם המעשים הרעים והמעשים הטובים. תשיב טובה תחת רעה, ואז ייהפך אויבך לידיד מקורב לך ואיש האמונים שלך.

35 אולם אין מידה זאת מושגת אלא לאלה אשר התאזרו בסבלנות, ולא ישיג אותה אלא בעל מזל אדיר.

36 ואם יתקוף אותך פיתוי מן השטן, בקש מחסה באללה, כי הוא הכול שומע והכול יודע.

37 ומאותותיו הם הלילה והיום והשמש והירח. אל תסגדו לא לשמש ולא לירח, סגדו לאללה אשר ברא אותם, אם אכן אותו אתם עובדים.

38 ואם הם יהפכו ליהירים, ואלה אשר אצל ריבונך משבחים אותו יומם ולילה והם אינם מתעייפים

39 ומאותותיו, שאתה רואה את האדמה צחיחה. וכאשר אנו ממטירים עליה מים, היא תרעד ותצמח. אכן זה אשר מחייה את האדמה, כך הוא יחיה גם את המתים כי הוא הכול-יכול.

40 אכן, אלה אשר יסלפו את אותותינו, לא יוכלו להתחמק מאתנו. מי טוב יותר: זה אשר יושלך אל האש, או זה אשר יבוא בבטחה ביום תחיית-המתים? עשו כרצונכם, כי הוא רואה את מעשיכם.

41אכן אלה אשר כפרו בדבר ההזהרה כאשר הוא הגיע אליהם, יענשו ביום הדין. ואכן הוא ספר יקר ערך,

42 לא יבוא בו השקר לא מלפניו ולא מאחוריו, שהרי הוא הורד מאת החכם ומהולל.

43 כל אשר יאמרו לך, כבר נאמר לשליחים אשר היו לפניך, אכן ריבונך הוא רב סליחה אך גם רב עונש כואב.

44 ולו הורדנו את הקוראן בשפה זרה, היו אומרים: “למה לא פורשו אותותיו? ספר בשפה זרה ונביא ערבי? אמור: “למאמינים הוא הדרכה ומרפא, אך אוזניהם של אלה אשר אינם מאמינים נאטמו, ועיניהם כוסו והם כמי שקוראים אליהם ממרחק רב.

45 וכבר נתנו למשה את הספר, אך נוצרו מחלוקות סביבו. ולולא החלטה קודמת מריבונך היה כבר פוסק בחילוקי-הדעות שביניהם. הם אכן מטילים בו ספק גדול.

46 העושה טוב מיטיב לעצמו והעושה רע מזיק לעצמו ואין ריבונך מקפח את עבדיו.

47 אליו מוחזר הידע של השעה (יום הדין). אין פרי בוקע מעטיפתו, ואין נקבה הרה או יולדת שלא על דעתו. ביום אשר יקרא אליהם: “היכן השותפים” הם יאמרו: “הודענו כי אין בינינו מי שיעיד שהם היו קיימים”.

48 ותעו מהם אשר היו קוראים אליהם לפני כן, וראו כי אין להם שום מנוס.

49 אין אדם מתעייף לבקש טוב לעצמו, אך כאשר פוגעת בו הרעה, הוא ממהר להתייאש ולאבד תקווה.

50 ואם ניתן לו לטעום מרחמינו, ותחלוף הצרה אשר פגעה בו, מיד הוא יאמר: “זה בזכות ולא בחסד, ואיני סבור כי השעה (יום הדין) תתקיים. ואם אני אושב אל ריבוני, שמורה לי אצלו זכות גדולה”. אך אנו נודיע לכופרים את כל אשר הם עשו, וניתן להם לטעום עונש אכזרי.

51 כשאנו שופעים חסד לאדם הוא סוסה, אך כשהצרה פוגעת בו הוא בעל בקשה ותפילה רבה.

52 אמור: “האם הרהרתם בזה, שאם אכן הוא מאללה, ואתם כופרים בו, מי טועה יותר מהמעמיק במחלוקות?

53 נראה להם את אותותינו בכל קצות הארץ ובהם עצמם, עד שיתברר להם הצדק. האם אין מספיק להם שאללה עד לכל דבר?

54 אכן הם מטילים ספק בפגישה עם ריבונם, אך שליטתו מקיפה את הכול